אחרי פחות משלושה חודשים, הודיעה "שותפות עין גדי תיירות" לקבלן שירותי הסעות עמו התקשרה, שהיא מבטלת את ההסכם. האם הייתה זכאית לעשות זאת?
חם בעין גדי. לפני מספר שנים החליפה "שותפות עין גדי תיירות" (נקרא לה בקיצור- עין גדי), הבעלים של מלון עין גדי שבקיבוץ, את קבלן שירותי ההסעות שלה והתקשרה עם חברה אחרת (היא "התובעת" בסיפור הזה), כדי להסיע את אורחי המלון שלה ליעדים באזור ולחוף הרחצה בים המלח.
בהסכם שערכה הדגישה עין גדי את הצורך במתן שירות יומי באוטובוס, ברמה תיירותית מקובלת, לשביעות רצונה. עוד נקבע כי לכל צד תהיה זכות לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא, תוך מתן הודעה מוקדמת.
לא חלפו שלושה חודשים ועין גדי הודיעה לתובעת על סיום ההסכם. זו האחרונה מיהרה לטעון, כי גם אם "נתונה בידי עין גדי הזכות לבטל את ההסכם, הרי שזכות זו כפופה לעקרון תום הלב, ויש להשתמש בה מטעמים ענייניים".
"הסיבה לביטול ההסכם", אמרה התובעת, "אינה עניינית", והיא נעוצה ברצון עין גדי לחזור ולהתקשר עם קבלן ההסעות הקודם. עין גדי, הלינה התובעת, "השתמשה בה כקלף מיקוח" מול קבלן ההסעות הקודם.
בכתב התביעה בסך 355,000 שקלים, שהגישה באמצעות עו"ד יצחק גידעונין, טענה התובעת שעין גדי הפרה את ההסכם, בכך שהודיעה על ביטולו ללא כל נימוק ובחוסר תום לב, ובמעשיה גרמה לתובעת הפסדים ואובדן רווחים צפויים.
התובעת תבעה גם את קבלן ההסעות הקודם (נקרא לו – הנתבע) ואמרה ש"איים עליה", ובניסיון להכשיל את עבודתה הוא חסם את דרכי הגישה של נהגיה אל עין גדי וחיבל ברכביה בעודם חונים בחנייה שבקיבוץ.
עין גדי, באמצעות עו"ד אופק בלאיש, דחתה את הטענות נגדה ותארה ש"מהיום הראשון למתן השירות, חלו שיבושים חמורים בשרותי ההסעה".
בין השאר, היא סיפרה, שהתובעת לא סיפקה אוטובוס אלא מיניבוס, שיכול להסיע רק 20 נוסעים, ובכך נגרמה עוגמת נפש לאורחי המלון, שנאלצו להמתין לשירותי ההסעה שעות רבות.
גם הנתבע, באמצעות עו"ד ארתור שימונוב, דחה את הטענות נגדו והזכיר שעין גדי סיימה לעבוד עמו בשל הצעת המחיר הנמוכה שנתנה התובעת.
השופטת רחלי טיקטין עדולם, מבית משפט השלום בבאר שבע, הסבירה כי לעין גדי הייתה זכות חוזית לביטול ההסכם, אך יש לבחון אם פעלה בתום לב.
התובעת לא הוכיחה, קבעה השופטת, שבמקביל להעסקתה, התנהל משא ומתן בין עין גדי לבין הנתבע לגבי החזרתו לעבודה. עין גדי החזירה את הנתבע (קבלן ההסעות הקודם), באותם תנאים בהם הועסק קודם לכן, רק לאחר שעין גדי החליטה להפסיק שירותיה של התובעת.
מנהלה של עין גדי שתיאר את השיבושים בהסעות, העיד בבית המשפט ש"במקום להיות מנכ"ל, הוא הפך להיות מנהל הסעות". הוא אמר כי לאחר הפרות חוזרות מצד התובעת, הוחלט להפסיק את ההתקשרות עימה. הוא עשה זאת במכתב קצר, "לטובתה של התובעת" כדי שלא לפרט את הטענות כלפיה.
התובעת טענה כי בכך שעין גדי לא ציינה בכתב את סיבת סיום ההתקשרות, יש כדי ללמד שהיא עשתה זאת ללא סיבה ובחוסר תום לב. לא כך, פסקה השופטת, לאחר ששמעה את העדויות: "היו לעין גדי סיבות לסיום ההתקשרות".
השופטת קבעה, אפוא, כי עין גדי ביטלה את ההסכם עם התובעת כדין ובתום לב. בנוסף, דחתה השופטת גם את הטענות כנגד הנתבע השני, וקבעה כי הן לא הוכחו.
סוף דבר, התביעות נדחו, והשופטת חייבה את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים (עין גדי והנתבע הנוסף) 18,720 שקלים הוצאות המשפט.
