שפיים ונהנים ולא מעשנים  

מה פסק בית המשפט בתביעה ייצוגית נגד פארק המים שפיים על שלא פעל למנוע עישון מזיק בשטחו? 

תביעה ייצוגית נגד חשיפה לעישון 

שניים שביקרו בפארק המים שפיים הגישו עוד בקיץ 2018 לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, תביעות ייצוגיות נפרדות נגד האגודה השיתופית החקלאית "פארק המים שפיים". 

תובע ייצוגי אחד, חבר קיבוץ כרמים, הציג עצמו כספורטאי העוסק בריצות ובשחייה למרחקים ארוכים, מאמן וטריאתלון, בעל תואר מוסמך במשפטים ואב לחמישה ילדים. הוא מחנך את ילדיו לערכי תזונה בריאה וספורט, וכהורה עושה ככל יכולתו למנוע מילדיו שאיפת עשן סיגריות, ולכן נמנע מלבקר במקומות בהם יש חשש לחשיפה לעישון. הוא סיפר כי שהה בפארק עם ילדיו והם נחשפו שם לעישון. 

תובע ייצוגי שני הגיש תביעה דומה וצרף כנתבעת את המנהלת הפעילה של הפארק, כלפיה נטען שהייתה אחראית על מניעת העישון המזיק, אך היא, יחד עם הפארק, לא פעלו למנוע את העישון המזיק במתחם.  

בתביעה ייצוגית, ה"אדם היחיד" מבקש מבית המשפט לאשר לו לייצג "קבוצת אנשים" שלכל אחד מהם נגרם נזק קטן, ולתבוע בשמם פיצוי לנזק שנגרם להם. הקבוצה הוגדרה בידי המבקשים כמכילה "כל אדם" שהיה בשטח הפארק ונחשף לעישון, בניגוד להוראות החוק למניעת עישון. 

סכום העתירה לפיצוי 

המבקש הראשון, באמצעות עו"ד אפרת מור מילמן, עתר לפיצוי של 740,000,000 שקלים ל"חברי הקבוצה" שנפגעו (לפי חישוב של 1,500 שקל לאדם), והסביר שסכום הפיצוי הוא רק מחצית מסכום הנזק המוערך, וזאת מתוך "התחשבות באינטרס הקיבוצי, בהיות פארק המים אגודה שיתופית חברה בת של קיבוץ וחלק מההתיישבות העובדת".  

המבקש השני, באמצעות עו״ד עומר פיינטוך, העריך את הנזק בסכום העולה על 2.5 מיליון שקלים. 

פארק המים ונושאת המשרה שצורפה לתביעה, טענו באמצעות עורכי הדין, ערן וינר ועמיחי טסלר ממשרד ברנע ג׳פה לנדה ושות', כי קיימו את הוראות החוק והוסיפו וטענו נגד התביעה לאיסור גורף של העישון בכל שטחי הפארק.  

 גישור ופשרה 

לאחר מהלך של גישור ובסיוע בית המשפט, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, לפיו פארק שפיים יעניק הטבה לציבור בדרך של חלוקת 7,700 כרטיסים, באמצעות האגודה למלחמה בסרטן, בסכום מוערך של 993,000 שקלים. עוד יפעל הפארק להסדרה של אכיפת מניעת העישון בדרך של שילוט, כיתוב על כרטיסי הכניסה, הודעה מתאימה באתר האינטרנט של הפארק, וכן בסימון שטחים שרק בהם מותר העישון. שאר שטחי הפארק יהיו אסורים לעישון, ויופרדו בצורה ברורה כך שיהיה מובן שמדובר באזורים ללא עישון. בנוסף, תתקיים הדרכה מתאימה לעובדים ויועסקו סדרנים מיוחדים שיקיימו סיורים כדי לוודא שאין מעשנים במתחם (ובכלל זה עובדי הפארק), ובסמכותם להזמין גורמי אכיפה. עלות העסקת הסדרנים בתוספת עלות ביצוע ההתאמות הנדרשות בפארק הוערכה בכדי  350,000 ש"ח לשלוש שנים.  

כרטיסי כניסה לפארק לאגודה למלחמה בסרטן 

כאשר בית המשפט מאשר הסדר פשרה, אמרה השופטת מיכל נד"ב, הוא צריך להשתכנע "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה". היא הסבירה כי "דרך המלך היא פיצוי או סעד לחברי הקבוצה. ואולם, מקום שפיצוי לחברי הקבוצה אינו מעשי בנסיבות העניין רשאי בית המשפט להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה או לטובת הציבור". 

פיזור הכרטיסים שייתנו יעשה בידי העמותה לידי חולי סרטן וקרוביהם (שלפחות חלקם הם נפגעי עישון). משכך, זהו "פיצוי ממשי לקבוצה קרובה לנושא התביעה, ולכן הוא ראוי", אמרה השופטת והוסיפה כי יש בהסדר אף "אכיפת יתר", שכן לכאורה הגם שאין חובת איסור עישון, לפי החוק למניעת עישון, בשטחים נרחבים בפארק, הם הוגדרו, בהסדר הפשרה, כ"דשא ללא עישון". 

תשלום לתביעה הייצוגית 

השופטת גם מתחה ביקורת על "הספקולציה חסרת הבסיס" שהעלה נציג היועץ המשפטי בתגובתו להסדר, "כאילו ממילא התכוון פארק המים לבצע תרומה לאגודה למלחמה בסרטן", אף בלי קשר להליך הפשרה. "מוטב היה", אמרה השופטת, "שטענה כזו לא הייתה נטענת". 

השופטת אישרה את הסדר הפשרה ופסקה כי פארק המים ישלם לתובעים הייצוגיים ופרקליטיהם גמול ושכר טרחה. לכל אחד מהתובעים הייצוגיים – גמול בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ולכל אחד ממשרדי הפרקליטים שייצגו את התובעים סכום נוסף של  155,610 ש"ח (כולל) מע"מ.  

השיקול בפסיקת סכומים אלה, הסבירה השופטת, הוא לייצר "איזון בין השאיפה לעודד הגשת הליכים ייצוגיים ראויים לבין הצורך למנוע הליכי סרק", וכן "תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה".