גדעון חרובי

ליאור שמחה מדבר על הפוליטיקה: "בעולם שמה שמעניין את הפוליטיקאים זה הכיסא, מבחינתי התנועה מעל הכל", על הקיבוצים: "לא פתרון נדל"ן, פתרון חיים" ועל המחיר האישי: "היו רוצים לראות אותי יותר בבית". מזכ"ל התנועה

מספר קיבוצים נחושים כבר שילבו כוחות כדי להגביל את השימוש של הילדים ובני הנוער במסכים: דחיית גיל קבלת הסמארטפון, יום בשבוע ללא מסכים ואיסור שימוש בניידים במרחבים חברתיים וציבוריים, אלו רק חלק מהצעדים אליהם

ספרו של מתי פרידמן, "לחפש בן אדם", שב אל סיפורם של צנחני היישוב במלחמת העולם השנייה, כמעט כולם חברי קיבוצים, ומעלה מחדש את השאלות הקשות: האם המבצע נידון לכישלון מלכתחילה, מה חשבו על כך

חגי תשרי אינם מאפשרים לאמונות הגדולות שלנו להישאר רעיונות יפים. הם מכניסים אותן אל הזמן, אל הגוף ואל החיים *תמונה ראשית: תקיעה בשופר ליד גבול לבנון. צילום: איל מרגולין/ פלש90  "גאונותה של היהדות", כותב

פעם כפר שלם גידל אותנו. מאז הקיבוץ השתנה. אם אנחנו רוצים שלמילים "חינוך קיבוצי" תהיה משמעות, עלינו לנסח מחדש את האמנה החינוכית *תמונה ראשית: ברפסודיה. מי אחראי על התנהגותו של הילד במרחב הציבורי? צילום: לימור

האומנית הדר סייפן מראש הנקרה הופכת מקלטים, גדרות ופטרולים ליצירות אומנות מהפנטות. איך ילדות תחת קטיושות הפכה לשפה אומנותית, למה היא אוהבת מקלטים, ומדוע, למרות הכול, היא ממשיכה לבחור לחיות על הגבול? *תמונה ראשית:

אביבית הוציאה המשתלה לפגרה ואת עצמה לחופש: כל בוקר בעשר בבריכה בניסיון לחיות חיי חטא של פנסיונרית עצלה 2.8 – חם נורא ומאובק. בכל פינה בקיבוץ חופר שופל ומעלה עננה, כל יציאה לכביש פנימי

בשבדיה לא האמינו, אבל קיבלתי עייר חמוד במתנה. רק שבגלל תנועות מעיים תכופות הוא נאלץ לעשות רילוקיישן לקיבוץ בחן *תמונה ראשית: עבדול-רחים עם האתון והעגלה ומאחוריו אבו-סרייה, באדיבות ארכיון יד-חנה  ב-1974 חייתי במדינה אחרת,

מי שהבחינו בין התיישבות, שזה אנחנו, הטובים והיפים, לבין ההתנחלות, שזה הם, הרעים והמכוערים – הפסיקו להתיישב. כוונתי אלינו, התנועה הקיבוצית. ובכך חטאנו לייעודנו. ואנו חוזרים גם לחזונו של יגאל אלון – התיישבות בבקעת