ביטחון המזון מהווה את אחת הסוגיות הקריטיות לאבטחת מזון טרי ובריא לתושבי מדינת ישראל לימינו אלה ולשנים הבאות. מכון המחקר "יסודות" למדיניות ציבורית וציונות מעשית, פרסם לאחרונה נייר מדיניות מקיף לנושא רגיש זה. הנושא הוצג בפורום המסורתי של "השולחן העגול" שמתקיים דרך קבע ביוזמת תנועת "האיחוד החקלאי" ובגיליון של החודש שעבר ייחדנו מקום למה שנאמר בפורום המקוון.
הנושא כל כך חשוב וראוי ולכן החלטנו להרחיב את היריעה וזימנו ל"ריאיון החודש" את חוקרת החקלאות ד"ר לירון אמדור, ממכון המחקר "יסודות" שהציגה שם את נתוני המחקר.
בדברי פתיחה לריאיון ביקשה ד"ר לירון אמדור רשות דיבור והתבטאה כך: "ביצענו ניתוח של מערכת המזון הישראלית. גילינו שבקרב מקבלי החלטות נוצר ניתוק מחשבתי בין מערכת המזון שאנו אוכלים ובין החקלאות.
הניתוק הוא רק בחשיבה, לא במציאות. במציאות, מה שאנחנו אוכלים מגיע מהחקלאות. היא הבסיס של המזון לאוכלוסייה בישראל. עד עכשיו מקבלי ההחלטות לא התייחסו לקשר הזה ואנחנו באנו ואמרנו שיש לצאת לחשיבה על החקלאות מנקודת המוצא של מערכת המזון".
"תחילה בדקנו מה אנשים בישראל אוכלים, נתונים שמספקת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגם מה שמומלץ שאנשים יאכלו. אני חייבת לציין שהעבודה בוצעה בצוותא עם משרד הבריאות ועם ארגוני חברה אזרחית שמתייחסים לנושאי תזונה, ובהם הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא.
ד"ר לירון אמדור: "מדינה מחויבת כלפי האזרח לספק לו איזו מנת מזון בסיסית, שתשאיר אותנו שבעים ובריאים. אולי קשה לייצר בישראל כל מה שאנחנו אוכלים כיום, כי אין שטח ומים, אבל כאמור – אפשר גם להחליט שאנחנו מספקים באופן עצמי מנת מזון בסיסית ובריאה, ושהמדינה תהיה מחויבת לספק אותה מתוך המשאבים שלנו, כדי שלא נהיה תלויים במדינות אחרות"
למדנו מהבדיקה שבישראל אנשים אוכלים כיום מוצרים אחרים ממה שמומלץ והיה עדיף לאכול פירות וירקות, במקום מוצרים מעובדים שרכיביהם קמח, שומן, סוכר. ניסינו לבדוק מה החקלאות מייצרת ולהשוות למה שאנשים אוכלים. החקלאות הישראלית מייצרת הרבה פירות וירקות, המוצרים המומלצים תזונתית.
החקלאות בישראל מייצרת פחות דגנים ושמנים, אך מצד שני – אלו מוצרים שעדיף שנצמצם את הצריכה שלהם".
"המבט שלנו הוא לעתיד, אל אוכלוסיית ישראל שצפויה לגדול בשיעור שנתי של שני אחוזים. במחקר שערכנו אנו צופים שבעוד שלושים שנה, בשנת 2050 יחיו בישראל 16 מיליון תושבים ואנו שואלים מה אוכלוסייה כזאת תצטרך לאכול. אפשר לבחון זאת לפי מספר תרחישים. מה אוכלים היום ולהכפיל ב-16 מיליון במקום9 מיליון איש שחיים היום בישראל, אבל עלינו להיות קצת יותר חכמים: התזונה היום לא טובה. אם לוקחים בחשבון את התזונה המומלצת ואותה מכפילים ב-16 מיליון מסתבר שהחקלאות הישראלית תורמת רבות לביטחון המזון ותוכל לעשות זאת גם בעוד שלושים שנה קדימה".
"למה זה חשוב? כאן אנו נדרשים לשאלת האקלים. עד כה מערכת המזון שלנו התנהלה בשוק פתוח. מייבאים הרבה ממה שאנו אוכלים. השאלה אם נוכל להמשיך לעשות את זה גם בעוד שלושים שנה. אם מסתכלים על האקלים המשתנה בעולם, על שינויי הטמפרטורה, המשמעות היא שהיבולים יהיו יותר קטנים בכל העולם ועלול להיווצר מחסור במזון בכל העולם; והמחשבה – בואו נייבא אוכל מהעולם, עלולה להתברר כבלתי אפשרית לאורך זמן. אם לא נייצר יותר אפשרויות ליצור מזון בחקלאות עבור האוכלוסייה הישראלית, לא יהיה לנו בשנת 2050 איך להאכיל את אוכלוסיית ישראל".
מדגישה: "חובה לשמור על הקרקעות החקלאיות של ישראל כשכרגע כל הפיתוח בא על חשבונן, לפתח מקורות מים לחקלאות, לשמור על המחקר והפיתוח החקלאי ולקדם אמצעים טכנולוגיים חדשים, לשיפור היבולים וכן לעודד את אוכלוסיית החקלאים, שלא ינטשו את הענף, ויש לעשות זאת באמצעות מערכת כלכלית שתתמוך בענף".
באיזו דרך ירחיבו חקלאי ישראל, שכוחם הולך וקטן, את היקף התוצרת הטרייה לתושבי המדינה מכאן ואילך?
"אנחנו מקווים ומאמינים שברגע שהממשלה תבין את הקשר שבין ביטחון מזון וחקלאות, היא תקדם מדיניות לתמיכה בחקלאות. כן, יש סיכוי שזה יקרה. אנו חשים שבמחצית השנה האחרונה חל שינוי גדול בחשיבה ובמדיניות בכל מקום שפוגשים מקבלי החלטות.
במשרד הבריאות, במשרד הביטחון, ברשות החירום הלאומית (רח"ל). במקומות האלה כבר מבינים את המצב שבו אנו צפויים להיות. אנחנו ממשיכים לאתר עוד שותפים שיהוו ביחד קואליציה תומכת לחקלאות בישראל".
מי יחליט שליבת התזונה הבריאה תיווצר בישראל?
"זו אחת מהחלופות שהצגנו. יש בה רציונל נכון כי מדינה מחויבת כלפי האזרח לספק לו איזו מנת מזון בסיסית, שתשאיר אותנו שבעים ובריאים. אולי קשה לייצר בישראל כל מה שאנחנו אוכלים כיום, כי אין שטח ומים, אבל כאמור – אפשר גם להחליט שאנחנו מספקים באופן עצמי מנת מזון בסיסית ובריאה, ושהמדינה תהיה מחויבת לספק אותה מתוך המשאבים שלנו, כדי שלא נהיה תלויים במדינות אחרות".
מדברים הרבה על סיוע חקלאי ישראלי מתקדם למדינות נחשלות, אבל באותה מידה אנחנו לא ערוכים להעשיר את מנות המזון של תושבי המדינה. היכן נמצא הפתרון הלאומי שלנו?
"אני חושבת שיש הרבה ידע וטכנולוגיה בחקלאות הישראלית. חייבים לאמץ כלים וידע גם במשקים החקלאים בישראל ולא רק בחו"ל. אנחנו מרכז עולמי של אגריטק וצריכים ללמוד ליישם את כל הידע גם בחקלאות הישראלית".
כיצד לדעתך תספק המדינה גם בעיתות חירום תוצרת טרייה ומזינה, כאשר במאגרי החירום אין ירקות, אין פירות, אין ביצים ואין בשר?
"נכון. כאן בדיוק מחודד הצורך בחקלאות הישראלית. את המוצרים הטריים האלה לא ניתן לאגור במחסני החירום ולכן חייבים לשמור על היכולת של החקלאות הישראלית לספק אותם בעיתות חירום. אנחנו צריכים כל הזמן לבדוק את עצמנו שהחקלאות תהיה מסוגלת לספק מנה בסיסית לכל אדם בכל זמן; ובגלל שהאוכלוסייה הישראלית כל הזמן גדלה, צריך לדאוג שגם החקלאות הישראלית תגדל כל שנה".
"ביצענו ניתוח של מערכת המזון הישראלית. גילינו שבקרב מקבלי החלטות נוצר ניתוק מחשבתי בין מערכת המזון שאנו אוכלים ובין החקלאות. הניתוק הוא רק בחשיבה, לא במציאות. במציאות, מה שאנחנו אוכלים מגיע מהחקלאות. היא הבסיס של המזון לאוכלוסייה בישראל. עד עכשיו מקבלי ההחלטות לא התייחסו לקשר הזה ואנחנו באנו ואמרנו שיש לצאת לחשיבה על החקלאות מנקודת המוצא של מערכת המזון"
איך נרחיב את הקרקע החקלאית, כאשר כל מוסד ממשלתי או יזמי קבלני אץ למחוק קרקע חקלאית והופך אותה שטח נדל"ני?
"קודם כל צריך לצמצם את הפגיעה בקרקע חקלאית. נעשים המון מאמצים לעשות את זה במקומות שבהם זה אפשר. צריך לבדוק אם ניתן להרחיב את הקרקע החקלאית, בעיקר באזורי פריפריה: גולן, ערבה, פתחת ניצנה. ובנוסף, כל הנושא של טכנולוגיה – להוציא יותר תפוקה מכל דונם קרקע שקיים ולצמצם את הפחת. היום, כמעט 30 אחוזים ממה שחקלאי מגדל הופך להיות פחת עד שהוא מגיע לצלחת. לא רק במשק, גם בשיווק".
כחוקרת חקלאות, מהו ה"אני מאמין" שאת מציבה בפני הממסד החקלאי והחקלאים?
"אני חושבת שהמגזר החקלאי והחקלאים צריכים להיות הכי רלוונטיים שהם יכולים וכל הזמן להזכיר לציבור כמה הם חשובים. קודם כל ביטחון מזון, ובנוסף מגוון רחב של תועלות נוספות: ישובי פריפריה, מורשת, הייטק, מחקר. כל הזמן להזכיר עד כמה המגזר רלוונטי וחשוב ותורם לכל הציבור הישראלי".
מהי דעתך על היבוא הבלתי פוסק של תוצרת טרייה מרחבי תבל?
"המערכת החקלאית בכל העולם זו מערכת שהממשלה מתערבת בה. כל המדינות בעולם תומכות בחקלאות, תמיכה שעולה על מה שמדינת ישראל מספקת. גם המדינות הכי מפותחות ועשירות תומכות בחקלאות שלהן. שינוי מדיניות וחשיבה שביטחון מזון לא יכול להתבסס על יבוא, זה מה שיעשה את ההבדל. ביטחון מזון זה יתרון מפתח. זו מדיניות של האיחוד האירופי וזה צריך להיות גם במדינת ישראל".
בזכות ד"ר חיים צבן
ד"ר לירון אמדור (46), נולדה בחדרה. נשואה ואם לשתי בנות בגיל בית ספר. מתגוררת בחיפה. כלכלנית ואדריכלית נוף. התארים האוניברסיטאיים הראשונים מאוניברסיטת תל-אביב והטכניון בחיפה. תואר שלישי בכלכלת סביבה חקלאית במחלקה לחקלאות מאוניברסיטת גוטינגן בגרמניה. מומחית לתכנון מתארי וחקלאות, לחקלאות וסביבה, מגזר כפרי וכלים כלכליים לחיזוק ערכי סביבה. חוקרת במכון "יסודות" ובמוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב. מתכננת ומלווה תכניות מתאר בהיבטים חקלאיים בישראל ובמדינות מתפתחות.
עבדה שנים רבות עם ד"ר חיים צבן ז"ל בחברה שהקים – "צנובר". עבדה גם עם אגפים במשרד החקלאות. מלווה תכניות מתאר של מועצות אזוריות בהיבטי חקלאות. חוקרת במכון דש"א (דמותה של ארץ) באוניברסיטת תל אביב. לימדה במכללת עמק יזרעאל קורס על מדיניות חקלאית.
"מדוע בחרתי חקלאות"? "בחרתי בחקלאות כי הכרתי את חיים צבן, וכך התאהבתי בתחום".
מכון מחקר יסודות
מכון "יסודות" הוקם לפני שנה וחצי ופועל בתל-אביב. פעיל בתחום עיצוב המדיניות בתחומי הכלכלה והחברה, כשהנושא המרכזי שבו הוא פועל הוא החקלאות. מכון המחקר הוא עמותה, מוסד ללא כוונת רווח. המייסדים של המכון הם התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, קרן ברל כצנלסון והתאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים. אליהם הצטרפו הקיבוץ הדתי, התאחדות חקלאי ישראל, קרן חבצלת של השומר הצעיר של הקיבוץ הארצי ואיגוד התעשייה הקיבוצית. התקציב השנתי של "יסודות" הוא כמיליון ורבע שקלים. במכון שלושה עובדים שכירים והשאר חוקרים מקצועיים פרילנסרים לפי נושאי המחקר השונים.
