יבול שיא
הרפת והחלב
מחאת מכנסונים

על אושר ו"מחאת המכנסונים"

3 דק' קריאה

שיתוף:

"מחאת המכנסונים" חזרה ואני חזרתי לתהות – האם אני באמת יכולה לגדל את שתי בנותיי באווירה חופשית ומאושרת, כמו זו שאני מדמיינת?  האם אני באמת יכולה באווירה הזאת לגדל את בנותיי כך שיאהבו את גופן, יתגאו בו וירגישו חופשיות ובטוחות לעשות בו כרצונן? ואם כן, איך אני בעצם עושה את זה?

על אושר ו"מחאת המכנסונים": כשאני מדמיינת ילדים מאושרים, באמת מאושרים, אני תמיד מדמיינת תמונה מאוד ברורה. בעיני רוחי אני רואה ילדים יחפים, עירומים או עירומים למחצה, מסתובבים להם חופשיים ופרועי שיער בחורשה או על גדת נחל. אחד מהם תמיד אוחז בידו ענף, לילדה השנייה יש פרח בשיער ותמיד יש ילד או ילדה שגופם מבוצבץ. האושר, כך נראה, מתחבר אצלי ישירות לטבע וחופש והחופש, כך נראה, מתחבר אצלי ישירות לחוויה גופנית, כזו שנחווית בקלות ובשמחה דרך כל החושים.

בשבועות האחרונים החום חזר לבקר במחוזותינו ושוב ילדות ונערות היו צריכות להגן על זכותן להנות מגופן ולמחות נגד התפיסה שרואה בו מקור לפיתוי מיני שצריך להצניע ולהסתיר. "מחאת המכנסונים" חזרה, בדיוק כמו שקרה בשנים עברו, ואני חזרתי לתהות – האם אני, אמא לשתי ילדות, באמת יכולה לגדל את בנותיי באווירה חופשית ומאושרת כמו זו שאני מדמיינת? האם אני באמת יכולה באווירה הזאת לגדל את בנותיי כך שיאהבו את גופן, יתגאו בו וירגישו חופשיות ובטוחות לעשות בו כרצונן? ונניח שכן, נניח שזה עדיין בידיי להעניק להן את החוויה הזאת, איך אני בעצם עושה את זה?

כדי לענות על השאלות האלו, ובייחוד האחרונה שבהן, ישבתי וכהרגלי התחלתי להתבונן בבנותיי, המורות הכי גדולות שלי לאושר ולחופש. מצאתי שישנם כמה דברים שאם אני מאפשרת אותם יוצרים בתורם תחושת רווחה, שמחה ובטחון אצל הבנות שלי. הנה הם לפניכם ברשימה קצרה ובהחלט חלקית:

  1. עירום. כן, עירום. כשאני מאפשרת לבנות שלי להסתובב ערומות ברחבי הבית, בחצר ובטבע, הן לומדות כי גופן הוא לא דבר שיש להתבייש בו או להסתיר אותו. כמובן שכל אחת מהן מרגישה יותר או פחות בנוח להיות עירומה במצבים שונים. זה גם משתנה עם הגיל. אך כל עוד אני סומכת עליהן ומאפשרת להן את אותה הקשבה פנימית לרצון הזה, לפגוש את העולם בצורה ישירה ונטולת בגדים, אני גם מעבירה להן מסר חשוב – גופכן הוא דבר יפה ובריא, באמצעותו אתן יכולות לחוות את נפלאות העולם וללמוד עליו. ללמוד מהו חום ומהו קור, מהו כאב ומהו עונג, ללמוד מתי נעים ומתאים עוד ומתי לא נעים וכדאי להפסיק, ללמוד כיצד זה מרגיש כשאדמה תומכת בכן וכיצד מרגיש ליטופה של הרוח.
  2. חושניות, ולא, אינני מדברת על ההקשר המיני של המילה. המילה חושניות משמעותה לחוות דרך החושים. כל הורה ראה לפחות פעם אחת את הילד שלו מורח את עצמו בבוץ או בצבע, מלקק בהנאה אוכל מהאצבעות, מתפלש בחול או קופץ בשמחה בטרמפולינה כשגופו נחבט בה שוב ושוב. כל אלה הן דרכים לחוות את העולם דרך הגוף ולחיות בחושניות. ככל שאני מאפשרת לבנותי לעשות זאת יותר ואיני מנסה לארגן אותן כך שיהיו מסודרות ונקיות כל הזמן אני בעצם מאפשרת להן חווית למידה עשירה יותר של עצמן ושל העולם.
  3. תנועה. פשוט להיות בתנועה וכמה שזה פשוט ככה זה חשוב. כשאני מעודדת את הבנות שלי להשתמש בגופן ולהפעיל אותו – לרוץ, לטפס, לקפוץ – אני מאפשרת להן לגלות את עצמן ואת היכולות שלהן. אני רוצה שיגלו בעצמן כמה כוח יש להן ולא יקשיבו בהכרח לחברה שמשדרת להן שאישה היא יצור עדין וחלש. אני רוצה שיגלו בעצמן את טווח התנועה שלהן ולא יחיו תחת המגבלות שרומזות שאישה חייבת להיות אסופה ועדיף שלא תתפוס מקום. אני רוצה שיגלו בעצמן מהו אומץ ומתי כדאי להקשיב לפחד.
  4. יופי. אומרים שכל דבר שמביטים בו באהבה הוא יפה. אני אומרת לבנותיי שהן יפות ויחד עם זאת מקפידה לומר להן שהן גם חכמות, מצחיקות, חזקות, חברותיות, רגישות, או אמיצות. אני שואפת להעביר להן את התחושה שיופיין אינו תלוי במראה החיצוני שלהן. כך הערך העצמי שלהן לא יהיה תלוי במה שאחרים חושבים או אומרים שהוא יפה, אני מקווה. אני גם מקפידה לדבר איתן, כשמגיע הגיל המתאים, על אידיאל היופי. מספיק שאנחנו מגיעות לחנות צעצועים ורואות בובה עם מידות גוף מעוותות או צופות יחד בסדרה בטלוויזיה כדי שאנצל את ההזדמנות לעורר מחשבה על הפער בין האידיאל למציאות.
  5. אהבה עצמית. הבנות שלי גדלות עם אמא שאינה כליל היופי והשלמות אך גם עם אמא שאינה שונאת את גופה או ממשטרת אותו. הן גדלות עם אמא שבוחרת באופן מודע לסדר גבות אך אינה מסירה שערות בבית השחי. למה? כי ככה היא, כלומר אני, בוחרת. ככה נוח לי. מדוע זה חשוב? כי ככה הן גדלות עם המסר שיש להן, כילדות כעת ונשים לעתיד, בחירה חופשית למצוא את דרכן בעולם ושמה שהכי חשוב הוא שירגישו נוח עם עצמן ולא משנה מה אומרים מסביב.
    על אושר ו"מחאת המכנסונים": הכותבת הינה בת זוג ואם לשלושה, משוררת, כותבת תוכן ומנחת סדנאות כתיבה ותנועה

         איך לגדל ילדים מאושרים: החיים והמוות בידי הלשון

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מזכ״ל תנועת המושבים, עמית יפרח: "גם ב-7 באוקטובר וגם במחנות ההשמדה בשואה, גורלם של הנרצחים הוא נורת האזהרה שלנו. אנחנו פה להדגיש את התקומה של העם היהודי להרים ראש, להילחם על עתידנו ולומר –
3 דק' קריאה
התערוכה המרגשת "דיוקן בין דורי" נולדה ממפגשים בין תלמידי מגמת האומנות של התיכון האזורי עין גדי ובין ותיקי הקיבוץ, פרי יוזמתה של עדי פקט שזו שנת ההוראה הראשונה שלה  *תמונה ראשית: עדי פקט. "יצרתי
3 דק' קריאה
בספר המבוסס על חוויותיו כמפקד מוצב בתקופה בה החזיק צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון ובה גם הפציע ארגון "ארבע אימהות", מבקש יפתח גיא, בן כפר גלעדי, לחנך את הדור הצעיר להפוך את סימני הקריאה הנוקשים
5 דק' קריאה
הסטריאוטיפים של מיהו ימני ומיהו שמאלני פשטו בשני צידי המתרס ומבטאים את הסדקים בעם. אם לא נגדיר מחדש את הזהות הישראלית-ציונית הסדקים יהפכו לבולענים המאיימים על כולנו  *תמונה ראשית: ראובן ריבלין, נשיא המדינה לשעבר.
3 דק' קריאה
בקרוב תקום פנימייה של "אדם ואדמה" של ארגון "השומר החדש" ביראון, לאחר שלפני שש שנים קמה כזו באורטל. אני מקווה שעוד ועוד קיבוצים יזכו באירוח "אדם ואדמה" ואני מצפה מהתנועה הקיבוצית להוביל מהלך גדול
4 דק' קריאה
מוקי צור, איש הרוח של התנועה הקיבוצית, עוסק עשרות שנים בשאלות של זיכרון, תקווה וזהות. שאלות אלה מקבלות מקום בשני ספריו החדשים שראו אור לאחרונה: "התקווה היא לא כובע עם נוצות" ו"מן המדרון". בראיון

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן