אמיתי פורת מסכם חמש שנות מזכ"לות תנועת הקיבוץ הדתי

על הקיבוץ הדתי שאותו הוביל בשנים האחרונות, ההתבגרות בצל האבא הדומיננטי, על התפיסות המתונות והפרקטיות שלו, היחסים הטובים ושיתופי הפעולה עם התנועה הקיבוצית, וגם קצת  פוליטיקה 

תנועת הקיבוץ הדתי

ב-1 באוגוסט הקרוב יסיים אמיתי פורת חמש שנות כהונה בתפקיד מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי, ויעביר את השרביט באופן רשמי למחליפתו שרה עברון מקיבוץ סעד. פורת בוחר לפתוח את ריאיון הפרידה שלו בהתייחסות למינויו של אל"מ אליעד (מואטי) מאור, חבר קיבוץ מירב של הקבה"ד, לתפקיד מח"ט גבעתי.

"הקבה"ד, כחלק מהציונות הדתית וכחלק מהתנועה הקיבוצית", הוא אומר, "היה במשך שנים שותף להובלת הציבוריות בישראל, שבאה לידי ביטוי באיוש תפקידי מפתח במערכת הביטחון ובשירות הציבורי.

אנחנו תנועה קטנה, אין לנו כמות גדולה של ממלאי תפקידים לאומיים, אבל אני מקווה שאנחנו טובים באיכות. אני מתייחס למינוי של אליעד מאור למח"ט גבעתי, כמשהו המשכי אצלנו ולא חדשני.

מראשית ימיה של התנועה הקיבוצית והקבה"ד, האמונה הייתה שאנחנו צריכים לקחת חלק מבפנים במשימות הלאומיות, ובשנים האחרונות המגמה הזו היא נחלת הציונות הדתית כולה".

התרומה לחברה הישראלית מתבטאת בקבה"ד לא רק בתפקידי מפתח בצבא ובשירות הציבורי. בשנים האחרונות רבים מקיבוצי התנועה הקימו בתחומם "בית לחיים", שבו חיים אנשים עם צרכים מיוחדים בשילוב מלא עם חיי הקיבוץ, הכולל תעסוקה בענפי המשק, פעילות חברתית ואימוץ במשפחות.

פורת סיפר על המפעל הזה בכנס ההנהגות של התנועה הקיבוצית שהתקיים לפני כשלוש שנים במעלה החמישה, וציין כי בחזון שלו הוא היה רוצה שבכל אחד מקיבוצי תנועתו יהיה בית לחיים או מיזם דומה למען החברה בישראל. "היום יש לנו 11 בתים פעילים בתוך יישובי התנועה ועוד שניים נמצאים בתהליכי הקמה.

בסך הכל יש לנו בתים ב-13 מתוך 23 יישובי התנועה. הקיבוץ הראשון אצלנו שהקים בית כזה היה מירב, והם למדו את הנושא הזה מקיבוץ הרדוף שהקים בית כזה לפניהם.

חשוב לי לציין, שיש הפריה הדדית בין התנועות. אני עדיין מאמין בחזון הזה, וחושב שהמרחב הכפרי בכלל, והתנועות הקיבוציות בפרט, יכולים וצריכים להיות מסד למשימות לאומיות, בזכות המבנה הקהילתי והיכולת הארגונית שלהם.

עכשיו מקימים במירב גם בית מאזן לפגועי נפש, ומקימים בית לחיים גם בקיבוצי התנועה הקיבוצית ובהם כפר עזה וגן שמואל. הרעיון של הקיבוצים כקהילות משלבות של אנשים עם צרכים מיוחדים, מתמודדי נפש ואולי נוער בסיכון, הוא בעיניי רעיון חשוב והמשך של הרעיון הוותיק של קליטת עלייה וקליטת חברות נוער בקיבוצים. את האתוס הזה צריך להמשיך בכלים חדשים".

הייתי מזוהה כבן של

אמיתי פורת הגיע לתפקיד מזכ"ל הקבה"ד לאחר שכיהן כמנהל הקהילה בקיבוצו, כפר עציון, וכראש אגף החברה בקבה"ד. הוא נושק לגיל 50 ("אשתי מקפידה שלא אגיד את הגיל לפני הזמן אבל זה יהיה כבר בחודש אלול, ספטמבר הקרוב")

נשוי למיקי (מיכל), פסיכולוגית במקצועה, והם הורים לארבעה: איל (22) מפקד בנח"ל לקראת שחרור, עפרי (20) מש"קית ת"ש בחוות השומר, נעם (17) עולה לכיתה י"ב, יותם (13) עולה לכיתה ח'.

הוא נולד והתחנך בכפר עציון, בן שני מתוך עשרה בנים ביולוגיים ובת מתכנית אומנה שגידלו הוריו, רחל וחנן ז"ל פורת. אביו, שהיה מראשי הציונות הדתית, ממקימי גוש עציון ומראשי המתנחלים, וכיהן כחבר כנסת, כיו"ר מפלגת האיחוד הלאומי, וכאיש חינוך, היה דמות מפורסמת, לעיתים שנויה במחלוקת, בציבור בישראל. חנן נפטר ב-2011, בגיל 67, ממחלת הסרטן. 

איך הרגשת לגדול כבן של אדם מפורסם בציבור הדתי-לאומי ובציבור הכללי?

"כשהייתי צעיר זה היה בעיקר עול. זה לא היה נעים. אבא היה בלב של ויכוחים פוליטיים מתוקשרים, וגדלתי עם הרבה חשיפה וגם סוג של צל. בכל מקום שהלכתי אליו, הייתי מזוהה כבן של. זה היה קצת מעיק, וניסיתי כאילו לברוח מזה.

השתדלתי לא להזכיר את ההקשר שלי לאבא, לא לציין שם משפחה, ולנסות שיסתכלו עליי כילד, ואחר כך כנער, בזכות עצמי. ככל שהתבגרתי התחלתי לראות את המורשת המשפחתית שלי כנכס, וכך אני מתייחס לזה כיום.

יש הרבה דברים שלמדתי מאבא, יש דברים שהוא שימש לי בהם דוגמה אישית. זה חלק ממני. חלק משורשיי אבל זה לא מגדיר את כולי. אנחנו אנשים שונים, אבל בכל זאת קיים אצלי המטען הגנטי, החינוכי, התוכני שירשתי מאבא והוא חלק ממני. היום אני נושא אותו הרבה יותר בשמחה, בהשלמה ובהבנה". 

אני משתף את אמיתי בתחושות שלי לגביו, מתוך השיחות שקיימתי אתו כעיתונאי מאז שהתמנה לתפקיד מזכ"ל הקבה"ד. אני מספר לו שהתרשמתי שהוא שונה מאוד מאביו, או לפחות מהדמות של אביו שהשתקפה בתקשורת.

אביו הצטייר כאדם סוער, נלהב, לעיתים מתלהם, רטוריקן, פולמוסן, איש רוח, שהואשם על ידי מתנגדיו במשיחיות. "מהשיחות אתך ומהדעות ששמעתי ממך", אני אומר לאמיתי, "אני מתרשם שאתה הרבה יותר רגוע, יותר פרגמטי, יותר מעשי, יותר מתון, ויותר מחפש את המאחד. האם אתה דומה יותר לאמך או שזו אנטיתזה לאביך?".

 הוא מגיב בצחוק קל ואחר כך משיב. "אני לא אנטיתזה לאבא שלי. אני מניח שאני דומה גם לאימא שלי וגם לאבא שלי. אני באמת פחות סוער, פחות כריזמטי, יותר פרקטי, ויש לי כישרונות שונים מאלו של אבא שלי כאיש ציבור.

בעניין חיפוש המאחד אני חושב שהדימוי הציבורי של אבא שלי חוטא לאמת, והוא לא שונה ממני ברצון למצוא את המאחד. זה היה חשוב לו מאד, אבל לא מספיק בא לידי ביטוי בגלל הסערות הפוליטיות שהתחוללו סביבו.

מהשיחות שדיברנו אתו בבית ומהרבה דברים כתובים שהוא השאיר אחריו, אפשר לראות שזה היה דבר מאד חשוב לאבא.

ברור שאחרי רצח רבין כולם הדגישו את החשיבות של העניין הזה, אבל גם לפני זה הוא גינה את המחתרת היהודית והסתייג ממעשיה, וקרא לאחדות בעם בפינוי ימית וגם אחר כך בהתנתקות.

בכל הצמתים האלו למדנו ממנו מה הם גבולות ההתנגדות האזרחית, ושמענו ממנו שצריך לעשות הכול כדי שלא תופעל אלימות במאבקים הציבוריים ושלא נגיע למלחמת אחים. האלמנטים האלו היו מאד חזקים אצלו, ובאמת לא קיבלו הד תקשורתי ולא נשארו בזיכרון הציבורי".

הקבה"ד עבר את משבר הקיבוצים ללא הסתבכויות כספיות, והדימוי שלו היה של תנועה קטנה עם קיבוצים יציבים כלכלית שכולם שיתופיים. מה המצב כיום?

"התהליכים שעברו על התנועה הקיבוצית עוברים גם עלינו, אבל באיחור אקדמי של בערך עשר שנים. העוצמה היא קצת יותר פחותה, גם בגלל שאנחנו יכולים ללמוד מכם, וגם בגלל האופי המסורתי-דתי והפחות מהפכני שלנו.

נכון לעכשיו, תשעה מתוך 16 קיבוצי התנועה עברו שינוי לקיבוץ מתחדש, ובשנתיים האחרונות גם חלק משבעת הקיבוצים השיתופיים עוברים תהליכים של שינוי באורחות החיים או לפחות בוחנים אותו.

שלושה מהם: מגדל עוז, לביא ושדה אליהו, כבר נמצאים בתהליך השינוי והאחרים מבצעים שינויים מבניים כמו הפרדת המשק מהקהילה. שלושה קיבוצים: יבנה, עלומים ובארות יצחק, לא עושים שינוי בינתיים.

היחס המספרי בין הקיבוצים המתחדשים לשיתופיים בקבה"ד דומה כיום לזה שקיים בתנועה הקיבוצית, אם כי השינויים אצלנו הם יותר 'רכים' ושומרים בדרך כלל על ערבות הדדית יותר גבוהה וסבסוד גדול יותר בשירותים".

האם נדרשתם כמטה התנועה להתערב בתהליך השינוי בקיבוצים שבהם היו מאבקים פנימיים שגרמו לתחושת תקיעות?

"כן. נדרשנו להתערב במושב השיתופי ניר עציון, שבו מונה ועד ממונה על ידי רשם האגודות השיתופיות, עו"ד מירון הכהן, במטרה להעביר בו שינוי. לא יזמנו את המהלך הזה אלא היינו חלק ממספר גופים ובהם המועצה האזורית חוף הכרמל והרשם שבאו לסייע למושב השיתופי.

מה שמעניין זה שניר עציון לא היה במשבר כלכלי, אבל בכל זאת המשבר החברתי וחוסר ההסכמות הביאו לשיתוק ולתקיעות ולכן הרשם מינה שם ועד ממונה. השינוי נדרש שם, בין היתר, כדי לאפשר קליטה.

היום עדיין יש שם ועד ממונה מרצון שהיו"ר שלו הוא ניר מנצר ממסדה, שעובד איתנו בשיתוף פעולה מאד יפה. גם בקיבוץ מגדל עוז יש לנו רמה מסוימת של התערבות בתהליך השינוי. אנחנו לא עושים את הדברים האלו בכפייה, אלא באים לסייע לקיבוץ בתהליך" .

16, קיבוצים, 7 מושבים שיתופיים

הסיפור של הקבה"ד עם המושבים השיתופיים הוא סיפור מרתק. בשנות ה-50 של המאה הקודמת הפכו שלושה יישובים שחבריהם התפנו מגוש עציון ומהנגב: משואות יצחק, ניר עציון ובני דרום, למושבים שיתופיים, לאחר שחבריהם שחוו את מוראות מלחמת העצמאות לא רצו להמשיך לקיים את הלינה המשותפת.

הנהגת התנועה דרשה מהם להתנהל כקיבוצים, וכשסירבו הם הורחקו משורות הקבה"ד. ב-2010 חזרה בה התנועה מההחלטה ההיסטורית, ושלושת המושבים השיתופיים התקבלו בחזרה לחברות בתנועה.

מאז, וגם בשנות כהונתו של פורת בראשות הקבה"ד, הפכו המושבים השיתופיים לאפיק הגידול היחיד של תנועת הקבה"ד, וכיום חברים בה 16 קיבוצים ו-7 מושבים שיתופיים דתיים.

"ההחלטה להחזיר את שלושת המושבים השיתופיים", מספר פורת, "התקבלה ב-2010 באופן פורמלי בגוף העליון אצלנו, מועצת התנועה שהתכנסה בשדה אליהו.

באופן מעשי כבר מ-2006 הם התחילו להצטרף לפורומים שונים בתנועה. המגמה הזו היא בהחלט חשובה מבחינתנו. אנחנו תנועה קטנה, שיש כאלו שמכנים אותה תנועת בוטיק, וחשוב לנו להתרחב.

מעבר לזה, עם השנים ראינו שהמשותף בין הקיבוצים למושבים השיתופיים רב על המפריד. הגישה שלנו היא שיש ללכת על מלוא הרוחב של שיתוף הפעולה על חשבון חידוד של העמדות, שהיום, להבדיל משנות ה-50, הן פחות חשובות בעיני רוב חברי התנועה".

מושב שיתופי ששומר על תקציב שוויוני לחבריו, הוא יותר שתיופי מקיבוץ מתחדש 

"נכון. אצלנו הדוגמה היא משואות יצחק, שבהרבה מובנים הם יותר שיתופיים מסורתיים, מחלק מהקיבוצים המתחדשים שלנו. המושבים השיתופיים קראו לעצמם בשנות ה-50 קיבוץ מתוקן, ולכן הם ביטלו את חדר האוכל, את הלינה המשותפת וחלק ממבני הציבור. מבחינה זאת הקיבוצים המתחדשים התקרבו אליהם.

פעם אהרון ארז מקיבוץ הסוללים אמר לי, שהלינה המשותפת הייתה הליכה שלנו נגד המסורת היהודית שבמרכזה עומדת המשפחה. יש בזה משהו.

אני חושב שהמבנה המשפחתי שהוא חלק מההוויה הסוציולוגית הדתית, יכול לתת לנו את האיזון בחיי הקיבוץ. בראייה רחבה יותר אני חושב שהיחס בין היחיד לציבור או לקהילה, הוא אחד הנושאים הכי חשובים ומעניינים בהתיישבות הכפרית.

איזה זיקות פועלות בין הפרט לציבור? איפה חשוב להרחיב את הפרטיות ואיפה לחזק את הקהילה? א.ד. גורדון עמד על זה מאד יפה בוויכוחים שהיו בין ההתיישבות הקיבוצית למושב העובדים, ויש המון מה ללמוד ממה שהוא כתב בשנות ה-20 של המאה הקודמת".

כשאנחנו חוזרים לימינו ולשאלת שיתוף הפעולה בין הקבה"ד לתנועה הקיבוצית, פורת אומר שהוא סבור שהשיתוף הזה התהדק בתקופת כהונתו כמזכ"ל הקבה"ד.

"רוב התקופה שלי הייתה מול ניר מאיר", הוא מציין, "והיה בינינו בהחלט שיתוף פעולה משמעותי מאוד. אפילו בציר הפוליטי חילקנו בינינו את העבודה, כשכל תנועה פועלת מול המפלגות שאליהן יש לה זיקה.

אני חושב שיש לנו המון מה ללמוד בתחום המחקר והפיתוח מהתנועה הקיבוצית, שבזכות הגודל שלה רמת המקצועיות של המחקר והפיתוח היא הרבה יותר גבוהה אצלה גם בתחום החברה וגם בתחום הכלכלה.

נציג אגף הכלכלה שלנו יושב בגופים הכלכליים של התנועה הקיבוצית, ומהדבר הזה יוצאים לא מעט שיתופי פעולה. יש גם הרבה שיתופי פעולה במהלכים שהובילה אילת גלס, ראש אגף החברה בתנועה הקיבוצית, בצד החברתי בכלל ובצמיחה הדמוגרפית בפרט, ויש גם שיתוף פעולה פורה עם אגף החינוך של התנועה הקיבוצית.

לדעתי, זה אחד הדברים שצריך להתפתח בהם ולשמר את מה שהושג, כי בעיניי זה מפתח מאד משמעותי בצמיחה שלנו".

במאבקים שניהלת עם התנועה הקיבוצית בתחומי החקלאות, שיוך הדירות והמיסוי, הצלחת להביא הישגים בזכות הקשרים עם ראשי הבית היהודי, נפתלי בנט ואיילת שקד, כשהיו בממשלה עם הליכוד?

"בהחלט. גם אני אומר את זה, וגם ניר מאיר אומר את זה. אני אומר את זה בהסתייגות מסוימת, כי היכולת שלנו להשפיע היא מאוד מוגבלת. לדוגמה, נושא הוותמ"לים (הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור) שמעניין את כל המרחב הכפרי ובתוכו התנועות הקיבוציות בגלל הסמכות להפקיע קרקעות חקלאיות בהליך מהיר עבור בנייה בעיר, נמצא כיום בחלקו באחריות איילת שקד כשרת הפנים, ועדיין הוא מחייב התמודדות שלנו מול הממשלה. העובדה שיש לנו קשר טוב איתה ועם בנט, לא אומרת שנשיג את כל מה שנרצה, אבל הקשר איתם הוא חשוב". 

היינו חייבים שתקום ממשלה

פורת מדגיש, בדומה לניר מאיר, כי הפיזור של הקבה"ד והתנועה הקיבוצית בקשת רחבה של מפלגות הוא טוב ויכול לעזור להשיג יותר הישגים. "לנו יש קשר טוב עם ימינה ולתנועה הקיבוצית עם העבודה, מרצ, יש עתיד וכחול לבן. הקשרים האלו יכולים להועיל ולהשפיע על יותר אפקטיביות של הפעולה הפוליטית שלנו".

 בגלל זה קראת לימינה להצטרף לממשלת השינוי, ויזמת עם ניר מאיר קריאת תמיכה של התנועות הקיבוציות בממשלה הזאת?

"גם בגלל זה. עשיתי את זה גם בגלל האינטרסים הפוליטיים שלנו, אבל גם בהסתכלות יותר רחבה. היינו חייבים כאזרחי המדינה שתקום ממשלה.

אני חושב שהממשלה הזאת, עם האנומליה המסוימת שיש בתוכה לעומת מה שהתרגלנו, היא ביטוי לצורך בממשלה מתפקדת ולחיזוק ברית שקצת נפרמה בין חלקים מהציונות הדתית לבין הציבור הכללי בישראל.

הברית הזו היא של הציבור הציוני, אבל אני חושב שגם עם חלק מהחברה הערבית קורה דבר מעניין עם הצטרפותה של רע"מ לממשלה שיכולה לסמן תקווה זהירה לעתיד".

איך אתה מתייחס להתנהלות של ח"כ עמיחי שיקלי, שהוא חבר קיבוץ חנתון של התנועה הקיבוצית ונציג ימינה שזכתה לתמיכה רחבה של הקבה"ד?

"אני מתבאס מההתנהלות שלו. אני מכיר אותו קצת מהמילואים שעשינו יחד, ביחידת מילואים שגם נפתלי בנט היה בה. אחת הדוגמאות האחרונות להתנהלות המוטעית שלו, היא ההצבעה שלו בחוק האזרחות בניגוד לעמדה הימנית שלו.

גם אם הוא חושב שימינה לא הייתה צריכה להיכנס לממשלה הזו, יישור הקו שהוא עשה עם הצרכים של ביבי ובצלאל סמוטריץ' הוא צורם ומיותר. לא ברור לי איך זה משרת את העמדות הבסיסיות שהוא מצהיר עליהן, וכל כיוון הפעילות שלו לא הולך למקום טוב".

יש בקבה"ד מתיחות פוליטית פנימית בין תומכי מפלגת הציונות הדתית לבין תומכי ימינה?

"יש מתיחות מסוימת. כמחצית המצביעים בקבה"ד הם תומכי ימינה, שרובם תומכים בהצטרפות לממשלת השינוי, והשאר הם מצביעי שאר המפלגות ובהן הציונות הדתית.

המתיחות לא ניכרת בחיי היום יום, אבל היא צפה על פני השטח עם הקמת הממשלה הנוכחית. אני קיבלתי ביקורות, שאפשר להבין אותן, מאנשים שחשבו שכמזכ"ל התנועה אני לא צריך להתבטא בנושא הזה, מעבר להבעת הדעה הפרטית שלי.

למרות שאני יכול להבין את שורשי הביקורת הזו, הרגשתי שהתפקיד שלי גם כמזכ"ל הקבה"ד הוא לשאוף שתקום ממשלה בישראל, ושלא ניגרר לעוד מערכות בחירות. לכן חרגתי ממנהגי בהקשר הזה, והתבטאתי בנושא הפוליטי בכמה מקומות".

אחת המגמות המתרחשות בשנים האחרונות בקבה"ד היא התחזקות דתית של חלק מבניו, ומנגד, רוב בנות התנועה מתגייסות לצה"ל ולא לשירות הלאומי והתנועה גם מקיימת מכינות קדם-צבאיות לבנות דתיות שמתכוונות להתגייס לצבא.  

"המדרשה הראשונה לבנות שתפקידה היה להכין אותן לשירות הצבאי", מספר פורת, "קמה לפני 37 שנים בעין הנצי"ב. גם היום הקבה"ד הוא הגוף הגדול ביותר שמכשיר בנות דתיות לקראת שירות צבאי, והוא מקיים מכינה קדם-צבאית לבנות בחסות מכון הרצוג של התנועה.

מעבר למכינות הקמנו ארגון בשם אלומה, שמספק מידע לבנות דתיות שרוצות להתגייס לצבא ומלווה אותן. בקבה"ד לפחות 250 בנות מכל מחזור, עוברות הכשרה לקראת השירות הצבאי.

גם לבנים הקמנו בשנים האחרונות מכינה קדם-צבאית ברוח המתונה של הקיבוץ הדתי, כי הרגשנו שזה חסר בנוף הציוני דתי. במקביל, אכן קיימת מגמה של התחזקות דתית, שהיא תוצאה של התגוונות אוכלוסיית החברים בקיבוצים שלנו.

אני חושב שזה קורה בכל התנועה הקיבוצית. הקיבוצים כבר פחות הומוגניים, ויש בהם גוונים רבים יותר מבעבר. אני חושב שזה תהליך מבורך כשהוא נעשה במינון מתאים".       

 יש אצלכם גם פמיניזם דתי בגבולות ההלכה. האם בחירת שרה עברון, האישה הראשונה שתעמוד בראש הקבה"ד, היא חלק מהמגמה הזו?

"אני חושב שיש אצלנו התפתחות גם בתחום הזה, וזו מגמה שהולכת ונמשכת שנים רבות. בכל הציונות הדתית יש התפתחות בתחום הזה שאפשר לקרוא לו פמיניזם דתי, אם כי יש גם מגמות סותרות.

הבחירה בשרה עברון ביטאה רצון של חלק גדול מנציגי הקיבוצים לראות אישה בראשות התנועה, ואפשר לראות בזה חלק מהמגמה הפמיניסטית אצלנו".

כשהוא נשאל אם הוא מתכנן בהמשך להיות חבר כנסת או יו"ר בקיבוצים, עונה פורת שהאפשרויות האלו חלפו במוחו אבל אין לו עדיין תכנית מוגדרת. "אני בפרשת דרכים", הוא אומר, "ועדיין בוחן את דרכי".  

צילום | תנועת הקיבוץ הדתי, אלבום פרטי