אלישע שפירא: השעה לספר את הסיפור 

הוא נלחם ברבות ממלחמות ישראל, ריכז ענפים במשק, ניהל את המשק עצמו, את השומר הצעיר ואת הקיבוץ הארצי. סיפורו של אלישע שפירא מעין השופט הוא גם סיפורם של אנשים רבים, של סביבה, של דור ושל תקופה

*תמונה ראשית: אלישע שפירא. מאיר יערי שאל: מי זה הצעיר הזה עם הזקן השחור שחושב שהוא יכול ללמד אותנו? 

מה עושה אדם שמאחוריו יותר מ-80 שנות חיים ומעשים רבים, כשיום אחד הוא מחליט שהגיעה השעה לספר את הסיפור שלו? לאיש שלנו קוראים אלישע שפירא ואי אפשר להגיד שסיפור החיים שלו משעמם. הוא נלחם בששת הימים, ביום הכיפורים ובלבנון, היה מג"ד בשריון וסירב להיות מח"ט, ריכז את ענף הבקר ומפעלי תעשיה בעין השופט והיה פעמיים רכז משק.  

הוא ריכז את ההנהגה הראשית של תנועת הנוער "השומר הצעיר" בימים שבהם לובשי החולצה הכחולה והשרוך הלבן עוד לא השתמשו במילים כמו מזכ"ל. כשהיה מזכיר הקיבוץ הארצי ניסה לאחד את התנועות הקיבוציות. מאיר יערי שאל: מי זה הצעיר הזה עם הזקן השחור שחושב שהוא יכול ללמד אותנו? בין התפקידים, במהלכם ולצידם, לקח על עצמו יוזמות שונות של תיווך ומעורבות, כמו מחלוקת על קרקעות באזור הסמוך לקיבוצו ועוינות בין הקשת המזרחית לתנועה הקיבוצית. גם כיום הוא אינו מוותר על תחביבים וחברות בגופים שונים.  

לא עזב שום בית 

אז מה באמת הבעיה עם הסיפור של אלישע? סיכמנו שהוא לא משעמם, אבל אולי הוא צפוי. הוא אף פעם לא עזב שום בית. מיום שנולד במרץ 1943 הוא חי בקיבוץ עין השופט. על הקשר הזוגי שלו כתוב בספר: "לקראת סוף שנות ה-60, תמר, גם היא בת הקיבוץ, הצטרפה ובאה לגור איתי" ומאז זה נמשך עד היום. רשימת התפקידים שפורטה בשורות הקודמות מאפיינת בני קיבוץ מהדור שלו ונעדרים ממנה "עובד חוץ", "שליח בחו"ל" ו"חבר כנסת" ובכל זאת, איך אדם רב פעלים שהכתיבה איננה מקצועו מעלה על הכתב את סיפור חייו? 

אפשר פשוט לא לכתוב, כמו שעשה אחד מידידיו של אלישע. לשבת מול סופר מקצועי ולדבר. אפשר לעבוד עם עורך ולהגיע להסכמות על כמה ולמה, או במילים אחרות: הברירה היא בין ספר על אלישע וספר של אלישע. מי שמכיר את אלישע יכול היה לדעת שהוא יבחר באפשרות השנייה. מהבחירה הזו נגזר סדר עדיפויות שניתן לחלוק עליו, אבל כאמור, זה הספר של אלישע וזו הבחירה שלו. תיאורי הקרבות שאלישע לקח בהם חלק זוכים לפירוט רב בספר וזהו מאפיין נוסף של דור "שיח לוחמים", ששילב את הוויית הקרב עם החתירה לשלום. לעומת זאת, הסיפור המשפחתי המורכב שלו מסופר בקיצור, שלא לומר בקמצנות, וניכר שהחשיפה הרגשית לא הייתה קלה עבורו.  

אינו מהשתקנים 

נושא נוסף שלטעמי ניתן היה לצפות מאלישע להרחיב עליו יותר הוא החינוך בקיבוץ. אלישע חווה את מערכת החינוך בקיבוץ כמתחנך, כאב ושנה אחת כמחנך, אך מעבר להתנסות האישית, ההתמודדות על הקיבוץ השיתופי, הן בעין השופט והן בתנועה הקיבוצית, תופסת בספר מקום נרחב יחסית. דווקא משום כך צר לי שאלישע, כמי שריכז הן את "השומר הצעיר" והן את "הקיבוץ הארצי", לא ניצל את ההזדמנות לתת ביטוי לקשר האמיץ בין האידאולוגיה השוויונית ובין החינוך הקיבוצי הפורמלי והבלתי הפורמלי, שבבסיסו היכולת והחובה לחנך להישגיות ללא הגדלת פערים ותפיסת המילה "כבוד" במשמעות שוויונית ולא היררכית. הצמצום בהתייחסות לחינוך בולט במיוחד לאור עובדה שההתמודדות על השינויים בעין השופט היא הנושא היחיד שמוצג על-ידי אלישע ככישלון מובהק במהלך חייו. 

אחת הבחירות שעשה אלישע בספר היא במילותיו שלו "ניסיון לא מקובל, למיטב ידיעתי, לשלב ביוגרפיה על פי הזיכרון עם מאמרי עמדה שנכתבו בזמנים שונים. מעניין עד כמה השילוב הזה עובד". עם כל הערכתי וידידותי לאלישע, אינני בטוח שהשילוב הזה עובד. למרות שאלישע היה ועודנו כל חייו איש מעשה, הוא בוודאי איננו מהשתקנים. פעמים רבות העלה על הכתב את דעותיו בשלל תחומים: חברה קיבוצית, חברה ישראלית, המזרח התיכון, יחסי יהודים וערבים בתוך מדינת ישראל והקונפליקט הישראלי-פלסטיני. בשנת 2019 יצא לאור קובץ מאמרים מפרי עטו בשם "עמדת תצפית". רבים עשו כך בשלב מאוחר של חייהם ויש מהם שראו בכך מעין תחליף לאוטוביוגרפיה. לא חקרתי אם השילוב שעשה אלישע הוא אכן ייחודי, כדבריו, אבל נראה לי שהוא בעייתי. 

התמצאות 

השאלה היא איך משתמשים בספר. כמי שמשתמש בספרים מגיל שש, כלומר במשך כ-67 שנים, אני מכיר שתי צורות להשתמש בספרים. האחת היא זו הנהוגה בקריאת רומנים: לקרואו אותם ברצף מהעמוד הראשון עד העמוד האחרון. השנייה מתאימה יותר לספרי עיון. אם, למשל, לקחתי לידי ספר זואולוגיה כי אני מחפש מידע על לטאות או צבים, אפתח את הספר בעמוד העוסק בכך. האוטוביוגרפיה של אלישע נפתחת (אחרי שני פרקי פתיחה קצרצרים) בלידתם של הוריו וממסתיימת בהווה. ניתן להסיק מכך שהקוראים אמורים לקרוא את הספר על-פי סדר העמודים. הבה נניח שקניתי (או קיבלתי במתנה) את ספרו של אלישע ואני סקרן לדעת מה הן דעותיו בנושא ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. התשובה נמצאת בעמ' 42 ולקוחה ממאמר שנכתב ב-2013. מיקומו של המאמר בספר אינו קשור לשנה שבה נכתב, אלא מתקשר אסוציאטיבית למאורעות המסופרים באוטוביוגרפיה. במקרה שלפנינו, בחר אלישע למקם את המאמר בסמוך לזיכרונותיו מטיול בסיני שערך עם כמה מחבריו לאחר מלחמת ששת הימים, כשהיה בן 24, ואף יישוב יהודי לא הוקם עדיין מעבר לקו הירוק. גם רשימת הפרקים לא תסייע לקורא הסקרן בחיפושיו, כי המאמר שיאפשר לו להשביע את סקרנותו לגבי דעותיו של אלישע בנושא ההתנחלויות ממוקם בפרק שכותרתו "רמת הגולן בששת הימים". אולי הפתרון הוא להשיג מהדורה דיגיטלית, שיכולה באותו הזדמנות לפתור גם את בעיית חסרונו של מפתח שמות. 

אם מישהו מפרש בטעות את דברי הביקורת שלי על ספרו של אלישע כאמירה המפחיתה בערכו, חשיבותו או תרומתו, חשוב לי להבהיר שזו אינה כוונתי. רחוק מכך. חשבתי שאני יודע הרבה על אלישע, אך בספרו נחשפו לי הן מעשים רבים והן צדדים לא מעטים באישיותו שלא היו מוכרים לי, כולל התחום האומנותי, הבא לידי ביטוי ביצירותיו המעטרות את דפי הספר. בנוסף לכך, כל סיפור של אדם אחד הוא גם סיפור של אנשים רבים, של סביבה, דור ותקופה, ובכך ערכו.