יוחאי חפר, מנהל "רפת נופים" המשותפת לקיבוץ גזית וקיבוץ משמר העמק, פרש לאחרונה מתפקידו לאחר מעל 40 שנות עבודה ברפת (אבל ממשיך לייעץ למחליפו) • במהלך התקופה הזאת הוא חווה שורה ארוכה של רפורמות בענף, אבל לדבריו המהלך האחרון של שר האוצר הוא בלתי ניתן ליישום: "כשמורידים בבת אחת את המחיר, למעשה אין לך מאיפה להוריד את זה. אני לא יכול מחר לפטר שלושה עובדים כדי להפחית את עלויות העבודה או להגיש לפרות פחות אוכל"
*תמונה ראשית: יוחאי חפר הפורש מניהול הרפת. צילום: עמוס דה וינטר
יש משהו מדהים במכון חליבה רדיאלי. הגעתי לקיבוץ גזית שבגליל התחתון וחניתי לצד מכון החליבה של "רפת נופים", הרפת המשותפת לקיבוצים גזית ומשמר העמק. מבעד לחלונות ניתן לראות את הפרות במכון החליבה הרדיאלי, המסוגל לחלוב כ-60 חולבות באותו זמן – כ-300 פרות בשעה. הפרות מגיעות באופן עצמאי למכון, עולות על המתקן המסתובב לאיטו. שפריצר אוטומטי מחטא את העטינים והעובדים מחברים להן את גביעי היניקה. תהליך החליבה קצר יחסית ונמשך כ-4-3 דקות. כאשר המתקן מזהה שאין זרימת חלב בצינור הוא משחרר את הוואקום והגביעים נפרדים מגוף הפרה, שיוצאת בעצמה בתום הסיבוב מהקרוסלה וחוזרת למכלאה.
ליד מכון החליבה אני פוגש את יוחאי חפר, מי שהיה מנהל הרפת שנים רבות ועבד בה יותר מ-40 שנה ורק בחודש שעבר הוחלף, לבקשתו.
למי שתהה מדוע קראו לרפת "רפת נופים" הסיבה די פשוטה: הנוף שנשקף ממכלאות הרפת פשוט מדהים ביופיו, במיוחד בתקופה הנוכחית של אחרי הגשמים, כאשר כל מדרונות ההרים מול הרפת ירוקים והראות ברורה עד עמק הירדן. קיבוץ גזית ממוקם בסמוך לשמורת נחל תבור וקניון הבזלת, שמורת טבע פופולארית באזור. התיירים הרבים שפוקדים את הקיבוץ, גרמו להצבת מחסומים ושלטי אין כניסה לאורך הכביש המוביל לשמורה, כדי למנוע הטרדות, כולל ברפת. כך למשל, בשעה שביקרתי ראינו שתי צעירות עושות סלפי עם פרה באחת המכלאות, למרות שלטי ה"אין כניסה" הרבים שלידן. לפי הסיפורים של יוחאי על התיירים זה עוד נחשב בסדר גמור.
מהצאן לרפת
יוחאי (68) נשוי לליאורה ואב לארבעה ילדים: שתי בנות ושני בנים, ולבני הזוג חפר יש כבר ארבעה נכדים. יוחאי נולד בגזית ואביו היה מורה. "אבי עלה ארצה מארגנטינה ולמד בבית ספר מקצועי טכני", הוא מספר. "כשהם עלו ארצה אבי עבד כמה שנים במקצוע ואז אמרו לו: 'הקיבוץ החליט שתהיה מורה' ושלחו אותו ללמוד הוראה. הוא למד הוראה באורנים, חזר לקיבוץ להיות מורה ובהמשך היה מנהל בית הספר. גם אמי הייתה עולה מדרום אמריקה והם נפגשו פה בארץ".
חפר למד בבית הספר המשותף בעין דור, התבגר והתגייס לצנחנים. "יצא לי הרבה להיות במבצעים, כשהיו עורכים כל שבועיים איזושהי פשיטה בלבנון", הוא נזכר בימי הצבא. "במלחמת לבנון הראשונה כבר הייתי במילואים, אז עשינו קצת ובלבנון השנייה כבר לא יצא לי להשתתף. עשינו הרבה מילואים בעזה. זו הייתה תקופת האינתיפאדה וזרקו עלינו אבנים. יחסית ובהשוואה להיום היה אז רגוע. כשעשיתי מילואים בעזה זה היה עוד טרום ימי הנשק החם. בגדול הייתי בסדיר מ"מ וסמ"פ ועשיתי מילואים".
אז השתחררת מהשירות הצבאי והגעת לרפת?
"לא, עוד לפני הגיוס כבר עבדתי בקיבוץ בכבשים. בגיל 13 התחלתי לעבוד בדיר ואחר כך עבדתי בכמה מקומות, בנוי למשל. בשלב מסוים עבדתי במספוא, בערך שלוש שנים. עוד לפני הצבא עשיתי שנת שירות, שבה עבדתי בכבשים ואז הלכתי לצבא. כשחזרתי מהצבא כבר די חיסלו את ענף המספוא, אבל המשכנו להוציא כבשים למרעה למספוא. אלה היו כאילו שטחי מרעה – זורעים, משקים ומכניסים את העדר בלי לקצור ולאסוף.
"השתחררתי מהצבא ועבדתי עוד שנתיים בדיר. אז התחתנתי עם ליאורה ויצאנו לטייל ביחד בעולם. את ליאורה הכרתי כשהייתי מדריך שלה בתנועה, היא הייתה אז בכיתה י"א, אבל היחסים ביננו התחילו שנתיים לאחר מכן, כי נשארתי בקשר עם הקבוצה שהדרכתי. כאשר שנינו היינו באמצע השירות הצבאי, היא בסדיר ואני בקבע, נפגשנו שוב פעם והתחלנו לצאת. כשחזרתי לקיבוץ המשכתי לעבוד שנתיים כי חיכיתי שהיא תסיים את הצבא. אז כשסיימתי בצאן יצאנו לטייל שמונה חודשים במזרח הרחוק.
"מיד כשחזרנו ארצה הלכתי ללמוד ברופין הנדסאי בעלי חיים. בזמנו רבים מהתנועה הקיבוצית למדו ברופין. צריך לזכור שאז עוד לא למדנו לבגרות ודברים כאלה. באמצע ספטמבר 1984 התחלתי ללמוד ברופין. הגענו מחו"ל ויום למחרת השארתי את התרמיל ולקחתי איתי מחברת. הגעתי לשם בלי שום הכנה, כאשר התלמידים כבר התחילו את הלימודים ולמדו במשך שבועיים".
ואחרי הלימודים ברופין?
"אז זהו, תוך כדי הלימודים עברתי לעבוד ברפת. בקיבוץ אתה לומד ועובד כשאתה יכול, אז תוך כדי עברתי לרפת. לא היו אז תאילנדים, הרפת הייתה לגמרי ישראלית, הצוות היה מקומי לגמרי, כולם מהקיבוץ, אפילו לא היה לנו מישהו מבחוץ כפי שנהוג היום. באותה תקופה, מלבד בבניין, עדיין לא נכנסו שכירים לקיבוץ".
מנהל רפת
ומתי מונית לתפקיד מנהל הרפת?
"זה היה בתחילת שנות ה-90. היו איזה שניים-שלושה מנהלי רפת לפניי. כשנכנסתי לרפת הייתה בחורה שניהלה את הרפת. בשלב מסוים היא נכנסה להריון ועזבה כי בקיבוץ לא רצו לסכן אותה. החליף אותה בחור ולאחר תקופה מסוימת הוא גם התחיל לעבוד חצי מהזמן בחוץ, אז נכנסתי כמחליף. עבדתי כמחליף תקופה קצרה, אבל היו לי אז בעיות גב קשות. אז יצאתי לשנה בערך מהרפת ואחר כך חזרתי חזרה. בשנת 2003 עברתי לריכוז משק, תפקיד בו עבדתי חמש שנים וב-2008 שוב חזרתי לרפת. התפקידים השתנו עם השנים. פעם להיות רפתן היה פשוט, היית בא, חולב את הפרות, מחלק אבוס, מנקה וזהו. היום אתה מתעסק בהמון דברים – במיכון, במחשוב ועוד".
זה עוד היה ברפת הישנה.
"נכון, זה היה ב-2008. היו לנו פחות מ-300 חולבות. בשנת 2015 עשינו את השותפות עם רפת משמר העמק וב-2016 התחלנו לחלוב במכון החליבה החדש. גם אז היינו בתקופה של רפורמה עם צפי לירידה במחיר החלב. שאלו אותי 'איך אתה משקיע כל כך הרבה?'. לא חבר'ה מהאסיפה, דווקא אנשים מהתחום אמרו: 'מה, זאת תקופה לא יציבה, איך אפשר?'. אמרנו או שאנחנו עושים משהו נכון או שאנחנו עושים כאן טעות גדולה".
אתה כבר ראית את כל הרפורמות ברפת — העיקריות היו רפורמת איכות הסביבה, רפורמת מתווה לוקר, ועכשיו הרפורמה של אדון סמוטריץ'.
"עזוב, גם בין רפורמה לרפורמה היה לנו תמיד מאבק שלם על מחיר המטרה, על המכסות, על ייעול. כל הזמן נטפלים לרפתנים כי זו החוליה הכי חלשה. למה שר האוצר לא אומר כלום על המחלבות? למה שר האוצר לא אומר כלום על הרשתות? הרי רשתות השיווק עושות את רוב הקופה. יש לו בכלל כוח על הרשתות? יש לו השפעה עליהן? אין לו! מה שקורה בפועל הוא שמחיר החלב הגולמי והמכסה שהרפתן מקבל – שניהם בעצם בידי הממשלה. אז נכון זה במועצה, אבל הם מחזיקים את זה ובגלל שהממשלה מחזיקה את זה יש כל הזמן את מאמצי נערי האוצר שרוצים לשבור את זה".
כל הזמן רוצים שהרפתות יתייעלו. ממה שהבנתי, יש לרפתנים בהסכם שכל רבעון מורידים לכם 2% עבור התייעלות.
"נכון, יש כאן בעיה מבנית. מה שקורה שכל הזמן משווים את רפת החלב הישראלית למה שקורה באירופה ולמחיר באירופה – והמחיר באירופה הוא בעייתי ממגוון סיבות. אלף, באירופה יש לך מים חופשי, הירק גדל חופשי. בהולנד חצי שנה אתה מאכיל את הפרות באחו, ואתה לא יכול לעשות רפת בלי שיהיה לך שטח מרעה, כי הם רוצים לראות את הפרות במרעה, זה גם חלק מהנוף והתיירות. בהתחלה זה נורא-נורא מרשים – אתה נוסע ואתה רואה את הפרות באחו והכל ירוק ויפה, ואחרי כמה זמן אתה אומר זה מעצבן שזה כל הזמן ירוק. אתה נוסע לאיטליה, שווייץ וכל הפרות הן לרוב בתוך מבנים סגורים. אנשים מחזיקים שם 30-20 פרות כל אחד, ובבוקר אתה רואה את הכמה כדי חלב יושבים בפתח החווה, ממתינים שיאספו אותם. זה הכל משפחתי. בין מה שאנחנו עושים למה שהם עושים זה שמים וארץ. הפרות שלהם עומדות כל היום קשורות, הן יכולות רק לשבת ולקום. הן קשורות גם בזנבות וכל נענוע זנב גורם לכולן לנענע זנב.
"אצלנו רוב הסככות היו סככות רביצה, שהן רובצות מצד אחד ואוכלות בצד השני. הסככות שלנו היום, שהראיתי לך, נקראות סככות מרחביות – יש גם צד אחד לאכילה, אבל זה הרבה יותר שטח לכל פרה וגם יותר שטח אבוס. זה לא מצופף אותן וזה לא נרטב כי אנחנו כל הזמן מקלטרים ומתחחים, אז כל הסככה נשארת יבשה.
"הייתה תקופה שזה היה טוב ומצוין. הבעיה שנכנסו מערכות לצינון הפרות בקיץ להעלאת התפוקה, ובמערכות צינון אתה חייב מדרך, כלומר עליך לחזור אחורה בכל השיטה. אני מחכה שיפתחו שיטה לצינון פרה שלא מרטיבה את השטח, כי היום במצב שלנו אנחנו לא יכולים לצנן בסככות. ברגע שאתה מתחיל להתעסק עם מים בתוך הסככות, הזבל יירטב, יטפטף, תהיה שם ביצה – ובמקום סככה יבשה יהיו לך כתמים רטובים.
"השיטה של סככה מרחבית באה לפתור גם את כל נושא הטיפול בזבל. אני רק מקלטר כל הזמן ובקיץ, כשכל הסוחרים באים לבקש זבל, רק אז אני מסכים להוציא קצת, בשביל לשמור אותי על רמה מסוימת; אבל בעצם אני לא מנקה את הסככה מזבל כי הוא מתפרק, יש פה סככות שלא נכנסנו אליהם והוצאנו כבר 20 שנה. אנחנו מקלטרים אותן. הקלטור עוזר גם נגד זבובים ושומר על המרבץ יבש ונקי".
השותפות עם משמר העמק
השותפות של גזית ומשמר העמק החלה לפני כעשור, ב-2015. "ברגע שאישרו לנו את השותפות התחלנו כבר להעביר עגלות הנה. התחלנו להעביר פרות שאמורות להמליט כדי שימליטו כאן. תוך כי התחלנו להקים סככות, להקים את מכון החליבה", מספר יוחאי. "בקיץ 2016 העברנו ביום אחד את כל הפרות והתחלנו לחלוב פה. המכסה שלנו היום עומדת על 7.8 מיליון ליטר ויש לנו 700 פרות חולבות. זה משתנה כל הזמן. בשנה שעברה התחלנו עם 750 וגמרנו עם 650, מכרנו 100 פרות, אז זה משתנה. בסך הכל יש לנו 1,100 ראשי בקר והרפת שלנו נחשבת לרפת בגודל בינוני".
ורציתם להכניס עוד שותף לרפת?
"היינו במגעים להכנסת שותף שלישי. בשלב הזה קמה התנגדות מצד חברים בקיבוץ, לא חשוב, לא אכנס לפרטים. בסופו של דבר, עשו את התהליך שנית ושוב אישרו את המהלך להכנסת שותף, אבל מפה לשם ודרך ההתנגדות נכנסנו גם למאבקים מול המשרד לאיכות הסביבה. הם דרשו מרחק מינימלי של רפת מבית מגורים (350 מ'). זה המון במושגים של יישוב כפרי. בנוסף הם דרשו שנכניס מצעים לסככות, שלא ייווצר מצב של זבל רטוב או ריח של זבל. ואחרי שנעשה את המהלך במשך חודשיים, הם ישלחו צוות מריחנים ואם הם ישתכנעו שזה פותר את בעיית הריח הם ישקלו לאשר את השותפות.
"מבחינתי הדרישה שלהם הייתה מטורפת וסירבתי בכל תוקף לשתף פעולה עם זה. הם דרשו שנכניס שכבת קש או גזם בעובי כ-10 ס"מ, לכל הסככות. בחישוב שעשיתי היה מדובר על כ-20 משאיות גזם בכל חודש, לרכוש טרקטור ייעודי לקלטור ושני אנשים שיעסקו בזה, כל היום להכניס גזם ולקלטר. המועצה בינתיים החליטה שזה הפתרון לבעיית הטיפול בגזם, אבל אתה לא יכול להכניס גזם לסככות, בגזם יש גם מסמרים, קרשים קטנים, קוצים, צמחים רעילים, אז אמרתי שאני מסרב לכל פעולה כזאת ועניין הכנסת שותף נוסף ירד מהפרק".
אמרת שאתם רפת בינונית. כעיקרון אומרים שלא תיפגעו מהרפורמה של סמוטריץ', אבל מה היחס שלך לרפורמה החדשה הזאת?
"תראה, אם מסתכלים לעתיד, אז בעתיד רוב הרפתות הקטנות במושבים, הרפתות הקיבוציות הבודדות ואפילו רפתות שאנחנו מכנים בינוניות, כאלה כמו שלנו שהן בשותפות כפולה, כל אלה יתחסלו אם הרפורמה תעבור. יהיו רק מגה-רפתות. יעשו כמו באמריקה – רפת של 20 אלף ראש, זה מפעל לחלב. בראייה לעתיד, הכיוון צריך להיות תעשייתי לחלוטין.
"גם ברפת שלנו אני מסתכל די הרבה במושגים של תעשיה, ועם זאת עליך להסתכל פנימה והחוצה על המקרו והמיקרו. המכון שלנו, למשל, חולב רק פרות בריאות. כשיש לנו פרה חולה היא הולכת להיחלב במכון הישן. שם אפשר לחלוב אותה, למרות שהיא מטופלת באנטיביוטיקה והחלב שלה נזרק לפח. במכון הרדיאלי אנחנו לא בנויים להתעסק עם זה, כאן זה בנוי כדי להכניס פרות ולהריץ את החליבה בקצב גבוה. אם יש פרה עם בעיה היא עוברת אוטומטית למכון החליבה הישן, יש לנו את הפריבילגיה הזאת שהוא עדיין פועל. יחד עם זאת, גם במכון חליבה תעשייתי אתה צריך להיכנס ולבדוק את הפרה הבודדת, כי כל פרה היא מכונה ביולוגית, אתה חייב להבין שהיא מכונה שהיא בעל חיים ועלולות להיות לה מחלות או שמתנפח לה העטין וכו'".
היו דיבורים גם על מחסור בחלב.
"אין בעיה של מחסור בחלב ברפתות, יש בעיה של רצון לייצר חלב רגיל במחלבות. תנובה היא המחלבה היחידה שיכולה לווסת את כמויות החלב בשוק הישראלי, ואם יש לה תקלה אז יש מחסור. בסופו של דבר נותנים לנו מכסה שנתית, אותה מחלקים ל-12 בתיאוריה, כי בקיץ הפרות מייצרות פחות. הרי אם אתה שותה 3 ליטר חלב בשבוע, אתה לא תקנה בקיץ 2 ליטר כי לפרה קשה לייצר חלב. אתה תקנה 3 ליטר.
"אי אפשר להגיד לפרה עכשיו תייצרי יותר או פחות, זה לא עובד ככה. יותר מזה, הפרות שאני מזריע עכשיו ימליטו באוקטובר, כלומר יש לי כבר את ההריונות של סוף 2026. עוד מעט באביב אני כבר מתחיל להזריע את מי שימליטו לי בינואר 2027. כלומר, אנחנו כל הזמן בתהליך שמתגלגל קדימה.
"לכן צריך כל הזמן לתכנן. אם לפני שנתיים אמרו לנו בשנה הראשונה למלחמה (2024) תייצרו חופשי אז אנשים ייצרו חופשי. שנה אחרי זה אמרו לנו 'לא, תייצרו עד 5% חריגה' והשנה אמרו לנו 'רק עד 1% חריגה', מעבר ל-1% אתה מקבל קנס.
"מה זה קנס? את החלב לוקחים אבל לא יתנו על כולו את מלוא המחיר. עכשיו בחורף, חלב שאני מייצר מעל המכסה תנובה תיקח אותו אבל לי היא תשלם עד 1% – 60% מעבר ואם אייצר מעל ל-1% חריגה היא תשלם לי 40% ואם אשתולל ואייצר 15% הם יקנסו אותי בעוד 50 אגורות, כלומר אני אייצר בהפסד. יש כאלה שלא אכפת להם ומייצרים בהפסד כדי לכסות על מה שיקרה בקיץ. בשנה שעברה, למרות שהיה עד 5% חריגה, כל מה שחרגנו הפסדנו. לא קיבלנו 700 אלף שקל, זה כמעט 10 אגורות לליטר במושגים שלנו. אז חלב לא חסר, חלב יש בעודף. אם יגידו לרפתנים תייצרו יותר הם ייצרו יותר, אבל כשאתה אומר לרפתנים לייצר פחות – אז יש להם בעיה".
אם לייצר חלב בישראל זה על גבול הרווחיות, אז לייבא חלב טרי — זה בכלל משתלם?
"כמעט שלא. החלב הוא מוצר שחיי המדף שלו מאוד קצרים. בגבינות זה פחות בעיה, כי חיי המדף ארוכים. במוצרי חלב אחרים, כמו יוגורטים, לבן, שמנת וכל מיני כאלה, הצרכן הישראלי לא אהב את המוצרים המיובאים. הוא אוהב את המוצרים שמיוצרים בישראל. בזמנו הביאו יוגורטים יווניים, וזה לא ממש הלך. בגבינות קשות מחיר הק"ג הוא יותר מבשר. אם אתה קונה 100 גרם ב-18-15 שקל זה אומר שאתה משלם 180-150 שקל לק"ג. אלה מחירים גבוהים מאוד. גם חמאה מיובאת יותר יקרה מקוביית החמאה של תנובה. היום רק תנובה מייצרת חמאה בישראל. לפני הרבה שנים נדמה לי טרה ייצרה חמאה בתל אביב, והם ייצרו את אותה חמאה לשני מותגים, תו אחד לתנובה ואחד לחברה מתחרה והיו אנשים שנשבעו שהשני יותר טוב…".
אתה רואה את הדיונים באינטרנט על הרפורמה בחלב, קורא את התגובות של הציבור, ואתה מבין שהם לא מבינים כלום במה בדיוק מדובר.
"נכון, יש חוסר הבנה מוחלט בציבור בנוגע לענף שלנו. היו תקופות שהיו מסיירים פה הרבה בגלל המכון; היום יש קרוסלות יותר גדולות משלנו ויותר חדישות, אז היום פחות. אבל לא פעם אירחתי קבוצות מהארץ ואתה מנסה להסביר להם: אתה מסתכל על חלב כעל ליטר חלב, משקה חלב וטעים; אבל אני מסתכל על חלב כעל כמה אחוז שומן יש בו, כמה אחוז חלבון, כמה אחוז חיידקים יש לי בחלב ולקטוז, ואם הוא חלב בריא או לא בריא. אני מסתכל על הפרמטרים שלי כדי לייצר חלב מעולה, ואחר כך יש לי משגיח כשרות שבודק לי שלוש פעמים ביום של בד"צ ויש משגיח כשרות של מהדרין, ומצלמות כדי לוודא שאתה לא חולב בשבת. על כשרות בד"צ אני מקבל קצת פחות מ-2 אגורות לליטר לאחר קיזוז של כ-60 אגורות עלות המשגיח לליטר".
בסופו של דבר תעבור ותאושר?
"אני חושב שאיך שהתחילו עם הרפורמה היא לא יכולה לעבור. הרפורמה עברה את הדיון בוועדת הכנסת שבה אמורים היו להוציא אותה מחוק ההסדרים, היא אושרה והשאירו אותה בחוק ההסדרים, ואז במקום להעביר אותה לדיון בוועדת הכלכלה, העבירו אותה לוועדת הרפורמות. עכשיו הרפורמה מחוברת לתקציב אז גם הח"כים שנגד הרפורמה במלכוד. הם לא יכולים להפיל את התקציב ולמעשה להצביע נגד עצמם. אם הם יצביעו נגד התקציב אז הממשלה מתפזרת, אז הצבעה נגד התקציב היא למעשה הצבעה נגד עצמם".
איך אתה רואה את עתיד ענף החלב בישראל?
"תראה, בסופו של דבר יש במערכת איזונים. עושים סקר כדי לקבוע את מחיר המטרה, מי מחזיק במחיר הזה? מועצת החלב שנשלטת על ידי הממשלה. אז נגיד שתיאורטית אתה אומר שאני לא נפגע בגלל שהרפת שלי בינונית, אבל במציאות מחיר החלב נקבע על ידי רפתנים טובים, שהם למעלה בקצה הסקאלה ורפתנים לא טובים, שהם במורד הסקלה – אז המחיר הוא איזשהו ממוצע. לוקחים את המחירים ועושים ממוצע, כולל ההתייעלות.
"עכשיו, ברגע שאתה מוציא את כל הרפתנים הפחות טובים לכאורה והם יורדים מהחישוב – אז הרף הזה יעלה וההפרש שאני אקבל יקטן. זאת אומרת, מעבר לזה שיורידו את מחיר החלב, הרווחיות שלנו תיפגע בכל מקרה. צריך להבין, כשמורידים בבת אחת את המחיר, למעשה אין לך מאיפה להוריד את זה. אני לא יכול מחר על אותה הרפת לפטר שלושה עובדים כדי להפחית את עלויות העבודה, אני לא יכול להגיש לפרות פחות אוכל – שני מרכיבים עיקריים בניהול רפת. כלומר, כשאני לא אקבל תוספת להכנסה אין לי מאיפה להוריד את זה למען ההתייעלות. לכן ההשפעה של המהלך הזה תהיה מיד למטה, כל ה-37 אגורות שהם כביכול יורידו ישר יורדים לי מהרווח, כי אין לי מאיפה לפצות על זה. אני לא יכול להקטין מחר את העדר כי אני צריך להמשיך לייצר את אותה כמות או אפילו יותר, אז עדיין אצטרך את העובדים, עדיין אצטרך את אותה כמות האוכל. הפרה לא תאכל פחות בגלל שאקבל פחות כסף על החלב".
אני מדבר עם מושבניקים, חבר'ה שבמתווה לוקר התאחדו ועשו מה שהבטיחו להם, לקחו הלוואות והם עדיין משלמים על אותן הלוואות.
"נכון מאוד. זה לא רק זה – תלך לעוטף. בשנה שעברה נתנו לרפתות בעוטף מענקים, נתנו להם מכסות, אמרו להם רק תייצרו חלב כדי שתעמדו על הרגליים, ועכשיו הולכים לירות להם ברגליים ברפורמה. אז מה עשית בזה? מה הרעיון? הרי הרפתות שם פעלו והתקיימו רובן בזמן ההפגזות, עם מתנדבים, גם בדרום וגם בצפון. בכפר גלעדי, בסאסא, הלכו ועבדו בזמן מלחמה והמשיכו לייצר חלב, ואספקת החלב לעם ישראל לא נפגעה כהוא זה. ומכליות החלב היו נוסעות בלילה עם אופרציות שלמות של איך להכניס משאית חלב או תערובת ואיך להוציא אותן. וכל המאמצים האלה בשביל מה? כדי שיקצצו לרפתנים את הרגליים?
"יש חבר'ה שגרים פה בגזית, שיש להם שדות והם מנהלים גד"ש, אז ברור שהם קוצרים חצירים וקש לטובת הרפת והפרות. כך שזה לא רק הרפתנים, זה גם החקלאים מסביב והמגדלים האלה יהיו בבעיה. מעבר לזאת, אם אתה הולך לייבא חלב מחו"ל אז גם במחלבות יצמצמו את כמות ייצור החלב, כלומר אתה תוריד גם שם עובדים. זה עולם שלם של מעגלי עובדים שהולכים להיפגע מהרפורמה".
אתה עוד אופטימי?
"אלף כן! תיראה, כל עוד אתה עוסק במקצוע של רפתן ברפת, אם לא ידרסו אותך טוטאלית, אז לייצר חלב זה משהו שלהערכתי עוד הרבה זמן נמשיך לצרוך. גם אם יש תחליפי חלב עדיין יש לחלב את המקום שלו במדף".
יוחאי, אתה עובד ברפת כבר יותר מ־40 שנה ופורש מהתפקיד. כמה מילים על הפרישה מהרפת?
"כן, אני ברפת יותר מ-40 שנה. פרשתי מהתפקיד לבקשתי כי אני חושב שצריך לתת לצעירים להתקדם, חייבים לאט-לאט להוריד את הידיים מההגה ולעשות קצת דברים אחרים, למרות שזה לא קל. מחליף אותי מתן מלינוב, בחור שהוא מרמות מנשה אבל הוא הגיע ל'רפת נופים' עם הפרות של משמר העמק והוא היה ועבד פה לאורך כל התקופה מ-2015. בינתיים אני גם פה ואני עובד ונותן לו להתייעץ איתי בכל דבר. אפשר לעבוד ביחד, אבל אני נותן לו את הבמה. אז אם באים אלינו, אנחנו יושבים ביחד עם ספקים ומתלבטים ביחד ומנצלים את היתרון של ניסיון, למשל אם אנחנו מקבלים הצעות שכבר קיבלתי בעבר ומה אני חושב עליהם".
