יש המעוניינים להשאיר את תעמולת הבחירות הנוכחית כסוג של ריאליטי. בה מותר הכול – לשקר, לרמות, לבלף. להכפיש, להשפיל ולפגוע. הכל כשר כדי לנצח, כדי להציל, כדי לשרוד! בטלוויזיה אפשר להפעיל שיקול דעת. להעביר ערוץ או לכבות אותה. לא כך בריאליטי של הבחירות לכנסת. אי אפשר לסגור את הדמוקרטיה (אין לנו ארץ אחרת) ולהכריז אנחנו לא במשחק, לא צופים במרקע החיים שלנו
בין תכניות הריאליטי בטלוויזיה לתכניות הריאליטי של החיים
יש המעוניינים להשאיר את תעמולת הבחירות: לעתים, כאשר הבנאדם חוזר עייף מהעבודה או מעיסוקיו האחרים שיש והם לעתים מתישים ומעצבנים, טוב להתרווח על הכורסה, ללגום בקיץ חם כוס מים קרים, ובחורף קריר – כוס תה או מרק חם, לפתוח את הטלוויזיה ולשקוע מול המרקע בתקווה שיבוא זמן של רוגע כדי ליהנות מתוכנית טובה שתוסיף עוד פיסת התרגשות, חוויה אסטטית ואינטלקטואלית, מידע אמין ושקול, כדי להרגיע את הנפש העייפה מתלאות היום. אני לוחץ על השלט ולנגד עיני מופיעות משום מקום, כמעט בשלושת הערוצים בסימולטני, דמויות מוכרות משדה הפוליטיקה והאקדמיה בתכניות אקטואליה לפני החדשות או אחריהן, מפטפטות את עצמן לדעת בבליל מילים לא מובנות מרוב צעקות. המנחה מנסה נואשות להרגיע ומעלה חרס בידיו. עוד לא התאוששתי מרעש הפוליטיקה טרום בחירות ושוב פנל של פטפטנים עם קבלות של פליטי תכניות ריאליטי מהעבר, מגויסי ריאליטי לעתיד, שחושבים שדעתם על התרחשויות ביזריות בביצה המקומית והעולמית נושאות עמהם בשורה חשובה. בין התכניות כמו קוץ בישבן, מופיע לפתע קדימון (פרומו) מרצד ומעצבן.
בשעה אחרת, לעתים אף בשלושת הערוצים בו זמנית, מופיעות תכניות גסטרונומיות למיניהן המשלבות ביניהן סיורים נהנתניים במקומות עוצרי נשימה בחו"ל ובארץ. סיורים בשווקים מלאי כל טוב, ונופים קסומים כל זאת כדי לגרום לנו המתבוננים לרצות לרכוש עוד ועוד מכל השפע הטלוויזיוני הזה. ריבוי תכניות הנהנתנות האלה מזכירים לי את רומא העתיקה בה "לחם ושעשועים" היו אמצעי פוליטי לגיטימי לשליטה על ההמונים… אמרות השפר של ארבעת השופטים ב"מסטר שף" מספרות לנו על כוחן של מילים להפיק מילים חלולות נטולות מעצורים מטובלות בתבלינים של כלום, פנטזיות קולינריות רדודות שגורמות לעמך ישראל להתמוגג ולהזיל ריר.
בתכנית אחרת המתחרה על רייטינג, מולכת לנגד עינינו ממלכת השרירים והאקרובטיקה. "נינג'ה ישראל". "מהר יותר, חזק יותר גבוהה יותר". הישגיות בכל מחיר! אל תרבות השרירים וקוביות הבטן, אל חדרי הכושר ופיתוח הגוף נוספים אתגרי הישרדות נוספים; אי שם על אי בודד באוקיינוס כחול עמוק, או חוף לבן קסום מלא יערות גשם, מתמודדות שתי קבוצות של פוסטרים, מי ישרוד אחרון ויקבל המון חשיפה וכסף. מעבר לגופי הפלא החשופים , מלמדים אותנו בתכנית זו שהקומבינה משתלמת ומנצחת. בריתות שלא מחזיקות מים. שקר והעמדת הפנים; שיעור לקראת הבאות בריאליטי של הדמוקרטיה הישראלית.
תכניות הריאליטי מלאות באין סוף של אפשרויות; כוכבים נולדים, "דה ווייס", מערכת יחסים בין זמרים /ת צעירים, מנטורים מנוסים, תקוות, חלומות והמון אכזבות.
ישנם עוד תכניות השייכות לסוגת החידונים והתגמולים הכספיים. או שזוכים או שנופלים לבור עמוק. ואז כאשר אני מיואש ועייף מהתעמלות האצבעות, כדי להימלט מהפטפטת הוויזואלית והמילולית אני נזכר בערוץ הטבע. ערוץ שאהוב עלי במיוחד. אבל מה לעשות, קשה לצפות בו בצוותא עם נכדתי החמודה והקטנה בת החמש. התכנית עוסקת מהישרדותם האכזרית, המרתקת והיפה של חיות חזקות וזריזות הטורפות חיות אחרות, חמודות וחלשות שנאכלות בתאבון כמנה ראשונה, שניה ושלישית. ממש כמו בריאליטי הפוליטי הישראלי. המשותף לתכניות הריאליטי, הוא המאבק על כוח ממון, והשכחת קשיי היום, יום (החולה מהמסדרון, צפיפות הכיתות, יוקר המחייה, אפקט החממה וכו').
מכאן להקבלה אליה אנחנו צועדים בימים אלה, אל הריאליטי הישראלי של הבחירות לכנסת העשרים ושתיים. יש המעוניינים להשאיר את תעמולת הבחירות כסוג של ריאליטי. בה מותר הכול. לשקר, לרמות, לבלף. להכפיש, להשפיל ולפגוע. הכול כשר כדי לנצח, כדי להציל, כדי לשרוד! בטלוויזיה אף שרמתה רדודה לטעמי, אפשר להפעיל שיקול דעת. להעביר ערוץ או לכבות אותה. לא כך בריאליטי של הבחירות לכנסת. אי אפשר לסגור את הדמוקרטיה (אין לנו ארץ אחרת) ולהכריז אנחנו לא במשחק, לא צופים במרקע החיים שלנו. יש מאה, אולי אלף סיבות, כדי להחרים את "ערוץ הכנסת" את הבחירות. הם מיותרות, עולות מיליארדים שקלים למשק. מעצבנות, ובמידה רבה אפילו פוגעות בדמוקרטיה, מיועדות להציל מנהיג מאיימת הדין. אבל אין לנו את הלוקסוס הקיים בערוצי הטלוויזיה. סוגרים והולכים לים…
קיים ממשק דומה בין תכניות הריאליטי בערוצי המדיה, לבין הריאליטי של הבחירות לכנסת, אבל יש גם הבדל עקרוני. מה שמשודר בתכניות הטלוויזיה, זה לא הדבר האמתי של החיים, אלא שעשועי ממון וזמן. זה רק משחק טלוויזיוני. הבחירות לכנסת עוסקות בחיים האמתיים, בראליטי של המציאות.
אני נמנע מלדקלם קלישאות וסיסמאות בעד ונגד. אני לא נמנע מלבקש מאנשי ההתיישבות הקיבוצית, מהשמאל המתון , מהמרכז השפוי, מדורשי שלומה של חברתנו ללכת ביום הבחירות להצביע. לשכנע את המהססים. מותר לכעוס על המדינה, אסור להפקיר אותה ולהימנע מלהשתתף בעיצוב דמותה.
