צבי שלם ממושב גבעת יערים הוא מפתח חומרי למידה במתמטיקה מרכז הישראלי למצוינות בחינוך, יוצר משחקי חשיבה וחינוך, פיזיקאי וגם פילוסוף, המתמחה במשנתו של אבי הקומוניזם, קרל מרקס * אלמוג סורין שוחחה איתו על הפעילות שלו בתחום החינוך ועל תפישת עולמו לאור המתרחש במדינת ישראל
צבי שלם ממושב גבעת יערים מפתח חומרי למידה במתמטיקה במרכז הישראלי למצוינות בחינוך. צבי עבד בפיתוח תכנית 'מצוינות 2000', אשר פועלת ברוב בתי הספר היסודיים בסינגפור. שלם יזם והיה המפתח הראשי של אתר יישומטיקה – אתר עתיר ביישומונים, העוזרים לאלפי מורים בישראל ללמד מתמטיקה. בין היתר המציא, יחד עם גלי שמעוני, תריסר משחקי קופסא הנמכרים בארץ ובעולם. מעבר לכך, שלם הוא פילוסוף עצמאי המתמקד בחקר המרקסיזם על מקורותיו העמוקים וענפיו המרובים…
מי היה קרל מרקס?
בראיון בביתו של צבי המתגורר במושב הפסטורלי גבעת יערים, דיברנו על תוכניות חינוך ולמידה, משחקים שצבי פיתח, גילינו מי היה קרל מרקס באמת (ספויילר: פסיכופת) ועל הקשר בין מרחב כפרי לתהליכי חשיבה:
"נולדתי בירושלים, אבל בגיל שנתיים עברו הורי לצפת. גדלתי במשפחה דתית ולמדתי בבית ספר דתי עד כיתה י' ולאחר מכן עברתי מיוזמתי לבית ספר חילוני, מה שאפשר לי ללמוד כמעט כל מקצוע שרציתי. בתיכון למדתי פיזיקה ופילוסופיה וכדי שיתייחסו אלי ברצינות – כבר בשנה השלישית התחלתי ללמד נוער שוחר מדע. העברתי חוגי קיץ. הייתי טוב בזה, הרגשתי יצירתי.
"אחרי הצבא ידעתי שאני רוצה ללמוד באוניברסיטה העברית. גרתי בירושלים הרבה שנים ולא הפריע לי לחיות בעיר. אבל כשהכרתי את אשתי היא רצתה לגור במושב. אז זרמתי עם המעבר ואני נהנה פה מאד. לאחרונה חשבתי: יש לי כלבה, אני מוציא אותה לטיולים, אני מסתובב כאן במושב וניסיתי לבדוק אם המרחב הפתוח משפיע על החשיבה שלי. החיים במושב ומה שיש לי פה זאת קהילה. יש כאן חברים והמון עזרה הדדית. לדוגמא, יש הורים שיכולים לעזור לי עם הילדים. זה משמעותי. היה קשה לגדל ילדים בלי עזרה מאנשים במושב. גם חיי חברה זה דבר מועיל."
מה עושה את החיים במושב קהילתיים יותר מחיים בבניין עירוני?
"מתכנני ערים אולי יכולים להסביר את היעדר הקהילתיות שיש בבניין. אולי המפגש תוך הליכה עם הילדים במושב מעוררת אינטראקציות, או אולי הליכה עם הכלבה מחברת ביני לבין אנשים. יש רמות שונות של אינטנסיביות של קשר חברתי. למשל, היו במושב ערבי פילוסופיה בהם השתתפתי כמרצה ואנשים הגיעו והאזינו להרצאות מ-16:00 עד 22:00. כמושבניק אני יודע שעליי ליצור אינטראקציות חברתיות, להביא רעיונות לפעילויות, כי 'לא טוב היות הפילוסוף לבדו'. אני רוצה לראות אנשים, לדעת איך הם מגיבים להרצאות ולדיונים, להבין מה תופס ומה לא."
מה לדעתך יוצר קהילה מחוברת?
"קהילה נוצרת סביב תחומי עניין משותפים, כמו מקום שנפגשים בו פיזית. בית כנסת זאת קהילה, גינת כלבים בה נפגשים באופן קבוע יוצרת קהילה. אפשר לייצר מסגרות או מפגשי לימוד. אני אישית מרוצה מהאינטנסיביות החברתית שאני מחפש לעצמי. קיימתי כמה הרצאות במושב ואנשים מאד התחברו לזה. הגעה של אנשים לערבי תרבות – יוצרת קהילה." 
מתפלספים…
"כששומעים את המילה 'פילוסופיה'," מסביר לי צבי, "לא תמיד מבינים מה עושים עם זה ולמה. לפחות לא בתרבות ההייטק המתמקדת בקריירות חומריות ברובן. אבל פילוסופיה היא המפתח לחברה מתפקדת (או מפתח למהפכה חברתית או חוקתית) – לכן היא כל כך חשובה עבורנו בני האדם."
כשאני מעלה מול צבי את השאלה הפילוסופית על חשיבות הפילוסופיה והכדאיות שלה, הוא מספר לי מה משך אותו ללמוד פיזיקה ופילוסופיה – שני מקצועות מנוגדים כביכול, אך גם נחוצים להבנה כללית של המרחב בו אנו חיים:
"כשלמדתי פילוסופיה רציתי להבין את המציאות," מבאר לי צבי, "התעסקתי המון בבעיה של מטריאליזם. שאלתי עצמי: אם העולם מבוסס על חומריות, איפה יש מקום לרוח ולנשמה? בעיית החומריות בה אנו חיים הטרידה אותי. אז נכנסתי לתחום החינוך וסיימתי תואר ראשון. הדרכתי במלא מקומות, כמו בישוב קריית יערים שם יש ילדים בסיכון, העברתי חוגי בבית ספר יסודי 'קשת' ושיעורי פיזיקה בתיכון 'רמה'. כשלימדתי אסטרונומיה לילדים בבית ספר קשת, הילדים שאלו אותי אם אני יודע ללמד איך מנגנים על דרבוקה. כשעניתי בשלילה, שאלו אותי: 'אם תוך שבועיים אדע ללמד על נגינה בדרבוקה?'. "חלק מזה הוביל אותי להמציא משחקים חינוכיים לילדים. 
חינוך ומשחקים
"כל זה קרה אחרי האוניברסיטה, במרכז למצוינות," מוסיף שלם. "ראיינו אותי במרכז לאחר שהמצאתי שיטה להכפלת מספרים. האיש שראיין אותי לא היה בטוח אם זה מקורי, כי מסתבר שהיה צרפתי שהמציא את השיטה לפני 300 שנה. אז הוא ביקש ממני להמציא פעילות מתמטית בשיטות חדשות, נגישות יותר. אז כתבתי 60 עמודים בעניין, כשעמוד אחד עניין אותו. לאחר מכן כתבתי עוד 60 עמודים ודווקא מהדבר הזה יצאה פעילות – פעילות עזרה למצטיינים."
מה הם בעצם משחקים ופעילויות במתמטיקה? איך זה נראה בפועל?
"המשחק הספציפי הזה דורש דף ועיפרון. כשהצעתי אותו שאלו: 'מה זה נותן לתלמידים? איך זה מקדם את חומר הלימוד?'. אמרתי ש'זה לא בדיוק תואם את חומר הלימוד, אבל זה נותן הרבה ועושה משהו אחר' – וזה באמת עבד. הפעילות הזאת יוצרת מרחב גילוי, התלמיד יכול לגלות דברים עם עצמו ועל היכולות שלו.
"לפעילות קראו 'שעשועי מכפלות'. היא מזמנת לתלמיד אפשרויות לגילוי. מדובר על פעילות כמו לקחת גפרורים ולנסות ליצור כמה שיותר משולשים. כל אחד יכול להתחיל ולגלות דרכים על מנת להגיע לפתרונות. זאת חוויה של למידה עצמאית שבה אתה רוכש מיומנות, ומבין שאתה יכול להתקדם ולהצליח, לפעמים מתוך קושי. זה משהו קריטי לכול תחום. זה עוזר להבין שאפשר לעבור זמן בלי הצלחה או משוב חיובי ובכול זאת כדאי להתמיד ולהמשיך. כך יותר ילדים ירצו לעבוד יותר זמן על משימות. מה שחשוב זה עידוד ותפיסה ועידוד של מורה שאומר לילד/ה שחשוב להמשיך לנסות ולנסות.
"עבדתי על המשחק ב-2006 וכאשר סיימנו אותו, החליטו להכניס את זה לתוכנית 'מצוינות 2000'. בהתחלה אמרו לי: 'תעשה משהו מעניין'. עבדתי עם שותף מדהים בשם גלי שמעוני, שידע לכוונן ולדייק. הוא ידע לדייק את מה שיכול לעבור בכיתה. אני הייתי מפתח את זה למשהו ארוך וגלי היה מקצץ ויודע מתי 'לחתוך' כדי שזה יתאים. עשינו סיעור מוחות מצוין!"
בשנים האחרונות ישנם דיונים במערכת החינוך הדנים בחשיבותן של בחינות הבגרות או בחוסר חשיבותן, וגם בדרך בה אפשר להניע תלמידים להצלחה. מה דעתך על תוכנית הלימודים של מערכת החינוך הישראלית? האם כל ילד או ילדה חייבים ללמוד מתמטיקה כדי להצליח בחייהם הבוגרים?
"תראי, מצד אחד אפשר להנות ממתמטיקה ויש מקצועות שממש צריך מתמטיקה ובאמת אפשר להנות מזה… אבל אם זה לא הכיוון שלך, זה קצת בעייתי שמתמטיקה תהיה מדד ליכולות שלך. אם אני הולך ללמוד ספרות – לא ייתכן שישפטו אותי לפי המתמטיקה שלי. אם מישהו לא מתחבר למתמטיקה אז הוא לא ממש מבין למה הוא צריך את זה. מתמטיקה זה אוסף כללים טכניים, לא לכולם זה לא כיף וזה בעייתי שמשתמשים במתמטיקה כמדד לבחינת ילדים. באירופה למשל אין את הדבר הזה. בישראל יש תפיסה בעייתית במערכת, אז כדי לפתור בעיה מורידים את רמת החומר הנלמד. אז אפשר להביא פעילויות שיכולות להיות מעניינות לאנשים-תלמידים שלא טובים במתמטיקה."
אחד המשחקים המוצלחים שהמציא צבי עם שותפו, הוא משחק בשם סוויש, המציע 60 קלפים שקופים שעליהם מוטבעים טבעת (רשת הסל) ועיגול (כדור) בצבעים שונים ובמיקומים שונים. המשתתפים נדרשים ליצור התאמות בין הקלפים, כשהמטרה היא להכניס כדור לסל באותו צבע, בשימוש בשני קלפים ויותר. המנצח במשחק הוא מי שיוצר הכי הרבה צירופים וצובר לעצמו הכי הרבה קלפים שקופים. הצירופים פותחים את התודעה של השחקן או השחקנית ליכולות שלהם להיות יצירתיים ולהמשיך ליצור ולנסות דברים חדשים.
בעידן של אפליקציות ומשחקי מחשב, מהם לא מצליחים לנתק בני נוער וילדים – מצליחים משחקי הקופסה של צבי שלם ושותפו להמצאה גלי שמעוני, לככב החנויות בארה"ב. בין המשחקים להבנת לימוד החומר במתמטיקה תגלו את Swish, Swish Junior, טרילוס, פליפולו (הארי פוטר), מאצ' מאצ', מסיבת ממתקים, סוס מנצח, שלוש ארבע מו, סודות הג'ונגל ועשר אותיות.
את המשחקים אפשר למצוא ברשתות הספרים צומת וסטימצקי, הפיראט האדום, עידן 2000, ברשתות הגדולות ובחנויות צעצועים פרטיות ובאתרי האינטרנט השונים. 
מה שלא ידעתם על קרל מרקס
מלבד היותו פיזיקאי וממציא משחקים חינוכיים, צבי שלם הוא כאמור גם פילוסוף עצמאי, המתמקד בחקר של המרקסיזם על מקורותיו העמוקים וענפיו המרובים. הוא כתב מאמרים לכתב העט 'אלכסון', עיתון 'גלובס' ואתר 'דיומא'.
אז בוא נתפלסף קצת, מי באמת היה קרל מרקס?
"קרל היינריך מרקס היה פילוסוף, עיתונאי וסוציאליסט כלכלן, סוציולוג והיסטוריון מהפכני יהודי. כשאנשים שומעים 'מרקס' הם חושבים על שוויון, זכויות עובדים וכולי. בפועל, אחרי התעמקות שלי בנושא, התפיסה שלי לגבי קרל מרקס היא מאד שונה. רואים את המהות של מרקס בכתבים הראשונים שלו. בכתביו משנת 1844 הוא ממש אומר, שמה שצריך להיות מושמד זה המדינה, המוסר, הדת, האומנות, המשפחה, המדע וכולי. בקיצור הכול! לתפישתו, כל מוסד או מבנה חברתי פיזי ותרבותי שקיים צריך להיות מושמד, כדי שהאדם יתחבר ל-'ספיסיס' – לזהות עם המין האנושי בכללותו…
"אז אפשר למכור את זה כרעיון, אבל הוא לא באמת הציג תכנית שאומרת איך זה יכול לעבוד. הוא כתב בעיקר ביקורת אינטנסיבית מאד על המציאות הקיימת, הרבה ממנה לגיטימית, אבל הוא בעיקר השתמש בביקורת כדי לקדם פיקציה.
"התכנית של מרקס רוצה לבצע השמדה פוליטית ותרבותית, ללא הימנעות מאלימות, כאשר כל האווירה היא אלימה. קומוניסטים תומכים בכול תנועה שמפרקת את הסדר החברתי הקיים. זה למשל דבר טוב מבחינת הקומוניזם. הערעור הזה יוביל את המפלגה לשלטון. התפקיד הבסיסי של ההיררכיה הזאת היא לעצב מחדש את טבע האדם. בגדול עולה השאלה: 'מה עושים עם בן אדם שלא רוצה להתעצב מחדש?". אז יש כאן בעיה, כי צריך להפעיל כוח והמון כוח, צריך מנגנונים שמפעילים כוח ואז יש בעיה ידועה של כוח משחית."
אה, כמו בקיבוץ?
"לא בדיוק, כי היתרון בקיבוץ הוא שאתה יכולה לעזוב. מדינה שבה לוקחים את מה שעבדת ומחלקים בין כולם, במרבית המקרים – מה שיקרה זה שהאנשים הכי מוכשרים יעזבו למדינה אחרת, וזאת תהיה בעיה. אז ישימו גדר מסביב למדינה וירו בכל מי שרוצה לעזוב. ככה אתה הופך את המדינה לכלא. המודל היחיד שהצליח ביחס לקומוניזם, הוא הקיבוץ. נכון, היה לקיבוץ כוח גדול על אנשים, אבל לא כוח של חיים ומוות. אמנם קשה היה לעזוב את הקיבוץ אבל לא קשה כמו לעזוב את צפון קוריאה.
"חשוב לדעת שהמוטיבציות של מרקס לא היו חיוביות. אצל מרקס המניעים היו אחרים. הוא כתב שירים אפלים של השמדה, הכי אפלים שאפשר לדמיין. בגיל 19 הוא כתב שירים מאד אפלים. למעשה, קשה לכתוב שירים יותר אפלים משל מרקס, כמו: 'אם יש משהו שטורף, אני אקפוץ לתוכו, גם אם הוא יביא את העולם לחורבן הסוף. העולם עומד ביני לבין התאומות והעולם יחבק אותי ובטיפשותו יכלה מאיות'.
"מרקס מדבר על חרב שחורה שקיבל מהשטן וכולי. הוא ממש פסיכוטי. יש לו מאמרים שמשבחים את הפשיעה. הוא אומר על פשיעה שזה דבר טוב כי יש לו יתרון, כמו יותר מקומות עבודה כי חלק מהפועלים יהפכו להיות פושעים ואז השכר של הפועלים שלא פשעו, יעלה. הוא טוען שפשיעה מגוונת את חיי החברה ומפרה את המונוטוניות של חיי השגרה. הוא טוען שיש יתרון בפשיעה כי זה דורש מכשירי עינויים נגד הפושעים, וכך נוצרות טכנולוגיות שמתפתחות דרך הפעלת מכשירי עינויים על פושעים."
נשמע כמו האקס שלי…מי נמשך לתיאוריות שלו?
"יש את ההנהגה ויש את האדם הפשוט," מסביר צבי. "בתוך ההנהגה יש סוגים שונים מאד של אנשים. יש הבדל בין אנשים שיש להם אוריינטציה להשמדה כללית, ויש אנשים שיש להם רעיונות חיוביים ברורים, כמו להעביר רפורמות בתוך מסגרת חברתית קיימת, לדוגמא: להגביל את שעות העבודה לעשר שעות, להגדיר את שכר המינימום, לאסור על מונופולים – דברים יותר סבירים שביישום שלהם לא שוברים את המשפחה, את המדע ואת האומנות, אלא מנסים לשפר מציאות קיימת.
"התיאוריה של קרל מרקס טוענת שאין באמת משפחה. חשוב לזכור שהתאוריה שלו הייתה הראשונה במסגרת המטריאליזם הדיאלקטי ואחת מכמה תיאוריות סוציאליסטיות שהתגבשו במאה ה-19 וסחפו לא מעט אנשים.
"ובמעבר חד: כמו שאמר פו הדב "ברגע שהבנת איזו מכפות הרגליים היא כף הרגל הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות מי מהן היא הכף השמאלית, ואז נותרה הבעיה באיזו מהן להתחיל לצעוד."
על "ימין" ו"שמאל"
המדינה שלנו הגיעה למצב כאוטי, איך זה קרה?
"המצב שלנו מורכב יותר מזה של פו הדוב," צבי צוחק, "אני חושב שיש די והותר תשומת לב למה שקרוי 'ימין'. בניגוד לפו הדב, אין כאן למעשה רק 'שמאל' אחד. אני רואה את התרומה החשובה שלי בחידוד אבחנה בסיסית בתוך המחנה המכונה 'שמאל'.
"רוב מי שמזדהה היום כ'שמאל' הוא בעד חשיבה ביקורתית במשמעות של דגש על ראיות, ניסוח בהיר ולוגיקה. נקרא לזה 'שמאל מתון'. אבל יש גם את מה שאפשר לכנות 'שמאל עמוק'. מדובר בכמות קטנה יחסית של רדיקלים, שהם באופן מודע ומפורש נגד חשיבה ביקורתית. הם מיעוט, אבל הם מצליחים לכוון בהדרגה את השמאל המתון בעזרת מילים אמורפיות ומסגור פיקטיבי של 'מדכא-מדוכא'.
"מאמר מאוניברסיטת קיימברידג משנת 2020, למשל, מתייחס ל-'חשיבה ביקורתית' כמה שמונע מהפכה מרקסיסטית. תיאוריית הקוויר היא חלק מ'השמאל העמוק'. ג'ודית באטלר, דמות דומיננטית בתיאוריה זו, רואה את ההומוסקסואלים כ-'פרודיה לנורמאלי' המשמשים לפירוק המושג 'נורמלי'. באטלר מעוניינת שמספר המגדרים המיניים ישתווה למספר בני האדם על מנת שלא יהיה עוד משמעות למושג. המטרה המוצהרת היא יצירת כאוס בשפה. הרעיון הוא גם ששפה יוצרת מציאות, כך שהמטרה היא שבירת המציאות החברתית הקיימת. מדובר באותה מטרה המוגדרת במניפסט הקומוניסטי, אבל הפעם על בסיס מין ומגדר ולא על בסיס מעמד כלכלי."
זה נשמע נוראי! איפה זה התחיל?
"המוקד של אותו 'שמאל עמוק' הוא באקדמיה בארה"ב וקנדה – אבל הוא חודר, בעיקר דרך האקדמיה, לארץ. בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט אין 'מערכת חיסונית' יעילה כנגד אותו שמאל עמוק אנטי רציונאלי. מדעי הרוח נגועים מדי ובמדעי הטבע אין מספיק מודעות למתרחש בזירה זו. בציבור זה נראה כמו 'טרלול', אבל נכון יותר לראות זאת ככת אנטי-רציונלית, שחדרה לתוך המוסד שאנו הכי בונים עליו למחקרים מבוססי ראיות.
"עם כל הסכנה שהשמאל המתון והרציונאלי מזהה בימין, הוא חייב להשאיר מספיק מודעות לסכנה מצד אותו שמאל עמוק. כדי להבין שהשמאל העמוק מציע מערכת הפעלה חלופית לחשיבה ביקורתית, הוא צריך לזהות את המקומות שבהם ישנו שימוש במילים אמורפיות ומסגור פיקטיבי של מדכא-מדוכא. למשל ערוץ כאן 11, שממסגר התנגדות לגברים ביולוגים בספורט נשים כסוג של דיכוי.
"במאבק נגד ההפרה של 'חשיבה ביקורתית' (ראיות, ניסוח בהיר ולוגיקה) – רוב השמאל והימין בארץ יכולים להתאחד. חשוב להתמודד יחד כנגד המיעוט הרדיקלי, שמגביר את כוחו ואחיזתו במחסה הכאוס הנוכחי. הרבה גורמים באקדמיה כן מבינים שיש בעיה, אבל פוחדים לדבר כיוון שיאשימו אותם שהם בימין או מסיחים את הדעת מהמלחמה כנגד הימין.
"אם אפילו חצי תריסר מהשמאל המתון והרציונאלי ממדעי הטבע יתעמקו בנושא מספיק כדי לדבר בביטחון על מה שהם רואים, וידברו בבהירות על האנטי-רציונליות החתרנית המסתווה בקרבם, הרבה מאוד ישתנה. אני מכיר אישית כמה בכירים ביותר החשים שיש בעיה חמורה, אבל פוחדים שיאשימו אותם שהם ימניים אם ידברו על זה. נדרשים מעט מאוד כדי לשבור את הפחד הזה ולעשות שינוי גדול. זה לא יפתור הכל, אבל זה כן אחד הצעדים ההכרחיים לחזרה לשפיות."
מה לדעתך יהיה הסדר הנכון ביותר למדינה כמו שלנו, סדר שיוכל לגשר על פערים חברתיים וכלכליים? איזו "תרופה" יכולה לשפר את המצב?
"מה שבסדר העדיפות הגבוה אצלי למשל זה שימור השיוויון בפני החוק. אם מאבדים את זה, זה מטריד מאד. הבעיה שאני רואה במדינה שלנו שהליברליזם נתפס כתפיסה כללית שנותנת מענה לקיום האנושי. צריך להבין שערכים במדינה ליברלית מגיעים מתוך זהות ומסורת של אזרחים.
"כדי שתהיה חברה משגשגת צריך להבין שחייבים ערכים שאינם מגיעים מהמדינה. מדובר על ערכי קהילה, משפחה, תחומי עניין משותפים וכו'. אם אתה מנסה להילחם בדחף אנושי להאמין במשהו או לדכא תפיסות רוחניות מסורתיות או דתיות -תקבל בסוף וואקום. הדת למשל נותנת מסגרת זהות ושפה משותפת. אנשים מבינים על מה מדברים, יש מעגלים של שיתוף והמסורת הדתית משותפת, אפילו אם כולם יחד בחופשת פסח או כשכולם חוגגים בבית. יש משהו במסורת משותפת שיש לה משמעות. לשבור את הכול זה לא אינטליגנטי," הוא מסכם.
