"חשבתי שהמבול כבר מאחורינו," פתחה בכעס מאופק נאווה את שיחת הטלפון שלה אליי, והתכוונה לקרע החדש שנוצר בינה ובין אחותה. "אבל אז היא הייתה צריכה לשלוף עוד ארנבת מהכובע, וזה החזיר אותנו לנקודת ההתחלה", היא סיכמה. בשניות שלאחר מכן שיחזרה בפניי נאווה את הנסיבות שהפגישו בינינו לפני כשנה.
היוזמה למפגש הגיעה ממלכה, אימן של נאווה ומיטל, שהייתה מעוניינת להסדיר את חלוקת המשק בין בנותיה בעודה בחיים לאור צורך שהתעורר אצל אחת מבנותיה. נזכרתי שהרוח שנשבה בין האחיות בחדר במהלך הבירורים וכתיבת ההסכם הייתה סוערת במיוחד; ולעומת זאת המציאות המשפחתית שלהן הייתה פשוטה וברורה כשמש. באותו זמן בערך התגרשה האחות הבכורה נאווה, וחזרה להתגורר עם אימה במושב בדרום הארץ. לעומת זאת, מיטל התגוררה עם בעלה במושב הסמוך, והם אומנם חייו באושר, כך סיפרה, אבל העושר היה רחוק מהם מאוד עקב עסקי החקלאות של בעלה שלא צלחו. למעשה למיטל ולבעלה היו חובות גדולים, ומיטל הגיעה למפגשים להוטה לסיים את הסאגה המשפחתית שתאפשר לה להסדיר את חובותיה באמצעות הסדר לפיו המשק יורש להלוואה שתתן לה אחותה מכספי הגירושין אותם קבלה מבעלה לשעבר, תוך הבנה שבעתיד המשק יורש לנאוה אם מיטל לא תצליח לפרוע את ההלוואה.
כבר אז תיארתי לעצמי שההסכם שאכתוב עבורן ישרת את מטרתו ויגשר על הרצון שלהן לקבל בהירות לעתידן; אולם לצערי ההסכם לא היה צפוי להניח גשר על מערכת היחסים הרעועה שהייתה ביניהן, והשתקפה במשפטי חוסר האמון שהן הטיחו אחת כלפי השנייה במהלך הפגישות. להפתעתי, רגע לפני שנאווה ואני נפרדנו, היא אמרה לי: "יש לי הרגשה שההסכם הזה, יפתור המון בעיות שהיו לי עד כה עם אחותי". לא רציתי לנפץ את תקוותיה, אולם היה חשוב לי לשקף לה את המצב כמות שהוא, ואמרתי לה: "את יודעת נאווה, ההסכם לא יכול להחליף את המחויבות האישית של כל אחת מכן להשקיע במערכת היחסים שלכן ולשפרה". נאווה שמעה אותי רק בחצי אוזן, ונעלמה בתוך רכבה. אחרי שנעלמה באופק, נותר לי רק לקוות בשבילן שנקודת הפתיחה שסיפקתי להן, אכן תתפתח למערכת יחסים בריאה.
האם המאוורר ישוב לפעול כמו פעם?
במשמעות הרחבה שמוטלת על כתפיו של ההסכם כ"מתקן מערכות יחסים", נזכרתי בשבוע שעבר כשהחלטנו לנקות ניקיון יסודי את מאוורר־העמוד, ששירת אותנו נאמנה, וכרע תחת עומס עבודתו בעונת הקיץ החמה שנמשכת לסתיו עם ימים לוהטים. במהלך הפירוק לקראת הניקיון (מלאכה מלאת סיפוק לראות את שכבת האבק נשטפת מהרשתות) וההרכבה של חלקי המאוורר המבהיקים – נפל בורג ונשבר. גם אני וגם לא בעלי מומחים גדולים לתיקון מאווררים, ובכל זאת החלטנו כגחמה רגעית לנסות את מזלנו ולתקן אותו.
מה שהכריע את המאוורר היה בורג אחד קטנטן שנשבר, וישב בבסיס המכשיר. שמחנו על התגלית, איתרנו בורג חליפי דומה, ולצורך ההרכבה המחודשת נעזרנו בדבק מהיר, סופרגלו, ובתקווה רבה שאכן נצליח במשימה.
ואכן הצלחנו, או כך לפחות חשבנו. המאוורר כביכול תוקן, ואפילו פעל, אלא שלא כמו בעבר. מעתה, לא ניתן היה להפעילו על מהירות אוורור גבוהה, אלא רק על השלב הראשון. ויותר מכך האופציה של הסיבוב מצד לצד גרמה למאוורר להתנדנד בצורה מפחידה מאחר והבסיס עליו נשען היה לא יציב. כל הזזה שלו ממקום למקום נעשתה בעדינות וברגישות כדי שהבורג המודבק למטה שמחזיק עליו את מלוא כובדו של המאוורר- לא חלילה יתפרק. כשתרגמתי את שיקום המאוורר לשיקום מערכות היחסים במשפחה תהיתי האם אפשר היה להזניק מחדש את הקשר, אילו כל אחד מהמעורבים היה ער לצורך בהאטת הקצב ובהתנהלות מעודנת ורגישה.
אי אפשרי להדביק מערכת יחסים בדבק מהיר – יחסים משפחתיים
מהקו השני המשיכה נאווה לספר לי על הקרע שנפער שוב בינה ובין אחותה. "כבר סיכמנו שאני זו שאישאר עם אימא, ומיטל גם ידעה שיש לי הרשאה לפעול בחשבון הבנק שלה. אני לא יודעת איך התגלגלנו לכך שאתמול קיבלתי ממנה מבול של האשמות, שכביכול גנבתי מהחשבון של אימא 20 אלף שקלים".
נאווה תיארה את השתלשלות הדברים, וסיפרה שאימה שברה את רגלה, ועברה ניתוח בבית החולים. ימים ספורים לפני שחרורה של האם הביתה, התברר להן שהיא תזדקק לשבת על כיסא גלגלים למשך מספר שבועות, ולאחר מכן יידרשו עוד התאמות שונות בבית, על מנת שיתאפשר לה לנוע בבית בבטחה. "בכלל לא חשבתי שהפרוצדורה תעניין את מיטל. זה אף פעם לא עניין אותה. בלי לחשוב יותר מדי, פשוט הוצאתי כסף מהחשבון של אימא, ושילמתי את הכסף לקבלן השיפוצים," היא הסבירה בתום לב.
למיטל נודע על הסכום רק כדרך אגב, והיא כעסה.
סיפרתי לנאווה את סיפור המאוורר המתוקן, וחיברתי אותו לסיפור המשפחתי שלהן. סיכמתי את נקודת המבט שלי, שאומרת שאומנם נעשתה פעולת תיקון במערכת היחסים שלה עם אחותה באמצעות הסכם שייצר בהירות נפלאה ביניהן; אבל ההסכם הוא תיקון וכך יש להתייחס אליו.
מכאן יש שתי דרכים מרכזיות לפעול: אפשר להתעלם שמתחת לפני השטח האמון בינה ובין אחותה רעוע, ולהמשיך כביכול כרגיל. אבל זו פצצה מתקתקת, שצפויה להתפוצץ, הסברתי לה. הדרך השנייה היא להשתמש בהסכם "המתקן" כנקודת מוצא, ולפעול מעתה בעדינות ובהתחשבות אחת כלפי השנייה, ואז יש סיכוי שהשבר ביניהן יתאחה לגמרי. היא השתעשעה מעצם ההשוואה בין הסיפור שלה לסיפור המאוורר, ואני סיכמתי את דבריי ואמרתי לה: "את יודעת נאווה, מאווררים כבר לא מתקנים היום, ואם מתקנים וזה לא מצליח, פשוט זורקים אותם לפח. אבל את הקשר שלך עם אחותך אני בטוחה שאף אחת מכן לא תרצה לזרוק". -יחסים משפחתיים
