מיכאל (מיכאו) לוטנברג שורד אושוויץ, הגיע ליד מרדכי בסוף 1945, כמה חודשים לאחר העלייה על הקרקע, ומילא תפקיד מרכזי בהגנה על הקיבוץ במלחמת השחרור. איך הצליח לשרוד? למה לא שיתף בסיפורו כל השנים? עדות
סיפורנו מתחיל בנגן כינור מתוסכל שהפך למורה לזמרה, ומסתיים בזמר חובב מתוסכל שהפך לסבא מומחה לשירי ערש לאחרונה התחלתי לשיר. עבור מי שהכיר אותי בילדות, בבית הספר היסודי, בבית הספר התיכון ובתנועת הצופים, זוהי
מוניה וייסמן (97) ממייסדי קיבוץ סער, זוכר את העיירה שבה גדל וגם את היום שבו החלו ההפגזות. אביו, אימו וסבתו מתו בתלאות הדרך והוא שרד עם אחותו. איכר גוי נתן לו עבודה ומזון, גם
מאיזה חלון רואים הכי טוב את זירת הפשע? סיפור של מישהי מבארי: ״זה לא סיפור מורכב בכלל. יצאתי מהקיבוץ לטיול. ליד השער ראיתי בחור צעיר עם כובע טמבל ופאות. הוא ניגש אלי ושאל: סליחה,
הלכה לעולמה אפרת שלם מבית השיטה, כתבת "זמן קיבוץ" *תמונה ראשית: אפרת שלם. הייתה מעורבת ביוזמת המפגשים עם קיבוץ כפר עזה לאורך "הסבבים" אפרת שלם נולדה בבית השיטה בחורף 1944 לטלילה ולשלם מזרחי, אחות בכורה
"מאותו בוקר שבו יצאנו מהחלון של הממ״ד אין לנו באמת בית". איתי שאבי מבארי, על היום הנורא ההוא ועל הימים שבאו אחריו ועל השאלה "האם תחזרו?", שנותרה עדיין ללא תשובה *תמונה ראשית: איתי שאבי. צילום פרטי
חבריו של שלמה קרמפף ממייסדי קיבוץ צאלים, שנהרג בעקבות פציעה בקרבות מלחמת העצמאות, נאבקו שיוכר כחלל צה"ל. המאבק להנצחתו הושלם כשנמצא שם אימו שנספתה בשואה *תמונה ראשית: איש התיאטרון והקולנוע שמואל (שמוליק) שילה המנוח,
מירי רגב הצליחה לזרבב את הדלקת המשואות * יש גבול לכל תעלול * קפלניסט במשימת ריגול * ערוכים לכל תרחיש, המצב מאוד רגיש שתי אצבעות בעין בסוף ינואר השנה, פצח ראש מנהלת השבויים והנעדרים
הוא היה אמור להישאר טל, אח שלי, לא רק טל אילון שהיה מפקד כיתת הכוננות של כפר עזה שנרצח ב-7.10. הייתי רוצה שיזכרו ממנו את הדבר הזה שאי אפשר ממש להגדיר. את האנרגיה. את
