יש קו אחד משותף בין כול "הרפורמות" – בכולן יוחלפו מאות או אלפי חקלאים והמערכת התומכת סביבם: מפעלים, עובדים, יצרני תשומות, ביבואן אחד או שניים, מעשירי המשק
*תמונה ראשית: עגבניות בשדה. צילום: יח"צ
בתקופה אחרונה נוחתות על החקלאים סידרה של גזרות כלכליות הממותגות לציבור כ"רפורמות":
א. הרפורמה בענף החלב.
ב. הסכם הסחר עם ארה"ב.
ג. פתיחת יבוא הפטם מברזיל ועוד.
הרפורמה בחלב מוכרת ותפגע מאד בענף ובסעד, דובר בה רבות, מקווה שהציבור יודע לסנן את הסילופים ואי הדיוקים ששומעים מגורמים שונים בגזרת האוצר ולא ארחיב.
ארחיב על הסכם הסחר עם ארה"ב שהוא פחות בולט למרות שנזקיו לחקלאות עצומים. ההסכם מוריד את מכסי המגן שיש לחקלאות מול ארה"ב. מכסים אלה סוכמו בעבר עם אנשי המקצוע של שתי המדינות, מתוך ההבנה שמדינה קטנה יכולה בקלות להידרס ע"י החקלאות והתעשייה החקלאית האמריקאית.
תפוחי אדמה לתעשייה זה ענף של 140,000 טון בשנה. עוטף עזה וסעד הם חלק משמעותי ממנו. המפעלים נמצאים בשדרות ובצפון. אין לנו יכולת להתמודד ללא הגנה מול ארה"ב, בגלל שאנחנו מגדלים בתנאים שונים: בארה"ב יש סיבסוד לחקלאים, בנוסף יש פערים בכמות ומחיר המים, בגובה הארנונה, בעלות הרגולציה, בכשרות ומע"מ. רוב הסעיפים האלה הם עלויות שאנחנו ומפעלי הייצור משלמים למדינה. כך, המדינה שגורמת למוצר שלנו להיות יקר, מפקירה אותנו ללא הגנה לשוק הפתוח ואומרת לנו תתמודדו… אין לנו בעיה לשרוד בשוק פתוח אנחנו רק מבקשים תנאים שווים.
ויש עוד סוגיה כבדה בתעשייה – העצירה בשבתות וחגים. בארה"ב המפעלים עובדים כ-350 יום שנה, בישראל כ-250 יום. לא אסבך אתכם בתחשיבים, אך הפער הכלכלי שנוצר משמירת השבת והחגים משמעותי.
אטריח אתכם בענף גדול קצת יותר – עגבניות לתעשייה. ענף של 180,000 טון, גידול מוביל בצפון ושם גם המפעלים. בארה"ב – בירת הקטשופ – מייצרים כ-10 מיליון טון בשנה. התוצר הבסיסי מהמפעל הוא רכז בחבית אטומה של 200 ק"ג. את החבית ניתן לשמור בכול מקום, אפילו על משטח פתוח כמה שנים. נניח ששנה מסוימת יש יבולים טובים בארה"ב, במקום 10 מיליון טון אוספים 11. מה יעשו באמריקה עם מיליון טון? הם יחפשו מדינה שאין בה מכסי מגן, יש בה טייקון שרוצה לייבא, יעמיסו אוניה או שתיים ויורידו את החביות על משטח בישראל. וכך ייסגר הייצור והענף בישראל ל-5 שנים. ישראל הופכת להיות "המסלקה" של עודפי אמריקה.
ומי שחושב שהסחר בהסכם עם ארה"ב הוא באמת פתוח טועה. אנחנו הורדנו את המכסים, אך האמריקאים שמו מכס חדש על היצוא שלנו – 15%, למשל על הגזר של סעד. היוצרות התהפכו, מדינת הענק מגינה על עצמה מהננס מישראל.
יש קו אחד משותף בין כול "הרפורמות" – בכולן יוחלפו מאות או אלפי חקלאים והמערכת התומכת סביבם: מפעלים, עובדים, יצרני תשומות, ביבואן אחד או שניים, מעשירי המשק. אנחנו צריכים להיפרד מהתמימות – "מוכרים" אותנו לטייקונים בתהליך מתוחכם ומורכב ואנסה להסביר.
יש תאוריה שמגיעה מהימין הכלכלי הקיצוני בארה"ב, בישראל דוחף אותו "פורום קהלת". התאוריה מטיפה לשוק פתוח ללא מעורבות ממשלתית. התאוריה הזאת משחקת לידי החזקים. בשוק פתוח עובד חוק הג'ונגל – החזק שורד ומשמיד את המתחרים. לא סתם כמה מיליארדרים מממנים את הפעילות של "פורום קהלת".
רוב השוק בישראל פתוח, עבר לידי קבוצות שליטה גדולות – נהיה, כצפוי, שוק ריכוזי, ולכן ישראל יקרה ביחס ל-OECD. יש כמה מוצרים שיוצאים מהכלל: ירקות ופירות. הסיבה פשוטה – אין ריכוזיות, יש אלפי חקלאים שמספקים. השוק הזה שבאוצר קוראים לו "סגור", הוא השוק היחיד שפתוח.
לא דיברתי על האחיזה בקרקע ולא על התלם האחרון, שאנחנו מחזיקים בו לאורך 5 ק"מ מול ג'בליה וסג'עייה, ולא דיברתי על ביטחון המזון שחשיבותו רבה, התרכזתי בסוגיה הכלכלית שפחות מוכרת וביחסי הון ושלטון שמזינים אותה.
עמדתנו החקלאים זוכה לתמיכה רחבה בכול הקשת הפוליטית מימין ומשמאל. חבל שהגורם המחליט נגדנו, ולדעתי הוא איבד את דרכו.
* הכותב הינו מזכיר מגדלי ירקות בקיבוצים, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ סעד
