יבול שיא
הרפת והחלב
רן גואילי זל משטרת ישראל

תם ונשלם ובעצם רק מתחיל 

2 דק' קריאה

שיתוף:

*תמונה ראשית: רן גואילי ז"ל. צילום: משטרת ישראל 

יום שני, שעה 15:47, בשעה זו בדיוק דובר צה"ל התיר לפרסום כי גופתו של רס"ל רן גואילי ז"ל, לוחם יס"מ נגב שנפל בקרב ההירואי על קיבוץ עלומים, חולצה והובאה ארצה. לאחר ליל שימורים שבו תרו חיילי צה"ל אחר רן ז"ל נשמעה ההודעה המרגשת וברגע זה הלב שלי מחסיר פעימה, כי עם השבתו, הושלמה החזרתם של כלל החטופים משטח הרצועה. 

רן גואילי ז"ל היה מראשוני הלוחמים שקפצו אל התופת בבוקר ה-7 באוקטובר 2023. הוא נלחם בעוז רוח על עלומים, ובקרב הירואי מול עשרות מחבלים, הציל חיים רבים לפני שנפל בקרב וגופתו נחטפה. במשך יותר משנתיים, קהילת הישוב מיתר, באר שבע עטפו את משפחת גואילי, בציפייה לשובו. 

לא יודע מה איתכם אבל אני מתרגש בטירוף. זהו רגע מתוק שכולנו חיכינו לו כשלחשנו: "זה לא נגמר עד שאחרון החטופים לא ישוב הביתה". זה הרגע אליו התפללו אלפי לוחמי הסדיר והמילואים, אחרי 400-500 ויותר ימי מילואים ולחימה. הם לחמו נגד חמאס אבל בעיקר חלמו שיזכו להשיב את החטופים לביתם. ולא רק הם, זהו רגע שמיליוני יהודים בארץ וגם ברחבי העולם ציפו לו. 

ואחרי כל ההתרגשות הזאת אנחנו נשארנו עם עשרות של שאלות שנותרו ללא מענה – איך התגלגלנו למצב שהביא בסופו של דבר למחדל ה-7 באוקטובר? מדוע לא הקשיבו בצה"ל לאזהרות הרבש"צים וכיתות הכוננות, שהזהירו אותם שצמצום במספר הרובים הארוכים בישובי אשכול יסכן אותם? לא רק שלא הקשיבו להם – צחקו להם בפנים ואמרו להם: "צה"ל לא ממש צריך אותכם, יש לנו גדר שהיא בלתי חדירה". 

ואלו הן רק שתי שאלות מתוך אינספור שאלות שנוגעות גם לשב"כ, גם למשטרה, גם לדרג המדיני, שהעדיף במשך שנים לעצום עין – למרות שידע מראש על תוכנית חמאס לפלוש לישראל. אותו דרג מדיני שהתעלם והמשיך לאשר העברת עשרות מיליוני דולרים לחמאס היישר מקטאר, אותה מדינת אויב שמפעילה את ערוץ אל-ג'זירה האנטי-ישראלי, אותה קטאר שהעסיקה על פי החשד בכירים במשרד ראש הממשלה הישראלי בזמן מלחמה. 

ונותרת השאלה מה עכשיו? אז זהו שמלבד השבת החטופים נותרה לנו עבודה רבה מאוד – מאמץ עליון לשיקום אלפי הפצועים בגוף ובנפש שנפגעו בארץ בשנתיים האחרונות, מי באותה שבת ארורה, מי בשדה הקרב ומי מפגיעת רקטות או טרור.  

זה לא סוד שהמצב רוח של רבים מאתנו אחרי השנתיים האחרונות הוא לא בשמיים בלשון המעטה.  

אני רק מקווה שאיכשהו נדע לצאת מכל המחנאות שצמחה כאן, שנדע להתעלם מכוסות הרעל והשנאה  שפשטה בארץ הזאת כמו אש בשדה קוצים, שנדע להתעלות מכל אלו ונתחיל להתייחס אחד לשני כפי שבני אדם צריכים להתייחס אחד לשני, גם אם הם לא מסכימים. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ביקור במשק של אריה באר במושב שרונה, מחזיר לימים בהם המשפט: "חקלאי הוא גזע" שלט בכיפה. ואכן, החקלאים הם זן מיוחד של ישראלים, שחיים על העבודה במשק. באר, בן שבעים ושש, ממשיך לקום כל
5 דק' קריאה
אבישג נריה ממושב שובה היא מלחינה ונגנית ויולה בתזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד. כמו כל אנשי העוטף היא ומשפחתה חוו בשבעה באוקטובר טראומה ופונו מביתם • אבישג התאוששה והלחינה יצירה לוויולה, שמבטאת את הרצון לחזור
9 דק' קריאה
שחר מילפלדר מבית יצחק התמודדה עם גידול סרטני נדיר, שקטע את קריירת הכדורסל המבטיחה שלה. זה לא הפריע לה מלהכיר ענף חדש, ולימים הפכה לחותרת פראלימפית מצטיינת, זוכת מדליית הארד מאולימפיאדת פריס. בעיצומן של
5 דק' קריאה
תנועת המושבים יוצאת בפרויקט לאומי לשיקום הלומי הקרב, בשיתוף עם עמותת "יהלומים לחיים" תנועת המושבים מאמצת ומלווה את עמותת ״יהלומים לחיים״ בפרויקט לאומי חדש – ״היהלומים במושב״ שמטרתו לחבר בין הלומי הקרב לבין הקהילות
< 1 דק' קריאה
אברהם צימרמן, "צימי", מגעתון, מגדל את הפרי המתוק שנקרא על שם הציפור הלאומית בניו זילנד ומקורו בכלל בג'ונגלים של סין. ויש לו חזון, בעצם שלושה: 50 דונם של פרי ריווחי, פיתוח זן צהוב ומתוק
6 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!