אריק נחמקין, לשעבר שר החקלאות, שנפטר לפני כחודשיים. אריק נולד ולאורך כל חייו חי והתגורר בנהלל. ב-1946 התחתן עם שריק (שרה לבית כבשנה) ונולדו להם שלושה ילדים: עמליה, דליה ושאול. תמר פלד-עמיעד שוחחה עם עמליה אשכול, בתו של אריק על אריק האדם, האבא והסבא
תמיד תסתפק במה שיש
אריק נחמקין ז"ל, בנם של שמעון ורחל נחמקין מנהלל, נולד ב-1925 למשפחה בת שלושה ילדים. ב-1946 התחתן עם שריק (שרה לבית כבשנה) ונולדו להם שלושה ילדים: עמליה, דליה ושאול. רבים זוכרים אותו משנות ה-80 כשכיהן כשר החקלאות, אולם במשך השנים נשא בתפקידים רבים, גם במושב וגם בתנועת המושבים.
כשאריק נפטר החלטתי לפגוש את עמליה, בתו הבכורה של אריק, ולשמוע מפיה על אביה. לכל דמות ציבורית יש תדמית אותה אנו מכירים מרחוק. רציתי לשמוע מעמליה על אריק האב – אריק כאיש משפחה ואריק האדם.
עמליה נישאה לעמי אשכול שאף הוא מבניי נהלל. בדרך כלל, הילד הממשיך במשק ההורים הינו בן. את במשק נחמקין עמליה הינה הבת הממשיכה ועמי הוא זה שהיה החקלאי הממשיך את ההורים. לעמליה ועמי חמישה ילדים שגם הם כבר הורים לילדים. ב-1946 התחתן עם שריק (שרה לבית כבשנה)
עמליה ועמי, שניהם כבר בשנות השבעים שלהם. חיים שלמים חיו עם הוריה של עמליה: שריק ואריק. בקומה הראשונה עמליה ועמי ובקומה השנייה אריק. שריק נפטרה לפניי מספר שנים.
החיים יחד לאורך שנים היו מורכבים. עם תחילת השיחה עם עמליה עמי נכח ואמר לי כך: "אני הערצתי את אריק. היה בינינו קשר מאד טוב לאורך השנים. הערצתי אותו בשל הכריזמטיות שלו, הדומיננטיות ובעיקר מעולם לא התעסק בקטנות. התכונה הזו, בה מעולם לא התעסק בקטנות, נתנה מרחב גדול ונעים ביחסים בינינו. אריק חי את חייו, חיינו היו שזורים אחד בשני ויחסינו היו יחסים של כבוד והערכה."
עמליה בתו הבכורה של אריק מחדדת את דבריו של עמי: "אבא היה איש משפחה בכל המובנים. חיינו יחד והוא מעולם לא התערב בחיינו. היה לו את העולם שלו, הקריירה, העיסוקים, החברים שלו ועד לפניי מספר שנים גם התחביב שלו, רכיבה על סוסים.
אריק נחמקין נפצע במלחמת השחרור ואיבד את אחת מעיניו. עמליה: "אבא היה חד עין במלוא מובן המילה. היתה לו עין אחת וראייתו את החיים היתה חדה ומדויקת. תמיד שם לב לפרטים. כפי שראה הכל בעין היחידה שלו, כך היתה ראייתו, ראה הכל בחדות – וידע להצביע ולומר את דבריו. היתה בו אלגנטיות עם הרבה קסם."
ספרי על המנהיגות שהיתה באריק?
עמליה: "בתחילת שנות החמישים פנה בן גוריון אל בני המושבים שייצאו להדריך חקלאות את מושבי העולים. הרבה מאד אנשים נענו לקריאה של בן גוריון ועזבו את ביתם ויצאו להתנדב להדרכה במושבי העולים. הוריי נענו לקריאתו של בן גוריון, עזבו את המשק בנהלל ועברנו להתגורר בנגב.
"אריק היה זה שריכז את כל ההדרכה והעדכון והיה לאיש הקשר עם בן גוריון. אז התגלתה ויצאה לאור המנהיגות שבו. בן גוריון הוא זה שמינה את אריק להיות יד ימינו. אריק שמח על המינוי ועשה אותו בהצלחה."
"זו היתה תחילת הדרך הציבורית פוליטית של אבא. אריק היה אז בקושי בן שלושים, מאד צעיר. לאורך השנים אריק היה מאד פעיל בנהלל – בהמשך בוועדת המשק של תנועת המושבים ומשם לקריירה ארוכת שנים עד היותו שר החקלאות.
"היה באריק יושר פנימי, תמיד נהג לומר את שבליבו. כאב כסב – כאיש משפחה, היה תמיד בקבלה ואהבה. לא היה יוזם במשפחה אלא בקבלה ובנוכחות אוהבת. כשהיה מברך, היה אומר: 'שלא יהיה יותר גרוע'. תמיד אמר: 'לא תרצה מה שאין, תמיד תסתפק במה שיש'.
צנוע מטבעו
"בשלושים למותו של אבא, כל אחד מהמשפחה הביא תמונה שיש לו עם אריק. כל אחד מבני המשפחה סיפר ודיבר על האריק שאהב ושהיה משמעותי בשבילו. כל הספורים העידו שאריק היה אדם משמעותי לכל אחד מבניי המשפחה. יש לאריק משפחה עניפה וגדולה וכולנו היינו בקשר מאד קרוב לאבא. נועה, נכדה של אבא ובתה של דליה אחותי, אמרה: 'סבא היה הסנדק של בני הצעיר ואני בטוחה שהעביר אל הנין שלו את התכונות שבו, בטחון עצמי יחד עם שובבות וחייכנות'.
"כשאריק הפסיק להיות שר החקלאות וחזר למשק, הוא בא בצניעות בטבעיות, ללא התבוננות אחורה והתהדרות אלא תמיד בשלמות, בצניעות ועניין בכאן ועכשיו. כשעמדנו כך סביב קברו, כל אחד מאיתנו סיפר על הקשר שלו עם אבא, אז נכחה דמותו כאיש כריזמטי, חכם, מלא הומור וחם.
"בחודשים האחרונים לחייו התדרדר מצבו, היה ברור שמותו קרב. הוא לא סבל ונפטר בשקט בשינה עמוקה. בירכתי אותו והודיתי לו על שנתן לנו מוות כל כך יפה. אבא נפטר כפי שחי, בצניעות ובשקט. כמו בחייו, מעולם לא דרש תשומת לב ולא בא בדרישות, כך היה במותו. זו הייתה חוויה מאד חיובית בעבורי, הליווי שלי את מותו.
"אבא היה גבר מהמודל של פעם, אסור היה לבכות. כשהייתי ילדה והייתי פורצת בבכי, היה גוער בי. הייתי ילדה ונמנעתי מלבכות לידו. היו אלו ימים בהם אסור היה להחצין רגשות.
"בצעירותו ניגן על מפוחית ומאד אהב לנגן ולשיר שירים רוסיים. היה אדם עם מזג טוב וחיוך על פניו. ידע ואהב לספר סיפורים. איש של חברים. היו לו חברים של עשרות שנים. בכל מה שביקשנו ממנו – תמיד היה נענה במובן החיובי ביותר. היה סלחן מטבעו. חיינו עימו היו בבחינת חסד גדול עם כל המורכבות. נוכחותו נשארה בכולנו עם זיכרונות יפים ומשמחים."
ואני מקלידה את הראיון עם עמליה. עברו מספר שבועות מתאריך פטירתו – דמותו של אריק עומדת לנגד עיניי. אריק שהיה גבר גבוה, מאד יפה, עם חיוך מאיר עיניים בכל עת. איש חביב, נעים שיחה. אריק על הסוס רוכב במושב עם בנו שאול, עם אריק שליין בשנים עברו. נוסע באוטו עממי, מגיע לפרלמנט הצהריים ביפעת עם הנין שלו עידו – איש משפחה, אהוב ובעיקר אוהב חיים ואוהב אדם.
