נחלות במושבים: אחרי שניקינו, סידרנו ארונות ואפילו צבענו קצת – הוצאנו מהארון פאזל של 1,000 חלקים שקיבלנו פעם במתנה ואף פעם לא היה זמן פנוי להרכיב אותו. למחרת מצאתי את עצמי לבדי מול הפאזל. הילדים פרשו כל אחד לענייניו ובעלי, העבודה שלו חיונית. אז מה הקשר בין הרכבת פאזל לענייני נחלות במושבים?
ימי קורונה, הרבה זמן פנוי בבית, מה עושים?
אחרי שניקינו, סידרנו ארונות ואפילו צבענו קצת – הוצאנו מהארון פאזל של 1,000 חלקים שקיבלנו פעם במתנה ואף פעם לא היה זמן פנוי להרכיב אותו. ישבנו יחד כל בני הבית ובערב אחד מיינו את כל חלקי המסגרת (יודעים, חלקי הפאזל שיש להם צלע אחת ישרה) והרכבנו בהנאה רבה את המסגרת של הפאזל. זה היה קל וכיפי, ובשלב הזה הייתי מאושרת ממש – גם עשינו משהו יחד כמשפחה, גם סחבתי את כל בני הבית לשעה קלה, רחוק מהמסכים שממגנטים את כולנו בימים אלו, וגם הצלחנו להתקדם כל כך יפה בפרק זמן קצר.
למחרת מצאתי את עצמי לבדי מול הפאזל. הילדים פרשו כל אחד לענייניו ובעלי, העבודה שלו חיונית. עמדתי מול הפאזל ופשוט נתקעתי. לא ידעתי איך להתחיל. מאות רבות של חלקים קטנטנים. מה עושים? מהי האסטרטגיה הנכונה? על סף ייאוש התקשרתי ללקוחת עבר מקסימה שלי, שזכרתי ממפגשי עבר, שהיא סיפרה לי שהתחביב שלה הוא הרכבת פאזלים מסובכים. הייתה שיחה נהדרת, היא הציעה שאשלח לה את התמונה שעל גבי האריזה של הפאזל. שלחתי לה בוואטסאפ, ותוך רגע קבלתי תשובה – "תתחילי מהווילון האדום, שבפינה ומשם הכל ירוץ". היא הסבירה לי מניסיונה שהיא הולכת לאזור בפאזל אליו העיניים שלה נמשכות ומשם ממשיכה. הצבע שהכי תופס לה את העיניים – הוא הרלוונטי לפתיחה.
אינטואיציה קוראים לזה. אולי זה יישמע לכם כמו עצה של מה בכך, אבל זו הייתה עצה מצוינת שהניעה אותי לפעולה באותו יום וביומיים שלאחריו. העצה הייתה מלאה בחכמה ונשענה על ניסיון של שנים שחידד את האינטואיציה. אז התקדמתי. אבל 1,000 חלקים זה המוןןןן. אחרי יומיים שוב התייאשתי. מעולם לא הרכבתי פאזל כזה. הגעתי לשלב שבו שום דבר לא מתחבר ואפילו שכנעתי את עצמי, שוודאי חסרים חלקים שאבדו עם הזמן, כי זה פשוט לא הגיוני, הייתי בטוחה 'שסרקתי בעיניים בריכוז את כל החלקים ולא מצאתי חלק בצבע תכלת עם חלק מענף חום בפינה.
לסבתא שלי היה פתגם מעולה "הבוקר מחכים מן הערב". אין לי שום הסבר הגיוני איך ייתכן שאחרי שהלכתי לישון משוכנעת שאין סיכוי להשלמת הפאזל. קמתי בבוקר, ניגשתי שוב לפאזל ופתאום חלקים רבים השתלבו בקלות רבה, ומצאתי את אותו חלק תכלת עם חתיכה של ענף בפינה. אז מה שהשתנה הייתה הגישה שלי לפאזל. וסבתא שלי החכמה צדקה, כי אתה מגיע בבוקר עם גישה אחרת מהגישה של הערב. לקראת השלמת הפאזל נחשו מה קרה? המשפחה כולה שבה והצטרפה להשלמת עשרות החלקים האחרונים. זה טס ממש וכשעבדנו יחד התקדמנו בקצב מעולה. בסופו של דבר הרכבת הפאזל הסתיימה. תחושת סיפוק עצומה! הרכבנו בכמה ימים פאזל של 1,000 חלקים!
מה לפאזל ונחלות במושבים?
אז מה הקשר בין הרכבת פאזל לענייני נחלות במושבים? לאורך כל העבודה על הרכבת הפאזל היו לי המון מחשבות ותובנות על הממשק בין פתרון הפאזל למשא ומתן בין דורי. הנה מפרטת:
דד ליין. את הפאזל התחלנו בשבוע שלפני ליל הסדר. מכיוון שמדובר בפאזל של 1,000 חלקים הוא תפס את חלקו הגדול של השולחן בפינת האוכל. בימות השבוע אפשר היה להסתדר בלי שולחן האוכל אבל את ארוחת החג לא ניתן לעשות על חצי שולחן. ולכן בלי לתכנן מראש נולד לו דד ליין. החשיבות של המועד האחרון למשא ומתן היא עצומה, זהו כח מניע ודוחף, נגד הטבע האנושי להתמהמה בדיונים מסוג זה. בסכסוכים משפחתיים פגשתי דד ליינים מובנים כמו נסיעה ארוכה לחול של אחד מהאחים, או חלילה מחלה קשה של אחד ההורים.
חשוב לזכור שדד ליין משפיע אחרת על אנשים מסוגים שונים, ויש טיפוסים שתאריך אחרון מלחיץ אותם ומביא לתוצאה הפוכה. לפעמים, אני מציעה לצדדים לייצר דד ליין מלאכותי, כמו למשל שלושת האחים שעסקו ביניהם באפשרויות חלוקת הנחלה לאחר מות ההורים. הם קיבלו את עצתי בפגישה הראשונה, שלא שניתן לאפשר לאף אחד להתגורר בבית המגורים עד שמגיעים להסכמה כוללת. לאחר כשבועיים. בזמן שמחכים להערכת שמאי, אחד הנכדים פנה לכולם והודיע שהוא מעוניין לשפץ ולעבור ולהתגורר בבית הישן של סבא סבתא, מאחר ששלוש האחים הסכימו בתחילת התהליך שהבית יישאר ריק עד שמגיעים להסכם בין היורשים, כך היה וזה גרם לשלושתם לא להתמהמה ולהגיע להסכמות ללא שיהוי.
גישה. הגישה של הצדדים משתנה לתהליך הגישור משתנה. לפעמים מפגישה לפגישה משתנים דברים אצל מי מהצדדים מה שמשפיע על גישתו, ולפעמים "הבוקר מחכים מן הערב" כמו שסבתי הייתה אומרת.
אינטואיציה. סמכו על תחושות הבטן שלכם. הטריק המצוין שקבלתי מהלקוחה שלי רלוונטי גם למשא ומתן ולגישור. היא הציעה לסרוק בעיניים את הפאזל ולראות לאן העיניים שלכם נמשכות, אני אומרת- ערכו רשימה של כל הנושאים שבמחלוקת ותראו מה חוזר על עצמו ועולה שוב ושוב, ותבדקו האם כדאי להתחיל משם.
אין חכם כבעל ניסיון. קבלו עצות מבעלי ניסיון. אל תהססו לפנות ולקבל עצה מאנשים שהיו שם לפניכם, או מאנשים שזה המקצוע שלהם. תבדקו מה עובד להם ושאלו אותם שאלות. לרוב כולם אוהבים לעזור. ניסיון שווה זהב. למה 'להתגלח על הזקן של עצמכם' בנושא כל כך מורכב וכאוב לעיתים, כשיש בעלי ניסיון סביבכם שישמחו לתת מניסיונם.
לא להרפות. כולם יותר מגויסים בהתחלה ובסוף, באמצע קשה וקצת נושרים. בני הצעיר משוכנע שהוא הרכיב את הפאזל ומספר על כך לכולם, למרות שתרומתו הייתה בהתחלה ובסוף. אפילו צילמנו סרטון שבו הוא מכניס את החלק האחרון בפאזל ושלחנו לקבוצות הוואטסאפ המשפחתיות. אני רואה את זה לפעמים גם בתהליכי גישור, בפגישה הראשונה אנשים מחויבים לתהליך ונלהבים לגבי הצלחתו. כשיש עבודה קשה באמצע יש כאלו שלוקחים צעד אחורה, ומצטרפים בסוף לשיפורים אחרונים וחיוניים להסכם שמתגבש. לכל פאזל יש פתרון, גם אם הוא לא נראה כמו שדמיינתם מראש. זכרו את זה. המחלוקת המשפחתית שלכם היא סוג של פאזל. אפשר לפתור אותו יחד בתהליך של גישור. תחושת הסיפוק של השלמת הפאזל של 1,000 חלקים הייתה עילאית. אני חושבת שלפתור מחלוקות שמלוות משפחות שנים ארוכות וגובות מחירים כבדים – מביאה לסיפוק עילאי עוד יותר.
פתרון בעיות משפחתי – נחלות במושבים
