הפראים באים

הפרא, חמור הבר, היה פעם נפוץ בארץ ישראל אך ניצוד ע"י המקומיים עד שב-1927 נכחד לחלוטין. בארץ הצליחו לשקם את הגזע תודות לפראים מיובאים שאוקלמו בחי-בר. היום חיים באזור מכתש רמון, הר הנגב והערבה כ-250 עד 300 פרטים. הפראים יודעים לחיות במדבר אבל שימו אותם ליד כרם ענבים ומה הם יעדיפו? כך גורמים הפראים לנזקים לכורמים ולחקלאים וחמור מכך – כל שנה נדרסים  כ-10 פראים בכבישי הארץ תוך סיכון חיי בני אדם. קצת בדומה לחזירי הבר בצפון גם ניהול אוכלוסיית הפראים בנגב אינו פשוט. שחר רצקין ניסתה להבין את הפראים

הפרא – חמור הבר האפריקני, הוא חיה הנמצאת בסכנת הכחדה מסביב לעולם.

בשנים האחרונות כמות הפראים הולכת וגדלה בארץ ובעבור חלק מהאנשים זה מרגיז, מקומם ונדמה להם שאוכלוסיית הפראים אף יצאה מכלל שליטה.

יחד עם זאת, שיבתם לטבע הינה מאורע מרגש, משמעותי וחשוב למערכת האקולוגית, יחד עם מפגעים חקלאיים הנוצרים מעשרות הפראים המשוטטים וסכנת חיים הנוצרת באזור הערבה.

סכנת הכחדה

בנגב, בחצי ערב, בעירק, סוריה ירדן ועוד, נהג הפרא לנוע בחופשיות זה מאות אלפי שנים, לכן היה נדמה שמין פראי זה יישאר פה עוד הרבה זמן. אולם,  מגרעת אחת הייתה לו – הפראים נוהגים לבקר במקורות מים קבועים, מה שהופך אותם למטרות נוחות מאוד לצייד. ב-1927 נורה פרט הפרא האחרון בארץ.

בראיון עם פרופ' עמוס בוסקילה, חוקר אקולוגיה התנהגותית של משפחת הסוסים באוניברסיטת בן גוריון, הוא מספר כי בשנות ה-80', כחלק מניסיון להשלים את המערכת האקולוגית בארץ, הוחלט לשחרר לטבע פראים שהשתחררו בחי-בר יטבתה מ-11 פראים שהובאו בשנת 1968.

"בתחילת שנות ה-80 הייתי אז בבי"ס שדה חצבה של החברה להגנת הטבע, הנחתי בכנס ר-אינטרודוקציה (החזרה מחדש של בעלי חיים שהיו פעם בארץ, לשטחים הטבעיים בארץ) אז בדיון הזה השתתפו אנשים מרשות שמורות הטבע, אנשי אקדמיה וכך הלאה.

"הם דנו בעובדה שהנגב מצליח להחזיק סך הכל עולם חי עשיר, צבועים, זאבים, ארנבות ומכרסמים ושועלים וכולי, אבל מה שחסר זה הפרסתניים הגדולים, שהם שימשו מזון בעבר לזאבים."

"יום הזאבים מסתפקים בארנבות במקרה הטוב, ובמקרה העוד יותר גרוע זה שהם אוכלים במזבלות, פחי אשפה וכו', דבר המנתק אותם מהמערכת האקולוגית. לכן יש יתרון להביא בעלי חיים שיהוו השלמה במערכת' האקולוגית. לא דובר על להכניס מינים שלא היו שם לפני כן, אלא על השבה לטבע מינים שנכחדו."

עמוס מספר שבעקבות הכחדה מוחלטת של תת המין שהיה פה בעבר, הוחלט על השבת פרא המשלב שני מינים, מאיראן וטורקמניסטן. את השיחרור לטבע עשו במספר גלים, כאשר בסופו של דבר שוחררו כ-28 פראים. "בהתחלה שיחררו אותם במכתש רמון, הגל השני שוחרר באזור נחל פארן ומשם הם התפשטו לאזור הר הנגב."

כיום ידוע על שלשה מרכזי פעילות עיקריים באזור הנגב: באזור בורות לוץ, במכתש רמון ובנחל פארן. וכן ידוע כי ישנם מספר לא גדול של פראים באזור "ארץ בראשית" – מזרחית למכתש רמון.

פרא – חמור בר

"מ-2009 אני מעורב במחקר של הפראים באזור יחד עם ד"ר שירלי בר דוד ושותפי מחקר מחו"ל," אומר פרופ' בוסקילה, "כאשר שירלי עוסקת במחקר הגנטי שלהם ואני במבנה החברתי, ואנחנו כל הזמן מבינים טוב יותר את החיים שלהם.

בין היתר אנחנו מבינים היום שהמבנה החברתי שלהם הוא בצורת פיצול והתחברות, זה אומר שאין להם עדרים קבועים והם יכולים להתחבר ולהתפצל והם עושים את זה לפעמים באותו היום – קבוצה מתפצלת ומתחברת.

היחידה הקטנה ביותר זה האמא והסיח שלה והם יכולים להתחבר לכמה פרטים. יש גם עדרים של זכרים, של רווקים."

"הזכרים הדומיננטיים מבססים את הטריטוריה שלהם, ועל אחדים מהם שמנו קולרים של גי' יפ פי אס והצלחנו להבין איפה נמצאות טריטוריות וזה צריך להיות לא רחוק מידי ממקור המים שזמין להם."

"זוהי נקודה מרכזית, אף פרא לא יכול להחזיק את מקור המים כי מקור המים נדרש ע"י כולם, ואם פרא מסוים מחליט שזה שלו בלעדי והוא לא נותן לזכרים אחרים – אז תהיה מלחמת עולם."

"אז אף אחד לא מנסה לקבוע בעלות על מקור המים, זה שטח ללא בעלים, ציבורי, ומסביב מסודרות טריטוריות שלהם. הטריטוריה הכי טובה הינה ככל שהיא הכי קרובה למים."

"הנקבה מנקודת מבטה, היא צריכה בקרת איכות – היא צריכה לדעת שהיא משקיעה את ההיריון שלה, אז טיב הטריטוריה של הפרא ועצם ההחזקה שלו בטריטוריה, זאת בקרת האיכות שלו."

"אתה נמצא במקום המבוקש ביותר, כנראה שאתה טוב. אז הן נוטות להזדווג רק עם זכרים שיש להם טריטוריה."

כמה פראים יש היום בארץ?

עמוס: "אז למרות שאנחנו חוקרים אותם די ביסודיות משנת 2009, אני עדיין לא יכול להגיד לך מספר בדוק, אבל אנחנו עובדים על זה, אנחנו בונים אלבום תמונות של הפראים, לאנשים מבחוץ הם נראים זהים, אבל אנחנו מצלמים עם מצלמה ייחודית ואז אנחנו בונים אלבומים."

"באזור בורות לוץ רואים לפחות 150 פרטים שונים, כמובן שיש עוד באזור המכתש ואזור פארן והערבה, שם האוכלוסיות קטנות לפי מה שאנחנו מתרשמים."

"רשות הטבע והגנים מבקשים מאיתנו תשובה ואנחנו מנסים לבנות כלי שמתוכו נדע את מספר הפרטים, המספרים שזורקים ברוב המקומות אינם מבוססים. בעיני יש בסביבות 250-300, לא יודע להגיד בוודאות אבל יתכן שיש יותר."

נכון להיום רשות הטבע והגנים מתחזקת חמש שקתות שבהן שותים הפראים ברחבי הר הנגב, המכתש והערבה.

פרא, סכנה בכבישים

יפתח בן דוד, חקלאי ממושב פארן וחבר בהנהלת מו"פ מדבר בשמונה השנים האחרונות, מספר על מספר היתקלויות עם פראים על כביש הערבה: "זה חמור גדול, זאת חיה גדולה, להיתקל בה זה לא סימפטי. מדובר בחיה של 200-250 קילו והבעיה הנוספת היא שכשאתה נוסע על הכביש ואתה עוצר את הנסיעה בפתאומיות, אם יש שיירה על הכביש מאחורייך זה יכול להסתיים עוד יותר גרוע."

איך אתה נפגשת מקרוב עם בעיית הפראים?

"לפני שש שנים נסענו אשתי ואני במוצאי שבת, מהצפון חזרה לפארן – ועל יד מקום שנקרא צוקים הייתה תנועה מטורפת של רכבים – תנועה מאילת וחזרה."

"מול צוקים רץ פתאום מולנו פרא והוא נכנס בנו בפינה של האוטו מול זוגתי שישבה ליד מושב הנהג. לא הצלחנו לבלום כי פחדנו מהשיירה שהייתה מאחורינו, היה פקק באמת מטורף. הפרא (בדיעבד הבנו שזו נקבה) עפה הצידה, הרכב כמעט הלך והיא מתה בצד הכביש."

"בהמשך הערב חזרתי חזרה לכיוון צוקים ועל הכביש הייתה כנראה ה'אמא פרא', היה שם איזה ילד שלה, גור פרא, כבר 50-70 קילו ומישהו אחר נכנס בו עם הרכב."

"כלומר שתי תאונות שונות. פעם נוספת הייתה לפני שלוש שנים, כשחזרנו ממרכז האזורי ספיר מכיוון פארן, סביב אחד-עשרה בלילה ופתאום אני רואה משהו שמנסה לחצות את הכביש, ניסיתי לבלום, נכנסתי במה שהיה על הכביש והעפתי אותו לצד השני."

"הכל קרה תוך שניה, המנוע, הכל הלך. פחדתי שהוא מונח על הכביש ושזה יעשה תאונה נוספת. התקשרתי לפקח של הרשות לדווח וביקשתי שיבואו לפנות. נסענו לאילת לעשות צילומים אחרי פתיחה של הכריות אוויר."

"לפני חודש אני נוסע בערב לכיוון פארן ובאותו מקום עומד על הכביש מסתכל והיא נראתה כמו האמא של הפראים. אני מכיר מישהו שהיה ראש המועצה נכנס בהם פרא, באמצע היום. זאת חיה מסוכנת, תרבותית חלקית. המצב הזה בעצם זהה למצב עם הגמלים אבל פחות מוכר."

"כן הוא לא יותר טוב. גמל רץ באיטיות יחסית כשהוא נכנס לכביש. הפרא רץ מהר, זאת חיה מהירה. אם את רואה אותו בלילה בשטח, אז יש שם שוקת שנותנים להם לשתות."

מה המצב להבנתך עם הפראים בערבה היום?

"תיראי אני לא מומחה לפראים, אבל כשאתה מטייל בטבע, במושב צופר למשל, יש שם נחלים שיורדים לכיוון נקרות, שם את רואה הרבה גללים של פראים ואת יכולה לראות בלילה איך הם עומדים ליד הכביש ואני מדבר על עשרות פרטים."

"השנה הייתה שנה ללא גשם באזור, אז הם מחפשים מים, מחפשים עשב. אפשר לראות אותם על כביש הערבה כשהם חוצים את הכביש. הם התרבו בכמות מטורפת של עשרות, מאות, לא יודע אם יש מישהו שיודע כמה פראים יש היום."

"אני התווכחתי בזמנו עם הרשות והם אמרו לי שאין מה לעשות. בעיני זאת הסכנה, שלוקחים ומשחררים חיה חצי מתורבתת והיא נהיית בעל הבית ואנחנו… בואי נגיד שהיא מתבוננת עלינו. אז זה מילא אבל ספציפית במצב הכבישים, אין פה שום הגנה מפניה על הכביש."

מה אתה היית מצפה שהגופים הממשלתיים יעשו?

"אני הייתי מצפה ממדינת ישראל שאם היא רוצה שזה יהיה גן חיות ושהחיות יסתכלו עלי כשאני בכלוב – אז לפחות שישימו גדרות, מעקה או מחסום לפני הכביש בצמתים וכו'. אבל אני לא יודע אם מישהו ישים מעקה לאורך כל כביש הערבה, מדובר ב-150 קילומטרים."

מה ההבדל בין המצב עם הגמלים לפראים לדעתך?

"את יודעת בכביש 40 מישהו נהרג מגמל וזה קרה יותר מפעם אחת, וגם באזור ניצנה וקדש ברנע הייתה תאונה כזאת ועל יד קיבוץ חצרים למשל."

"אז הגמלים זאת חיה לכאורה מתורבתת ואמור להיות לה תו אוזן של השירותים הווטרינרים וגם יש לה בעלים. הפרא לעומת זאת הוא חיה גדולה. הנה אני עובר עכשיו בכביש הערבה באיזה מקום ובזמן שאנחנו מדברים אני רואה שלט שכתוב עליו 'זהירות גמלים'."

"אז מה אני עושה עם המידע הזה? מה זה עוזר לי? זה כמעט כמו מה שיש לך לעשות כשאת רואה אווירון נוחת במראה כשאת נוהגת. מה את עושה? מתכופפת? מקווה שהטייס מכוון טוב לנחיתה? יש פה גמלים אז השלט הזה הוא פשוט כסת"ח ולא מועיל. או שיכתבו 'תיסעו 30 ק"מ בשעה' או שלא יכתבו שום דבר."