יבול שיא
הרפת והחלב
נעם יין 2

לחזור מתורנות רפת ולמזוג כוס יין

2 דק' קריאה

שיתוף:

מורכב, צנוע, מתחכם או בגובה העיניים. יין יכול להיות יוקרתי וגם עממי ונגיש. נעם פלד דינסטג מרמת יוחנן גילה את העולם הזה דווקא בסופרמרקט

הסיפור שלי עם יין התחיל בילדות, בקבלות שבת בקיבוץ רמת יוחנן, שאני קורא לו בית. זוכרים את יינות הקינוח ואת היינות הפושטים החמוצים שהיו מגישים על השולחנות בחדר האוכל? מזגנו אותם אל כוסיות פלסטיק קטנטנות, שגם אותן היה קשה לסיים. אבא שלי דווקא היה יצירתי: חצי מהכוסית נמזגה אל צלוחית המרק כדי לשפר אותו, ניצול מירבי של מה שנמצא על השולחן ומשאבי טעם מצומצמים (לפעמים זה באמת היה יותר טעים, ולפעמים – לא).  

באותן שנים, היין בישראל טרם יצא מהמחשכים אליהם נכנס בזכות 1,300 שנות כיבוש מוסלמי. במשך יותר מאלף שנה, האזור הזה, שפעם ייצא יין רב מוניטין אל שועי עולם, הפסיק בבת אחת את הייצור המסחרי, וכך הוסגו לאחור הן היכולת לגדל ענבים ולייצר מהם יין והן הרגלי צריכת היין. 

עודף מ-50 

גם ההתעוררות המחודשת של עולם היין בשנות ה-80 וההתפתחויות שבאו בעקבותיה, לא השפיעו על הרגלי צריכת היין של האוכלוסייה הרחבה עד העשור הקודם. רוב היינות שנצרכו בישראל היו או יקרים וכבדים או זולים ופשוטים. רק מי שהיה לו ״חבר שמכיר״, או שורשים בצרפת, איטליה, ספרד, דרום אפריקה וארצות יין ותיקות אחרות, נחשף ולמד את הטעם וההרגל הנרכש.  

בעשור שעבר, הראשון במאה ה-21, משהו השתנה: האינטרנט כרסם בהגמוניה של אדוני הטעם שקבעו מה יותר טוב, והרבה יינות טובים וסגנונות מעניינים ומגוונים שהתחבאו מתחת לרדאר התגלו, צרכנים החלו לחפש גם משהו חדש ולא רק את המוכר. המהפכה הזו טפטפה גם לישראל, ופתאום אפשר היה למצוא הרבה יינות באיכות טובה ובמחירים שפויים, עם עודף מ-50. אם אפשר באירופה, אז למה לא אצלנו? 

גם הקורונה תרמה לעלייה בצריכת היין, שעדיין עומדת בצל מול שכנינו הרחוקים באירופה, אבל מתחילה לזקוף קומה. ההסתגרות בבית וההכנסה שהתפנתה ממסעדות ובתי מלון שנסגרו עשתה את שלה, ומשלוחי היין תפסו תאוצה. היקבים בארץ לא נשארו אדישים, והחלו להציע נשנושים למבקרים וסלסלות פיקניק מושקעות. 

יין במרכול הקיבוצי 

הגל הזה של עניין ופתיחות כלפי עולם היין מחלחל כמובן גם אל התנועה הקיבוצית, גם אם לאט יותר. מי שגדלו על ערכי הצנע, כולל אלה ששותים יינות פשוטים במחירים נגישים, לא ישנו את הרגליהם בין לילה. מי שהגיבו מהר יותר למה שאחרת נראה כמו נהנתנות, הן בקיבוצים והן מחוצה להם, הם הצעירים יחסית בגילאי 25 ומעלה, שרואים את העולם במשקפיים אחרים, משוחררים מתפיסות ישנות, אינם רואים צורך בלהסתפק במועט וחיים את הרגע יותר בטבעיות, פתוחים למה שיש לזירות האוכל והתיירות בישראל של 2022 להציע. 

יש הרבה דברים יפים וגם מבלבלים בעולם היין: הוא יכול להיות פשוט כשם שהוא מורכב, צנוע כפי שהוא יכול להיות יוקרתי, מתוחכם או מתחכם או ישיר ובגובה העיניים. למי שרוצה להכיר יותר אני ממליץ קודם כל לטעום בכל הזדמנות, לא לפחד לשנות הרגלים, ליהנות מהרגע ומהחוויה דרך הטעם והחושים האישיים ולא דרך הסברים של אחרים. למתחילים כדאי לנסות את היינות הצנועים יותר – לוקח זמן להעריך ולהבין הרבה מהיינות היקרים – ומשם לטפס למעלה. בארץ הצטברו שלל קורסים להכרת עולם היין, ואני ממליץ על אלה של WSET הבינלאומי-לונדוני שיש לו כבר כמה שנים שלוחה מוצלחת בישראל. 

לסיכום, יין פותח אפשרות להנאה, שתורמת לאיכות החיים ובריאות הגוף והנפש. לא צריך לחכות לאירוע או שיגיעו חברים, זו לא בושה למזוג כוס יין בערב, גם עם סלט וחביתה, ורק יעצים את הרגע. שנשתה יין – ולא רק בסדר פסח. לחיים! 

הכותב משווק יין בקיבוצים ועורך סדנאות טעימה 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"בדרך כלל אני כותבת על אחרים," אומרת עדינה בר-אל, כתבת העיתון, חברת מושב ניר-ישראל * "הפעם החלטתי לכתוב עלי, ויותר נכון – על כל בני הדור שלי, הדור שגדל עם המדינה החדשה, הדור שהוריו
8 דק' קריאה
בצל המלחמה, ובצל הביטולים במערכת החינוך לאור המצב הביטחוני והאיום האיראני, הצליחו בתנועה החדשה בשומר החדש לקיים את מפעלי פסח המסורתיים כשהשנה המסעות היו מרגשים במיוחד.החניכים והחניכות צעדו בעקבות הגיבורים והגיבורות, וערכו מפגן הזדהות
2 דק' קריאה
בעקבות ביקורו של המחנך הנודע יאנוש קורצ'אק באשדות יעקב הוא שלח לילדי בית הספר מיקרוסקופ, מפות וציוד לימודי יקר. הילדים החזירו בחוברת בה דמיינו כיצד יסתיים ספרו "המלך מתיא הראשון" בכתבה משולבים קטעים מכתבה
3 דק' קריאה
למה חשוב שהטילים האיראנים יהיו מדויקים ואיך זה קשור לסדרת המשטרה C.S.I לאס וגאס? הרפתקאות הדי בן עמר בלילה אביבי אחד שלא ישכח   בעשר בלילה ירדה חניה זוגתי-לחיים-ארוכים מחדרה וניצבה בפתח החדר שלי.  "עשרות
4 דק' קריאה
אנשי תנועות הנוער הציוניות, אשר רבים מהם הפכו לחברי קיבוצים, פעלו ב-1944 בבודפשט להצלת יהודים תוך סיכון חייהם. בני הדור השני, "שגרירי המחתרת", פועלים כדי שמפעלם של ההורים לא יישכח *תמונה ראשית: משה אלפן,
6 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן