לעצור את הביביזם

אלדד שלם מציע למרצ להתחדש ולמפלגת העבודה לחשב מסלול מחדש

מערכה גורלית 

נתחיל מהסוף. מדינת ישראל נכנסת לעוד מערכה גורלית על עתידה. זו אמירה שהופכת לנדושה ובנאלית כמעט כשהיא שבה ונאמרת כל שנה, אך דומה שלמרות זאת היא עדין נכונה. בעת הזו, עבור כל אלה החרדים לדמותה הדמוקרטית ויושרתה של מדינת ישראל, ישנו מהלך הכרחי של יצירת מערך בין שתי מפלגות השמאל הציוני – העבודה ומרצ. זה הכרחי טקטית כדי להבטיח ששום קול באגף הזה לא ילך לאיבוד. זה גם חיוני אסטרטגית כדי לייצר בסיס מתואם להעצמת הקול הזה בתוך השיח הציבורי הישראלי. 

בהמשך לפתיח, רבים מדגישים את הגורליות סביב הציר של החשש מאבדן דמותה הדמוקרטית של המדינה עת נפילתה בידיהם של נתניהו/בן גביר/סמוטריץ'. זהו בוודאי ציר חשוב ומכונן. אך בצידו ישנם עוד צירים משיקים שגם בהם הולכת המדינה ומאבדת את דמותה כמדינה שניתן לחיות בה או שיש טעם לכך. 

סולידריות חברתית ואנושית 

המענה המלא לכל צירי האיום הוא חזרה לניהול המדינה על בסיס ערכים של אחריות ממלכתית לשירותים חברתיים הכרחיים וביזורם לרבדים שלטוניים וקהילתיים קטנים (ולא לתחרות כגורם מארגן בלבדי). זאת בצד חתירה לקיום משותף עם הציבור הערבי במדינה ולהתקדמות לקראת הסדר עם כל העמים הסובבים אותנו. כל אלה גם יחד יכולים להיקרא שמאל בשיח הישראלי. לטעמי עדיף לומר שכולם נובעים מערך הסולידריות החברתית והאנושית באשר היא. 

חשוב לומר שגורלה של ישראל תלוי ביכולתה לחזור ולפעול על בסיס הערך הזה ולא רק בשאלות הנוגעות לעצם תפיסת השלטון על ידי של נתניהו והציר הדתי -לאומני שהוא יצר סביבו. משום כך הכרחי לישראל, כמדינה דמוקרטית ויהודית, שיקום כוח פוליטי ציוני חזק ומשמעותי הפועל על בסיס ערך זה ובונה תוכניות פעולה לאורו.  

לעבר גבול אחוז החסימה 

בישראל יש בגדול שתי מפלגות ציוניות המבוססות על ערך זה. האחת, מפלגת העבודה הייתה בעברה מפלגת שלטון פרגמטית שחיברה אליה ציבורים הנוטים יותר למרכז הזירה הציבורית. השנייה, מרצ, הייתה מפלגה יותר אידיאולוגית ששאפה להשפיע קודם כל דרך הצבת דרישה ערכית מוסרית כשיקול מרכזי הגובר על צעדים פרגמטיים ופשרות עם קהלים אחרים.     

המדיניות הפרגמטית של מפלגת עבודה, כמו גם רוח הזמן הליברלית, יצרה טשטוש ערכי שאיפשר לחלק ניכר מציבור בוחריה לעבור בשעות משבר מנהיגותי למפלגות מרכז מוצהרות, כאלה שערכי הסולידריות החברתית אינם הדגל המובהק שלהן. במצב שנוצר, ובמיוחד לעת צמיחת מנהיג בעל שיעור קומה מוכח, המרכז אליו פזלה בעבר מפלגת העבודה – תפוס בעת הזו. 

מן העבר השני, במרצ – ההתעקשות על העמדה הצודקת (ולפרקים אולי גם צדקנית) של מנהיגיה בעשור האחרון הביא לצמצום עקבי בכוחה עד אל עבר גבול אחוז החסימה . כדי לצאת מהאיום הקיומי חייבת המפלגה לחפש מנהיגות חדשה וחיבורים לקהלים חדשים. למרבה הצער, החיבור לציבור הערבי לא צלח עד לרגע זה וקהל זה מצא דרכים אחרות לחיבור פוליטי אל הציבור היהודי. 

הבדלים עקרוניים שוליים 

במצב זה, ההבדלים העקרוניים שבין מפלגת העבודה לבין מרצ נותרים שוליים. בהמשך לדברים שכתבו כאן רן כוחן ואלישע שפירא ואחרים, מתבקש אותו מהלך של הליכה במשותף לבחירות.   

מרצ מצידה חייבת לבחור, כאמור, מנהיגות חדשה שתהיה פתוחה לקהלים חדשים מבלי לאבד את הקול המוסרי שלה . למרבה המזל עומד מנהיג כזה לבחירה – יאיר גולן. 

מפלגת העבודה חייבת לחשב מסלול מחדש, לצאת מהלך הרוח הפוזל אל המרכז (התפוס) ולחדד את המסרים הערכיים שלה ואגב כך לחפש את הדרך ללבבות של ציבורים חדשים בקרב ארגוני עובדים, ועדי שכונות והנהגות מקומיות. 

שתי המפלגות צריכות לאחד צעדים במאבק על סדר היום החברתי/ערכי של המדינה. זאת לעבר יותר סולידריות חברתית על כל רבדיה ויותר אחריות של המדינה לשירותים החיוניים. 

תנאי לשימור כוחם של הקיבוצים 

ומילה לחברי הקיבוצים: היכולת לגבש כוח הנושא בראש הדגל את ערכי הסולידריות החברתית הנו תנאי הכרחי לשימור כוחם, מעמדם וזכויותיהם של הקיבוצים, כארגונים המבוססים על ערכים אלה. מהלך מעין זה לא יכול להיות מובל על ידי מפלגת מרכז כזו או אחרת, אלה הנמצאות שם יכולות לכל היותר למזער נזקים שנגרמים לקיבוצים כתוצאה מהערכים הדומיננטיים בשיח החברתי בישראל, אך לא לייצר תקווה וסיכוי לשינוי ערכי בחברה הישראלית – שינוי שכל כך חיוני לה ולנו. 

במצב שנוצר נכון שחברי קיבוצים, שאינם חברים במפלגה אחרת, ושעתיד המדינה והתנועה חשוב להם, יתפקדו, ולו טקטית, למרצ כדי לסייע בבחירת יאיר גולן. יאיר הוא דמות שיכולה להוביל את הדרך לשילוב הכוחות ההכרחי. אלה שהם חברים במפלגת העבודה נקראים לחבור למהלך של איחוד הרשימות. הוא חיוני במישור הערכי והאסטרטגי של התנועה הקיבוצית. הוא הכרחי כדי למנוע אבדן קולות לגוש שאמור לחסום את נתניהו.