למלון חוב של יותר מ-340 מיליון שקל לבנק דיסקונט, וצו כינוס נכסים הוצא לחברת "אילונית פרויקטים תיירותיים" שהחזיקה בו. רשת פתאל, שניהלה את המלון, תרכוש אותו במשותף עם הקיבוץ בו הוא ממוקם
מלון מג'יק סאנרייז: סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט חגי ברנר, אישר את מכירת מלון מג'יק סאנרייז בקיבוץ אילות לרשת פתאל ולקיבוץ עצמו, תמורת 73 מיליון שקל. המכירה בוצעה במסגרת הליך כינוס נכסים לבעלת המלון, חברת "אילונית פרויקטים תיירותיים" שבבעלות משפחת דיין והקיבוץ, בשל חוב של 341 מיליון שקל לבנק דיסקונט. פתאל הפעילה עד היום את המלון וכעת רוכשת אותו במשותף עם הקיבוץ.
המלון, שכולל 276 חדרים, משתרע על פני שטח של למעלה מ-50 דונם, מנוהל על ידי רשת פתאל וידוע כמלון "יו סאנרייז קלאב". תחילת הפרשה באמצע שנות ה-90 ,אז התקשר קיבוץ אילות עם יצחק דיין וחברות בבעלותו, לשם הקמת חברה בשם "אילונית פרויקטים תיירותיים" לצורך הקמתו של מלון בשטח הקיבוץ.
לטובת מימון הפרויקט נטלה החברה הלוואה מבנק דיסקונט אולם כבר בתחילת העבודות נתקלה החברה בקשיים כספיים, כך שבעת פתיחת המלון עמד חובה של החברה על למעלה מ-150 מיליון שקל, שתפח עם השנים לסך של למעלה מ-340 מיליון שקל. בשנת 2001 הוציא בית המשפט המחוזי בת"א צו כינוס נכסים לטובת הבנק במטרה לממש את החוב. אילונית הגישה ערעור לבית המשפט העליון על ההחלטה, שנדחה בשנת 2012. כעת, בית המשפט נימק את החלטתו לאשר את המכירה לפתאל ולקיבוץ אילות שלא בדרך של פרסום הנכס לציבור הרחב בשל היותו של המקרה "חריג".
"אכן, דרך המלך למכור נכסים במסגרת הליכי כינוס נכסים היא באמצעות פרסום לציבור הרחב, אלא שהמקרה הנוכחי הוא מקרה חריג," ציין השופט חגי ברנר בפסק הדין. "מדובר בעסקה מורכבת ביותר שכוללת בתוכה אילוצים שעיקרם הצורך לשריין לטובת קיבוץ אילות 26% בתאגיד שירכוש את המלון, וזאת על פי כללי רשות מקרקעי ישראל." במקרה זה אכן הקונה שמבקש לרכוש את המלון הוא אישיות משפטית שיש 49% מהזכויות בה, ולכן העסקה המוצעת צולחת מכשול זה".
בנוסף ציין ברנר, כי קיים סכסוך בין החברה שבכינוס לבין הקיבוץ, בטענה כי המלון פלש אל הקרקע של הקיבוץ. "סכסוך זה תלוי ועומד וטרם הוכרע, והעסקה המוצעת בעצם מייתרת את הצורך בהכרעה בסכסוך זה". כמו כן ציין ברנר, כי ממסמכים שהוצגו לו, כונס הנכסים ניהל משא ומתן עם 13 גורמים שונים שהביעו התעניינות ברכישת המלון, אך באף אחד מהם לא הבשילה ההתעניינות לכדי הצעה מחייבת. "הגעתי למסקנה כי לא ניתן היה הלכה למעשה לקבל הצעות טובות יותר, והעובדה שהנושה המובטח מוכן להסתפק בסכום שניתן לכנותו 'נזיד עדשים' ביחס לכלל החוב החלוט כלפיו, היא הנותנת והיא הראייה הטובה ביותר לכך שלא ניתן היה לקבל הצעה טובה יותר, שאם לא כן, חזקה על הנושה המובטח, קרי הבנק, שלא היה מזדרז לתת את הסכמתו לעסקה במחיר המוצע והיה מעדיף להמתין ולקבל הצעות טובות יותר".
את קיבוץ אילות ייצגו עוה"ד חגי שבתאי, אריה שפירא, ויואב אינגביר ממשרד חגי שבתאי שפירא,
ואת רשת פתאל יצגו עוה"ד כפיר ידגר ואלי שחר ממשרד גורניצקי.