רפתנים בכל העולם כבר מבינים שהדרך בה הם מגדלים את בעלי החיים הנמצאים במשק, תשפיע על תפוקת החלב או איכות הבשר. בשל כך, רבים מחפשים דרכים לשפר את איכות חייהן של פרות, גם חולבות וגם בקר לפיטום
רווחת הפרות היא נושא חשוב שצובר תאוצה בקרב רפתנים שמתייחסים לתנאים בהם מגודלות הפרות במשקים חקלאיים בכל רחבי הארץ. משרד החקלאות ומועצת החלב ממליצים לגדל בקר בצורה נאותה, לכן נכתבו מדריכים שונים על-ידי ווטרינריים של מועצת החלב (קטע מהם יוזכר בהמשך הכתבה) בנוגע לדרך לשמור על רווחת בעלי חיים במשק. המדריכים שמים דגש על בריאותן, נוחותן ורווחתן הנפשית של הפרות.
בנוסף לכך, קיימים בעולם ארגונים וגופים העוסקים בקידום רווחת הפרות, תוך מתן דגש על שיפור תנאי הגידול, ההובלה והטיפול בהן. אבל הדאגה לרווחת הבקר החלה החלה אי שם בארה"ב, מקום בו גדלה המדענית טמפל גרנדין, שהתפרסמה והפכה לשם דבר בתחום רווחת הבקר.
אלמוג סורין
טמפל גרנדין (Temple Grandin) נולדה ב-1947 בארצות הברית, ואובחנה בגיל צעיר כאוטיסטית (בזמן שבו כמעט לא הייתה מודעות לאוטיזם). למרות חוות דעת פסימיות מצד אנשי מקצוע בילדותה, היא פיתחה יכולות ייחודיות בתפיסה חזותית ובחשיבה מרחבית.
גרנדין היא דמות יוצאת דופן ומעוררת השראה, מדענית מוערכת וגם אקטיביסטית בתחום האוטיזם וזכויות בעלי-חיים. גרנדין שלא דיברה עד גיל ארבע, וכשדיברה לא הובנה על ידי הציבור ואף סבלה מהתעללות – המציאה שיטה להרגעה עצמית על ידי שני לוחות עץ שחיברה אשר חיבקו את גופה בשעת לחץ, מה שעזר לה להתמודד עם ילדותה הקשה.
עם חשיפתה לחווה המשפחתית וקרבתה לפרות בחווה, דרך לימודים בקולג', הצליחה לבנות מסלול חובק ודומה לפרות כשהן מובלות כעדר, שכלל גם הליכה מרגיעה במים וצמצום פציעות סטרס בקרב פרות המיועדות לשחיטה. לאחר מכן, עיצבה מתקנים שמפחיתים לחץ וחרדה לבקר ולחזירים, ומעודדים טיפול הוגן ובטוח יותר. השיטות שפיתחה אומצו בהיקף נרחב.
טמפל למדה חקלאות והנדסה, והפכה לאחת מהמומחיות המובילות בעולם בתכנון מתקנים ידידותיים לרווחת בעלי-חיים, במיוחד בבתי מטבחיים. היא עיצבה מערכות הובלה והחזקת בקר שמפחיתות לחץ וכאב לבעלי-החיים, והן מיושמות כיום ביותר ממחצית מתקני הבקר בארה״ב.
תעלת ההובלה שתכננה גרנדין
ה"מסלול" של טמפל גרנדין — או תעלת ההובלה/שוט (handling chute)שתכננה — הוא דוגמה מצוינת לשילוב בין הבנה עמוקה של התנהגות בעלי-חיים לבין תכנון הנדסי.
דרך טובה להסתכל על המסלולים שפיתחה היא שהמסלול נחשב יותר כמו שביל הליכה רגוע בפארק מאשר "מנהרת לחץ" — מה שמפחית מתח, צווחות ונזקים פיזיים. מדובר במסלול שונה ממסלולים רגילים בשל כמה עקרונות מרכזיים:
- מסלול הולכה בצורת S מעוגלת, ולא בקווים ישרים – במסלול הולכה ישר הבקר רואה את סוף הדרך ומתחיל לחשוש, המסלול שתכננה מתעקל בעדינות בצורת S. שיטה זאת יוצרת תחושה שאין "סוף פתאומי" ומפחית התנגדות להתקדם. העיקול גם מסתיר מבעלי-החיים את מה שנמצא קדימה, דבר שמונע בהלה. המסלול והשיטה שפיתחה דוגלים בהדרגתיות, ללא פניות חדות או שיפועים קיצוניים. בכך הם מאפשרים הפחתת החרדה שנגרמת כתוצאה מעמידה של הבקר במקום. גרנדין שמרה על זרימה טבעית וקצב אחיד במסלול זורם.
- קירות גבוהים ואטומים – ההמלצה של טמפל למגדלי בקר היא לגדל בקר במרחבים שיש בהם קירות גבוהים ואטומים, כדי שבעלי-החיים לא יוסחו על ידי תנועות, אורות, או רעשים חיצוניים. חוסר גירויים מיותר מאפשר לבקר להתרכז בתנועה קדימה.
- הליכה בטוחה – המסלולי שתכננה כולל רצפה בטוחה, ללא החלקה משום שבעלי-חיים נבהלים מאוד כשהם מחליקים. מדובר במסלול שכולל משטח אחיד עם אחיזה טובה, מונע החלקות ושומר על שקט וזרימה.
- התחשבות ב"מעגל הבריחה" ובזווית הראייה של הבקר – מרבית הפרות נכנסות לעקה כאשר נכנס איום אל "מעגל בריחה". על פי טמפל, פרות ובקר הם בעלי חיים שראייתם מגיעה לכמעט 360°, אך ישנה נקודת עיוורון אחורית שעלולה לגרום ללחץ ויש להתחשב בכך. המסלול של טמפל עוצב כך שמגדלי בקר נכנסים ויוצאים מ"מעגל הבריחה" בצורה שמקדמת תנועה ולא מאיימת.
"מבט קשה נתפס כאיום"
במחקריה שנעשים עד היום, עוסקת טמפל בדפוסי תנועה של מגדלים להוצאת בקר מהרפת למיון. במאמריה, כותבת גרנדין על האופן בו המגדל צריך לנהוג כשהוא נמצא ברפת ומנווט את תנועת הבקר. עליו לדעת למשל לשלוט בתנועותיו כדי לא להפחיד את הפרות.
בין היתר היא נותנת טיפים כמו הובלת הבקר תוך תנועה מסודרת ונשלטת ללא שעטת הבקר בריצה מחוץ לרפת, מה שעלול להלחיץ את הפרות ולגרום לפציעות ותאונות.
במחקרים היא "צוללת" לעולמן הפסיכולוגי של פרות, ומציעה לא להביט בפרות כשאתם רוצים לעצור (בעת הובלת הבקר דרך שערים), אלא להסב את המבט מהן, משום שמבט קשה או חד נתפס כאיום.
באתר האינטרנט של טמפל גרנדין, מסבירים מומחים מהם השלבים הנאותים להובלת בקר לשם מיון:
"הבקר רוצה לראות אותך" מסביר פרופסור רון גיל, מאוניברסיטת טקסס A&M. "הפרות יסתובבו ויסתכלו עליך כשאתה ממש מחוץ לאזור שלהן. ישנם שמות רבים ושונים לאזור שבו ממיינים את הבקר, כגון אזור לחץ, אזור מודעות או אזור השפעה."
מומחה לטיפול בבקר, קורט פייט, מסביר שניתן למיין בקלות קבוצות של בקר דרך שער על ידי שילוב של "לחץ דחיפה" כאשר נכנסים לאזור היציאה ו"לחץ משיכה" כאשר המגדל או הרפתן נמצא ממש מחוץ לגבולות אזור היציאה של הבקר. פייט טוען שהבקר ירצה ללכת לכיוון המטפל הנמצא מחוץ לאזור. אדם מיומן יכול למיין בקר על ידי החלפה זהירה בין "לחץ דחיפה" ל"לחץ משיכה" כדי למיין בקר.
מומחים נוספים באתר של גרנדין, מסבירים "הובלה עובדת היטב כאשר מגדלי בקר מקדישים זמן לפתח אמון עם הבקר שהם מחזיקים. ניהול בקר בצורה טובה דורש סבלנות וזמן למידה. בנוסף, מומלץ ללמד בקר כיצד לצעוד פנימה ומחוץ לאזור הגידול. למידה כזאת תמנע מהבקר להיות בלחץ כאשר הם נלקחים למכירה, למשק בקר אחר או למשחטה."
הזזת קבוצת בקר לעבר שער ברפת גדולה, מכלאה או מרעה- תנועות המטפלים, קדימה ואחורה מאחורי הקבוצה, צריכות להיות בזווית של 90 רגל (ימין) לכיוון התנועה הרצויה. תנועות המטפלים ניצבות לתנועות החיה. בשל כך תוכנן מסלול בצורת האות T (איור 1), מסלול המדמה מעין מוט בצורת T שבו נע הבקר.
בדרך זו כאשר הבקר מתחיל לנוע, כדאי ללכת אחורה ולהפחית את הלחץ על אזור היציאה המשותף של הבקר. הגבירו את הלחץ כאשר קבוצת הפרות מאטה. כאשר קבוצת הבקר מתקרבת לשער, על המגדל לשנות את מיקומו כדי להוציא את הבקר מהשער. זכרו, בקר רגוע קל יותר לטיפול. כל התנועות מתבצעות בהליכה והמטפלים צריכים להיות בשקט, ללא צעקות או שריקות. אם הבקר מתרגש, לוקח לו 15 עד 30 דקות להירגע."
*המידע נלקח מאתר האינטרנט של טמפל וכולל איורים https://www.grandin.com/behaviour/principles/moving.sorting.html
רווחת הפרות בישראל
כיום, משרד החקלאות ומועצת החלב מאמצים יותר ויותר את נושא שיפור תנאי המחייה של הבקר ברפתות. ארגונים כמו 'רפתנות מודעת' פועלים להעלאת המודעות לרווחת הפרות בקרב מגדלי בקר, תוך מתן כלים והדרכות לשיפור תנאי האחזקה, הגידול וההובלה.
ישנה התמקדות בהבטחת תזונה איכותית ומותאמת לצרכי הפרה, וכן בטיפול רפואי מונע ומתקדם למניעת מחלות ופציעות. בין היתר נעשים מאמצים להתאים את המבנים והסביבה החקלאית לצרכים הפיזיולוגיים וההתנהגותיים של הפרות, כגון מתן מרחב תנועה, אזורי מנוחה ומרבצים נוחים.
שיפור התנאים כולל גם מניעת התנהגויות לא רצויות, בזמן שנעשים צעדים למניעת עמידה ממושכת, פציעות עטינים, ובעיות פוריות, כל זאת באמצעות שיפור תנאי המחייה והטיפול.
כמו גרנדין וכמו חקלאים בחו"ל, גם ישראל פועלת בהתאם לתקנים שאמורים לשפר את רווחת הפרות. בעולם קיימים תקנים בינלאומיים שונים לרווחת בעלי חיים, כולל פרות, המגדירים דרישות מינימום בתחומי המחייה, תזונה, טיפול רפואי ומניעת סבל.
למרות שעדיין יש מקומות בארץ ובעולם בהם מובל בקר לשחיטה בשיטות שאינן הומניות, ניתן לראות מגמה גוברת של מודעות צרכנית לרווחת בעלי חיים, מה שמוביל לדרישה מוגברת למוצרים מן החי שמקורם בחוות שמקפידות על רווחת הפרות.
אז שמרו על רווחת הפרות שלכם, ותראו כיצד אתם מקבלים תמורה ראויה למאמץ ולהשקעה.
*המידע נלקחת מתוך האתר של משרד החקלאות בו פורסם מדריך לרווחת בעלי החיים לפרות ודירי חלב
מועדון הסרט הטוב – המלצה
Temple Grandin הוא סרט מרגש על חייה של טמפל גרנדין – אישה ששינתה את תחום רווחת בעלי החיים לטובה, ובעיקר את רמת חייהן של פרות במשקים בארה"ב. אחרי שהבינה שחיבוק יכול לרפא ולהרגיע, היא בנתה מסלול חובק ודומה לפרות כשהן מובלות כעדר ומסלול מים מרגיע – מה שהפך לחלק בלתי נפרד מעולם הבקר בעולם.
הסרט Temple Grandin (2010) הוא סרט ביוגרפי באורך מלא מבית HBO, בכיכובה של קלייר דיינס (רומיאו ויוליה) בתפקיד טמפל גרנדין. דיינס מגלמת בכישרון רב אישה ששינתה את תחום רווחת בעלי החיים לטובה ובעיקר את איכות חייהן של פרות במשקים בארה"ב. קלייר דיינס מגלמת את תפקיד טמפל גרנדין בכשרון רב ומציגה את הדמות באותנטיות ובצורה רגישה לציבור האוטיסטי תוך הצגת היכולת הגאונית של רבים לחשוב בתמונות ולהתמחות בתחומים שונים בגאונות וחשיבה מעשית.
הסרט בבימוי מיק ג'קסון מתבסס על הספרים Thinking in Pictures ו-Emergence, ומתאר את עלייתה ומעברה של גרנדין כאישה עם אוטיזם למובילה עולמית בתחום רווחת בעלי חיים. הסרט מלווה את טמפל החל מילדותה בשנות ה-60 ואבחנתה כאוטיסטית, עד להצלחתה בשנות ה‑70 וה‑80 כמדענית וממציאה בתחום הבקר ורווחתו.
הסרט הזמין לצפייה ב-YES מתאר את גרנדין הנערה, אשר גדלה בסביבה דרומית עויינות, מיזוגינית ובוודאי שלא סובלנית לאנשים על הספקטרום האוטיסטי. הסרט מתאר את הדרך של טמפל להרגיע עצמה לאחר שסבבה התעללות ולחץ נפשי בלתי נסבל, והיא עשתה זאת על ידי בניית מתקן הרגעה עם שני לוחות שחיבקו אותה. בסרט תוכלו להבין כיצד פיתחה גרנדין את המכשיר להובלת בקר בדרך הכי נכונה לרווחת הפרות.
חשוב לדעת שהסרט המבוסס על סיפורה האמיתי של טמפלר שהייתה חלק מעשייתו. הסרט מתאר כיצד הפכה גרנדין הפכה לדמות מפתח בתעשיית הבקר והחקלאות – בעיקר בארצות הברית – בזכות פיתוח שיטות הומניות יותר לטיפול בבעלי חיים, במיוחד בבתי מטבחיים. Temple Grandin זכה ב‑5 פרסי אמי כולל פרס הסרט והבימוי.
במהלך חייה כתבה גרנדין ספרים רבים, חלקם על אוטיזם ואחרים על טיפול בבעלי חיים. בין היתר היא מופיעה תדיר בהרצאות ובכנסים ברחבי העולם. והופיעה בטיים מגזין ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם.
טמפל גרנדין מרצה עד היום כפרופסור באוניברסיטת קולורדו ונחשבת דמות מוערכת בעולם החוות בארה"ב וגם בתחום התמודדות עם אוטיזם.
