ראובן ימין ממושב חצב הוא אחד ממגדלי הצאן לחלב הגדולים ביותר בארץ. בבחירות הקודמות הוא הצביע לגוש של סמוטריץ' ובן גביר, אבל הרפורמה המתוכננת בענף החלב גרמה אצלו לטלטלה: "פתאום שר האוצר הפך את עורו ב-180 מעלות ויצא נגד הרפתנים"
*תמונה ראשית: ראובן ימין, בדיר שבמושב חצב. "תמיד אהבתי בעלי חיים, לכן פניתי לגידול צאן". צילום: עמוס דה וינטר
הגעתי למשק ימין במושב חצב ודי הופתעתי. יצא לי כבר לראות דיר צאן אחד או שניים בשנים הרבות שאני כתב חקלאי, אבל כזה דיר עוד לא ראיתי. כשהגעתי למשק, שהוא אחד ממשקי הצאן לחלב הגדולים ביותר בישראל, בדיוק הורידה משאית את התערובת לכבשים. למרות המולת הבוקר, כל הדיר נראה כמו בית מרקחת. מכון החלב המרשים כבר עמד נקי ומצוחצח, ממתין לחליבה השנייה של היום, בארבע אחר הצהריים (שלא כמו ברפת החלב, בדיר צאן לחלב יש רק שתי חליבות ביום).
הדיר של משק ימין הוא באמת פאר היצירה – דיר ענק עם כ-1,000 כבשים חולבות מזן אסף. אסף הוא הכלאה בין אוואסי והאוסטפריזי הגרמני, ונחשבת לכבשת החלב הנפוצה ביותר בארץ. תנובתה כ-450 ליטר חלב בשנה, והיא ממליטה בממוצע יותר משני טלאים בשנה.
כאן, לקראת חליבת אחר הצהריים, שוחחתי על כוס קפה עם ראובן על הרפורמה בחלב, על המדיניות של שר האוצר, על "המשלוחים החיים" ועוד.
מושב חצב
הוריו של ראובן, שמעון ומרז'נה (מרגלית) ימין ז"ל, היו הדור הראשון במשק ימין, ממקימי מושב חצב שבשפלה הדרומית, לא רחוק מאשדוד. בני הזוג הצעירים עלו מטריפולי שבלוב, הותירו מאחוריהם חיי עושר ורווחה, מתוך אהבת ארץ ישראל והציונות. "הם תמיד אהבו את החקלאות, עוד מלוב, בעיקר בעלי חיים", משחזר ראובן את קורות המשפחה מהעלייה ארצה בשנות ה-50'. "תחילה הם היו במחנה עולים בבאר יעקב והציעו להם לגור בהרצליה או לגור באחד המושבים. מושבים נשמע להם טוב. אמא שלי גם הקשיבה לקולו של אביה, שמאוד אהב את החקלאות ואת הטבע בכלל".
הוריו של ראובן גם האמינו שיש בכך מצווה – לייצר את המזון לעם היושב בציון. מרגש לראות את ראובן מתמלא בגאווה כאשר אני מזכיר את הוריו: "הם היו אנשים ציוניים, פשוטים, אנשים גאים ואצילים שלא ביקשו טובות מאף אחד והביאו 12 ילדים לעולם – שמונה בנים וארבע בנות. 12 פרחים, אנשים טובים, בין החקלאים הטובים בארץ, אם לא הכי טובים. הוריי היו אנשים חרוצים, אפשר להגיד אפילו ייקים, פדנטיים. הכל אצלם מבריק ומתוקתק, ולא מגישים יד לאף אדם כדי שייתן להם שקל, אלא עובדים 24/7 – גאים בעבודה וביצירה שלהם. אנשים ישרים שהסרגל והפלס עקום לעומתם".
אבא גם גידל צאן?
"לא, אבל סבא שלי גידל גם צאן – כ-200 ראש. הוא גם התגורר בחצב. הוא עלה ארצה יותר מאוחר, בעקבות הוריי. המשפחה שלנו גידלה בעיקר ירקות. בחצב יש 112 משפחות, אז בכל משפחה היו אז ארבעה חקלאים. היום לעומת זאת יש רק עשרה חקלאים בכל חצב, זה מה שנשאר. אנשים לא שרדו את כל הגזרות ואת כל המשברים הפיננסיים ומצאו את עצמם מחוץ לענף.
"הורי הגיעו לכאן באישון לילה. הורידו אותם מאיזו משאית רעועה ב-3-2 לפנות בוקר, באיזושהי פינה במושב. הם ירדו מהמשאית, היה גשום והם לא רואים דבר. אז אבא שאל: 'איפה מושב חצב?'. אמרו לו: 'הנה, ה-3-2 אוהלים האלה, זה מושב חצב'. אבא שלי אמר: 'זה מושב חצב? אני הולך מפה, אין פה כלום – לא תשתיות, לא בניינים, כלום'. הוא אמר לאמא שלי: 'בואי נלך, מה זה הדבר הזה?'. הם היו בהלם, בסך הכל הם חיו טוב מאוד בלוב, היה להם שוק סיטונאי. הם היו סיטונאים, משפחה די מסודרת, במעמד גבוה מאוד. בסוף האנשים שכנעו את אבא שלי להישאר, וכך התחיל מושב חצב – מכמה אוהלים עד למה שהוא היום".
ואיך הפכת לחקלאי?
"כחייל משוחרר התחלתי במה שהמשפחה גידלה, בירקות, אבל זה לא כל כך דיבר אליי. מאוד אהבתי בעלי חיים, תמיד אהבתי בעלי חיים. גדלתי בחצב, סיימתי תיכון והתגייסתי לצנחנים, לגדוד 202. שנתיים מיום השחרור כבר מצאתי את עצמי מגדל צאן. התחלתי מרמה שלא ידעתי להחזיק קלשון ודלי תערובת! התחלתי מרמה של אפס ידע, ועם הזמן הפכתי להיות אחד מהמגדלים המובילים בארץ, בעשירייה הפותחת. היום אני אומר ממש בענווה שאני מומחה לתחום גידול הצאן לחלב בישראל".
רוב האחים של ראובן גרים בחצב וכולם עוסקים בחקלאות. ראובן לא היה בן ממשיך, אבל אהבת החקלאות תמיד בערה בו: "לקח לי 35 שנה לאסוף מספיק כדי לקנות משק חקלאי. זה התחיל מדירה בקריית מלאכי ולאט-לאט, עקב בצד אגודל, הגעתי לרכישת משק. לקח לי גם הרבה זמן להקים את הדיר הזה שאנחנו מסתכלים עליו, וכיום אומרים עליו שהוא הדיר הכי יפה בארץ ישראל".
הרפורמה של סמוטריץ'
אז רצינו לדבר על הרפורמה בחלב שמתכנן לנו השר סמוטריץ'.
"נכון, חשוב לי לציין שבכל פעם הסיפור הזה חוזר על עצמו, כלומר, בסוף כל קדנציה. זה קורה עם כל שר אוצר שעומד בראש מפלגה משלו – אם זה משה כחלון בזמנו, זה היה עם אביגדור ליברמן בזמנו – ועכשיו זה עם בצלאל סמוטריץ'. בכל פעם, בשנה האחרונה, שנת הבחירות, הם באים ומתנפלים על ענף החלב! הם יודעים שמוצרי החלב הם מוצרים בסיסיים והכי קל משם לגזור קופון פוליטי. כל ארבע שנים פשוט מעבירים את כל המגזר החקלאי-יצרני של ענף החלב בתופת וגיהינום, עם כל מיני רפורמות הזויות שמעולם לא הוכיחו את עצמן.
"באחת הרפורמות הגדולות שהיו, בשנת 2014, ישבו משרדי איכות הסביבה, האוצר והחקלאות והחליטו לצמצם את מספר הרפתות בישראל. אמרו אז, מי שיש לו 500-400 אלף ליטר אין לו זכות קיום ורפת שתמשיך צריכה שיהיה לה 700 אלף ליטר חלב במינימום. אמרו שהמדינה תקנה את המכסה, תפצה את הרפתן שרוצה לצאת מהענף בכסף בגין המכסה. אמרו אז שמי שירצה להמשיך יהיה חייב לשדרג את הרפתות ולקנות תוספת מכסה, ציוד חדש, טרקטורים ומכלי חלב ומערבלות, חייב להתייעל.
"אז מה קרה? אנשים אמרו 'או-קיי, היום יש כ-1,200 רפתות, נרד ל-600 ואנחנו נהיה השורדים'. והאנשים המסכנים האלה נטלו הלוואות, חלקם משלמים אותן עד היום כי אמרו להם שסוף-סוף יירדו מהם וייתנו להם לעבוד. ובאמת, הם לקחו הלוואות והשקיעו ברפתות, והנה – עכשיו נחתה עלינו הרפורמה החדשה של השר סמוטריץ'. ושר האוצר טוען שהוא רוצה לפצות את 400 המגדלים הקטנים במושבים – לפצות אותם. המגוחך הוא שאם הם ימכרו את המכסות שלהם וימכרו את הפרות שברשותם – עדיין תישאר להם ההלוואה הראשונה, כתוצאה מהרפורמה הקודמת. לא מדובר בסכומים קטנים, מדובר בהלוואות של מיליוני שקלים.
"אז אני שואל אותך – מה עשינו בזה? גם לקחנו להם את הפרנסה, מדובר באנשים שהם לא היי-טקיסטים, לא מתכנתים או מהנדסים, מדובר באנשים שכבר בגילאי 50, 60 ו-70. בן אדם מחוסר עבודה, עם חוב של 3-2 מיליון שקל, זה יביא אותו למצב שהוא יאבד את הנחלה כדי לצאת מהחובות.
"מה שמעצבן הוא שסמוטריץ' לא עשה בשלוש השנים האחרונות בעניין הרפורמה בחלב כלום, וכתוצאה מסקרים קשים מבחינתו. בחלקם, בערוצים 11, 12 ו-13 הוא לא עובר את אחוז החסימה, ולפעמים גם בערוץ 15 הוא לא עובר. רק בערוץ 14 הוא עובר כל הזמן.
"תראה, ברמה האישית אני מבין אותו, לא ברמה הערכית והלאומית אבל ברמה האישית. בגלל לחץ של סקרים הוא עושה צעדים שהולכים לפגוע בציבור וברפתנים, הכל כדי להיבחר מחדש לכנסת. סך הכל הוא היה נער גבעות, השתתף בהפגנות בגוש קטיף ופתאום הוא מוצא את עצמו עטוי בחליפות, יושב במשרד הכי חזק מבין משרדי הממשלה – הוא יושב על 'הברז' של המדינה. רק לשוות בדמיונו שהוא הולך לאבד את הכוח הזה ולהפוך לאזרח מן המניין – הוא לא יבחל בשום אמצעי כדי לעבור את אחוז החסימה. הוא מבין שיש לו בעיות ב'בייס' שלו, גם בגלל קידום חוק ההשתמטות, שם אנשים פשוט מחליטים לא להצביע עבורו ושוב – הוא עושה הכל כדי לשרוד ברמה הפוליטית".
"מציגים אותנו כמונופול"
"גילוי נאות, אני בבחירות האחרונות הצבעתי לגוש של סמוטריץ ובן גביר. ולא הסתפקתי בהצבעה אישית, אפילו שכנעתי חלק מבני משפחתי, לפחות 30 איש, להצביע עבורו. אמרתי שמדובר בחבר'ה שמתגייסים, לומדים לימודי ליבה ומסורתיים, מתאים לי. ופתאום קיבלנו את הסכין גב, פשוט מאוד סכין בגב. וממי? מבן אדם שהיה מבקר בחוות חקלאיות, בחוות בודדים, היו מציעים לו כיסא והוא היה יושב ישיבה מזרחית כדי להראות כמה הוא צנוע ומחובר למרחב הכפרי. פתאום הוא הפך את עורו 180 מעלות ויצא נגד הרפתנים המסכנים האלה.
"חשוב להגיד לכולם – יצרני החלב לא קובעים את מחיר התשומות, הם לא קובעים את מחיר הגרעינים והתערובות, של הבליל, של הסולר, הם לא קובעים את המשכורת של העובדים הזרים והמסים עליהם, החיסונים, התרופות, מחיר הכשרות. יצרני החלב יכולים להתווכח אבל הם לא קובעים כלום, גם לא את מחיר החלב ומוצריו.
"כל מה שמכתיבים לרפתנים הם אומרים כן. יש את מועצת החלב, שבניגוד למה שאומרים זה גוף מאוד חשוב כי חלב זה מוצר מאוד-מאוד רגיש, עם חיי מדף מאוד-מאוד קצרים. צריך לדעת איך לנתב אותו, מה לעשות עם החלב העודף באותו יום ויש מוצרים שזה תפקידם. בבקר, למשל, מייצרים מעודפים אבקת חלב, ובצאן יש את הגבינות הקשות שיכולות להחזיק כמה שנים. ובמועצת החלב יושבים כולם, הרפתנים, המחלבות, כולל נציגי האוצר ומשרד החקלאות, ומנסים למצוא את האיזון בין מחיר המטרה שאמור לייצג כמה עלה לייצר את החלב הגולמי לבין המחלבות שאמורות לקנות אותו ולייצר ממנו מוצרים. וכשמועצת החלב קובעת מחיר – תאמין לי היא לא קובעת מחיר שמסייע לרפתן או למגדל הצאן לקנות איזה נכס נדל"ני על שולי איילון, ממש לא. זה מחיר שפשוט בא להבטיח את הפרנסה בכבוד של הרפתנים ולא מעבר לכך.
"דבר שני, סמוטריץ' מייצג את תורת 'פורום קהלת', את נערי האוצר וכל הליברלים של הכיפות הסרוגות והם מדברים על שוק חופשי, על ליברליות ומציגים אותנו, יצרני החלב – אגב, מבלי לדעת את הדעות הפוליטיות שלנו – כמונופול. פעם היו 1,200 רפתנים, היום יש הרבה פחות, אז איך כמה מאות רפתנים יכולים לייצג מונופול וריכוזיות? יודע מה, כשיהיה תיאום בין רפתנים לרפתנים אז יהיה שלום בין יהודים לערבים. לצערי הרב אין דבר כזה.
"אז מצד אחד הוא מצייר אותנו כבולשביקים, כקומוניסטים, כריכוזיים וסוציאליסטים, ומצד שני, בחוק החדש ברפורמה שלו הוא מונע מהרפתנים להתאגד. הוא יודע שאם יום אחד ייפול להם האסימון והם יחליטו להיות עצמאיים – ויחליטו לפתוח מועצת החלב משלהם בלי המחלבות, בלי כל הנציגים, שוק חופשי כמו בספר, איש לא יוכל להגיד להם מה לעשות, כמו שאף אחד לא יכול לכפות על רמי לוי לא לקנות קופסת זיתים ב-2 שקל מסין ולמכור אותה ב-20 שקל. אתה יכול להגיד לו מה לעשות?
"העובדות מדברות בעד עצמן – הרפתנים לא נוסעים על מרצדס מייבאך, אין להם נדל"ן, הם מתפרנסים בקושי מהחלב וכל יצרן חלב כזה זה נכס למדינת ישראל, שצריך להילחם עליו! אתה רוצה להוזיל את מחיר החלב? מה שצריך לעשות זה להוזיל להם את העלויות במחירי המזון, במשכורות של העובדים הזרים וביתר התשומות. ואז אפשר להתכנס כפי שעושה מועצת החלב בתחילת כל רבעון ולהוזיל את מחיר המטרה. מה אכפת לרפתן שהחלב יהיה זול אם הוא מתפרנס בכבוד? אם הוא משלם 1,500 שקל על בליל ועל תערובת ותבוא הממשלה ותגיד מעכשיו אתה משלם 1,200 שקל, אז ברור שמחיר המטרה יירד מ-2.40 שקל לליטר לנניח 2.00 שקל, אבל עדיין הוא ירוויח וישרוד, אז כולם ייהנו. יש כספים שבשליטת הממשלה כמו מע"מ וכשרות, שהיא יכולה להוזיל בקלות לרפתנים.
"המקטע שלנו, יצרני החלב, הוא באמת מקטע שאין לנו בו שליט. אנחנו באים לרפת או לדיר מוקדם בבוקר, מחברים את אשכולות החליבה לעטינים של הכבשים, של הפרות, של העזים, משם החלב הולך למיכל קירור, ממנו מערך ההובלה לוקח את החלב למחלבות – ב-2.40 שקל לרפתנים או ב-4.80 שקל לחלב צאן, ומשם החלב מתגלגל מהמחלבות לצרכן הקצה ונמכר ב- 10-8 שקל. לנו אין במקטע הזה שום שליטה. אנחנו מייצרים את חומר הגלם וזהו זה. אין לנו יכולת לשנות את העובדה שגבינה יכולה להגיע למחירים מטורפים לציבור הרחב.
"וכאן אני באמת רוצה לפנות לעם ישראל – המאבק הוא לא רק של הרפתנים ומגדלי צאן לחלב – אלא של כל ישראלי. הכוונה לפתוח את השוק לחלוטין היא משהו שלא צלח בעבר. ראינו את זה בענף המדגה, בענף השום, בענף שמן הזית, החמאה ועוד ענפים, שבהם פתחו את השוק ואת היבוא ללא מכס והמחירים לצרכן בסופו של דבר לא הוזלו.
"עם כל הכבוד, היבואנים במאפיינים ובכובע שלהם זה לא המאפיינים של חקלאי. מדובר בסוחרים שברגע שהם מזהים תלות של עם ישראל באותו מוצר, הם לא יחוסו והם לא חסים על אף אמא, ילד ועל אף תינוק במדינת ישראל. אם הוא יכול לקנות שורת שום ב-5 שקלים ולמכור אותו בישראל ב-80 שקל הוא יעשה את זה. זה לא חקלאי שרואה בזה שליחות – אני מייצר ורוצה רק להתפרנס. היבואן לא מבקש להתפרנס, הוא מבקש להיות מיליונר. ואז ברגע שהייצור המקומי קורס אנחנו נתונים לחסדי אותם יבואנים וזה מה שיקרה בחלב. בסוף אנשים ייאלצו לשלם באונקיית זהב על ליטר חלב אם נכנע ליבוא".
"אנחנו לא המחלבות"
אתה מאוכזב מהציבור הישראלי שבמקרים רבים לא מבדיל בין הרפתנים למחלבות?
"אני רואה לא פעם בתגובות ברשתות החברתיות שכותבים 'החקלאים והמחלבות העלו את המחירים' ושבאמת רבים לא מבינים דבר בענף החלב. וחשוב להבהיר – אנחנו לא המחלבות! אנחנו מייצרים את חומר הגלם, החלב, ולגבי כל השאר אין לנו שום השפעה או שליטה בכמה הוא יימכר. אני מאוכזב מרמת המודעות של הציבור למציאות. עכשיו זה מתחיל להשתפר, אבל קשה מאוד לשבור את התפיסות. אנשים לא מבינים אבל אסור לנו לוותר וצריך להסביר שוב ושוב שבסוף התהליך הזה העם ישלם את המחיר".
ראובן, מחר באים אליך ואומרים: "ראובן, אין יותר מכסה, אתה יכול לייצר כמה שאתה רוצה ולמכור באיזה מחיר שאתה רוצה". מה רע בזה?
"מה זאת אומרת לייצר כמה שאני רוצה? אם מדינת ישראל צורכת 1.6 מיליארד ליטר חלב וייצרו שני מיליארד ליטר – מה יעשו עם אותם 400 מיליון ליטר עודפים? לכן, קיים הגוף הזה שנקרא מועצת החלב שהוא ממונה על התכנון והוא מאזן בין הצריכה לבין הייצור. ובמועצת החלב עושים את הכל כדי שזה יהיה פחות או יותר טוב לכולם – טוב לרפתנים והיצרנים שיצליחו לשרוד, טוב למחלבות שיוכלו לעמוד בהתחייבויות שלהן וטוב גם לעם ישראל.
"יצרני החלב צריכים להבטיח את עצמם בלא יותר מאשר פרנסה בכבוד. אם לא יהיה להם משתלם ומחיר החלב ירד וירד הם פשוט ייסגרו את הרפתות והדירים. לכן קיים האיזון הזה ומועצת החלב היא לטובת עם ישראל. אז נכון, באירופה אין מועצת החלב והשוק כביכול חופשי, אבל באירופה הפרות והכבשים יוצאות למרעה כל יום ואוכלות עשב ירוק באפס מחיר. לא צריך לקנות תערובת, לא צריך בליל, המים זולים, המע"מ שם נמוך וחד-ספרתי ולא 18%, הנושא של הכשרות בכלל לא קיים. ובעיקר – יש תמיכה וסבסוד ממשלתי לרפתנים ובעלי הדירים.
"ישראל לעומת זאת היא 'מדינת אי'. אני זוכר בתקופת הקורונה – ותחשוב, אפילו לא הייתה מלחמה, היה רק קורונה – אבל בחו"ל הייתה הגבלה על כמות העובדים במפעלים. אז במקום שבמפעל לאריזת ביצים בטורקיה או באוקראינה יהיו אלף איש היו רק 200 ולכן המדינות באירופה גם התקשו מאוד לייצא ביצים לישראל. הם לא עמדו בקצב הרגיל של עצמם. אני זוכר את העירונים בארץ הולכים לסופר, לא מוצאים ביצים ונוסעים ישירות לקנות ממשקים במושבים. ואיזה פירגון היה אז לחקלאים ו'אין כמו החקלאים שלנו'. והנה, כשנגמרה הקורונה וכשנגמרה המלחמה (הראיון התקיים לפני המלחמה השנייה עם איראן – עד"ש), פתאום החקלאים לא בסדר. הזיכרון של הציבור קצר".
רצית להגיד לי גם משה ובנושא" המשלוחים החיים".
"נכון. לפני כעשר שנים חברו יחד כל ארגוני הצאן והחליטו להגיש ביחד הצעת חוק להפסקת ה'משלוחים החיים' בצאן. מה זה משלוחים חיים? מדובר באוניות סוחר המועמסות בעדרי צאן בחו"ל ומובלות בתת-תנאים ובצפיפות, כדי שיגיעו לישראל, יפטמו אותם וישווקו אותם כבשר טרי.
"זו הייתה הצעת חוק מתונה מאוד, ולפיה תהיה הפסקה הדרגתית של ארבע שנים של 'המשלוחים החיים'. הארגונים החקלאיים אמרו שאין להם בעיה שהיבואנים יביאו בשר צאן מצונן באיכות גבוהה או בשר קפוא. את החוק הגיש לוועדות ח"כ יצחק קרויזר מעוצמה יהודית, חוק שנעשה במלאכת מחשבת, בתמיכת ארגוני צער בעלי חיים. אבל מי שהטיל וטו על החוק ומתנגד לו עד לרמה של פירוק הממשלה זה דווקא אריה דרעי מש"ס. בכל פעם שרצו להגיש אותו לוועדת השרים לענייני חקיקה – הוא פשוט נפל בהוראת דרעי. דרעי בעצמו התקשר לקרויזר ואמר לו: 'החוק בל יעבור, אתה מסתכן בהפלת הממשלה'. החוק הזה לצערי הרב נגנז.
"ברגע שיש מסר ברור כזה מהמדינה או מהממשלה, שבפירוש אומרים לחקלאי 'לא רוצים אותך', אומרים לו שמעדיפים חקלאי מחו"ל, אז אין עתיד לחקלאי המקומי. אומרים לך 'בסדר, תשקיע שני מיליון שקל בחממת עגבניות ומחר נביא מיליוני טון עגבניות בשקל מטורקיה, לטביה או ירדן'. איך החקלאי הישראלי אמור להתחרות, אם עולה לו לגדל את העגבנייה ב-3.5 שקל לק"ג? אז הוא השקיע 2 מיליון שקל, הפסיד וסגר את המשק – לזה המדינה קוראת תחרות חופשית.
"לכן, מדיניות שנעשית בחקיקה מעבירה לחקלאים מסר של ודאות ויציבות, של שקט תעשייתי ואז החקלאי אומר – המדינה איתי. היא מעריכה את זה שאני קם בארבע וחצי בבוקר 365 יום בשנה ואני עובד כדי לייצר וכדאי לי להיכנס לענף. כדאי לי לקחת הלוואה של מיליון שקל ולגדל צאן כי הפסיקו את המשלוחים החיים. אבל ברגע שכל כמה שנים כל ממשלה מחליטה משהו אחר – אף אחד לא ישים את הכסף שלו על קרן הצבי בענף שמחר עלול להשתנות.
"אני חושב שהשר סמוטריץ' הוא בן אדם קיצוני, עקשן, יהיר ושחצן – והוא הרבה יותר נחוש ומסוכן לחקלאים מלמשל השר כחלון או ליברמן ועושה דברו פורר. אני חושש שראשי הארגונים שמנהלים את ענף החלב והמאבק ברפורמה לא מספיק מבינים עם מי יש להם עסק במובן השלילי של המילה. לדעתי, הפסקת השיווק ל-24 שעות היה צעד חלש מידי ובאיזשהו מקום אפילו חיזק את שר האוצר. כיצרן חלב אני בטוח שצריך להפסיק את שיווק החלב למשך שבוע ימים במינימום ומשם נתקדם, ואם צריך לעשות יותר אז לעשות יותר. אישית אין לי בעיה לעשות זאת. זה הפסד כספי אבל אין לנו ברירה. לקחת חצי מיליון ליטר ולשפוך באיילון כי אני מרגיש שכל הכעס שלנו נופל על אוזניים ערלות ולב אטום. כפי שהוא מגלה נחישות ועקביות, אנחנו צריכים לגלות נחישות פי 100 ממנו".
"אין ראייה לשנים ארוכות"
ראובן ימין (60) נשוי לחמדה, במקור ממושב ינון. "למשפחה שלה היו כרמים ופרדס של לימון. אנחנו כזוג צעיר התחלנו מאפס", משחזר ימין. להבדיל מהוריו שהביאו משפחה בת 12 ילדים, לראובן וחמדה יש רק שלושה ילדים. "השתנו הזמנים", אומר ראובן. "אמי ז"ל הייתה צוחקת עליי ואומרת לי 'שלושה ילדים זה לא משפחה'. אז היה הכל אחרת. אמא שלי בזמנו קיבלה באמת שתי פרות מהסוכנות. היא הייתה חרוצה מאוד ומבריקה. באו מהסוכנות היהודית למחרת וראו את אמי יושבת על שרפרף וחולבת. שאלו אותה, 'איך את יודעת לחלוב ככה?' היא ענתה להם: 'הייתה לנו שכנה ערביה בלוב, קראו לה פאטמה, היא לימדה אותי לחלוב'. ההוא מהסוכנות ראה שהיא מטפלת טוב בפרות, שהרפת מצוחצחת ונקייה והפרות מאושרות, והמליץ שהיא תקבל עוד שתי פרות".
יש לך "בן ממשיך"?
"לצערי וגם לשמחתי אין לי. הילדים שלי כולם בהייי-טק, היי-טקיסטים. מה שגורם להם להתרחק מהחקלאות ולא להמשיך בעבודה בדיר, זה בדיוק הדברים שדיברנו עליהם: המדיניות של הממשלה, שכל הזמן יש התעמרות בחקלאים ושיש חוסר יציבות ואין מסר ברור של שקט תעשייתי לחקלאי שמבקש לעבוד לפרנסתו.
"החקלאי הישראלי הוא לא סוחר והוא לא מאכער, ולצערי אין במדינה ראייה לשנים ארוכות בחקלאות. במקום לשדר יציבות ושקט תעשייתי – המסר של הממשלה לחקלאים הוא הפוך. המסר הוא: 'אנחנו לא איתכם, אנחנו נחשוף אתכם ליבוא, גם ב'משלוחים חיים' של טלאים, גם ביבוא של חלב וגבינות ובכל תוצרת חקלאית' – זה המסר של הממשלה, שבגדול אומרת שהיצור המקומי לא מעניין אותה.
"אז הילדים של היום הרבה יותר חכמים מאיתנו. הם יודעים לעשות את החישובים שלהם ואומרים: 'תלכו לעזאזל, אני כבר אמצא עבודה עם משכורת חודשית בטוחה וגבוהה'. ואם מחר תהיה כאן מלחמה ושלושת הנמלים בישראל ייסגרו, מה יקרה אז? מה אנשים יאכלו? את הצ'יפים והמעבדים של ההיי-טק? העם צריך לאכול, נקודה, אז תנו לנו לייצר לו את המזון ותעזרו לנו לייצר אותו בזול. בן אדם קם בבוקר, רוצה לאכול ארוחת בוקר טרייה, ארוחת צהריים וערב. מישהו צריך לייצר לו את המזון הזה 24/7 כל השנה.
"לכן, כמו ששר החקלאות אמר: הצעת החוק לרפורמה של שר האוצר היא רקובה, ומי שלא יודע שהיא רקובה – שיריח. יש סירחון מהריקבון, זאת אומרת שהכל על בסיס פוליטי. אין פה שום דבר שלטובת העם. נהפוך הוא – העם ישלם פה בגדול".
