דמוקרטיה מתגוננת

 צריך להכיר בכך שהתקופה בה עתידה של הדמוקרטיה הליברלית נראה מובטח – חלפה. היום, זוהי מלחמה על עצם קיומה של הדמוקרטיה, ונחוצים צעדים הרבה יותר תקיפים להגנתה  

אוהד שמיר, שער הגולן

ההסתערות על הקפיטול נכשלה; והעולם, שלכמה שעות עצר את נשימתו, יכול היה שוב לנשום לרווחה. אבל הסיפור של הטראמפיזם – עם או בלי טראמפ – רחוק מלהסתיים. הגוש  הגדול של הטראמפיסטים, ואצלנו – הביביסטים, חי ובועט, וממשיך לחתור תחת המשטר הדמוקרטי.

מאז הפאשיזם והנאציזם, לא היה איום כה חמור על הדמוקרטיה. הדמוקרטיה ניצחה, אבל זה היה ניצחון בקרב, לא במלחמה. 

אברהם לינקולן בזמנו נשבע, ששלטון "למען העם, של העם ולמען העם" לא יסוף מן העולם. אבל מאז זרמו מים רבים בפוטומק- וגם בירדן. העולם נפתח; רמת החיים עלתה; הדת איבדה מכוחה, ואין עוד סמכות אחת שתפסוק מהי האמת; ואת מקום האמונה הדתית תפסה תרבות הצריכה.

התחרות החריפה, ועימה הניכור והחרדה; וגדל הפער בין עשירים לעניים. הצריכה האינטנסיבית מדלדלת את משאבי כדור הארץ וגורמת לזיהום; וההתחממות מסכנת את המשך החיים בעולם. וכאילו להדגיש את כל אלה ולהעמיד את האדם במקומו, באה המגיפה הנוראה.

הסבך המורכב הזה דורש הרבה מחשבה ושיקול דעת. אין כאן תשובות "אינסטנט". אבל לרבים אין סבלנות, ואין יכולת להבחין בין אמת לשקר; בין טוב לרע. הם מרגישים נרדפים, ומחפשים את הגורם לכל הרע. מחפשים – ומוצאים!

אלה תיאוריות הקונספירציה, הנותנות כביכול הסבר. העולם מלא בחורשי רע, המסתווים כאנשים מן היישוב: אנשי הממשל הדמוקרטי, העוסקים בסחר בילדים במחילות אפלות; ו"אנשי הלטאה" השואפים להשתלט על כדור הארץ; והדמוקרטים ש"גנבו את הבחירות".

ומה עם העובדות? – אין בהן צורך, כי הרי אנחנו יודעים שזה כך! ומה אם זה כתוב בעיתונים? – אלה הן "חדשות כוזבות"(פייק ניוז), כפי שאומר המנהיג.

אבל אם כל אחד יכול לעוות את המציאות כראות עיניו, ומוצא לכך קהל – נשמט הבסיס להידברות ולשיח. במקום פתיחות והקשבה באות הסתגרות ואטימות; ואם תנסה לדבר בהגיון – אתה כופר בעיקר, ונהפך לאויב. 

הדמוקרטיה בנויה על שיח ועל שכנוע הדדי. כאשר אלה אינם מתקיימים, נשמט הבסיס לשיח הדמוקרטי. בשביל מנהיג חסר מעצורים וחסר סולם ערכים, זהו כר נרחב לפעולה: הוא מוסיף משלו על תיאוריות הקשר, ומחדד את הפחדים והשנאה, וכך מערער את המבנה הדמוקרטי, ומכין את ההשתלטות עליו.

האם יש מה לעשות? האם אפשר לעצור את כוחות האופל האלה? 

ראשית, צריך להכיר בכך שהתקופה בה עתידה של הדמוקרטיה הליברלית נראה מובטח – חלפה. היום, זוהי מלחמה על עצם קיומה של הדמוקרטיה, ונחוצים צעדים הרבה יותר תקיפים להגנתה.  הדמוקרטים בארה"ב הכירו בכך, ואחרי הניצחון עושה המימשל החדש מאמץ גדול לסילוק הפסולת המסוכנת שהשאיר טראמפ, ולמניעת חזרתו לחיים הפוליטיים. אך בכך לא די. כדי להעמיק את שורשי הדמוקרטיה, נחוצים צעדים ארוכי טווח. הנה כמה מהם:

צמצום הפערים: הפערים הגדלים בין עשירים לעניים מייצרים רגשי קיפוח ואיבה כלפי המדינה וכלפי החברה. על המדינה למסות בכבדות את בעלי ההון ולתמוך במעוטי היכולת, ולהגביר את האמון בין האנשים. תהליך כזה קורה למשל במדינת יוטה, בארצות הברית. מייגן מקרדל, בעלת טור ב"וואשינגטון פוסט", כתבה על כך: "הרמות המדהימות של אינטגרציה, סולידריות קהילתית ואמון הופכות את יוטה לייחודית באמריקה."( מוסף הארץ, 15.1.21). על קרקע כזאת לא צומחים ניכור, שנאה והכחשת המציאות.

התחממות כדור הארץ: התחממות האקלים נתפסת, בצדק, כאסון. אבל זהו גם אתגר כביר לתושבי העולם. ההכרה שזהו אסון שניתן להתמודד איתו מאחדת היום רבים בעולם. רבים מבינים היום שמה שיקרה – לטוב או לרע – תלוי בנו, ולוקחים אחריות. זוהי תנועה שהולכת וגדלה, ומגבירה את האמון והרגשת השותפות בין אנשים. בתנועה הזאת צריך לתמוך בכל דרך.

שוויון: הגזענות ואפליית המיעוטים הן אמצעים להגברת הפירוד והשנאה בין אנשים. בכך צריך להיאבק בכל מקום שזה קורה. אצלנו, מדובר בערבים ובפליטים הזרים. למשל: בזמן שהייתי בבית מרקחת בעפולה, נכנסה אישה, ובצעקות, ללא שום פרובוקציה, פנתה אל צוות הנשים הערביות שעבדו שם: "אתם (הערבים) – אין לכם זכות להיות כאן. צריך לסלק את כולכם מהארץ" ועוד, ועוד…איש הביטחון שהיה שם ניגש אליה וביקש שתפסיק ותצא; אבל היא לא הפסיקה ולא יצאה. בכך, למעשה, נתקבעה זכותה לקלל ולפגוע.

לעומת זאת, היה אירוע שבו נהג משלוחים ערבי של חברת "שופרסל" נדחה ע"י לקוח הרשת בגלל מוצאו. בתגובה, חסמה החברה את הלקוח ולא אפשרה לו להזמין משלוחים בעתיד (גוגל, 1.4.19). הגישה הזאת של "שופרסל", היא שצריכה להנחות חברות בכל מקום.

חינוך: בחברה החומרנית והתחרותית של היום, בתי הספר הפכו ל"בתי חרושת לתעודות בגרות". משננים ומטמיעים חומר כדי להגיע ל"פיסגה": תעודת הבגרות. ואם מעז מורה או מחנך להזמין דעות שונות או לחנך לנקיטת עמדה אישית, הוא נענש בפיטורים. כאן חייב לבוא מהפך, שבו יושם הדגש על חינוך לערכים הומאניים: על הקשבה, ושיחה, וכבוד לזולת, ועל המורכבות של המציאות. 

כיצד עושים זאת?

אני מציע להקים קבוצה של בתי ספר שבמוצהר שואפים להציב את החינוך הערכי-הומני במרכז עשייתם. מחנכי ומורי הקבוצה ייפגשו בצורות שונות כדי לדון ביוזמות חדשות ובבעיות שעולות. כמו כן, הם ייתנו גב למורה שהעז להביע דעה שונה או להזמין אנשים הולכים בתלם. קבוצה של בתי ספר תהיה חזקה בהרבה מבית ספר יחיד, בהתמודדויות ובדיונים כאלה.

* לבסוף, כאשר מדובר על שינוי-עומק בישראל, יש לחתור בכל דרך לסיום הכיבוש. כל יום שעובר מעמיק את הכרסום בדמוקרטיה. הרעיון של שלטון של עם אחד באחר וניצולו הוא סתירה מהותית לדרך הדמוקרטית, ולאורך זמן – אין לו קיום. 

לסיכום: הלך הרוח האנטי-דמוקרטי המתפשט בעולם איננו גזירת הגורל, וניתן, וחובה, להיאבק בו. לשם כך יש צורך בשינוי כולל של הגישה: במקום פסיביות וציפייה שהדברים ייעשו מעצמם – גישה פעילה של הובלת תהליכים וחינוך לאחריות ולנקיטת עמדה. את הדוגמה לכך נותנים המפגינים נגד נתניהו.