כ-2,500 איש נטלו חלק בעצרת הזיכרון לציון שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר, שהתקיימה ביער "חרבות ברזל" בהובלת התנועה הקיבוצית, בהם תושבי קיבוצים ומושבים מהנגב המערבי, תושבי ערי הדרום, משפחות שכולות ושורדי שבי. מזכ"ל התנועה הקיבוצית: "מה שאירע, אסור שיחזור לעולם. נדרושנדרוש ועדת חקירה ממלכתית"
*תמונה ראשית: עצרת הזיכרון, 3 שנים לטבח 7 באוקטובר. "אירועי השבת השחורה ממשיכים ללוות אותנו כפצע פתוח ומדמם". צילום: יעקב גפן
"שלוש שנים. זה עדיין כאן. נוכח. מעצב. מעציב. שלוש שנים חלפו מיום טבח שמחת תורה. היום בו רעדו אמות הספים והבית נמלא עשן. אסון 7 באוקטובר טלטל את הארץ כולה. האכזריות הבלתי נתפסת, האבדות הרבות, הביטחון הקיומי הבסיסי התערער והמערכה עוד לא תמה. אירועי השבת השחורה ממשיכים ללוות אותנו כפצע פתוח ומדמם".
כך פתח איש חדשות 13, אודי סגל את עצרת הזיכרון בהנחייתו במלאת שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר, שהתקיימה ביום ראשון (4.10) לפנות ערב ביער "חרבות ברזל" לא הרחק מקיבוץ בארי, בהובלת התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, הקרן הקיימת לישראל והמועצות המועצות האזוריות אשכול ושער הנגב.
כ-2,500 איש נטלו חלק בעצרת הזיכרון, בהם תושבי קיבוצים ומושבים מהנגב המערבי, תושבי ערי הדרום, משפחות שכולות, שורדי שבי, נציגי כוחות הביטחון, נציגי קק"ל, מד"א ומאות חניכי תנועות הנוער. בעצרת נכחו גם נשיא המדינה לשעבר, ראובן (רובי) ריבלין, יו"ר מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן, יו"ר מפלגת כחול לבן, בני גנץ ושרת הכלכלה לשעבר אורנה ברביבאי וחברי הכנסת אלון שוסטר, מטי צרפתי, גלעד קריב, אפרת רייטן ונעמה לזימי.
"בשעה 06:29, בוקר יום שבת, יום שמחת תורה, נבואת החורבן התקיימה בנו", אמר מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה, בדבריו בטקס, "אלפי מרצחים עזתים פלשו לארצנו, והמרצח לא חס על אף יצור אנוש שעמד בדרכו השטנית, לזרוע גיהנום בארץ. תינוקות בני יומם, ילדים, נערים, משפחות שלמות, נרצחו כולם בדם קר בגרזן, בשריפה ובחניקה. נרצחו רק בשל היותם יהודים וישראלים.
קיבוצים, מושבים, קהילות, בניינים, שכונות, ערים נותרו לבדם, בגפם, מסוגרים בתוך ביתם, מתחבאים בתוך ארון, נאבקים על דלת הממ"ד והעזרה בוששה לבוא.
ובתוך שדה השמד, ביום השחור של מדינת ישראל, בקעו קרני אור אנושי. חברי כיתת הכוננות לא היססו, זינקו על הפולשים ונלחמו על הבית. צעירים קפצו על רימון, הגנו על חבריהם והצילו חיים. חיילים, שוטרים, לוחמים, מתנדבים, מסרו את נפשם על הגנת הארץ, הצילו נפש ועוד נפש, יישוב אחר יישוב.
נזכור לעד את טבח 7 באוקטובר. נזכור את המחדל שהותיר למחבלי הנוח'בה לטמא את המקומות שהיו בטוחים מכל.
בקיבוצים יש מנהג לא לנעול את דלת הבית – סמל לאמון בין החברים. מצפן לחברה אנושית המבקשת להאמין איש ברעהו. גם העדן האנושי הזה, שחלוצי ארצנו ביקשו להגשים, התרסק לרסיסים. את הניסיון האנושי הזה חיפש האויב להשמיד, להרוס ולהכחיד".
מזכ"ל התנועה הקיבוצית הוסיף וציין, כי "את נפשנו, את רוחנו, את חלומותינו הם לא יוכלו לקחת. נחדש את רקמות האמון ביננו, נחדש את הרעות, את תרבות הקבוצה והחבורה. נחדש את הסולידריות הישראלית.
נמשיך להאמין שהשלום בוא יבוא וקודם כל ביננו. מה שאירע, אסור שיחזור לעולם. נדרוש ועדת חקירה ממלכתית. אנו חבים זאת לבנינו, לנכדינו, לנופלינו, לפצועים בגוף ובנפש. נזכור, נתקן, נבנה. רק כך נהיה ראויים לזכרם".
יו"ר הקק"ל, אייל אוסטרינסקי, אמר, כי "שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, המחויבות שלנו לעוטף מתבטאת לא רק בזיכרון ובהנצחה, אלא בעשייה יום יומית בשטח. עבורנו, 7 באוקטובר אינו רק יום אחד בשנה שבו מרכינים ראש, אלא יום מכונן שהחל ממנו, כבר 1,093 ימים, עובדות ועובדי הקק"ל קמים בכל בוקר ופועלים לצד קהילות העוטף ואנשיו במעשים ולא בדיבורים.
קק"ל תמשיך לקחת חלק משמעותי בתקומת האזור, בשיקום, בבנייה מחדש ובחיזוק ההתיישבות. לא נאפשר להכניס פוליטיקה אל השכול ולא נקבע עבור הקהילות כיצד להנציח את יקיריהן. תושבי העוטף שבוחרים בכל יום מחדש בקהילה, בהתיישבות ובחיים הם תמונת הניצחון שלנו".
מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות חקלאי ישראל, עמית יפרח, אמר כי "קשה לעמוד כאן ולדבר על 7 באוקטובר. קשה במיוחד כשאתה בן המקום הזה, בן מושב אוהד שבאשכול. הנופים האלה הם נופי הילדות שלי. השדות, הדרכים, היישובים, האנשים. אלה לא שמות של מקומות עבורי. זה הבית. וב-7 באוקטובר, הבית שלי-שלנו הפך לזירת מלחמה.
אנחנו זוכרים את הנרצחים והנופלים ונישא את זכרם איתנו תמיד. אבל המקום שהם כל כך אהבו לא יכול להישאר רק המקום שבו נגדעו חייהם.
האחריות שלנו היא להפוך אותו גם למקום שבו החיים ממשיכים לצמוח, שבו חוזרים הביתה, מעבדים את האדמה, בונים מחדש את הקהילות ומגדלים כאן את הדור הבא. כי הדרך האמיתית להנציח את מי שאינם איתנו היא להמשיך את מה שהם אהבו לחיות כאן, לבנות כאן, להצמיח כאן עתיד. החיים שימשיכו לצמוח כאן יהיו הניצחון שלנו והמורשת שלהם".
דורשים לדעת את האמת
ראש המועצה האזורית שער הנגב, אורי אפשטיין, חבר קיבוץ כפר עזה, שכל ב-7 באוקטובר חמישה מבני משפחתו שנרצחו במתקפת הטרור על קיבוצו.
"ב-7 באוקטובר", ציין אורי אפשטיין בדברים נרגשים שנשא, "לקחו ממני את בני הבכור נטע, את אמי בלהה, את גיסי אופיר, את אחייני ניצן ואת גיסי אורי. הכאב לא עובר, אבל אני לא לבד בכאב. כבר באותה שבת אמרתי לבתי – אנחנו בוחרים בחיים.
בקרוב תיזרע החיטה בשדות הנגב המערבי, אותה אדמה שספגה אש ודם ותספוג זרעים של תקווה. הילדים שיגדלו כאן יראו קהילות שחזרו הביתה, בתים שנבנים מחדש ועתיד שנבחר בחיים.
שלוש שנים אחרי, אנחנו דורשים לדעת את האמת. דורשים ועדת חקירה ממלכתית. כי בלי אמת אין אחריות. בלי אחריות אין אמון ובלי אמון אי אפשר לבנות את הבית שלנו. נזכור, נדרוש אמת, נתקן, נזרע, נבנה ונחיה".
ראשת המועצה האזורית אשכול, מיכל עוזיהו, חברת מושב עין הבשור, ציטטה בפתח דבריה בטקס משירו של המשורר ט.כרמי "מה שקרה – קרה באמת".
"את המילים האלה", ציינה ראשת המועצה האזורית אשכול, "כתב המשורר ט.כרמי זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים. היום אני מבינה אותן יותר מתמיד. זהו המאבק המתמיד שלנו בשלוש השנים האחרונות. הניסיון להבין את הזוועה הבלתי נתפסת. לתאר מחדל ואסון שאת מימדיו לעולם לא נצליח לעבד עד הסוף. בימים שבהם גורמים רבים כל כך פועלים לעוות את המציאות ולהשכיח את מה שעברנו, אנחנו מחויבים להזכיר שמה שקרה – קרה באמת".
מיכל עוזיהו הוסיפה וציינה בדבריה, כי "אנחנו מחויבים לזכור את הנשמות הרבות שאיבדנו ביישובים שלנו ובמסיבות. לזכור את גבורתם של אנשי כיתות הכוננות, חיילינו האמיצים, שוטרים גיבורים ואנשי כוחות הביטחון שלחמו עד טיפת דמם האחרונה. לצד האסון התגלתה גם גבורה במלוא תפארתה.
כאן, בבית שלנו באשכול, במוקד הטבח הנורא, באתר הנובה, במקביל לשקיעה האיטית של הכאב, להתמודדות היום יומית עם הגעגוע לאנשים שנלקחו מאיתנו, אנו גם חוזים בעוצמתה הנדירה של הצמיחה והתקווה.
מאז חזרתו של החטוף האחרון, רני גווילי הגיבור, חזינו בגשמים במלוא עוצמתם ובפריחות מופלאות שלא ידענו כמותן שנים. 752 תינוקות נולדו באשכול מאז 7 באוקטובר, הקהילות חוזרות, משפחות וצעירים מצטרפים והחקלאים ממשיכים לעבוד את האדמה.
המחויבות העליונה שלנו היא להבטיח לילדים מציאות אחרת. שהעיניים הטובות שלהם לעולם לא יחזו במראות שאנחנו ראינו. כי 'מה שקרה – קרה באמת' והאחריות שלנו לוודא שלעולם לא יקרה בשנית.
בשביל לעמוד בהבטחה הזו אנחנו מחויבים לפעול בכל כוחנו לתיקון אמיתי. עלינו לוודא השמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של החמאס כתנאי לשיקום הרצועה. החיטה צומחת שוב, כי אנו בוחרים בכך. בוחרים בחיים ובתקווה".
בחלק האומנותי הופיעו קרן פלס ("באת לי פתאום", "אם אלה החיים"), יובל דיין ("בדיוק כמו הירח", "שיר ללא שם"), איתי ודין זהר, אחים בני קיבוץ ארז, ("שיבולים"), שיר מרום ורומי שחר מקיבוץ רעים ("אוויר לנשימה", שיר לזכרו של דולב יהוד מקיבוץ ניר עוז, שנרצח ב-7 באוקטובר) ודוד ד'אור ("כל הכוכבים", "פתח ליבך").
העצרת ננעלה בשירת "התקווה" מפיה של שי המבר.
7 באוקטובר לא יעזוב אותנו לעולם
זמיר חיימי מניר יצחק, דודו של טל חיימי, שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לרצועת עזה: "זו צוואה לא כתובה ומשימת חיי להמשיך ולהיות פה"
"טל היה מפקד כיתת הכוננות של הקיבוץ", סיפר ל"זמן קיבוץ" זמיר חיימי, חבר קיבוץ ניר יצחק ודודו של טל חיימי, שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לרצועת עזה בידי המחבלים והושבה ארצה לפני כשנה. "אנחנו עכשיו בשבוע של אזכרות, באירועים לציון שלוש שנים לאותו אסון של 7 באוקטובר".
מהן התחושות בימים שכאלה?
"התחושה היא, שמצד אחד הזמן עבר מאוד מהר. זה מדהים לראות איך הזמן עבר. מצד שני, אנחנו עדיין תקועים ב-7 באוקטובר, עם כל מה שעברנו באותה שבת שחורה. נכון, שרואים אותנו קמים בבוקר, עובדים משקמים את היישובים ואנחנו נמשיך לעשות את זה. אבל 7 באוקטובר לא עוזב אותנו. 7 באוקטובר לגמרי איתנו. זה כנראה לא יעזוב אותנו לעולם".
כשמדברים באותה נשימה על שיקום וצמיחה מחדש, איך זה מרגיש מבחינתך?
"תלוי איך זה נאמר. ברור לנו שאין מה לעשות וצריך להמשיך. ההורים שלי היו ממייסדי הקיבוץ. בשבילי זו צוואה לא כתובה ומשימת חיי להמשיך ולהיות פה ולעזור ככל שניתן, גם בניר יצחק וגם באשכול בכלל. אני פחות אוהב את הסיסמאות הגדולות של 'ביחד ננצח' וכל מיני דברים של פוליטיקאים. אנחנו אנשים מהאזור. אנחנו נעשה את זה. אתם רק אל תפריעו לנו".
