לאחרונה השתתפתי בסמינר מעניין על העיר יפו שאורגן על ידי אבות ומייסדים במלון יערים מעלה החמישה. הסמינר פרשׂ את ההיסטוריה המעניינת של יפו ומגוון רחב של נושאים הקשורים לעיר שהולידה את תל־אביב – מאז אזכורה התנ״כי ועד סיפורי הפרדסים שהקיפוה.
אישית היה חסר לי אזכור לדבריו של אהוביה ארליך, בעלה של בת דודתי שולה, שסיפר לי לפני כשישים שנה כי סבתו, נכדת מייסד נס ציונה, טמונה מתחת לכביש הסמוך לגדר בית העלמין היהודי ביפו. לדבריו, בפקודת חסאן באק הטורקי, קברה כוסה בחומר שבו השתמשו בימים ההם לסלילת הכביש העובר כיום בסמוך לשארית בית העלמין במקום.
עוד חסר היה בעיניי אזכורו של עניין חשוב מאין כמוהו – חשיבות זן התפוזים המצוין, השמוטי, בהפיכת יפו לעיר משגשגת. הזכירו את תעשיית הסבון ועוד כמה תעשיות זעירות יחסית לענף הפרדסנות שסגסגו בעבר ביפו, אך מה שהפך את "יפו" JAFFA למותג ולשם דבר באירופה הצפונית היה "תפוח הזהב" היפואי – השמוטי.
השם שמוטי בערבית מציין כנראה את צורת הפרי, המזכירה את צורת הזכוכית המגינה על להבת האור בעששית הנפט של פעם. השמוטי ויפו – אחד הם. פרדסני יפו היו יצרנים וסוחרים מצוינים וידעו לדאוג שתפוזי שמוטי יגדלו ויתנו את פרי השמוטי בסביבת יפו בלבד. כיום יש חוקים המחייבים כינויי מוצר חקלאי לפי מקורותיו הגאוגרפיים, שמפניה לדוגמה, השמורה לייצורו ושיווקו רק מאזור ייצור מסוים בעולם. יינן שייצר משקה באזור אחר אינו רשאי לכנותו בשם התלוי בגאוגרפיה. כך גם מוצרים אחרים, כגון חלומי קפריסאי או גבינות אחרות, ששמם נשמר ואסור לשימוש מסחרי באירופה על ידי יצרנים מחוץ לאזורם.
השמוטי הוא תפוז מצוין, מבשיל בין סוף דצמבר לסוף מרץ ותחילת אפריל. קליפתו עבה מעט , מתקלפת בקלות יחסית, כמעט כקליף, הוא חסר כמעט זרעים ובעל טעם משובח. מקורו במוטציה סומטית (ספורט בפי הגננים) שאירעה כנראה בפרדסו של פרדסן יפואי בשם איוב, בעץ תפוזים מהזן המקומי בלדי.
הבלדי פירותיו היו עגולים, קליפתו חלקה והיה גדוש זרעים. במוטציית השמוטי תוקנו חסרונות אלה והתקבל תפוז גדול יותר, קליפתו פחות חלקה והוא חסר כמעט זרעים. הפסיקו לגדל בלדי מזמן ולכן קשה לדעת עד כמה מוטציה זו שכיחה הייתה. היו גם טענות כי השמוטי אינו מוטנט אלא זריע של תפוז בשם מלטז, הדומה לו חיצונית.
העובדה היא כי השמוטי שינה את פרדסנות יפו, שכבר מומחי הצבא של נפוליאון ציינו את יפי פרדסיה – אף שבימיהם עדיין לא הכירו את השמוטי. מתי בדיוק התגלה השמוטי? קשה לקבוע, אך ידוע כי בשנת 1850 כבר נשלחה תיבת שמוטי אחת מנמל יפו לחצר מלכת אנגליה. איכותו עודדה את פרדסני יפו להרחיב את נטיעתו.
בהיותו מוטנט ומועט זרעים, ריבויו נעשה בהרכבה על כנת הלימטה המתוקה. בעקבות צירוף ההרכבה הזה, הקדימו פירות השמוטי להבשיל וקליפתם הייתה עדינה יותר כבר משנות הנטיעה הראשונות.
הצלחת השמוטי באנגליה ובארצות הצפון עודדה נטיעה נרחבת של הזן בסביבת יפו – תחילה, בעיקר על ידי נוטעים ערבים ובהמשך גם על ידי נוטעים יהודים; בסביבת יפו בתחילה ובהמשך במקווה ישראל ובמושבות.
לצורך הכנת שתילי שמוטי נזקקו היהודים לחומר ריבוי של הזן המובחר, אך פרדסנים ערבים נמנעו מלספק להם חומר ריבוי. מסופר כי פרדסנים יהודים שכרו את שירותיהם של גנבים ערבים שתלשו עבורם ענפים מעצי השמוטי ביפו. לאחר מחזור או שניים של ריבוי השמוטי בפרדסי היהודים כבר היה בידיהם די חומר להמשך הרחבת הענף בכל מקום שנמצא זמין לנטיעה ונמצאו בו מים מתוקים דיים להשקיית העצים.
אם לגידול המקומי של הזן המצויים במשק היהודי נמצא פתרון, הרי הערבים והיהודים כאחד, עשו הכול כדי לשכנע את העולם כי השמוטי מתאים לנטיעה רק בסביבתה הקרובה של יפו – זן בעל דרישות גאוגרפיות ייחודיות, לא מכוח חוק אלא מכוח טבעו לגדול ולעשות פרי משובח רק באזור מוגבל זה.
כיצד עשו זאת? על ידי היענות לפניות של מגדלים בעולם שביקשו לגדל שמוטי – אך כנראה סיפקו להם חומר ריבוי של זנים אחרים. וכשגילה המגדל כי השמוטי שגידל אינו דומה לזה שראה בביקורו בלונדון, ענו לו: הרי אמרנו לכם כי הזן גדל רק ברצועת חוף צרה ליד יפו. זו אגדה אורבנית אבל חלקה ודאי תואם מציאות, כי שמירת זן בימים שטרם חוקי זכויות מטפחים חייבה תחכום רב, די היה בענף בודד כדי להתחיל בגידול זן אצל מתחרים בארצות שופעות קרקע ומים ואמצעי יצור זולים שהיו פוגעים ברווחיות הגידול בארץ בה הזן פותח.
סיפורו של השמוטי בפרדסי יפו מתקשר למין הדרים שונה לחלוטין – האתרוג. השמוטי היה זן מאכל מצוין, ואילו האתרוג כולו הדר ומשמש לקיום מצוות ארבעת המינים בחג הסוכות. פרדסני יפו גידלו אתרוגים עבור היהודים בערי הקודש, שנים רבות בטרם התגלה השמוטי.
- מר יהוסף שוורץ, יהודי חרדי שעלה לארץ ישראל מגרמניה בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה, למעלה מכרבע ומחצית המאה בטרם העלייה הראשונה והשנייה בהתאם, בטרם עלה למד באוניברסיטה והפך לגיאוגרף. בהגיעו, תר את הארץ וחיפש קשר בין המציאות בימיו לימי הזוהר של ארץ ישראל בעבר. כמובן שהגיע גם לפרדסי יפו – מקום גידול האתרוגים שסיפקו את קהילתו בירושלים.
- שאלה חשובה בהכשר האתרוגים בה התעניין יהוסף שוורץ , הייתה גידולם על עצים בלתי מורכבים. במהדורה ראשונה של ספרו תבואת הארץ משנת 1845 נכתב , כי פרדסני יפו אינם מרכיבים את עצי האתרוג. על מה ביסס זאת? על נתון פשוט ומשכנע לפיו פרדסני יפו אותם פגש לא היו בקיאים במלאכת ההרכבה. ואילו במהדורה הרביעית של הספר, שיצאה בשנת 1865, לאחר פטירתו, נכתב כי פרדסני יפו עוסקים בהרכבות.
- מה קרה באותן עשרים השנים? ראשית – הצלחת השמוטי, שכאמור גידולו אפשרי היה למעשה רק בהרכבה. שנית – הופעת מחלת הגומוזיס, מחלה מעין פטרייתית (נושא טקסונומי סבוך וחדשני שאעסוק בו במסגרת אחרת) התוקפת מיני הדר שונים ובעיקר אתרוגים.
- פרדסני יפו ידעו מניסיונם כי הגומוזיס אינה פוגעת בעצים המורכבים אצלם על לימטה מתוקה.
- ושוב במסגרת אחרת אעסוק בעניין עמידות כנת הלימטה המתוקה למחלת הגומוזיס, עניין המתקשר לפרק בספרו של מאיר שלו רומן רוסי. זה פרק משעשע על הצלה מופלאה של פרדסי פתח תקווה על ידי סבו באמצעות הרכבות תמך של כנות חושחש. ההרכבה משפיעה מעט על טעם ואיכות הפרי והיא מצילה ממש מפני גורמי מחלות ומזיקים. הבעיה של הרכבה באתרוג אינה בעיית טעם וצורה אלא בעיה הלכתית הקובעת כי פרי אתרוג יפה ומהודר ככל שיהיה מעץ אתרוגים מורכב, אינו כשר לקיום מצוות ארבעת המינים.
משום כך יצאה כעשרים שנים לאחר הפרסום בתבואת הארץ משלחת מיוחדת מטעם רבני ירושלים, שכללה את הרב משה יואל סלומון, לבחון אם בעלי הפרדסים הערבים ביפו נוהגים להרכיב את עצי האתרוגים מהם סיפקו לאורך השנים את הפירות לקיום מצוות "ולקחתם לכם פרי עץ הדר" לקהל היראים בירושלים. המשלחת עשתה מלאכתה נאמנה, חפרה ליד צוואר השורש של עצי האתרוג ביפו ומצאה כי אכן חלק מעצי האתרוגים שגודלו ביפו – מורכבים היו, והם הוסיפו בדוח שכתבו כי נדרשו מומחים לקבוע אילו מעצי האתרוג הגדלים בפרדסי יפו נותרו בלתי מורכבים וראויים לברכת הקהל. אך חשוב להדגיש כי בעייתם הקשה של האתרוגים המורכבים לא נגעה כלל להמשך החיבה לקהל בארץ ובעולם של פירות שמוטי מורכב.
חלפו מאז כמעט מאה שנים של הצלחת תפוזי השמוטי עד שהזן התחיל מאבד ממעמדו בארץ לטובת זני הדר אחרים, חלקם שונים לחלוטין דוגמת מנדרינות מצוינות וקודם אשכוליות ורודות ופומלית מתוקה וגם זני תפוזים אחרים, פרי מוטציות מעניינות מקדימות ואפילות משל השמוטי, שנמצאו בין תפוזי הוושינגטון טבורי.
אבל מעניין לציין כי השמוטי נותר זן תפוזים מצוין וחסרונו העיקרי, כי בפירות כמו בשמלות לאופנה – משקל שיווקי מכריע. בעניין האופנתיות יש את הסיפור של פאנל מקצוענים שארגן אחד ממנהלי ענף ההדרים בארץ לאחר פירוק המועצה לשיווק פרי הדר. למפגש הפאנל הוזמן מומחה שיווק דרום אפריקאי והוא עמד מול הקהל ומנה אחת לאחת את תכונות התפוז האידאלי לדעתו. רשמתי את התכונות החשובות שמנה וציינתי מה מהדברים תאם לשמוטי ובסיכום התברר לי כי בכל אחד מהסעיפים שציין, השמוטי היה מצוין, פרי נאה, טעים, מתקלף, צבע יפה ועמיד במשלוח, ולמרות הכל בארץ מגדלים היום פחות שמוטי ומייצאים הרבה פחות תיבות שמוטי מאשר בימים שהמומחה פירט אחת לאחת תפוז אידיאלי כדוגמה ממש לשמוטי, בעיקר כיוון ששכח לכלול במשוואה את תופעת האופנתיות בהתייחסות שווקים לפירות, ושנית כי שוקי אירופה מוצפים בתפוזים מצוינים ממקומות בהם הוצאות היצור – כולל מים, עיבודים, קטיף ומשלוח – זולים מאשר בארץ. 'זה הכל כלכלה טמבל', כלל נכון אפילו לתפוחי זהב.
ספרות
בר-יוסף, משה 1988. קץ עידן השמוטי בארץ – קיצה של הפרדסנות או סיבה ליקיצת הענף. עלון הנוטע, מ"ב : 827-829
- הכותב הינו גמלאי, בעבר מייסד ומנהל המעבדה על שם שמואל טולקובסקי לחקר מחלות הדרים וסובטרופיים, המכון להגנת הצמח מרכז וולקני, בית דגן
