צבעונית, יצירתית ואופטימית 

"אף אחד לא רוצה שיזכרו אותו כמישהו שנרצח ע"י החמאס," אומרת אלה גליה אברוטיס, משריגים, תלמידת תיכון במטה יהודה, שזכתה בפרס על סרט לזכרה של שני לוק ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה * ובאמת, סרטה של אברוטיס מביא לנו את אופיה המיוחד של שני לוק, שכבר מגיל צעיר פצחה בקריירה אמנותית והפיצה אור גדול בעולם 

*תמונה ראשית: שני לוק ז"ל. הצילום באדיבות משפחת לוק 

"שני", הסרט לזכרה של שני לוק ז"ל, שביימה וערכה אלה גליה אברוטיס, במסגרת לימודיה במגמת קולנוע של בית ספר הרטוב – קיבל את פרס העריכה בפסטיבל היוקרתי סינמדרשה. שָׁנִי נִיקוֹל לוּק הייתה אומנית קעקועים ואושיית רשת גרמנייה ישראלית, אשר נרצחה במהלך הטבח בפסטיבל נובה ב-7 באוקטובר 2023.   

רובינו מצטמררים כשאנו חושבים על שני לוק בסרט הזוועות של הטבח: אישה צעירה שנפלה לידי מפלצות החמאס. אבל אז מגיע סוג של קרן אור ותיקון – הסרט שביימה וערכה אלה נותן זווית אחרת, ומציג את דמותה האמיתית של לוק: ילדה יצירתית, נערה שאפתנית שחולמת בגדול, ולבסוף – אישה חזקה ואמנית עם פוטינציאל גדול. הסרט פותח צוהר לעולמה בעזרת ראיונות עם בני משפחה, קטעי ארכיון והצגת יצירותיה של שני.  

אלה גליה אברוטיס, זוכת התחרות ויוצרת הסרט, מספרת על תהליך העשייה, על אהבה לקולנוע, ומטרת הצוות שלה להראות את שני, כפי שהייתה: "באופן כללי אני מאד אוהבת קולנוע ויש לנו בבית ספר הרטוב מגמת קולנוע שנחשבת טובה מאד," מספרת אלה. "שמחתי שיש לי אפשרות להיות במגמה הזאת, כי זה משהו שמעניין אותי ואני מאד רוצה לעסוק בו בעתיד. במהלך השנים עשינו כל מיני דברים קטנים ופרוייקטים, אבל בכיתה יא' עושים קליפ או סרט קצר  בעקבות ה-7 באוקטובר, אירוע שהעסיק את כולם – כי זה היה אירוע מזעזע וטרגי – החליט בית הספר להתמקד בנרצחים ובנספים של ה-7.10 וליצור סרטי זיכרון."   

"הצוות שאני הייתי חלק ממנו בחר ארבעה נספים, בוגרי בית ספר 'הרטוב' (אחד מהם גר בקיבוץ של בית הספר) ושלושה אחרים, שהתגוררו בישוב שריגים. גם שני לוק התגוררה בשריגים ויש בחייה המון דגש על האומנות והיצירתיות שלה."  

"במהלך עשיית הסרט, משפחתה של שני דיברה על המון דברים ששני עסקה בהם, כמו עיצוב בגדים, ציור ושאר תחומי אומנות. בו בזמן גילינו שגם שני הייתה במגמת קולנוע, והיו לה הרבה כישרונות. העובדה הזאת ממש העסיקה אותי והייתה חלק מהסיבה שרציתי להפיק את הסרט, כי אני מאד נמשכת לאומנות. למרות שיש המון דוגמאות לכשרון של שני, הייתי צריכה לחתוך חלק  מהדברים. בזמן העריכה, היו לי המון רעיונות שהתאימו לאופי שלה ויכולתי לשלב בסרט אנימציה עם סגנון העריכה שלי שמתאים לאופי שלה וייצג אותה באופן טוב ומדויק."

לחשוב על האור שהיא הביאה לעולם 

כשצפיתי בסרט, נראה שאחת המטרות שלו, היא להציג את שני כאדם צבעוני, מלא יופי וחן, כמישהי שאהבה את החיים והחיים נתנו לה במתנה כשרון גדול. לשם כיוונתם ביצירת הסרט? 

"אני חושבת שהדבר הכי טוב ומדהים שיצא מהסרט הזה, שיזכרו את שני ככה ולא את המוות הנוראי שלה. היו אנשים שכתבו בתגובות על הסרט שעכשיו, דברים כמו: 'עכשיו כשאנו שומעים את השם שני לוק, מה שאנחנו חושבים עליו זה על חלקים אומנותיים מהסרט ולא על התמונה האחרונה שלה מהטבח.'  

"בכלל אני חושבת שאף אחד לא רצו שיזכרו אותו כמישהו שנרצח על ידי החמאס, ושזה ההיפך הגמור ממה שהיא הייתה. גם אח של שני אומר בסרט שמה שקרה לה זה ההיפך ממה שהיא, שאנשים צריכים לחשוב על האור שהיא הביאה לעולם, על האומנות שלה, על מי ששני הייתה באמת."   

מלבד אלה, השתתפו ביצירת הסרט התלמידים נטע זהבי, שאולי גוטמן וגוני אנצל. על עבודת העריכה לאחר קבלת חומרי הגלם, מספרת אלה: "כשעבדנו על הסרט לזכר שני, עבדנו פחות כקבוצה: חברי הקבוצה צילמו וראיינו, אני קיבלתי את החומרים והתחלתי לעבוד על עריכת הסרט. הייתי צריכה לצמצם את מה שבטוח לא נכנס, כמו למשל קטעים שלא קורה בהם כלום."  

"ניסיתי להבין איזה נקודות בסרט חשובות ואיך אני רוצה להציג את זה, ולאט לאט עשיתי צמצום חומרים עד שהכול היה מחולק לפי זמנים בחייה של שני. הייתה חלוקה 'לפי צבעים', כמו סיפורים ותמונות מילדותה, סיפורים של המשפחה על הזמן שלה בחטיבה, קטעים שהמשפחה דיברה על החיים שלה בתל אביב, ועוד, וכך זה נמשך עד שהיה לי פחות קו עלילה של הסרט. בכל שבוע שלחתי גרסה למורים, והם דייקו אותו ועזרו מאד בתהליך."  

איך המשפחה הגיבה לרעיון של הסרט? 

"לפני הכול ולפני שפנינו ישירות למשפחה, ישבנו עם יועצת המגמה של בית הספר והייתה שיחה, כי זה נושא עדין ורגיש להתעסק בו. מדובר באנשים שחוו אסון קשה. אז הייתה שיחת הקדמה ושלחנו למשפחה את השאלות שנשאל, כדי שלא יהיו הפתעות. המשפחה של שני, ריקי אמא שלה ועמית אחיה –  היו יותר מוכנים לדבר והיו להם פחות הסתייגויות." 

איך הם הגיבו אחרי שצפו בסרט? 

"חוץ מההקרנה ביום הזיכרון של בית הספר, הייתה הקרנה של הסרט גם בטקס בישוב. לאחר ההקרנה דיברתי עם אמא של שני. היא ביקשה גרסה באנגלית עם כתוביות באנגלית, כי יש לה משפחה בגרמניה והם רצו להפיץ את זה. באופן כללי נראה שהמשפחה התרגשה."  

"מבחינתי היה מדהים לעבוד על הסרט הזה. כי לא הכרנו, אני ושני, משום שהיא התגוררה בעיקר בתל אביב. אבל יש משהו אינטימי ומעניין בלראות שעות על גבי שעות סרטונים מהילדות של שני, ושנים מחייהם של האנשים שהכנו עליהם סרטים. כשיוצאים מזה מרגישים שמכירים את האנשים באופן מאד מיוחד ושונה."  

כמה שעות עריכה דורש סרט כזה, שהוא קצר יחסית?  

"זה היה לא מעט וחלק נרחב מיום היום שלי. בזמן הזה ערכתי עוד סרט על תומר שרון ז"ל. שני הסרטים לקחו לא מעט זמן." 

לתת נחמה 

איך הרגשת בזמן העריכה, הצלחת להישאר מקצועית או שעלו בך רגשות שונים? משהו חלחל לתודעה או לנפש שלך בזמן היצירה?  

"אני חושבת שזה לא שיבש לי את תהליך ההעריכה, זה לא הפריע במהלך העריכה, אבל  אחר כך בעיקר הרגשתי כעס על הדרך שבה העולם מתייחס למדינה שלנו, שאנשים אומרים שאנחנו ה'טובחים'. כשראיתי תגובות כאלה ברשת הגבתי בכעס, כי אנשים איבדו את החיים שלהם ללא סיבה ובצורה אכזרית. התעצבנתי שהיו תגובות נגד ישראל. עם זאת, לא הרגשתי יותר מידי מוצפת רגשית, כי הרבה מהעשייה מגיעה ממקום טוב של רצון לחשוף צד של שני שאנשים ירצו לראות."  

"אני חושבת שסרט כזה יכול לתת נחמה למשפחה, לדוגמא, לפני כמה שנים ניסיתי להכין סרט על סבא שלי: צילמתי מלא וערכתי את הסרט, אבל סבי נפטר אחרי שהתחלתי לעשות את הסרט. לפני שנפטר, ישבתי עמו שעות ויש לי סרטונים שמנציחים אותו וקטעים שהוא היה בחיים. אני חושבת שזה מנחם מאד שיש תיעוד של אדם שמאבדים. זאת נחמה טובה שאפשר לתת למשפחה מתאבלת."  

"גם אם הרגשתי קושי בזמן העשייה, בסוף זה היה שווה את זה – כי אני יודעת שזה משהו שיכול להיות טוב למשפחה ולזכרה של שני. למרות שזה סרט של כיתה יא', הרגשתי שהיה לי משמעותי לתת לאנשים יותר מקליפ או משהו סתמי – אלא משהו שמשפיע על אנשים." 

קולנוע נוגע באנשים 

"כשהסרט הוקרן בתחרות," מסבירה אלה, "אנשים דיברו על ההתרגשות וההשפעה של הסרט עליהם. הגיעה אליי אחת מהשופטות בתחרות ואמרה לי שזה מדהים, כי בסוף זה מה שקולנוע עושה: נוגע באנשים."  

"מבחינתי לעשות סרט זה לקחת רעיון שלא תמיד יודעים איך לנסח או להציג אותו, ולהראות אותו בצורה ויזואלית. היו אנשים ששמעו על שני וממש רצו שמישהו יעשה עליה סרט שמציג את מי שהיא הייתה באמת. אני אוהבת לעשות משהו שאנשים מתחברים אליו. למשל יש קטעים בסרט שאנשים רואים את שני הילדה המצחיקה ואנשים מחייכים, זה להראות עוד פנים שלה."  

איך הרגשת כשהבנת שהסרט זכה בתחרות?  

"לא הייתי סגורה על אם נזכה או לא, אבל המורה שלי אמרה שיש סיכוי טוב לקבל פרס על עריכה, כי יש קטעים שנערכו באופן יצירתי. מצד שני לא ראיתי את כל הסרטים שהתקבלו, אז לא ידעתי אם שלנו נחשב טוב או לא. אני אוהבת את העשייה של הקולנוע אבל גם רואה את הפגמים הקטנים, בעיקר כאן, שזה נושא כל כך חשוב ורציני. אני שמה לב לדברים קטנים של תמונה מתוזמנת לא נכון, פסיקים וכולי."  

"אבל כששמעתי שיש אופציה לזכות, ממש התרגשתי! בשנה שעברה התקבלתי עם הסרט לפסטיבל 'דוקו אביב' וזה גם היה ממש מרגש. התרגשתי כי יש משהו ספציפית בסרט הזה, כי הוא זוכה לחשיפה נוספת, מצד שני אני מאד אוהבת קולנוע ולערוך ועריכה זה משהו שאני שוקלת לעשות בחיי. לכן לקבל פידבק שמה שעשיתי טוב, עוזר להחלטה מה לעשות בחיים ובקריירה שלי." 

מה את עוד אוהבת לעשות?  

"אני אוהבת כתיבה, בימוי ועריכה ונמשכת מאד גם לתיאטרון. באופן כללי אני מרגישה שאני טובה בעריכה, כי זה לקחת רעיון ולעצב אותו ממש מאפס ולספר סיפורים ולהעביר מסרים בעריכה ספציפית. אני אוהבת לערוך כי זה שילוב: יצירתיות וגם הבנה טכנית. כשעורכים סרט צריך רעיון של מה שרוצים, סוג של קונספט, ואחר כך צריך להבין איך עושים את זה. אפשר ללמוד, אבל צריך גם המון מחשבה. אני חושבת שעריכה מעצבת את התוצר הסופי."  

איזה סרטים תרצי להפיק או לערוך בהמשך? 

"בימים אלה אני עורכת את סרט הגמר שלי שזה כיוון שונה לגמרי, מעין פרודיה או סאטירה. כל שנה עושים סרט גמר על זה ש'ממש קשה לעשות סרט גמר!'. הסרט הבא שלי מאד סוריאליסטי, אני עושה מונטאז' שאני מרימה אוסקר, מתעמלת בחדר כושר לקראת הסרט, וכל מיני אלמנטים כאלה, בסגנון כסאטירי."  

"באופן כללי סיימתי את בחינות הבגרות באנגלית ומתמטיקה, אז התפנה לי זמן ואני עורכת שני סרטי גמר של שני תלמידים: אחד מהם דוקומנטרי אבל קליל יותר, על אבא וסבא שיש להם מסורת להכין סרטים משלהם בקיבוץ וזה הסרטון האחרון שלהם. הפרויקט השני עוסק בנערה שנקלעת ללחץ חברתי ועושה תאונה. יש מגוון. באופן כללי אני אוהבת מדע בדיוני וסאטירות."  

מה תרצי לעשות בעתיד? 

"מצד אחד אני רוצה לתכנת כי אני אוהבת מחשבים. אני גם אוהבת ללמוד קולנוע, לדעת איך עשו דברים, להכיר סגנונות ושמות של בימאים, והייתי רוצה לעסוק בתיאטרון כי זה נותן יותר מקום לסוריאליזם. ראיתי הצגה נהדרת בה שחקנית שיחקה דמות של גבר ונעלה ברגל אחת נעל של אישה וברגל אחרת נעל שטוחה. בתיאטרון זה חלק מהקסם, בניגוד לקולנוע," אלה מסכמת.  

במסגרת הפסטיבל התקיימה תחרות לסרטי תלמידים והסרט לזכרה שני לוק נבחר להכנס לתחרות מתוך סרטים רבים. למרות נדודי משפחתה של שני בין ארה"ב, גרמניה וישראל – החליטה שני לוק בבגרותה לגור בתל אביב, שם עבדה כאמנית קעקועים, וגם הייתה משפיענית רשת. על פי בת משפחה, שני לוק החזיקה בדעות פציפיסטיות.  

ב-7 לאוקטובר נלקח הכישרון של לוק מאיתנו על ידי מפלצות החמאס, אך האומנות שלה עדיין כאן, צבעונית ואופטימית, המספקת תחושת חיוניות ואינסוף.