הוריו מגדלים כבשים, אבל זיו אור, דור שלישי באורות, פנה לתחום אמנות הקרקס וג'אגלינג * אור, שנדלק על התחום מילדות, למד בארץ ובחו"ל, שכלל את יכולותיו ומתאים את המופעים לפי קהלי היעד * "עדיין אני הכי מתרגש להופיע בבית העם ועל ה'דשא הגדול' במושב שלי, למרות שאני מוזמן למופעים בכל רחבי הארץ, ועל הבימות בחו"ל"
הצעירים במושבים פונים למקצועות ועיסוקים בתחומים מגוונים, כל אחד לפי כישוריו, העדפותיו והשיקולים הכלכליים המנחים אותו. דיי נדיר לדעת שהמושבניק זיו אור (30), דור שלישי ממושב אורות, בחר לעסוק במופעי אמנות הקרקס, ג'אגלינג, מופעי אש, להטוטנות, למרות שלאביו במשק יש כבשים כבר יותר מ-30 שנה, וסבו מגדל רימונים.
זיו אור בחר בתחום אמנות הקרקס, הג'גלינג, להטוטנות ומוצא בו בכל יום עולם ומלואו, עולם מאתגר, עתיר ידע וחידושים. מדובר בתחום אמנות תובעני – עיסוק שכל הזמן צריך ללמוד, להתעדכן ובעיקר להתאמן ולצעוד קדימה ולהתפתח.
אור חי ונושם את המקצוע האהוב עליו כל כך: "בתחום שלי אפשר להעביר תוכן אמנותי בכל מקום. אין צורך בבמה, תאורה או כיסאות מרופדים," הוא אומר. מהרגע שהוא עולה על הבמה בכל מקום נתון, זיו נשאב כל כולו ליופי והעוצמה של מבחר התרגילים המגוונים במופע, לתשואות התפעלות הקהל על הביצועים המקצועיים והמיוחדים, עם אביזרים נלווים המותאמים לתרגיל.
בנוסף הוא גם ממציא תרגילים ומשכלל אותם, כמו התרגיל של 3 חישוקים על הגב. שהוא היחיד בארץ המבצע תרגיל קשה זה. כך שהעיסוק ב"אמנות הקרקס" הוא מאד אינטנסיבי כאשר המטרה היא להעשיר את מלאי התרגילים והביצועים.
בימים אלו שמציינים לצערנו חצי שנה לתחילת המלחמה, אור מקפיד להופיע לפני חיילים פצועים במחלקות השונות. וכן לפני משפחות המפונים במלונות ברחבי הארץ ו"להעניק להם ולילדיהם רגעים נעימים מסוג אחר."
איך הגעת לתחום אמנות הקרקס ולמה?
"המשפחה שלנו המורחבת שורשית, ציונית וחקלאית משני הצדדים. אבי אשר מייזלס ואמי יהודית מבית משפחת לוינסון, נולדו והתחתנו כזוג הראשון מדור הבנים באורות, אך הם איפשרו לארבעת ילדיהם: טל (32), אחיותיי התאומות: חן ועדן (27) ולי לבחור בעיסוק המתאים להם.
"כילד התעסקתי קצת בג'אגלינג, הייתה לי קואורדינציה טובה והתלהבתי שמצליח לי. ברור שהניסיונות הראשונים שלי היו בפניי המשפחה. תפשתי ביטחון והתחלתי להופיע ממש מגיל צעיר. בערך בגיל 9 הקסמתי את הילדים בגן של אמי יהודית, שהייתה גננת כמעט בכל יישוביי המועצה האזורית באר טוביה. הופעתי לפני החברים ובמסיבות, קצרתי תשואות, אפילו אזרתי ביטחון ולימדתי ג'אגלינג במושב כשהייתי רק בן 13. 
לימוד עצמי
"תמיד הייתי אוטודידקט," מסביר זיו "למדתי המון בכוחות עצמי ובמקביל התאמנתי והייתי עסוק ברב שעות הפנאי בפיתוח התחום." הוא מספר בהתלהבות שהיו לו חברים שטענו חצי בצחוק, שהוא עושה תואר בקרקס. כי תמיד היה עסוק בלמידה, התפתחות ואימונים. כיום כבוגר הוא אומר: "אם אתה מוצא תחום שמעניין אותך, אז אפשר לצלול לשעות רבות של חקר ולמידה. להיות במצב ריכוז ועניין, זה סיפוק גדול לכל אדם שמתמודד עם בעיית קשב וריכוז.
"השנים עברו וכנער שמתי את התחביב הזה בצד, ורק לקראת סוף השירות הצבאי הוא חזר אלי ובגדול. בצבא הייתי לוחם בנח"ל לפני עשר שנים. בשנת 2014 בזמן מלחמת 'צוק איתן', הייתי בתוך עזה, למשך כל זמן הכניסה הקרקעית. כשיצאנו אחרי כמעט חודש, ללא מקלחות, הן חיכו לנו בעמדת שטחי הכינוס.
"במעמד הזה עלתה בי המחשבה, אולי להופיע לפני חברי החיילים. בהתחלה חשבתי שזה ילדותי מצידי, והעיסוק המיוחד שייך לעבר שלי. אבל שנזכרתי כמה טוב אני בתחום וכמה הפידבקים מהסביבה הם תמיד חיוביים. לכן הופעתי בפני החיילים, והמופע התקבל בתשואות. זה נתן לי כמובן את האישור המתבקש. המשכתי להתאמן עד שאימצתי את זה לעיסוק המרכזי של חיי.
"באותה תקופה התאמנתי במיוחד על תרגילים למיניהם עם חישוק. הייתי מגיע עם חישוק לכל מקום וכמובן גם לבסיס כי הייתי עדיין חייל. התאמנתי במרץ והעליתי סרטונים לרשת החברתית. והנה עליתי עוד שלב, התחלתי לקבל תגובות שמעוניינים להזמין אותי להופעות ואף לקבל ממני שיעורים וסדנאות בתחום.
"אז החלטתי ללכת על זה בגדול ולפתוח עסק מסודר ומאושר בתחום. אומנם עדין הייתי חייל, אבל הכנתי את כל הדברים ליום זה. ביום הראשון כשהשתחררתי מצה"ל כבר התחלתי לעבוד בתחום. חברי למחזור הלכו לעבוד במלצרות או בעבודות דומות, אבל אני סברתי שהכי טוב שאעבוד רק במה שקשור לתחום הקרקס. הייתי נחוש בדעתי, והנחישות הזאת אכן השתלמה לי בהמשך. למדתי במשך שנה שלמה בלימודים גבוהים, בתוך מתחם הקרקס בווינגייט. שנה של לימודים בתוכנית 'הקרקס ככלי טיפולי' וגם טסתי ללמוד מכנסים בעולם: בגרמניה, אנגליה, הולנד ועוד. הופעתי גם במרכז אמריקה: בגוואטמלה, ניקרגואה, קולומביה פרו ועוד. אני מוצא עצמי מהר מאד על הבמות , ונהנה מאד מעיסוקי זה." 
שורשים נטועים עמוק
אור גדל במשפחה מאד ציונית, חקלאית המחוברת לאדמה, עם כל האידאולוגיה והערכים: "גדלנו וספגנו כל אלו מהיום שנולדנו: הילדים, הנכדים והנינים. המשפחה שלי מיוחדת במינה בעובדות ההיסטוריות שעברו. שתי משפחות הסבים והסבתות שלי משני צידי הורי הם תושבי אורות, כך שגדלנו כמשפחה מורחבת, חמולה של ממש. במשפחה, סבא וסבתא שלי נמנים על הגרעין המייסד של המושב: חווה ז"ל וחיים מייזלס יבדל"א, שהגיעו לארץ בשנת 1949 מארה"ב. אחרי 3 שנים הם הקימו ביחד עם חברי קבוצה נוספים, את מושב אורות שקם
בשנת 1952. מהצד השני, סבי וסבתי מצד אמי הם מוותיקי המושב. שלום ותרצה לוינסון עלו לישראל בשנת 1956 מדרום אפריקה והולנד. הם הכירו בישראל והצטרפו לגרעין המיועד לאורות. הם היו הזוג הראשון שהתחתן במושב, ב-1961, בחצר של משפחת פרנק."
החיבור בין המשפחות נוצר כשהסב שלום לוינסון, מצד האם וסבתא חווה מייזלס ז"ל, מצד האב, הקימו יחד עסק שנקרא "קיטרינג אורות" שעבד כ-25 שנים בהצלחה רבה. לדברי הסב לוינסון, העסק קם כתוספת לעבודה במשק החקלאי, של כל אחת מהמשפחות, מאחר ובאותה תקופה מצב הפרנסה מהחקלאות היה קשה.
אור: "כל בני שתי המשפחות היו מעורבים ועוזרים בהצלחת העסק. גם הורי נמנו בין דור הילדים המסייעים ושם בעצם ניצתה האהבה ביניהם, שהובילה אותם לנישואין בשנת 1986. כזוג הראשון המתחתן מדור הבנים המתגוררים באורות.
"החתונה נערכה על 'הדשא הגדול' במרכז המושב וכך הפכנו למשפחה אחת גדולה. אומנם ידוע שיש משפחות מורחבות גדולות במושבים, אבל המיוחד אצלנו ששני הצדדים גרים באותו מושב, ואנו דור הילדים גדלים יחד עם בני הדודים, הסבים, הדודים והנכדים – זה מצב די נדיר שכולם יחד בשמחות ואירועים, ואני שמח שהיה לי את הילדות הזאת.
" במובן החקלאי, אבי מנהל מזה 30 שנים משק של כבשים לחלב. אמי שהייתה גננת, מכינה גבינת כבשים משובחות אבל לא למכירה, אלא עבור אורחים ואנשים שבאים ללטף טלאים. סבי מגדל רימונים וסוחט את מיץ הרימונים במכונה מיוחדת שהמציא. יתרונה של המכונה שהמיץ המתקבל אינו בטעם מר. גם כיום הוא עדיין מוכר מיץ רימונים טבעי משובח. ונהנה להסתובב בירידים שונים עם הדוכן הנייד שלו. או להזמין לקוחות לרכוש בקבוקים קפואים בביתו."
מה היה התפקיד שלך כילד במשק?
"התפקיד שלי כילד היה לעזור להאכיל את הטלאים בדיר עם בקבוק חלב או לעזור בחליבה. אני מוכרח להודות שמעולם לא הייתי טוב בזה, או שחיבבתי את זה במיוחד. עזרתי מתוך רצון לעזור לאבי. היו תקופות שעבדתי במשק יותר זמן, אבל מגיל צעיר תמיד היה בי את 'חיידק הבמה' שקרא לי. הרגשתי וידעתי שאני אעבוד בתחום ההופעות ודאגתי להעביר את המסר להורי. לזכותם יאמר שהם תמיד פרגנו, וידעו לתת לי את החופש לבחור, באיזה תחום להתמקד.
"שאלתי עצמי לא פעם האם הרגשתי בגלל זה, מושבניק פחות טוב? בכנות אגיד שלרגעים מסוימים בהחלט כן. אבל אני סבור שהגדולה של כל אדם היא לדבוק בחוזקות שלו, ולא לעשות בכוח דברים שאין לו חיבור איתם. אני שמח שמצאתי את העיסוק שאני מחובר ואוהב לעסוק בו. לשמח אנשים, זאת זכות גדולה." 
קרקס לילדים ולמבוגרים
בית ילדותו והבית שהוריו גרים בו עד היום, נמצא מול "הדשא הגדול" שבמרכז המושב. שם נערכים מסיבות ואירועים. וזה המקום שהוא אוהב להופיע במיוחד.
מה מצריך ממך כאדם להופיע כאמן קרקס?
"כאשר צופים בהופעה ומתרשמים מהביצועים, אני לא בטוח שלמישהו מהקהל מתעוררת איזה מחשבה בנושא. מה התרגילים שרואים מצריכים מהאמן המופיע? מדובר כמובן בהתמדה של שעות באימונים, אבל יותר מכל צריך להמשיך הלאה להתקדם ולהתפתח, לזכור שהתחביב הפך למקצוע מחייב.
"קל נורא להישאב רק לצד הטכני של העבודה, אבל בימים בהם אני חוזר עייף מהופעה ובא לי להמשיך להתאמן וליצור – אני הכי שמח שזה לא רק עבודה אלה גם תחביב עם נשמה. אני אוהב במיוחד את שילוב של חישוקים עם ג'אגלינג – לסובב חמישה חישוקים בזמן ההופעה, תמיד זה רגע השיא שהקהל צועק מהתלהבות."
אור משתף שאין לו מודל ספציפי לחיקוי והערצה. אבל העובדה שגדל במושב, בו הביאו בחגים הופעות תרבות לבית העם, תרמה לו להבין כמה זה חשוב להופיע בו ולשמח אנשים: "בכללי אני חובב גדול של הופעות במושבים, ברחבי הארץ. אני אוהב לקרוא קצת בויקיפדיה לפני שאני מגיע, לראות באיזה שנה המושב הוקם ומשתדל לשלב בדיחות שמאופיינות למקום. ככה הקהל מרגיש שאני מכיר אותו יותר טוב. הופעתי באולמות גדולים, אבל אפשר להעביר תוכן אומנותי בכל מקום, אין צורך בבמה, תאורה או כיסאות מרופדים. זה הקסם של ההופעות. אין צורך שהמושבניקים ייסעו תמיד לעיר הגדולה, הם יכולים לקבל תרבות בביתם."
האם יש הבדל בין הופעות לפני ילדים ומבוגרים?
"למרות שיש הבדל אני חושב שיש גם הרבה מהמחבר. תמיד כשאני מגיע להעביר סדנה, אני חושב על איך אני יכול לקחת קבוצה של אנשים, שלפעמים יש ביניהם חיבור מסוים ולפעמים אין בכלל, ולעשות להם פעילות מגבשת מחברת ומהנה. וזה לא משנה אם מדובר בילדים, בני נוער, או מבוגרים.
"קרקס באופן אוטומטי נתפס כתוכן לילדים, אבל היו לא מעט מושבים שהזמינו אותי לפעילות עבור מבוגרי הישוב, ובליווי של משחקי אלכוהול והנחיה מצחיקה. זה יכול להיות תוכן תרבות מעולה. לגבי הופעות אני גם משתדל להתאים את זה יותר למבוגרים, עם אש ואפקטים של אביזרי אור מרשימים. זאת למרות שגם במופע הקרקס שלי, שמיועד לקהל של ילדים ומשפחות, אני תמיד משתדל לא ל'התיילד' ולדבר לילדים בגובה העיניים. ילדים הם קהל אינטליגנטי ולא צריך לזלזל בהם עם בדיחות חסרות טעם."
איך אתה עובר את תקופת המלחמה?
"אני משתדל להיות אופטימי על אף הקושי. העבודה ירדה באופן משמעותי. אנשים לא יודעים אם זה זמן טוב להזמין הופעות וסדנאות קרקס. אני בגישה של כן! הגיע הזמן להניע את העסקים הישראלים, לא לשקוע ולהנמיך, ההיפך להראות לחמאס שהוא לא ניצח אותנו. פורים לרב נחשב כחג המסיבות הצבעוניות והססגוניות בגדול בכל כיוון אפשרי. השנה בשל המצב הקשה אליו נקלעה המדינה, רוב המסיבות דוללו באופן ניכר במוקדי האירועים. יש מקצועות ועיסוקים שהם בעצם חגיגה בכל יום בשנה, שמטרתם להביא שמחה, רגיעה מקצב החיים ומחויבויותיהם והתרכזות במשהו מעולמות אחרים. הופעתי כמובן בפני פצועים, ומפונים."
ספר על חוויות מיוחדות.
"התרגשתי במיוחד להופיע במושב שבו גדלתי ובפרט על הבמה ב'דשא הגדול' בו הורי התחתנו. זה היה באירוע לסיום הקיץ, עשיתי את מופע הקרקס הקלאסי שלי. מופע המשלב 45 דקות, עם מגוון אביזרי קרקס והנחיה מצחיקה. בסוף המופע הופעתי גם עם קטע אש. תמיד בקטע הזה הילדים חושבים שזאת אש קרה, עובדה שממש לא נכונה. אין דבר כזה 'אש קרה', וכל התרגילים עם אש חיה הם תוצאה של אימון רב שנים. בכדי להצליח לעשות תרגילים עם האש, זה מצריך אימון לדעת בדיוק המירבי בכדי לא להישרף. ההתלהבות של הקהל בתרגילים אלו, מעודדת אותי בדרך שבחרתי."
זיו מציין שיוצא לו גם להנחות סדנאות קרקס וג'אגלינג וזה מביא לו סיפוק רב: "מה שאני אוהב בסדנאות קרקס שאני עורך, שזה נראה קצת שונה בהתאם לקבוצה שעוברת את הסדנה. לפעמים מדובר בקבוצה של תנועת נוער, לפעמים יום כיף של עובדים, ולפעמים מזמינים אותי גם לימי הולדת לוא בהכרח של ילדים – דווקא של אנשים מבוגרים המחפשים תוכן מעניין לגילאים 50-60 ואפילו 70. העברתי סדנאות קרקס במקומות מאוד לא צפויים כמו במסיבת רווקות. אני חושב שהסוד הוא להיות קשוב לקבוצה ולהעביר תוכן מגבש שמותאם להם. לא צריך להיות ילדותי כדי להשתתף בסדנאות קרקס, להפך. זה יותר מתאים לאנשים בוגרים שמחפשים לפתוח אופקים ולעשות משהו שהוא גם מעט ספורטיבי וגם משלב קואורדינאציה, ריכוז ותנועה."
יהללך זר ולא פיך
אמו של זיו, יהודית מייזלס, ממושב אורות: אנחנו הורים מאד גאים על הנחישות וההשקעה של זיו, מהיותו ילד בן 9 שנים בלבד. ילד הלומד בכוחות עצמו, להגיע למה שהגיע כיום. ההשקעה הרבה באימונים ואף בהמצאת תרגילים מקוריים משלו. נכון שאנו משק חקלאי המגדל כבשים, וכילידיי מושב אורות גדלנו עם אידאולוגיה וערכים. אנחנו מודעים לרוח התקופה ומעודדים את ילדינו לעסוק במה שמתאים להם. אנחנו נהנים וגאים לצפות בזיו בכל הופעה שלו במושב ומחוץ לו ומאחלים לו שיצליח בעיסוק ובדרך שבחר."
סבו של זיו, שלום לוינסון סב ל-11 נכדים ו- 9 נינים, אומר: "תרצה ואני גאים לצפות בנכד זיו בהופעותיו, ועושה לנו נחת. טוב שיש לו ממה להתפרנס בכבוד, והוא נהנה מעבודתו." 
אראלה, ממושב אורות: "נהנינו לראות את זיו אור במופע קרקס, שהתקיים במושב: בלהטוטנות או ג'אגלינג מרהיב. המופע היה יפיפה ומרתק, תוך הטלת מספר חפצים באוויר בו זמנית: כדורים, מקלות, טבעות כך שלפחות חפץ אחד תמיד נמצא באוויר, תוך שילוב אביזרי אש. מופע שדרש ממנו חלוקת קשב וריכוז רב לביצוע הלהטוטנות. המופע היה מלהיב, וסחף קטנים כגדולים. בסוף המופע, זיו הינחה סדנה ייחודית של ג'אגלינג לבני הנוער במושב. בו הם זכו להתאמן בפרטיות ולא לחשוש. כמו כן הוא הכין תחנות עם אביזרים, הם תרגלו ועברו מתחנה לתחנה התאמנו, נהנו וצחקו. היה יפה לראות כיצד הוא עבר ביניהם: הדריך, עודד ולימד."
תגובה אחת
זיו אור אמן קרקס מדהים! הופיע אצלנו ביישוב מאוד מומלץ להזמין את המופע שלו