שיר חדש ומרגש לעילי בוטנר בן עין כרמל, בהשראת חגי המשק, אלו שנחגגו ואלו שלא
תמונה ראשית: עילי בוטנר. "אלה מי התהום שלי, מהם אני בא ואליהם הולך". צילום: אור דנון
"חג המשק", הוא שיר חדש ומרגש שכתב והלחין עילי בוטנר בן קיבוץ עין כרמל. הקליפ שהופק לשיר, אותו שר עילי עם "הילדים החדשים", מלווה בקטעי ארכיון מחגי משק, חגיגות בר מצווה, חגים וגם ימים של חול ועבודה בשדות, בקיבוצים מאילות ועד דפנה, מאי שם בשנות ה-50 בצילומי שחור לבן שנעשו במסרטות הישנות ועד… ממש רגע לפני התאריך שאי אפשר שלא לחזור אליו…
הקיבוץ כבר לא יהיה אותו הדבר
"קיץ שהגיע אל סופו,
מה שלא הספקנו אולי לא יבוא,
בין הפרדס לבין הרפת,
חזרות לחג המשק, עוד תתחיל כאן מלחמה".
אלו המילים בהן נפתח השיר, המציפות מיד את סיפורי קיבוצי העוטף, חלקם היו רגע אחרי או רגע לפני חגיגות חג המשק, כמו בקיבוץ גברעם בו בילו הילדים באוהלים על הדשא את הלילה שבין שישי לשבת, שם תפסו אותם האזעקות.
"השיר נכתב בהשראת סיפורי קיבוצי העוטף" מספר עילי על המילים שכתב, "מנקודת מבט של 6 באוקטובר, כאשר אני יודע שלמוחרת תתחיל מלחמה ויהיה אסון. קיבוצים רבים חגגו את חג המשק ב-6.10 והיו אמורים לחגוג גם ב-7.10".
המילים קורעות את הלב:
"כל עוד אני זוכר את זה
כל עוד אני נושם את זה
כל יום אני בוכה על זה כל לילה
כל עוד אני צועק את זה
אז משהו עוד נשאר מזה
ומשהו הולך איתנו הלאה",
שבהמשך משתנה ל:
"כל יום אני נשרף מזה
קצת חי אבל כבר מת מזה"…
זיכרון אירועי מתקפת המחבלים ב- 7 באוקטובר בקיבוצי העוטף אינו מרפה.
הלחן נכתב לפני המילים ובנגינה משולבים אקורדיון וגיטרה, שצליליהם מוכרים כל כך מחגי הקיבוץ, וצרובים בזיכרון המוזיקלי של כל מי שאי פעם השתתף בחגיגה קיבוצית. עילי בעצמו שר בשיר, "דבר שלא קורה הרבה…", כפי שהוא מעיד.
רק שלנו אבל לא רק
בקליפ המלווה את השיר משולבים צילומי ארכיון מקיבוצים שונים בארץ. "הקליפ מדמה סיום של חג המשק" מספר עילי, "והיה חשוב לי לשלב קטעים מחגי משק מקיבוצים שונים. שלחו לנו קטעים מרגשים ושיבצנו אותם לאורך הקליפ. הקליפ והשיר מדברים על מה שהיה, על הימים ההם, התמימות, היופי. הדבר הזה שהוא רק שלנו אבל לא רק. גם על השבר והאסון. אני חושב שמשהו בין קטעי הארכיון ששזורים לאורך הקליפ בשילוב השיר והטקסט יוצרים חוויה מרגשת ועצובה, לא רק למי שגדל בקיבוץ".
הקליפ צולם בחדר האוכל של עין כרמל, שכבר מזמן הוסב למועדון. "חיפשתי להתחיל את השיר מהמקום הכי קרוב שיש ומבחינתי זה הקיבוץ שבו גדלתי, עין כרמל. כיום בקיבוצים רבים, גם חדר האוכל כבר לא מה שהיה כשהיינו ילדים, אבל הזיכרונות נשארים והם חיים בי".
"רוב שיריי עוסקים בעבר" אומר עילי. "בזיכרונות הילדות, במשפחה, באחים ובהורים. הקיבוץ הוא חלק מרכזי בחיי. על אף שאני חי בעיר כבר יותר שנים ממה שהייתי בקיבוץ – כשאני כותב אני חוזר לעין כרמל. ולחפציבה. לבית הספר במעגן מיכאל, לקבלות השבת במעיין צבי. אלה מי התהום שלי, מהם אני בא ואליהם הולך".
ומשהו ממשיך איתנו הלאה
"ילדי החוץ" שהופיעו עם עילי "הוחלפו" ב"ילדים החדשים": נבו קנר, לורן דרוויס, רון ועקנין, יהלום דוד, נווה מאמו ולינוי כהן. "שישה זמרים וזמרות מופלאים ומוכשרים שנבחרו מתוך קרוב ל-800 איש שהגיעו לאודישנים. אנחנו יחד עוד מעט שנה ואני מאושר מהחיבור ביננו. הוא מפרה ומרגש אותי מאוד, הקהל מאוהב בהם ואני גאה ומאושר מזה".
יצאו למסיבה גדולה ושמחה, ממנה לא ישובו
הסיפור מאחורי הילד בחוף טנטורה שנוגס באבטיח
אוריין צ'פלין, בת קיבוץ שריד
לפני כמה חודשים, לקראת הפקת קליפ חדש, ביקש ממני עילי בוטנר המוכשר מאוד, סרטים ישנים מהווי הילדות בקיבוצים שונים.
עפתי על המשימה והעברתי אליו חומריי גלם משנות ה-70 וה-80 בקיבוץ שלי ומקיבוצים נוספים כמו משמר העמק ונחל עוז.
היו הרבה חומרי גלם, לא ידעתי מה יבחר. ושכחתי. הזמן עבר.
צפיתי בו בהתרגשות,
זיהיתי בו את ילדי קיבוץ שריד רצים מאושרים ותמימים אל תוך הים בחוף טנטורה.
ברגע חזר אלי רעש המנוע של ה״ליילנד״, המשאית הגדולה בה היינו מצטופפים, בבגדי ים וחלוקי רחצה, בדרך לטנטורה.
נזכרתי בטעם החלווה והאבטיח המצופים חול ים, שחיכו לנו תמיד על החוף…
הפריים האחרון בקליפ מסתיים בפריים של ילד יפייפה נוגס באבטיח קר.
סביר להניח שבאבטיח של סוף שנות ה-70 היו הרבה גרעינים, עוד יותר סביר להניח שהיה טבול בחול הים, אבל הילד נראה מאושר.
יש לו חול
וים
ואופק אינסופי.
לקח לי שנייה לזהות שהילד השמח הזה הוא שגיא. שגיא חיאל, בן קיבוץ שריד.
עוד שנייה והגיעו דמעות:
הילד המתוק בפריים שסוגר את הקליפ,
עוד לא יודע שעוד כמה שנים בודדות יכיר אישה מיוחדת במינה, אביאלה,
הוא יתחתן איתה וייוולדו להם שלושה ילדים יפהפיים ומתוקים במיוחד,
נועה, גידי והראל.
הוא עוד לא יודע שיעברו עוד כמה שנים ונועה וגידי שלו יצאו למסיבה גדולה ושמחה, ממנה לא ישובו. הם נרצחו ליד קיבוץ מפלסים, בדרכם הביתה.
