אומר יחזקאל הראש, שמחליף את ניצן רוטמן בתפקיד מנהל תחום ההדרים בשה"מ, על התקופה הלא פשוטה שעובר הענף * הראש מוּנה בתקופה לא פשוטה לענף ההדרים, אך רואה בקשיים הזדמנות לשיפור ושינוי, סבור שהענף זקוק עכשיו יותר מתמיד לפתרונות ורוצה שזני ההדרים החדשים שפותחו יגיעו גם לשוק המקומי
*תמונה ראשית: יחזקאל בכנס השנתי של ענף ההדרים באביחיל
החודש החלטתי לראיין את יחזקאל הראש, מנהל תחום ההדרים החדש של שה"מ, שהחליף את ניצן רוטמן הוותיק, לאחר שכיהן למעלה מ-30 שנה. הראש נכנס לתפקיד בתקופה לא פשוטה לענף, כאשר מלחמת חרבות הברזל פגעה קשות ביצוא ההדרים, הן בשל שערי מטבע, עליה במחירי התשומות, הפגיעה ביצוא למזרח בגלל החות'ים והן בשל החרמות בשוקי אירופה.
יחזקאל הראש, בן 41, נשוי לאורית ואב לחמישה ילדים, עירא, הראל, נטע, נעמה וטל. משפחת הראש מתגוררת בכפר רתמים, ישוב ברמת נגב שבעבר היה קיבוץ וטרם הוחלט עתה אם יהפוך לישוב קהילתי או מושב.
"לא הכרתי את החקלאות"
יחזקאל לא נולד במגזר הכפרי והוריו לא היו חקלאים. "נולדתי בירושלים, הרחק מהחקלאות", הוא מספר. "הורי עלו ארצה מצרפת, אחיי עוד נולדו שם ובכלל בני משפחתי אינם קשורים לחקלאות בארץ, פחות הכירו. אני יכול להגיד שכמעט התגלגלתי בטעות ללימודי החקלאות. היו לי מחשבות בכלל ללמוד רפואה, ואחרי מחשבה נוספת אמרתי לעצמי: 'טוב, אני בכל זאת מחפש משהו שמחובר לשטח, היה לי ברור שאיכשהו זה יהיה מחובר לאדמה. גיליתי שיש כזה מסלול לימוד 'מדעי הצמח' וזה נשמע לי טוב, אבל זה לא היה מתוך היכרות מוקדמת של החקלאות".
אז התחלת ללמוד חקלאות והתאהבת?
"האמת שכן, ממש ככה! חיפשתי את החיבור בין ביולוגיה לבין השטח ומצאתי אותו, זו היתה הגישה. עם הגיוס, במהלך השירות הצבאי נחשפתי לשטח ולאדמה, לצמחיה, גם קצת לגיאולוגיה, הרבה שטח. התגייסתי לחיל האוויר ואני משרת בו עד היום במילואים.
"הייתי הרבה בשטח והתאהבתי למרות שלא הכרתי את החקלאות בכלל. את החקלאות הכרתי ממש רק דרך הלימודים בפקולטה. האמת שקצת לפני, כאשר כבר הבנתי שאני הולך ללמוד חקלאות, על מנת להכיר יותר עבדתי לפני הלימודים במטעים של הר חברון. הלכתי ללמוד, עשיתי תואר ראשון ושני בתחום של השקיית גפן היין, זו הייתה ההתמקצעות שלי. היום אני עושה את הדוקטורט אצל ערן רווה, אור שפרלינג ונפתלי לזרוביץ', שלושה מנחים שמסייעים לי, כאשר המחקר עוסק בהזנת מינראלית בהדרים".
כאשר ניצן רוטמן הציע לך את תפקיד מנהל תחום הדרים בשה"מ, הסכמת מיידית או שביקשת זמן לחשוב?
"מיד הסכמתי, אבל אם לומר את האמת היה לי זמן להכין את עצמי כאשר הבנתי שלשם זה הולך. היה אז פער גדול של קליטה של אנשים בתוך שה"מ, אז זה היה אך טבעי שזה יגיע אלי כי אני הבא בתור שנכנס לתחום הדרים בשה"מ אחרי ניצן. רק שתבין איזה פער היה, עברו איזה 30 שנה בדרך מאז שניצן נקלט ועד שאני נקלטתי. היה את דניאל שכבר עבר לארגון, את עינת שעברה לתפקיד אחר, אז כל מי שהיה לפני כבר זז והתקדם בצורה כזו או אחרת".
הייתה תקופה שרק פיטרו ורצו לסגור את שה"מ…
"נכון, אבל היום אנחנו לא שם, היום אנחנו בתקופה שהמקום של שה"מ במשרד יותר ברור ויציב. נראה לי שאנחנו עובדים באחת היחידות שמחברות את המשרד לשטח בצורה מאוד חזקה; אנחנו בעצם גורמי המקצוע של כל הגידולים בתוך המשרד שנמצאים בשטח, היום זה ברור לכולם. היחידה הזאת מאוד הצטמצמה ממה שאני מבין שהיה בעבר, מה שיש היום זה המעט שמחזיק את המרובה, כך שאם אתה כבר שואל לגבי ההצעה וקבלת התפקיד של ניצן, אז הרגשתי שיש גם שליחות בתפקיד הזה, להיות בחוד המחלקה להדרים של שה"מ ולהמשיך את הרצף".
"אתגר שנכון להתמודד מולו"
קיבלת על עצמך תפקיד עם הרבה אחריות ואם לומר בלשון המעטה, לא בתקופה הכי זוהרת של ענף ההדרים אלא בתקופה די קשה. זה לא הרתיע אותך?
"ראשית, אני מודע לזה ושנית הקושי יכול להיות גם הזדמנות. זאת אומרת שיש פה מקום לבוא ולשפר, יש פה אולי גם אתגר שנכון להתמודד מולו. ברור לכולנו שקרנו של ענף ההדרים הלך וירד בשנים האחרונות, אבל מצד שני, כל מי שנמצא בענף ההדרים ובעיקר הפרדסנים שעובדים מדי יום, עדיין צריכים את הפתרונות המותאמים לענף בסדר גודל שהוא קטן יותר ומתמודד מול קשיים גדולים בייצוא, מה שאולי בעבר הדברים היו פשוטים יותר או רווחיים יותר. אז יש כאן בהחלט את האתגרים שהתפקיד הזה מציב".
בכנס השנתי דניאל קלוסקי אמר שבענפים אחרים זה עניין של אופנות, עליות וירידות ואילו בהדרים, מה שלא יהיה, זה כמו משפחה קטנה. אתה מזדהה עם האמירה הזאת?
חד משמעית, יש פה ענף מאד ותיק עם הרבה מאד שימור ידע וגם שימור של אנשים וזה כמו משפחה אחת קטנה. ספציפית במחלקה להדרים של שה"מ, המחלקה המוזרה הזאת שמאגדת בתוכה אנשי מקצוע רבים – יש משהו שנותן תחושה של משפחה ואולי זו גם הסיבה שזה מתאים לי יותר".
כמו בכל משפחה יש ויכוחים ואני רואה לפעמים בקבוצות ויכוחים, התרסות, אפילו האשמות לגבי קצב פיתוח הזנים החדשים שאולי יביאו את הישועה לענף… לא משנה מי ומה אבל זה נותן תחושה כאילו אנחנו תקועים ומחכים לפריצת דרך…
"קודם כל, לדעתי בענף ההדרים המפתח להצלחה הוא באמת היכולת לשתף פעולה בין גורמים שונים, זה חלק בלתי נפרד ממה שאמרנו על תחושת המשפחתיות – בלי זה הענף יתקשה מאוד להתקדם. זאת אומרת שיתוף הפעולה בין חוקרים לבין גופים שונים, בין אם זה ארגוני מגדלים, מכון וולקני, שה"מ, הפרדסנים, כולם צריכים לעבוד בסמיכות ובשיתוף הפעולה – זה סוד ההצלחה שלנו ואני בטוח בזה.
"דבר שני, כן, ענף ההדרים הוביל בעקביות ולאורך השנים בהשבחת זנים חדשים וזה מה שקידם את ענף ההדרים הישראלי לאורך כל השנים וסייע לו בשווקים, אם זה היה בשמוטי בזמנו ואחר כך במיכל – עד האור בימינו אנו, אז ברור לנו שהדבר הבא שיוביל אותנו וישים אותנו על המפה העולמית זה זנים חדשים, אחד הדברים שאנחנו צריכים וחייבים להוביל בו.
"אמנם יש את המחלקה לטיפוח הדרים של מכון וולקני שמובילה את פיתוח הזנים החדשים, אבל היא לא לבד, בעצם אנחנו המדריכים שותפים פעילים, כמו גם המועצה ואנשי הארגון. היום הוקם צוות חדש שעוסק בזה ומנסה להגדיר את האחריות של כל גוף בהובלה הזאת ואנחנו מאמינים שייצא מכל העבודה המאומצת הזאת משהו טוב. יש כבר את ה'עליזה' שהיא נושא חם אבל היום אנחנו גם מבינים שחלק מהדברים צריכים לתת פתרון גם לשוק המקומי, וזה גם נושא שהולך וצובר תאוצה. השוק המקומי כבר תופש חלק נכבד מהענף, יש המון חקלאים שהם רק בשוק המקומי כי הם כבר כמעט ולא עוסקים בייצוא, מה שבעבר היה אולי פחות בולט".
טוב, פעם היינו רואים גם קמפיינים לעידוד הצריכה בשוק המקומי, גם משהו שנעלם…
"נכון, על זה חלוקות הדעות המקצועיות, עד כמה הפרסום וקידום המכירות בתוך שוק מקומי יכול באמת להשפיע, תחום הכלכלה והשיווק הוא נושא יותר מסובך. נכון שהדור המבוגר אוהב פרי הדר ואני חושב שגם צעירים אוהבים פרי הדר, אבל הם לא אוהבים לקלף… לא אוהבים להתלכלך בידיים, אוהבים את הנוח. אבל תביא להם תפוז, אחרי שקילפת אותו על מגש בפלחים, הם יאכלו את התפוז, אין בכלל שאלה. אבל מעבר לכל זה, חלק מחובתנו היא להביא לשווקים פרי איכותי וטעים והיום כולם מבינים שזה תנאי בסיסי לשיווק".
"עליזה זה בסוף השם שלנו"
דיברת על העליזה, כביכול מדובר במשהו חדש ונושא חם, אבל אפשר להגיד שזה פספוס גדול שלנו?
"לא חושב כי עוד לא יצאה הרכבת מהתחנה. זאת אומרת, היום אנחנו מנסים לחשוב איך אנחנו רוכבים על המיתוג המחודש והשווק האגרסיבי שלו בספרד, צריך לזכור שעליזה זה בסוף השם שלנו. בנובמבר האחרון הייתי בסיור בספרד יחד עם יעקב הרצנו, שוקי קנוניץ ונווה הרצנו, ונפגשנו עם דיוויד אלבה בשטח – ראינו בעיניים את הזנים הישראליים מגודלים בספרד וראינו כמה הם מאמינים בגדול במחקר שיש פה בתחום ההדרים – זה ברור להם שישראל היא אחד המקומות שבהם הם רוכשים זנים והציעו לנו שאולי נשתף פעולה גם בתחום שיווק הזנים. אז הנושא הזה על הפרק.
"העליזה מאוד שונה מכל מה שיש ומאוד ייחודית, יש לה טעם מיוחד, קליפה בצבע אחר ולכן ניתן לבדל אותה משאר הפירות. לספרדים זה ברור שאפשר להעיף אותה קדימה. פה בארץ, באמת הענף לא ידע בדיוק איך למתג אותו ומה לעשות עם הדבר הזה. זה נכון וללא ספק זה אחד הדברים שהענף צריך להשקיע בהם, זה פיתוח וקידום הזנים".
בזמנו ניצן והמדריכים דווקא רצו להוציא את העליזה לייצוא ודווקא היצואנים אמרו שבאירופה לא מעוניינים, שהם רוצים רק 'אור' ולא רוצים קליפים אחרים.
"נכון וזה לא רק בעליזה, גם עם הזנים החדשים האחרים שפיתחנו זו באמת היתה חוויה לא פשוטה, וזה רק ממחיש שהחדרה של זן חדש דורשת הרבה מאוד משאבים. היום אין לענף ההדרים את המשאבים האלה ואין איזה גוף שיודע באמת לבוא ולקחת איזה זן שלא מוכר, להכניס אותו לתוך שוק חדש ולהגיד להם: 'תקשיבו, זה הדבר הבא'. הספרדים יודעים לעשות את זה, ואני רוצה להזכיר שמדובר בגוף פרטי בספרד שעושה את זה, הם באמת משקיעים בזה וזה משהו שאנחנו לא יודעים לעשות, ולכן עולה פה השאלה, האם נכון לשתף פעולה עם הספרדים – אנחנו נפתח את הזן אבל הם יעשו את המיתוג ואת ההחדרה לשוק חדש, ועליזה זו דוגמא מצוינת לזה. אנחנו באמת לא ידענו מה לעשות איתו כאשר היה ברור שמדובר בזן לגמרי אחר, אבל יש עוד זנים שיכולים להתנדנד על התפר שבין – האם יש פה בשורה חדשה או שלא… אז יש את המנדרינה האדומה למשל, שאנחנו עוד מקרינים אותה, ויש את הזן סער חסר זרעים שאנחנו רואים בו היתכנות גדולה לייצוא וגם לשוק המקומי, שיוכל להיכנס בתפר שלפני האור ואחרי מיכל; ובאמת אין סיבה שתוצרי ההשבחה לא יגיעו לצרכן הישראלי, לא הכל צריך להיות מחובר לייצוא".
מה קורה עם הסוויטי? האוניה למזרח לא יצאה כבר שנה שלישית ברציפות…
"אנחנו מושפעים ישירות מהמלחמה שמתנהלת וההצטרפות של החות'ים לסגירת ים סוף. הסוויטי באמת יושב על פס מאוד צר של ייצוא למזרח הרחוק וברגע שהנתיב הזה נסגר הגידול חוטף מכה מאוד קשה. כל עוד לא נצליח לפרוץ או להרחיב את השוק במזרח, השוק העיקרי שצורך את הסוויטי, אנחנו באמת נישאר בבעיה עם הזן הזה. לצערי, השוק המקומי כמעט ולא צורך אותו".
שמתי לב שבאחרונה דרום אפריקה ממש נכנסה בגדול בתחום ההדרים להודו.
"אז באמת הודו זאת דוגמא מעולה לשוק שאנחנו בכלל לא נמצאים בו. לא בגלל שאין לנו פרי שמתאים לשם אלא בגלל שקשרי יצוא-יבוא שם בעצם עדיין לא הוסדרו בענף החקלאות. ודווקא עכשיו, סביב ההגעה והביקור של מודי, ראש ממשלת הודו לישראל, כל הנושא הזה התעורר וכולם ככה מדברים על זה. למען האמת, אני יודע שמאחורי הקלעים דניאל קלוסקי מתעסק לא מעט במפגשים עם נציגי משרד החוץ בשביל לפתוח את הערוץ הזה, זה נושא שמדובר בו כבר הרבה מאוד שנים ואולי תהיה בשורה כאן. ברגע שהשוק הזה נפתח אנחנו לא צריכים הרבה הודים שיצרכו את ההדרים שלנו, מספיק מעט מהאוכלוסייה של התת- יבשת הענקית הזאת, כדי שזה ישפיע לטובה על ענף ההדרים בארץ. זו כלכלה עצומה שכמעט אין לנו איתם קשרי סחר חוץ בתחום החקלאי. עובדים על זה ואני מאמין שבסופו של דבר זה יפרוץ".
עזרא בכר אמר בכנס השנתי שהתקווה היא הודות לעקשנות של הפרדסנים. מנגד, יש שאומרים שאם הפרדסנים לא היו מרוויחים אז הם היו עוזבים. מה האמת לדעתך?
"איפה האמת עוברת? בסך הכל פרדסנים הם שמרניים מאוד, לא כל כך מהר תמצא אותם עוקרים פרדס גם אם באותה שנה החלקה לא הרוויחה. זה נכון בענף החקלאות בכלל ובענף ההדרים על כמה וכמה – ענף מאוד שמרן ולא כל כך מהר מחליפים גידול. דבר שני, אני חושב שהרבה מהקושי נובע מאי הוודאות שאנחנו נמצאים בה היום. כמו שאמרנו, אובייקטיבית, ענף המטעים לא מאפשר להחליף את המינים והזנים מהיום למחר, אז זה כמובן מקשה על המגדלים לקבל את ההחלטות הנכונות. למשל, דיברנו על הסוויטי, אנשים שואלים האם כדאי להישאר עם הסוויטי או שייפתר במהרה הסיפור עם החות'ים וניתן יהיה לשווק למזרח, קשה לקבל את ההחלטה ואני חושב שזה הקושי הגדול ולאו דווקא רק בגלל הרווחיות. חד משמעית, אחד האתגרים הכי גדולים של החקלאים היום זו העלייה במחירי התשומות והשחיקה ברווחיות, פה יש הרבה מקומות שאפשר לשנות ולשפר את המצב".
