אני לא מבשלת ובטח שלא אופה. זה נכון, אני מידי פעם עושה ניסיונות להכין איזה קיש או מרק, אבל אלה לא עולים יפה, בזמן שהמטבח כמעט כן עולה באש בכול ניסיון. אני כל כך לא מבשלת עד שלפני חודש הצהרתי בפני בן הזוג, שאני "מושכת ידיי מבישול", וזאת לאחר שהפאי המתוק שהכנתי החמיץ, והמרק שרקחתי גרם אפילו לכלב להחמיץ פנים. אז לקח בעלי את הכף מידי ובמקום להיות מאוכזב, חייך בהקלה.
מה שכן, אני מאד אוהבת תוכניות בישול. למעשה, הבנתי שככל שאני צופה ביותר תכנית בישול, כך אני יותר מתרחקת מהמטבח. ממש כמו בגרף: ככל ששעות הצפייה שלי עולות – כך יורדת כמות השעות (שלא לומר הדקות) שאני מכלה לשווא את זמני בין הסירים.
תכנית הבישול MKR –הפכה עם הזמן לאחת מתוכניות הראליטי המועדפות עליי. לא משום שאני מקבלת מהעשייה של המתמודדים הבשלנים השראה – אלא בעיקר בשל הנוף האנושי המוצג בפניי בתכנית. וזאת מטרתה של תכנית ריאלטי (כמו תכנית ריאליטי אחרות) – להאכיל את הצופה בכפית דרמה אנושית, עם תוספת של "סלטון" בצד, כי זה מה שאנחנו אוהבים, דרמה.
MKRהיא תכנית בישול-ריאלטי שבנויה על פורמט אמריקאי. התכנית מוגשת על ידי שני מנחים מעולם הקולינארי (השפים רותי ברודו וחיים כהן), ומטרתה להציג זוגות-זוגות של מסעדנים לעתיד, כשהם נאבקים בדרך אל מסעדה משלהם. כללי המשחק: כל זוג פותח מסעדה ליום אחד שבו יגיעו שאר המתמודדים לשפוט את האוכל. את דרך ההגשה, המקוריות וחיבור המתמודדים למשימה.
"MKR המטבח המנצח" היא גרסה מקומית ישראלית לתוכנית האוסטרליתMy Kitchen Rules . התכנית אמנם עוסקת בבישול, אבל יותר מכך היא עוסקת בדרמה וסטריאוטיפים. MKR היא גם משחק אסטרטגיה הנושא פרס גדול בסופו (הזוג המנצח יקבל פרס כספי גדול שיסייע לו להגשים את חלום פתיחת המסעדה), בעוד שראיונות עם המתמודדים, צילום הלחץ מאחורי הסירים ולבסוף – חוות הדעת של הסועדים והענקת הנקודות – כולם יוצרים תכנית בישול טובה למדי.
אבל יש משהו שמפריע לי ולא נותן לי לצפות בה בשלווה. מדובר בליהוק השבלוני, שהפך כבר כה טרחני וצפוי, שרובו ככולו הנצחת סטראוטיפיים ידועים מראש וקיבוע של הדמויות הנלעגות על המסך.
הנה גם כאן ה'מאמאות' מכינות את התבשיל 'האדום האדום הזה', שוב העולים החדשים על המסך מנסים להביא טעמים "מרוסיה באהבה" (אבל לרוב לא מצליחים לחדור לחך הישראלי), והנה מגיעות "הנסיכות" המפונקות ושאר אנשים, שכל קשר בינם לבין העולם הקולינארי לא תמיד ברור, אבל הקשר בינם לבין הסטראוטיפ חזק מתמיד.
יש עוד כמה דברים שמפריעים לי בתכנית שאני מכורה אליה (ממש כמו נרקומן שאוהב את הסם אבל שונא את ההרגשה של אחרי ההתפכחות), וזה חוסר החיבור של הבשלנים למציאות הקשורה לעסקי המסעדנות הקשים, המפרכים והלא תמיד משתלמים. כי הרי איך אפשר להקים מסעדה כשאת מתעייפת מלגרד 10 עגבניות בפומפייה (אחת הנסיכות בשלב כלשהו מתלוננת שכואבות לה הידיים מגירוד העגבנייה." חמודה, בעסקי המסעדנות תצטרכי לגרד 6 קילו עגבניות במקרה הטוב ואם תקימי מסעדה מזרחית, תצטרכי לגלגל 200 קוב' של קובה לשעה). ואיך אפשר להציע טעמים חדשים, כשאתם "לא אוכלים דגים", או "לא מוכנים לטעם מאוכל רוטט וחום", או לא אוכלים בעצם שום דבר שהמתמודדים מולכם מגישים? (אבל "מה פתאום, אנחנו לא מצביעים אסטרטגית…").
ואם כבר שואלים לדעתי, אז יש עוד כמה דברים שאני דורשת מהמתמודדים הבאים של תוכניות אוכל באשר הן: תפסיקו להכין חריימה! נמאס לי מהדג האדום אדום הזה ש"סבתא הייתה מכינה" ועכשיו אתם. תגוונו, יש הרבה דגים בים. תטעמו את כל מה שמגישים לכם. כמו שרותי ברודו, אמרה "אי אפשר לעסוק באוכל, ולא להיפתח או לנסות טעמים חדשים. תטעמו ורק לאחר מכן תחמיצו פנים."
תפסיקו לבקש מהשם "לעשות ולהצליח" – את אלוהים לא מעניינת הפשטידה שלכם, הלו! קורונה באוויר.
רוצים לפתוח מסעדה? אל תתלוננו על כוויה ואל תייללו בדמעות תנין בשל חתך קטן, כדי למשוך תשומת לב. עבודות במסעדה הן הרבה יותר קשות מזה.
המנעו ככל שאפשר מאקט ה"דאבל דיפ" (טבילה כפולה). אל תכניסו כף או אצבע לתבשיל ואחר כך תלקקו אותה ותכניסו שוב. הסדרה הקומית 'סיינפלד' הקדישה בזמנו פרק שלם למושג "דאבל דיפ", וציינה כמה נפשע לטבול פעמיים כפית או קרקר במטבל, ובכך להעביר את החיידקים והנוזלים שלכם אל המרק (הלו! קורונה פעם שניה). צפו בפרק ורק אחר כך תתחילו לבשל.
ולבסוף, אייל שני יש רק אחד והוא תופעה חד פעמית שלמדנו להכיל ולקבל. כל ניסיון חיקוי של שני, טבילת ידיים באוכל, ביצוע תנועות או תיאורים שאופייניים לשני – נראים מגוחכים ולעולם לא יעלו על המקור. תפסיקו את זה.
עם זאת, ישנן כמה נקודות אור בתכנית, כמו ליהוק של מספר מתמודדים נטולי אגו ומשעשעים, שגרמו לי לא פעם לפרצי צחוק. בין היתר חיים כהן תמיד נחמד (ואני יודעת שהוא נחמד "על אמת" משום שבעוונותיי התקשרתי אליו פעם, בזמן ששהה בחופשה באיטליה, עבור אייטם שטותי, והוא ענה לי בחביבות, למרוץ שזה היה 6 לפנות בוקר). ורותי ברודו, פשוט מופלאה וכל מילה שהיא אומרת חקוקה בסלע או בסלט. היא מקצועית, אדיבה, נעימה לעין, מקרינה ניסיון עשיר ואינטליגנטית בצורה מרשימה.
לסיכום, זה נכון שהמתרגמת והמתמללת שאחראית על תמלול התכנית עובדת שעות נוספות כדי לתקן את טעויות השפה, וזה נכון שהתבשילים חוזרים על עצמם, אבל זה גם נכון שאני מכורה. לכן אשמח שלאחר העונה השנייה והנוכחית של MKR ימשיכו גם לעונות שלישית ורביעית.
(MKR – עונה 2, בערוץ 12, "קשת")
