מוריה שוקר, ממושב גבעת יערים – מושב שהוקם על ידי עולי תימן – אוהבת לפעול למען הקהילה. יחד עם אוסנת גרוס שרעבי, תימא – האגודה לטיפוח חברה ותרבות ובתמיכה של המועצה האזורית מטה יהודה, הן החליטו לארגן אירועי תרבות למען שימור מורשת תימן והתוצאות מדהימות
ג'עלה היא התכנסות קהילה סביב שולחן של דברים טובים: פירות, פיצוחים, שקדים, אגוזים, בוטנים, יין, ערק ומשקאות חריפים. שירת הדיואן סובבת סביב ספר הפיוטים של יהודי תימן ומי שמבצע אותה נקרא משורר. בשנות ה-50 של המאה העשרים שיחקו עולי תימן כדורעף במושב גבעת יערים, ממש כמו הצעירים של תל אביב המשחקים כיום בחופי תל אביב.
האגודה לטיפוח חברה ותרבות עוסקת בשימור וטיפוח מורשת יהודי תימן ומארגנת כנסים, שבתות עיון, קורסים אקדמאים וקורסים לקהל הרחב. לאחרונה נראים יותר ויותר אירועים של האגודה בשיתוף מועצה אזורית מטה יהודה, אליה הצטרפו תושבי האזור, אשר מנחילים ומעבירים את ההווי של תרבות תימן, לכל מי שרוצה להקשיב.
בשיחה עם שלושה אנשים המקדישים את חייהם לפיתוח אירועי תרבות – גילינו יותר על סיפורי יהדות תימן, מוזיקה שבטית, הרצון לחזור למקורות, ולמדנו איך היו נראים הדברים אז, ועכשיו. בריאיון הכרנו אומנים ומספרי סיפורים ויזמים שהחליטו לחזור למקורות ולהעביר הרצאות, מוזיקה, ותכנים מעניינים לתושבים מכל חלקי הארץ. 
"חיבור לשורשים"
מוריה שוקר, ממושב גבעת יערים – מושב שהוקם על ידי עולי תימן – אוהבת לפעול למען הקהילה. יחד עם אוסנת גרוס שרעבי ובתמיכה של המועצה האזורית מטה יהודה, הן החליטו לארגן אירועי תרבות למען שימור מורשת תימן.
"החלטנו לחבור לשורשים ולהרכיב מפגשים מקומיים שמביאים את הסיפורים של תימן," מסבירה מוריה. "לאחר מגורים של כמה שנים מחוץ למושב, חזרתי לגבעת יערים, מושב הולדתי, והבנתי שהקהילה החדשה הופכת להיות חלק בלתי נפרד מחיי ובכל זאת, הניגון התימני חסר, הבדיחות שרק מי שגדל עם סבתא (ועם סבתא רבא ועוד סבתא רבא) מבין, הניגון התימני והשירים של הדיוואן (ועפרה חזה ז"ל…) חסרים – היה בי משהו שהיה צמא לדעת עוד, להכיר בזהות שלי כאישה מזרחית וגאה, להכיר בשבט המשפחתי הרחב – ואז עלה בי הצורך לעשות סדרה של מפגשים לטובת חיבור חזרה לשורשים, לתת מקום לזהות שלי, של הקהילה הוותיקה, לשמוח במורשת.
"שנה לפני כן נחשפתי לאירוע הג'עלה, אותו הפיק ועד מקומי גבעת יערים בשיתוף עם מועצה אזורית מטה יהודה ותימא – האגודה לטיפוח חברה ותרבות, הפיקו. הגיעו להקה של 4 נגנים מוכשרים, ברמה עולמית והרעידו את הלב במקצבי ושירי תימן. חברתי לתימא ובעזרת אסנת היקרה הרכבנו מפגשים שמביאים גם את הסיפור המקומי של גדס, הכפר בתימן ממנו הגיעו רוב תושבי גבעת יערים ובכלל תרבות, שירת נשים, פיוטי רבי שלום שבאזי ועוד.
"המפגשים היו מרגשים מאוד. התושבים הוותיקים מצאו בהם בית, הדור הצעיר וגם אורחים למדו על מורשת מיוחדת במינה. אנחנו מדינה של קיבוץ גלויות, של קור היתוך. לצד השמחה של 'שיבת ציון' אנחנו בעצם מבכים גם את חורבנן של המורשות ותרבויות היפות של היהודים שצמחו במשך מאות ואלפי שנים, מאז חורבן בית המקדש." מוריה מסכמת. 
מוזיקת הדיואן – מוזיקה של שבט עתיק
אמיתי אריכא, מוזיקאי ומשורר, זמר וחוקר מוזיקה ייחודית בשם: שירת הדיואן התימנית אריכא מעביר לקהל הרחב סדנאות המתעמקות בשירת שבזי ושירות הדיואן. במפגש למדו המשתתפים על פיוטים מתוך הדיואן, לחנים וניגונים.
אמיתי מספר על מוזיקת הדיואן המיוחדת, שירת ר' שבזי ועל המפגשים המוזיקאליים, שלעיתים לוו בזמזומים של נשים תימניות, שלמרות גילן המתקדם זכרו את השירים: "הכלי המרכזי שלי הוא קול ושירה ואני מתמקד עוסק וחוקר את שירת הדיואן התימנית," מספר אמיתי. "כשמדברים על מוזיקה תימנית זה מאד מבלבל, כי לרוב מתכוונים למוזיקת תימנית של חתונות של צעד תימני וכולי. בשירת הדיואן מדובר בז'אנר אחר. יש בה המון שירי נשמה שקטים, שירים איטיים שלצערי הולכים לנשכחים כי הם לא כמו שירי חתונה, הם פחות כאלה שרוקדים לצלילם.
"שירים בדיואן יכולים להיות שירים קצביים אבל הם לא סימטריים. בחתונות נמצא את המוזיקה שהיא יותר במיינסטרים ויותר סימטרית, אבל כל מה שבעולם שהוא מוזיקה נשתית שאינה סימטרית – הולך ונעלם. אני מחפש באומנות שלי את שירי הנשמה, את הקצב הלא סימטרי, שירים שלא נועדו למחול.
"במוזיקה התימנית יש שני ז'אנרים שמבלבלים ביניהם. יש 'שירת נשים' שהיא כמו שירה יומיומית, היא רק בערבית – מאד דומה לשירה המוסלמית בתימן ודנה בענייני יום יום כמו אהבה, עבודה קשה, קושי החיים וכולי. הז'אנר השני הוא שירת הדיואן – שירה ייחודית ליהדות שכתבו משוררי תימן ומשוררי ספרד, שנכנסו לעולם הזה דרך רבי ש' שבזי. אלה שירים בעברית ובערבית, שלא כמו בשירת היום יום שזה רק ערבית. שירת הדיוואן היא יותר בעברית עם טקסטים של געגועים 'תפילתיים', טקסטים של געגועים לאל שכבר כתובים בשירת שבזי. זה עולם לחנים מאד מפתיע ומעניין, עולם בפני עצמו. זה העולם שמעניין אותי ומרגש אותי אותו אני חוקר ובו אני יוצר.
"לדעתי, פה בארץ יש שכחה והידלדלות של שירת הדיואן. המוזיקה התימנית שמתמקדים בה היא קלילה יותר, מתאימה יותר לחתונות ויש יותר מקומות לשאוב מהן את ההשראה כמו מזמרי חתונות. אל שירת דיואן צריך להכנס ולהעמיק. יש להעמיק במחקר, להכיר אותה טוב, לקרוא אודותיה בספריה הלאומית, זה מצריך יותר עבודה והתגמול אינו מידי – יותר קל לקחת שיר יומיומי קצבי ולנגן אותו ולעשות ממנו 'חאפלה', אבל לקחת שיר דיואן ולנסות לבצע אותו וליצור אותו זה יותר קשה, כי זה מאתגר לחדור איתו לתודעה. למשל, בלוז יכול להיות פופולארי כי הוא קצבי וסימטרי, אבל יש בלוז הארד קור של אנשים שחורים שנכנסים לעובי הקורה בשירה, משהו שנמצא פחות במיינסטרים. אני מחפש את הקצב הלא סימטרי הזה, את הקצב שלא נועד למחול. זה עולם לחנים מיוחד ליהודי תימן, הוא מפתיע, מעניין ומיוחד בפני עצמו."
מה משך אותך לשירת הדיוואן?
"בעולם הזה אני יוצר וחוקר. לא גדלתי על המוזיקה הזאת, אבל כששמעתי את מוזיקת הדיואן הרגשתי שהיא בחרה בי. מה שמשך אותי זה משהו שאני לא ממש יכול להגדיר. בביוגרפיה האישית שלי לא הכרתי את השירה, לא שמעתי אותה כילד. אבל בשלב מסוים זה הדליק אותי, שאב אותי וריתק אותי. זאת מוזיקה שהרגשתי שהיא של שבט העתיק שלי של השבט ממנו הגעתי, זאת מוזיקת הנשמה שלי והיא מאד מיוחדת מוזיקאלית."
באיזה כלים משתמשים לשירת הדיואן?
"מבחינת הכלים מדובר בדבר מאתגר. שירת הדיוואן היא ווקאלית, שרו אותה ולא ניגנו אותה. זה אתגר כי במוזיקה תימנית יש קלידים, אורגן, תופים בסגנון מסוים ונוצר משהו מקובל כי רוב הזמרים התימנים בחתונות שרים בליווי סינתיסייזר, או מכונת תופים. אבל כשניגשים לשירת הדיוואן באופן אומנותית זה מאתגר כי לא ניגנו אותה, אין מסורת מוזיקלית, היום מי שרוצה לעשות מוזיקה תורכית או ערבית נכנס אל ז'אנרים שיש להם הרבה יוצרים בארץ, יש מסורת נגינה ויש על מה להישען לכן אפשר לעשות חידושים."
למה לא ניגנו?
"בשירת הדיוואן אין מסורת נגינה כי רק שרו אותה, בגלל הגזרה הידועה שמאז שנחרב בית המקדש לא מנגנים. משמע: תולים את הכינורות לא מנגנים יותר. אז כול המוזיקה ווקאלית. אז כשניגשים לנגן יש אתגר ומצד שני זה משאיר את העניין פתוח ליצירה ופרשנות שזה מאד מיוחד. באופן אישי מה שנוצר אצלי, הוא פיתוח השירים עם יוקללה, שהוא כלי נגינה לא מזרחי אלא מהוואי במקור, והוא מאד מינימליסטי ומאפשר לי לתת יותר דגש על הקול , כך אפשר לנגן שירים מינימליסטיים שלא מגבילים את השירה.
"בשלב מסוים למדתי לנגן בסאז, שהוא כלי מזרחי ועם הכלים הגעתי לנגן בגבעת יערים בזמן שאני מנגן על הפח התימני. תימנים בתימן ניגנו על הפח התימני ולא על כלי הקשה. ברגע שהתימנים רצו להכניס קצב לשירה הם לא ניגנו, אלא לקחו כלי שהיה בבית כמו פח, או מגש מתכת להגשה ומקישים עליו. גם על זה אני מנגן עם ההרכב שלי, פרויקט ה-D-ONE, המכיל קבוצת שירים של משוררי תימן.
בפרויקט אנחנו מנגנים בכול מיני כלים: גיטרה בס ותופים, סאז, עוד, כינור מזרחי – שילוב מוזיקה מעולם המערב והמזרח. כל הדברים האלה מאפשרים לנו לבטא את היופי של שירת הדיוואן בצורה מיוחדת."
מהן התגובות לסדנא שלך?
"בגבעת יערים עשיתי סוג של סדנא עם הדגמות. זה היה רבע הופעה ושלושת רבעי סדנה, שהקהל למד ושר איתי. אחת המשתתפות הגיעה עם שתי חברותיה האמריקאיות, שהתרגשו מאד מההופעה שלי. הן הרגישו שפתחתי להם עולם לשירת הדיוואן והתלהבו מאד מהמפגש שאנשים התחברו אליו. לשמחתי קיבלתי תגובות כאלה מכל הקהל. חלק ביקשו שאבוא לעשות משהו קבוע.
"בגבעת יערים היו גם אנשים מבוגרים שזמזמו איתי את השירה והיו אפילו קשישים מתימן שלא ידעו או הכירו את המוזיקה, כי זה היה מאזור אחר. מי שהכיר וזמזם איתי נתן לי אישור שאני עושה את הדבר הנכון. מדובר בנכסים תרבותיים רוחניים ויש להם מה לתת לקהל היום. אם השירה תהיה יותר חשופה תהיה תסיסה ויצירה. יש בדיואן איזה סאונד מיוחד לגן אני רוצה להוסיף את הסוד והתדר המוזיקאלי שיש לו הרבה מה לתת לקהל ויכול להיות מקור ליצירה חדשה. זאת אחת ממוזיקת העם שלנו."
למה חשוב לך להעביר את המוזיקה הזאת לקהל?
"זאת מוזיקה ייחודית ויפה, מוזיקת נשמה עמוקה. יש לה תדר משלה, רגש מיוחד משלה. לכל מוזיקה יש יופי ומשמעות ופה יש ייחוד ווקאלי ויופי מיוחד שאני רוצה לקהל. זה מרגש אותי ומדבר אליי אז אני עושה את זה, אז למה שזה לא יגלוש ממני החוצה? זאת מסורת עמוקה שמלווה את התרבות התימנית כבר שנים, וכמו שיש בארץ מסורת מהמון מקומות כמו ממערב אירופה, ארצות ערב או המזרח, חשוב לי לתת למוזיקה לחיות ולא להישכח. אני רוצה לתת לה לשגשג ולתסוס.
"בחודש יולי הקרוב אשהה בעין השופט במועצה אזורית מגידו, אני מתכוון להגיע לקיבוצים ומושבים באזור ואתן סדנאות מופעים ומפגשי אומן עם הקהילה של הקיבוצים והמושבים באזור. אני רוצה לקיים פעילות עם תושבי אֶלְיָקִים, שזה מושב תימני ובכלל להעביר סדנאות באזור. בתחילת אוגוסט אני וההרכב שלי ניתן הופעה בפסטיבל סנטרל פארק במועצה אזורית מגידו. יהיו שני מופעים במגידו ויום לאחר מכן בתל אביב במרכז ענבל בנווה צדק ב-9 באוגוסט, ובמגידו ו-10 לאוגוסט." 
העברת מורשת יהודית
צמח בן אהרון, חשמלאי במקצועו (עליו כתבנו בעבר בעיתון) הוא תושב, יליד גבעת יערים ונוהג בזמנו הפנוי להעביר הרצאות וסיורים, בנושאים כמו הכפר גדס בתימן, עלייה והתיישבות, הכל מתוך אהבתו להיסטוריה היהודית. צמח מעביר הרצאות חלקן תוך כדי סיור ביערות הסמוכים למושב, כמו "מבוא ליהדות תימן", "סיור במגילות האש" ועוד.
צמח מספר על ההתנסות שלו בהעברת המורשת למבוגרים וילדים ומדוע חשוב לו כל כך להעביר סיפורי מורשת והיסטוריה יהודית לאחרים: "הסיפור שלי נובע מהדרישה של אנשים להבין מה המקורות שלי כתימני. תמיד רציתי להעביר את סיפור הילדות שלי לבני הנוער, אפילו לפני 15 שנה. בשנות ה-90 אחרי השתחררותי מהצבא השתתפתי בחגיגות ה-40 למושב גבעת יערים. הייתי פעיל ומעורב, הצגנו הצגות, היו מעל ממאה משתתפים של אנשים שלקחו חלק מהפעילות, ההפקה הייתה מאד מעניינת ומיוחדת וזה הכניס אותי לדרייב. הפקתי שלושה אירועים של פסטיבל 'מספרי סיפורים'. אצרתי תמונות, סיפורים, חפצים, והפקנו פסטיבלים ברמה גבוהה.
"פרסמתי 130 תמונות במועדון של המושב ולפני שנה או שנתיים ארגנתי אירוע והדפסתי עשר תמונות שמופיעות בבית העם. אלה תמונות שהוצאתי מהארכיון של קק"ל שצילמו כאן במושב בשנת 51 – מדובר בתמונות מדהימות.
"שנים שאני עושה הרצאות ובשלוש שנים האחרונות אני עושה את זה אחת לחודש. היום למשל יש לנו פגישה ביער, אני מדריך ל-100 אנשים שנרשמו מטעם האגודה ליהדות תימן. ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע עם זמר ונגן ואני מעורב בחלק מהאירועים שבמושב עצמו. בעוד כחודש אני אמור לסגור את ההרצאות אחרי סאשן של 4-5 אירועים שפתחתי וסגרתי."
מה קורה בסיורים שלך?
"אנשים מגיעים למושב, יושבים בפינה פסטורלית ושומעים על יהדות תימן. לא מזמן נתתי הרצאה בקיבוץ צובה. למשל, בצובה הייתה התעניינות גדולה של מי שהגיע אל ההרצאה במועדון הוותיקים. המשתתפים בצובה שאמרו שזאת פעם ראשונה שמישהו מגיע אליהם להרצות ממושב גבעת יערים, שסמוך למקום."
מתי החלטת להיות מעורב באירוע תרבות תימן?
"אני מתנדב באגודה לטיפוח יהדות תימן ויש לי הרצאות מטעמה. אני תמיד משתדל להיות זמין כדי לארגן קבוצה ולהתאים את ההרצאות לשעות המתאימות. אני מפרסם את ההרצאות במושב או בכול מקום באזור. מי שרואה את ההדרכה שלי בפועל מבין שאני שמח להעביר את זה. היה לי מזל גדול שהורי שיזכו לחיים ארוכים (אבי בן 92 ואימי בת 85) מאד גאים בפעילות שלי.
"אני רוצה לעשות מעין מחווה לוותיקי המושב. רוב חברי המושב בני 70 שמכירים את ההיסטוריה, לעיתים מופתעים מכמות הידע והזיכרון שלי בנוגע לחוויות מהמושב. פעמים רבות אני חד חידות לאנשים שמגיעים כמו חידות לאנשים שלא גדלו כאן. למשל, שאלה כמו: 'מה עשינו במושב בשבת?' אני נותן תיאור של יום שבת: אוכלים ג'חנון, שכולם אוכלים את אותו אוכל, ומה עושים אחר כך? התשובה היא שבשנים האלה – כל המושב היה מגיע למגרש הכדורסל וכולם שיחקו כדורעף מקצועי. היו אוהדים לקבוצה וזה היה מנהג כיפי וייחודי." 
מאיפה הגיע המנהג הזה?
"אין לי מושג! בילדותי חזרנו מבין הכנסת, שיחקנו קצת כדורגל וישר לאחר מכן כשמגיעה הרשת של הכדורעף ומתחילים לשחק. עד היום לא ברור איך זה התחיל. הייתה קבוצה מסודרת בליגה. ממש ליגת הפועל גבעת יערים ואז הפועל צובה גבעת יערים, ואני בעצמי שיחקתי במחלקות ילדים ונוער והפועל מטה יהודה." 
מי מגיע לסיורים שאתם מעביר?
"מגיעים אנשים מכל האוכלוסיות, גם אנשים מהאזור, למשל תימנים שרוצים לחגוג או לציין אירוע כמו יומולדת 80 לסבים, והם רוצים לשמוע על יהדות תימן כחלק מהמסיבה. המשפחה אוכלת ארוחת בוקר ביער, לאחר מכן פוגשת אותי ואני מספר על יהדות תימן – הכול כמובן בהתנדבות. לפעמים אני מגיע עם קבוצה – ואם יש עוברי אורח שנמצאים ביער, אני מזמין אותם להצטרף אלינו לסיור באופן ספונטני. לפני כחודש היו הרבה אנשים בשבת ש'פיקנקו' ביער, צירפתי אותם להרצאה בכיף.
"בהרצאות אני מספר על ימי בית ראשון ובית שני, בהגעה של יהודים שירדו מהארץ לדרך תימן מתקופת שלמה המלך ומלכת שבא. אני מדבר על ההיסטוריה של העם היהודי. ביער יהדות תימן יש שבע עמדות המאפשרות לסרוק את המידע ולקבל את המידע שבהדרכה שלי. בכל סיור, בהתחלה או בסוף, לומדים צעד תימני! יש במקום רחבת ריקודים שמדריך דרך סריקה איך עושים צעד תימני.
"אז אפילו רוקדים קצת. אני מספר על הקשר של יהדות תימן עם הרמב"ם ועל מסעות שאנשים עשו במשך מאות שנים לתימן ולישראל. אני מתמקד למשל בסיפור של יעקב ספיר ואפשר ללמוד על המסע שלו, שחקר את התעסוקה של התימנים – הוא חקר את התרבות התימנית. כיום יש מושב בשם אבן ספיר שקרוב אלינו ונקרא על שמו. אני מדבר עם האנשים על העליות מתימן, ויש חלק שבו אני מדבר על מלחמת העולם השנייה, עם מה שקרה בתימן, ועל שנת 48 ועליית יהודי תימן ב-49 במבצע 'מרבד הקסמים', שהעלה כמעט את כל התימנים היהודים לישראל.
"למעשה, אני מתאים את התוכן לקהל. אם יש יותר ילדים, אז אני מספר על הילדות שלנו במושב גבעת יערים. מבוגרים ירצו לשמוע על הרמב"ם. יש אנשים שירצו לשמוע יותר על ההיסטוריה של המושב, כמו למשל אנשים שיצאו יחד מהכפר שלהם בתימן יחד אל ישראל. אני מדבר על משמעות השמות של הרחובות במושב. יש מאמרים מרתקים על בחירת השמות המושב גבעת יערים. הכול נובע ממורשת יהדות ורבי שלום שבזי."
מהן התגובות של האנשים שמגיעים לסיורים?
"מי שהיה בהרצאות שלי מרגיש שאני מתרגש מאד ואני רוצה להעביר עוד ידע, גם בסיורי 'מגילות האש' וגם בהרצאות. לי חשוב שאנשים יבינו את ההיסטוריה של העם היהודי שאני מאד אוהב. ארגנתי אצלי בחצר אירועי התרמה של 400 אנשים והיו כאן חגיגות מהממות ומעניינות ויש המון מה ליצור. בין היתר אני ממשיך ליצור, ולקרוא על יהדות תימן ובכלל."
למה זה כל כך חשוב לך?
"אני חושב שעם שאין לו עבר אין לו עתיד. אני באופן אישי יכול לומר שכל חיי נובעים מהילדות. הילדות שלי הייתה ייחודית ואני מאמין בזה בכול ליבי. האישיות שלי היום, החל מהעיסוק שלי באומנות ואבנים, ושאר עיסוקי הגיעו מהילדות. הילדות במושב הקנתה לי מסירות למורשת ואני מאד אוהב את זה. כל מה שאני עושה נובע מאהבה."
בין ערבי התרבות שהתקיימו בגבעת יערים נכללו הופעות מוזיקאליות, הרצאות של בנושא תרבות עממית ופולקלור וישנה אפילו יוזמה להוצאת ספר מתכונים יישובי!
לאחרונה פרסמה ועדת תרבות גבעת יערים, כי החברים אוספים מתכונים עממים וטעימים מתושבות ותושבי המקום. עד כה אספה הועדת מתכונים מוותיקות ומחברות המושב כמו מרק זום, מתכון ללחוח, מתכוני קובה, מרקים תימניים עם בשר ועוף, קובנה, פטירה, חביתה תימנית ושאר מתכונים נהדרים ועתיקים! גם יוזמה זאת מצטרפת לשאר יוזמות של אנשי המושב, המועצה ושל האגודה לטיפוח חברה ותרבות.
