שיחה עם הגר קון, מנהלת רפת צאלים
את הכתבה הזו אני בוחרת להתחיל מהסוף. בסיום השיחה שלנו הגר סיכמה ואמרה: "עד שכולם חוזרים אין באמת משמעות לשום דבר אחר והמלחמה לא באמת נגמרה".
השיחה מסתיימת בשתיקה, כי אין באמת מילים והדמעות צפות.
הקונפליקט הפנימי שרבים מאיתנו מצויים בו, מצד אחד העובדה שהרצון לחיות ולהמשיך קדימה הוא חזק ומצד שני, אנחנו לא באמת יכולים להמשיך בחיינו עד שלא כל 50 החטופים יחזרו והמלחמה תסתיים.
הגר נולדה וגדלה בקיבוץ צאלים, נשואה לאליאל ואמא ליוגב, עופר ויותם. היא איבדה חברים, בני כיתה ומכרים רבים בשבעה באוקטובר. גם ילדיה איבדו חברים ובני כיתה, ובתחילת המלחמה פונו יחד עם סבתם למצפה רמון. הגר ואליאל נשארו בקיבוץ לעבוד ברפת, הגר בניהול ואליאל כמאביס.
בימים אלו הגר חוגגת חמישים. היא הגיעה לרפת בגיל 17 וחצי ומאז היא שם.
"השותפה שלי- בלהה כסלו, הייתה בזמנו המנהלת, כיום היא בת 76 ועדיין חולבת כמעט כל יום. היא אמרה לי "בואי לרפת, זה המקום בשבילך". בתחילה קצת חששתי להיכנס לענף, שהיה אז דיי גברי, כל "הג'מוסים" עבדו פה, אבל כשהגעתי התאהבתי. גדלתי במשפחה שמאוד אוהבת חיות, מכלבים וחתולים ועד חמוסים…בנוסף, השילוב של עבודה בחוץ, עבודה עם בעלי-חיים ועבודה פיסית, כבש אותי מההתחלה ויש בו הרבה סיפוק, באתי בשביל להישאר. מאז ועד היום אני ברפת, גם תוך כדי הצבא והלימודים שמרתי על קשר ועבדתי בחליבות ערב ובחופשים".
לאורך השנים בלהה והגר עובדות בשיתוף פעולה צמוד. כאשר המחלבות החליטו שבשל תנאי השוק בנושא הכשרות יש צורך בהעסקת גוי של שבת, זו הייתה חציית קו אדום מבחינת בלהה, שבעקבותיו היא החליטה לסיים את עבודתה ואמרה להגר "זה שלך", כך עבר שרביט הניהול.
אמנם מאז בלהה חזרה לעבוד ברפת, אך השאירה בידי הגר את הניהול.
"בלהה מסתובבת בלי פלאפון ולעיתים קשה לאתר אותה, אבל היא תמיד זמינה להתייעצות, יש לה הרבה ידע וניסיון ואני מאוד מעריכה אותה".
רפת צאלים היא אחת הרפתות הטובות בארץ. יצא לי לשמוע על תוצאות הרפת מכל מיני כיוונים והסתקרנתי להבין מה סוד הקסם.
הגר מסבירה: "אחת החוזקות של הענף, במיוחד באזור שלנו, היא שיתוף הידע והפעולה בין הרפתות, אין סודות. אחד הדברים היפים לדעתי שאין תחרות בינינו וכולם מעוניינים בהצלחה של כולם. בנוסף, יש לנו התארגנות אזורית מאוד חזקה.
הרפתות באזור שלנו הן רפתות מצוינות.יש הרבה מרחב, רוב הזמן מזג אויר יבש, למרות שבשנים האחרונות הרבה פחות מבעבר. בשל המרחבים ברפת יש תנועת אויר מכל הכיוונים ואנחנו רואות חשיבות רבה בהקפדה על ממשק צינון מיטבי.
לפני 17 שנים התקנו מערכות צינון באבוס, מערכת חצי פרטנית שאין בהרבה רפתות, המערכת כוללת מאוורר עם ערפול שממקומם כל 8 עמדות עולים. כמו כן, במערכת פועל חיישן תנועה, כאשר הפרה חוצה את הקרן ומתחילה לאכול המערכת מופעלת, גם באמצע הלילה. לדעתי, היתרון הגדול של המערכת הוא כהשלמה לצינונים בחצר המתנה, כך שכל פרה מקבלת צינון ולאו דווקא חסכון בחשמל ומים". הגר מוסיפה ומדגישה שהן ממשיכות לקחת פרות לצינון, לא מוותרות, שתיהן מתעקשות וחושבות שאין כמו צינון בחצר המתנה.
בסביבת הרפת יש הרבה מרחב, אבל הסחבת הבירוקרטית מעכבת בניית סככות חדשות ואת היכולת לרווח את הפרות והעגלות. לדוגמה, תהליך קבלת היתר לבניית סככת עגלות חדשה ארך שש שנים. עם זאת, היא מדגישה שאין דבר כזה צפיפות ומספר הפרות בכל חצר נקבע לפי מספר העולים. יתר על כן, גם אם מבחינה כלכלית כדאי להחזיק את הפרה השולית אבל היא מעבר למספר העולים בקבוצה, היא לא תישאר ברפת. אחד היתרונות של הרפת הוא שבשל היצרנות הגבוהה [50 ליטר לפרה בממוצע] ניתן להחזיק פחות פרות ולייצר את המכסה ואף לחרוג בהצלחה. מצד שני, אורך החיים של פרה ברפת צאלים הוא דיי קצר בעיקר עקב מחסור במקום. לכן, יחסית הרבה פרות נמכרות לחלב. הביקוש מאוד גבוה לפרות הללו וגם מבחינת הגר עדיף למכור לחלב ולא לבשר. אחוז היציאה הגבוה מוביל לכך שאחוז המבכירות ברפת עומד על 46%, כלומר העדר מאוד צעיר. יחד עם זאת, חשוב לציין שגם המבכירות מצטיינות ומייצרות 43 ליטר בממוצע.
חשיבות הפרטים הקטנים
"בסוף זה מתכנס להקפדה על הפרטים הקטנים. אני חולבת בעצמי חמישה ימים בשבוע כי יש דברים שאני צריכה לראות בעין, על אף שהצוות פה מאוד מקצועי. אני מכירה את כל הפרות בעדר ויודעת לזהות אותן לפי העטין, כך אני גם מזהה כשפרה מתחילה להרגיש לא טוב, לפני האבחון על-ידי המדדים האובייקטיבים. בנוסף, ההתייחסות והטיפול הפרטניים מאפשרים לנו לאבחן ולטפל בזמן. לדעתי, לא מספיק שהמערכות עובדות טוב ושהמנה טובה, צריך להיות בשטח כדי לוודא שהכל באמת עובד. לדוגמה, שאין עובשים בתחמיץ, שהדי.די.ג'י לא התחמם, שהמאוורר עובד והצנרת לא סתומה… המנהל.ת צריך להיות בשטח ולשים לב לדברים, לוודא שהם עובדים".
תחום נוסף ששמים עליו דגש הינו תחום ההזנה והמים. "מים הם חיים, מהווים את הבסיס לייצור החלב ומשמשים לקירור הגוף של הפרה. כמות השקתות ברפת כפולה מההמלצות והן ממוקמות בכל מקום, הנושא מאוד חשוב מבחינתנו".
"מבחינת ההזנה, אופן הכנת המנות ברפת מעט שונה מהמקובל ברוב הרפתות. המנות מתוכננות על-ידי משה רכס, הלוא הוא מריטו. מנות החולבות נבנות על בסיס פרמיקס הכולל את השחתות וכך מקבלים קיצוץ מוגבר. ההקפדה על קיצוץ המנה מפחיתה את הסיכוי שהן יצליחו לברור בין המזונות, והשאריות בסוף היום נראות כמו בתחילתו. ייתכן שזה עוד גורם שתורם לתוצאות המצוינות".
ייחוד נוסף של רפת צאלים הוא העבודה עם קבוצות קטנות יחסית. ברפת יש שש קבוצות חליבה כדי שכל פרה או עגלה תהיה עם קבוצת הגיל שלה [יובש, הכנה, קבוצה אחרי המלטה (מנה חלבונית), מבכירות, תחלובה 2, תחלובה 3 ומעלה]. גם בשלוחת הגידול עובדים עם קבוצות קטנות של כ-6-8 עגלות לאחר גמילה, עם הגיל הקבוצות גדלות, אך לא יותר מ-25 עגלות בקבוצה. אין ספק שזה מייצר יותר עבודה, מצריך הכנת מנות שונות, האבוס והחצרות מחולקים לקבוצות, אין גורפים אוטומטיים ברפת כך שניקוי הזבל מורכב וכך גם הקילטור (פתיחת שערים וכיוב'), אך מבחינת רווחת בעלי-החיים והטיפול הפרטני ממשק זה מהווה יתרון משמעותי.
האתגרים ברפת
ברפת סובלים מאחוז גבוה יחסית של בעיות רגליים בכלל ופנריציום בפרט. הגר חושבת בקול רם ומציינת שיתכן שפרות עתירות תנובה רגישות יותר, אך במקביל מדגישה שבמהלך השנים למדו לטפל היטב בבעיות אלו. "מבחינה ממשקית, הוספנו משטחי גומי בחצר המתנה לפני מספר שנים וזה גם שיפר את המצב. חשוב להבין שמכון החליבה וחצרות ההמתנה נבנו בשנות ה-50 וכך הם גם נראים, ברור לנו שרצפת הבטון לא תרמה לבעיות הרגליים ולכן עשינו שינויים".
בנוסף, ביונקיה אין עובד קבוע, היא מציינת שלדעתה זה לא ממשק העבודה המיטבי, אבל זו השיטה ברפת. עדכון לוח ההגמעות נעשה על-ידה ואת ההגמעות עצמן מבצעים החולבים בסוף חליבות הצהרים והלילה (בשעות 16:00 וחצות). כל חברי הצוות לומדים מה שצריך לדעת, ובכל בוקר בלהה או הגר מגיעות לטפל במה שצריך. למרות שאין יונקיסט קבוע לאורך שנים אחוז התמותה ביונקיה עומד על 0% (טפו טפו טפו).
מלחמת חרבות ברזל
"אסון השבעה באוקטובר ניער אותנו מכל הכיוונים, אירוע ששבר את היכולת להבין מה קורה במדינה שלנו. אני מכירה הרבה מהנרצחים והחטופים. הקיבוץ פונה למצפה רמון והפך לשטח צבאי סגור. בשבועיים הראשונים הייתה התגייסות מדהימה של העובדים הקבועים שנשארו לעבוד, וכן של רפתני עבר מהקיבוץ. בנוסף, הבן הבכור שלנו היה בזמנו בצבא ונשאר איתנו בקיבוץ. נשארנו כי לא הייתה ברירה. לאט לאט השכירים חזרו והגיע תאילנדי אחד שמאוד עזר, הייתה תקופה מאתגרת. כל אחד מהעובדים עשה שתי חליבות ביום ומעבר לכך, ביצענו רק עבודות חיוניות.
ענף החלב ספג אבידות קשות וההתארגנות שלנו במיוחד עם נפילתו בקרב של יפתח גורני ורציחתו של ראובן הייניק זכרם לברכה".
לסיכום, נזכר שוב במשפט הפתיחה: "עד שכולם חוזרים אין באמת משמעות לשום דבר אחר והמלחמה לא באמת נגמרה".
