מחקרי אבוקדו במרכז המחקר גילת
פרופ' ארנון דג וד"ר סלעית לזר, הפועלים במרכז מחקר גילת לחקלאות על סף המדבר של מכון וולקני, ערכו מספר מחקרים בנושא אבוקדו, חלקם נמשכים וחלקם כבר הסתיימו. שוחחנו עם ד"ר סלעית לזר אודות המחקרים המעניינים.
לדבריה: "חלק מהעניין בגילת בפרט ובמכון וולקני בכלל זה הקשר המאוד הדוק עם החקלאים – התוצאות עוברות באופן כמעט מיידי למגדלים ולמשתלות ואפשר ליישם. הקשר הזה משמעותי וחשוב. יש מחקרים שנשארים ברמת האקדמיה אבל פה הכל מאוד יישומי וכל הרעיון הוא שזה יתאים לחקלאים, שיהיה לטובתם וייתן מענה לשאלות שעולות מהשטח".
בעיית הדוררת בנגב המערבי
"יש לנו חלקה של כנות בגילת שמלכתחילה נועדה לבדוק סבילות של כנות אבוקדו לדוררת. דוררת היא פטריית קרקע שמשגשגת בחברה של תפוחי אדמה. רבות מהנטיעות החדשות של אבוקדו מתבצעות בנגב המערבי על חלקות שהיו שדות של תפו"א, וזה בעייתי כי אבוקדו רגיש מאוד לדוררת. הפטריה חוסמת את צינורות ההובלה של העץ, ואם הוא צעיר היא יכולה פשוט להרוג אותו.
מי שליווה אותנו מבחינה מקצועית היה המדריך אלי סימנסקי. בחלקת הכנות גידלנו תפ"א נגועים בדוררת וטמנו בקרקע את הקש הנגוע, כך שהחלקה הייתה מאולחת היטב, ורק אז נטענו את העצים. בחלקה יש יותר מ-20 כנות מכל מיני רקעים גנטיים, יש כנות זריעות, אחרות מריבוי וגטטיבי – חלקן שרדו יפה וחלקן התקשו עם הנוכחות של הדוררת. המחקר הזה בוצע ע"י פרופ' ארנון דג בשיתוף פעולה עם ד"ר לאה צרור. בהתחלה הוביל אותו ד"ר אמנון הברמן ובהמשך החלפתי אותו".
שמעתי שבכלל לאבוקדו יש בעיה עם ספיחת מים בהשקיה
"לאבוקדו יש שורשים יחסית רדודים, ללא יונקות, אז העץ צריך שהמים יהיו זמינים. הוא לא יודע לחפש אותם במרחקים, לא יודע להעמיק שורש – הוא לא תמר אלא עץ סובטרופי וצריך להעניק לו את התנאים התואמים לגנטיקה שלו".
אז המחקר על הדוררת הסתיים ואז?
"על החלקה שבה ביצענו וסיימנו את מחקר הדוררת הוספנו נדבך של ניסוי במליחות. מלכתחילה הוספנו את הנדבך של המלח כי חשבנו שיש איזושהי אינטראקציה בין הדוררת והמים המלוחים – חשבנו שהדוררת תשגשג יותר תחת תנאי מים מלוחים – אבל לא מצאנו שהיה איזשהו קשר בין השניים.
ניצלנו את הפלטפורמה של חלקת הכנות ובדקנו גם את נושא החשיפה למים שאינם שפירים, כי אבוקדו מאוד רגיש למליחות וברוב המטעים בישראל משקים אבוקדו במים ברמת מוליכות גבוהה, יחסית. חיפשנו כנות שסבילות למלח ואף מצאנו כמה מהן, וכן הבהרנו את המנגנון הפיזיולוגי והמטבולי שמאפשר את זה."
השאלה היא כמובן באיזו רמת מליחות כי אם זה אכן כך זו בשורה משמחת לערבה, רמת הנגב ועוד מקומות שסובלים ממליחות במים.
"זו בשורה למגדלי האבוקדו בכל הארץ וגם בכל העולם, כי מקורות המים השפירים הולכים ומתדלדלים. דווקא בישראל, בגלל ההתפלה יש די מים שפירים אבל בכל זאת בחקלאות משקים את האבוקדו בדרך כלל או במי שפד"ן או במי קולחים, והוא רגיש, כאמור, אז צריך להיזהר ואם משתמשים בכנות שפחות רגישות למלח זה מאפשר טווח הרבה יותר רחב.
"בכנסי מגדלים הצגתי את הממצאים מהמחקר הזה. יש לנו קצת יותר מ-20 כנות בחלקה ודירגתי אותן מהיותר רגישות לפחות רגישות – ובעצם זה מאפשר למגדלים לבחור עכשיו. מהמחקר עולה כי יש הבדלים מאוד משמעותיים בין הכנות השונות."
ואין פגיעה ביבול?
"זה חלק מהעניין, כשאומרים שכנה סבילה למלח אז אחד המדדים זה גם היבול. יש עוד מדדים – צמיחת וגטטיבית ועוד. צריך להבין – אבוקדו עדיין רגיש מאד למלח וגם הכנות שיחסית סבילות למליחות אינן עמידות ממש, אבל יחסית לכנות אבוקדו אחרות יש באופן משמעותי פחות פגיעה מהמלח שהוספנו. אלה לא היו רמות מלח של מים מליחים שאפשר לגדל בהם עגבניות מסוימות או תמרים, אבל בהחלט מים מלוחים שפגעו ברוב הכנות האחרות."
מדרג רגישות למלח
המחקר איפשר לנו לגלות מנגנונים של מערכת היחסים שבין הכנה והרוכב שזה כשלעצמו מרתק. אבוקדו הוא עץ מורכב בכל המטעים המסחריים, ויש בין הכנה לרוכב מערכות יחסים מאוד מעניינות. אנחנו רגילים לחשוב שהכנה היא האחראית לכל מה שקשור בקרקע, והרוכב נותן לנו את הפרי. כביכול מדובר בסתם איזשהו קשר טכני.
התברר לנו שזה הרבה יותר מזה – יש שם ממש מערכת יחסים. הכנה 'מדברת' עם הרוכב, הרוכב 'מדבר' איתה – הם שולחים אחד לשני חומרים כימיים בהתאם למה שהם מרגישים. למשל, הרוכב יודע שהכנה כרגע חשופה למלח והוא שולח אליה יותר סוכרים כדי שהיא תוכל לעצור את היונים הרעילים של המלח ולא להעביר אותם אליו… הם ממש מתקשרים אחד עם השני וזה פשוט מרתק.
במחקר בנושא המליחות השתמשנו בחישה מרחוק בשיתוף פעולה עם ד"ר יפית כהן מהמכון להנדסה חקלאית של מכון וולקני – העלינו רחפנים וצילמנו בכל מיני שיטות ספקטרליות כדי לאבחן את העקה של העצים.
איזה זנים בדקתם?
"האס ואטינגר. האס היה הזן העיקרי ואטינגר היה הזן המפרה. אטינגר יכול לשמש כמפרה של האס משום שהם שייכים לקבוצות פריחה הפוכות. פרחי האבוקדו הם הרמפרודיטים – מכילים זה לצד זה איברים זכריים ונקביים – אבל נפתחים פעמיים, במופעים מגדריים שונים. בפתיחה הראשונה הצלקת בשלה ומוכנה להפריה, ואילו האבקנים שוכבים צמוד לקרקעית הפרח. זהו המופע הנקבי. אחרי מספר שעות נקביות כאלה, הפרח נסגר לזמן-מה, ואז נפתח שוב במופע זכרי שבו האבקנים זקופים עם גרגרי אבקה בשלים, ואילו הצלקת מנוונת.
זני האבוקדו נחלקים לשתי קבוצות המוגדרות על פי מועד הפתיחה הראשונה של הפרחים. בזנים מקבוצה A הפרחים נפתחים לראשונה בבוקר, ואילו בזנים מקבוצה B הפרחים נפתחים לראשונה אחה"צ. מכאן אנחנו מבינים שבקבוצה A יש לנו פרחים במופע נקבי בבוקר ובמופע זכרי אחה"צ, ואילו בקבוצה B – ההפך.
אם אני רוצה פירות על עץ האבוקדו שלי והוא שייך לקבוצה A, כדאי שאדאג לשדך לו עץ אבוקדו מקבוצה B בקרבת מקום (ולהפך), כדי שחרקים מאביקים יוכלו לעבור בין פרחים במופע זכרי ונקבי ולקדם את ההפריה. האס ואטינגר שייכים לקבוצות הפוכות ולכן הם זיווג טוב. זה לא מספיק שיהיו לי שני עצי אבוקדו אחד ליד השני כדי שתהיה הפריה – חייב להיות ההבדל הזה בסדר הפריחות."
"במחקר נוסף, אותו ביצענו בצפון, בדקנו השפעה של בורון. יישמנו דישון עלוותי במטעים בהם נמצא מחסור בבורון, כדי לבחון האם זה הגורם שמגביל את החנטה. כחלק מהמחקר הזה בצעתי האבקה ידנית – לקחתי פרחים מעץ מקבוצה אחת, האבקתי אותם עם אבקנים מעץ מקבוצה אחרת ועקבתי אחרי נביטת גרגרי האבקה בצלקת והתארכות הנחשונים בתוך עמוד העלי. זה היה פשוט יפיפה. כל המערכת הזאת באבוקדו מאד מורכבת – זה לא פרח נורמלי ורגיל. המחקר עם הבורון התבצע עם הדר כהן ויעל בר-נוי ממו"פ גליל מערבי, ועם חברת ICL (כיל – כימיקלים לישראל).
התמודדות מול שרבים אביביים
"לאחרונה ערכנו מחקר מאוד מעניין בשיתוף פעולה עם מטעי אבוקדו מסחריים בקיבוץ סעד וקיבוץ גבים. ניסינו לצנן את נוף העץ כדי למנוע נזקי שרב. אבוקדו סובל מאוד מהשרבים האביביים אשר הולכים ומתגברים יחד עם שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית. מידי שנה מגיעים שרבים באביב, בדיוק בתקופה שהאבוקדו חונט, וכתוצאה מכך ישנם נזקים שונים – התייבשות תפרחות, שריפת ענפים ונשירת חנטים. זה מחקר שעשינו עם חברת 'נטפים', במסגרתו הורכבו מתזים או ממטירים בלחצים שונים מעל צמרות העצים והמערכת הופעלה באופן אוטומטי בהתאם לטמפרטורות ולאחוזי הלחות. בדקנו שימוש במים שפירים או בשפד"ן ומעבר לנושא העלות יש פה גם עניין של ספיקות, כאשר לכל מגדל יש לחצי מים שונים במערכת.
"גם במחקר הזה השתמשנו בחישה מרחוק באמצעות רחפנים וציוד אופטי לצילומים, וביצענו אותו בשיתוף פעולה עם ד"ר ילנה ויטושקין וד"ר ויקטור אלחנתי מהמכון להנדסה חקלאית של מכון וולקני. ראינו הבדלים של למעלה מ-10 מעלות בין עצי הביקורת לבין העצים המטופלים, וקבלנו יבולים מאוד גבוהים. כאמור, המחקר הזה נערך בתוך מטע מסחרי – זה כבר לא חלקה מחקרית בגילת אלא ממש בתנאים של הקיבוצים. המחקר בוצע בחלקות שמועדות לפורענות – התמקדנו בזנים שיחסית רגישים יותר, אזורים שיחסית רגישים יותר. בכל מטע יש אזורים שיותר ממוזגים ושם יש פחות בעיה של שרבים. גם המחקר הזה הוצג בכנסי מגדלים ולשמחתנו ישנם כבר מספר משקים שהציבו מערכות צינון נוף על פי הממצאים שלנו וחווים את השיפור ביבול.
מחקרי אבוקדו במרכז המחקר גילת: צילום מרכז מחקר גילת
