יבול שיא
הרפת והחלב
יפעת אלון

חולי קורונה מתקשים ואף נמנעים מלשוב לשגרה

2 דק' קריאה

שיתוף:

צוות העובדות הסוציאליות של כללית במחוז חיפה וגליל מערבי: "מסתמנת תופעה חדשה של חולי קורונה או אנשים שהיו בהסגר ממושך אשר מתקשים ואף נמנעים מלשוב לשגרה"

בצד השמחה על הסרת מגבלות ההסגר עם האפשרות לשוב לעבודה, לפעילות וללימודים, נתקל צוות העובדות הסוציאליות של כללית במחוז חיפה, במהלך שיחות יזומות עם מאות מאושפזי קורונה, אנשים בבידוד ובקו החם הרגשי של כללית, בתופעה מדאיגה של אנשים אשר מתקשים לשוב ולצאת למרחב הציבורי ובוודאי לשוב לשגרה ואשר סובלים מתופעות של חרדה.

מוסיפה עו"ס חיה ידידה, מצוות חמ"ל הקורונה של כללית שליווה את כל מאות חולי הקורונה שאושפזו בבית או בבתי מלון: התופעה בולטת עוד יותר בקרב חולי קורונה, בעיקר החולים שהיו במצב קשה יותר ובאישפוז. העובדה שהחלימו, לא מפחיתה מהקשיים הרגשיים, נהפוך הוא – הם חרדים לשוב ולהיחשף לנגיף, על אף שלכאורה הם החסינים יותר. חלקם נותקו לפתע מהמשפחה לתקופה ממושכת, ללא יכולת למפגש ותוך פחד אמיתי לחייהם ולכך יש השלכות נפשיות רבות. עבור רבים גם מי שלא חלו מהווה היציאה החוצה ממרחב סגור גם אם מעיק, איום של ממש. תופעות אלו עלול לצוץ גם אצל אנשים שעד כה לא פיתחו בעיות רגשיות חריגות, אך המצב המיוחד והפתאומי אליו נקלעו מעורר אצלם חרדות קשות.

במקרים נוספים, אנשים הסתגלו להשתבללות בבית, חשו מוגנים מהקורונה ומלחצי היום יום ומשוחררים מהתובענות של מירוץ החיים המודרני. מחד, הכניסה לבידוד קטעה את רצף החיים ומאידך, היציאה מבידוד נתפסת כמאיימת בעבורם והם מתקשים "להתניע מחדש". המציאות החדשה של חזרה לשיגרה הפכה לעיתים לתובענית אף  יותר מבעבר, על רקע הקשיים הכלכליים, חוסר ביטחון תעסוקתי והאיום של הנגיף שעדין כאן. מוסיפה עו"ס דנה קרן צור, אחראית  הע"ס במכוני התפתחות הילד של כללית במחוז: "אנו נתקלים גם בילדים שחוששים לחזור לבית הספר לאחר תקופה ממושכת בה היו בצמוד להורים  וללא האתגרים והמשימות של מסגרת הלימודים והמסגרת החברתית, שהיא גם תובענית וקשה עבור חלקם."

עוס חיה ידידיה 002
עוס חיה ידידיה

צוות הטיפול הרגשי של כללית נדרש גם לטפל בפניות שהתקבלו מנשים שילדו בתקופה זו ונקלעו למצוקה רגשית חריפה. גם בימים רגילים מהווה תקופת חופשת הלידה שלב מאתגר של הסתגלות למציאות חדשה והתמודדות עם הפער שבין התמונה הורודה שמציירים ליולדת, לבין המציאות התובענית שבטיפול בתינוק רך. פער זה החריף מאד בתקופת הסגר הקורונה, כי בהעדר גורמי התמיכה מצאו עצמן היולדות הטריות בודדות, מוצפות בחרדה ומטפלות בתינוקן ללא התמיכה הטבעית של חברות ומשפחה, עם פחות זמינות של שירותי הטיפול השונים וכשהן חוששות להגיע לטיפות החלב וכמובן חרדות יותר מתמיד לבריאותן ובריאות התינוק.

יש לציין, מוסיף צוות העו"ס, כי בניגוד לכתבות שהציגו את השהייה בבתי מלון כגן עדן, הרי שבשיחות שלנו עם השוהים שם נתקלנו באנשים שנקלעו למצוקות נפשיות עד כדי אובדנות. צעירים שרגילים לחופש ללא גבולות בטיול הגדול, חשו כלואים במלון, אחרים התקשו עם חברת הזרים והיו לא מעט תופעות של התקפי חרדה שהתבטאו בקשיי נשימה מדמי קורונה, איומים לפגיעה עצמית ועוד.

מהצד השני, דווקא אנשים עם תחלואה נפשית כרונית, כמו אנשים עם כפייתיות לניקיון, למשל חשים עתה הקלה, כי התופעות מהן הם סובלים זכו ללגיטימציה ובכלל חרדה והסתגרות נעשו לתופעות נורמטיביות.

נוכח הקשיים הרגשיים הרבים שמעוררת הקורונה, כולל השינויים החדים באורח החיים, עם הכניסה והיציאה להסגר, פועלים צוותי הטיפול הנפשי של כללית: העובדות הסוציאליות, הפסיכולוגים והפסיכיאטרים של כללית לתת מענה תומך בשיחות יזומות, להיות זמינים לטיפול גם בטלפון ובוידאוצ'ט למי שנמנע מלהגיע למפגש פיזי ובקו התמיכה הרגשי שמפעילה כללית בכוכבית 2700.

אנרגיה סולארית או איך עושים כסף מהגג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הופסקה פעילות מחלקת השחייה של הפועל גליל עליון. הוריי השחיינים: הסגירה עלולה לגרום למשפחות לוותר על חזרה הביתה  פעילות מחלקת השחייה של הפועל גליל עליון הופסקה בתחילת החודש ולא ברור אם ומתי תתחדש, ובאיזה
3 דק' קריאה
תולדות קיבוץ דליה, מימי "חומה ומגדל", דרך "חג המחולות" ואנקדוטות נוספות בספר "איך היגענו הנה – לידתו של קיבוץ" שכתבה עדה רוזן גל, בת הקיבוץ  *תמונה ראשית: עדה רוזן גל. הניסוי והנס. הקמת קיבוץ
5 דק' קריאה
בכלבו, בטיול על קו הרפת או בהליכות מוקדמות בבוקר בפרדס, חבורה מלוכסנת עיניים וקצת ביישנית, עם חיוך נעים ו"סוואדיקפ". שהם סמית מגבעת חיים איחוד מכנה אותם "הציונים החדשים"  בניגוד למקומות אחרים בארץ, העובדים הזרים
5 דק' קריאה
מה יעשה נער חסר בית שמסולק הביתה מכפר הנוער שהוא ביתו היחיד? להדי בן עמר היה, כרגיל, רעיון יצירתי  זה קרה לפני למעלה מ-40 שנה.  שנת 1980 מצאה אותי בתפקיד מדריך ואב-בית בכפר הנוער
4 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן