יבול שיא
הרפת והחלב
מאיר אריאל

שיר כאב עובר ושב – על החיבור בין עמיר פרץ לאורלי לוי אבקסיס

2 דק' קריאה

שיתוף:

שיר כאב עובר ושב: לפני כמה ימים, צפיתי בפעם השלישית או הרביעית בסרט "מסע הבחירות של מאיר אריאל" שצולם לפני יותר משלושים שנה. הסרט מתאר את המסע שערך אריאל בחול המועד סוכות, מקרית שמונה בצפון עד קיבוץ סמר בערבה, מלווה בידידיו ובלהקת "קריזמא" – המוזיקאים יהודה עדר, מיקי שביב, רע מוכיח, ושדרן הרדיו יואב קוטנר שהצטרף למסע על תקן מראיין ומתופף. את הסרט ביים אידו סלע לשעבר מכפר הנשיא. צילם וערך נפלא מיכה ליבנה לשעבר מקיבוץ בית השיטה, והפיק איתי לנדסברג ידידי, לשעבר מקיבוץ תל יוסף.

אני מציין בכוונה את שמות הקיבוצים, כי נראה לי שיש בזה גם משהו סמלי. זה סרט בלתי נשכח שאפשר לצפות בו שוב ושוב, אבל נדמה לי שהוא מצביע על משהו מאוד משמעותי בחברה הישראלית. לקראת סוף הסרט (דקה חמישים אם אני לא טועה) מגיע מאיר אריאל (שנקרא בפי העסקן המקומי "מאיר אריאלי") לעיר ירוחם. זה ערב שמחת תורה. על הבמה עומדת להקת שמחות מקומית. מישהו ניגש למאיר ומבקש ממנו שיעלה לבמה וישיר שיר. מכאן מתפתח מעין דו שיח נוגע ללב וגם מצחיק לפרקים. מה שעומד שם באוויר זה המרחק הברור, הבלתי ניתן להכחשה בין הקיבוצניק ממשמרות (אריאל) – הגרסה הישראלית הכי קרובה לבוב דילן, לבין הקהל המקומי. וזה אם תרשו לי קפיצה חדה משהו לעולם הפוליטי העכשווי, מה שמסביר אולי את העובדה שביום חמישי האחרון, בבית העיתונאים בתל אביב, עמדו על הבמה עמיר פרץ משדרות יחד עם אורלי לוי מבית שאן, ולא עמד שם אהוד ברק (יליד קיבוץ משמר השרון…). אז נכון – יש הבדל גדול בין לוחם הסיירת המהולל שחובט שוב ושוב באגרופיו באוויר (פחד אלוהים), לבין "הליצן המשתומם" אריאל, ובכל זאת המרחק הזה שכנראה לא ניתן גם עכשיו לגישור, (אפרופו מפלגת "גשר"…) רבץ שם כבר אז – כמה עצוב וחבל – באוויר.

שיר כאב עובר ושב

אין מדובר כמובן ב"כתב אשמה". אשמה היא תמיד עניין שסוגר והופך אותנו למתבצרים ומגוננים ומתחפרים כל אחד בעמדתו, וגם יהיה מוגזם אני חושב, לבקש מהטרובדור הנהדר אריאל, להעמיס על כתפיו את כל תוגת השמאל. הוא בטח לא היה מעוניין לעשות את זה גם עשרים שנה אחרי מותו. ובכל זאת נראה לי שהקטע המסוים הזה מדגים משהו יותר עקרוני. לצערנו הרב ה"שמאל" הישראלי, שאם כל ההסתייגויות המובנות מאיר אריאל היה אחד מנציגיו, לא הצליח להתנחל בלבבות של האנשים, בטח לא של תושבי ירוחם כמשל.

ומילא העבר – אני רואה קצת בעצב יש לומר, איך רבים מחברי בשמאל ממהרים לגנות את החיבור בין עמיר פרץ לאורלי לוי אבקסיס, ושולפים במהירות את עברה ב"ישראל ביתנו" ואת תמיכתה בחוק הלאום.

לכל אלה צריך לומר – הנוכחות הציבורית של אורלי לוי אבקסיס, לא נקייה לפעמים מממד פופוליסטי בולט, ומחלקים בעייתיים ואפילו קשים וצורמים, ובכל זאת החיבור הזה בינה ובין מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ, מציע אופק אחר שיש בו גם פוטנציאל לא מבוטל. חבל אם קיבעון מחשבתי כזה או אחר מצד אנשי השמאל, יפריע עכשיו להתבונן בו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"בדרך כלל אני כותבת על אחרים," אומרת עדינה בר-אל, כתבת העיתון, חברת מושב ניר-ישראל * "הפעם החלטתי לכתוב עלי, ויותר נכון – על כל בני הדור שלי, הדור שגדל עם המדינה החדשה, הדור שהוריו
8 דק' קריאה
בצל המלחמה, ובצל הביטולים במערכת החינוך לאור המצב הביטחוני והאיום האיראני, הצליחו בתנועה החדשה בשומר החדש לקיים את מפעלי פסח המסורתיים כשהשנה המסעות היו מרגשים במיוחד.החניכים והחניכות צעדו בעקבות הגיבורים והגיבורות, וערכו מפגן הזדהות
2 דק' קריאה
בעקבות ביקורו של המחנך הנודע יאנוש קורצ'אק באשדות יעקב הוא שלח לילדי בית הספר מיקרוסקופ, מפות וציוד לימודי יקר. הילדים החזירו בחוברת בה דמיינו כיצד יסתיים ספרו "המלך מתיא הראשון" בכתבה משולבים קטעים מכתבה
3 דק' קריאה
למה חשוב שהטילים האיראנים יהיו מדויקים ואיך זה קשור לסדרת המשטרה C.S.I לאס וגאס? הרפתקאות הדי בן עמר בלילה אביבי אחד שלא ישכח   בעשר בלילה ירדה חניה זוגתי-לחיים-ארוכים מחדרה וניצבה בפתח החדר שלי.  "עשרות
4 דק' קריאה
אנשי תנועות הנוער הציוניות, אשר רבים מהם הפכו לחברי קיבוצים, פעלו ב-1944 בבודפשט להצלת יהודים תוך סיכון חייהם. בני הדור השני, "שגרירי המחתרת", פועלים כדי שמפעלם של ההורים לא יישכח *תמונה ראשית: משה אלפן,
6 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן