עמוס דה וינטר

ההבנה כי מלחמת "חרבות ברזל" תארך זמן וכי לא ניתן לחזור בשלב זה לקיבוצם, אם בשל הרס וחורבן הבתים ואם בשל אובדן האמון והביטחון, הביאו את חברי קיבוצי הנגב המערבי לדון בשאלה היכן הם

שתיים מהתכונות הבולטות ביותר של החקלאי הישראלי הן הדבקות במטרה והאופטימיות. גם על רקע הטרגדיה העצומה שפקדה את המדינה בכלל ואת תושבי "עוטף ישראל" בפרט, נראה כי החקלאים בדרום הם מהראשונים להמשיך. הראשונים לחזור

ח"כ אבי דיכטר אני מעריך את תמיכתך בחקלאים ובחקלאות בכל נושא המובא אליך, אך לצערי החקלאות קורסת. הסיוע שהמשרד מציע ומתכנן בנושאים שונים לא יכול לבוא במקום העזרה החשובה ביותר לחקלאות: עצירת ההתקדמות של

פיצוי מלא בטווח 9-0 ק"מ בצפון ו-7-0 ק"מ בדרום * בטווח 20-7 ק"מ – מסלול אדום או מסלול ירוק נורמטיבי מהיר ללא הוכחת נזק לפי נוסחה קבועה מראש, ועד לגובה מקסימלי של 3 מיליון

הדיונים על מתווה הפיצויים לחקלאים נמשכים, אך טרם הושגה הסכמה רחבה על המתווה הרשמי * עד עתה החליטה הממשלה לפצות חקלאים מ-0 עד 20 ק"מ מעוטף עזה, אך כמעט כל החקלאים בארץ נפגעו מהמלחמה 

מאז תחילת המלחמה עזבו את ישראל 7,407 עובדים זרים מתאילנד * הקבינט אסר על כניסת 22 אלף עובדים פלסטיניים לענף החקלאות * משקל גידולי השדה בעוטף עזה הוא כ-25% מסך הגדולים הארצי ומשקל גידולי

אני קורא מכאן למקבלי ההחלטות – אם חפצי חיים אנחנו וברצוננו לשקם את חבל התקומה, הדרך לעשות זאת היא אחת – לחזק את החקלאות ואת החקלאים  ב-7 לאוקטובר 2023 , השבת השחורה, התעוררה מדינת