ברור לכולם שהנושא קריטי, כי החקלאים מתמעטים, וללא סיוע אף חקלאי לא יוכל להשתלב ולהוות חלק מדור העתיד של החקלאות בישראל. אבל בממשלה כמו בממשלה, יש להם די והותר כספים לנושאים אחרים, בעיקר פוליטיים
*תמונה ראשית: מאיר יפרח. צילום: בועז רבינוביץ'
נושא הצטרפותם של חקלאים חדשים וצעירים לחקלאות הוא חשוב וקריטי, אבל במצב של היום איש לא מתפנה לעסוק בזה, לקדם את הנושא החיוני ולהקדיש לו את המשאבים הנדרשים. מה שכן, כיום עדיין פנויים בסדר העדיפויות להריסת החקלאות, מבית פורום קהלת והאוצר ולטובת הון-שלטון, ועכשיו הגיעו לצערנו גם לענף החלב.
אז איזה עתיד צפוי בערבה, בבקעה, בנגב, ברמת נגב ובשאר אזורי הארץ ללא דור המשך, ומה עושים כדי שדור חדש ייכנס לחקלאות וישתלב.
בינתיים תקציבים מקוצצים במשרד החקלאות, המים עדיין לא הוזלו ושוק סיטוני חדש עדיין לא יוצא לפועל.
המדינה פושטת רגל בכל הקשור לביטחון המזון, ומה יכול כבר שר החקלאות לעשות בעצמו עם כל הרצון שלו, ויש לו רצון.
בשיחתי עם השר דיכטר לאחרונה, היה לי ברור שנושא שילוב דור צעיר בוער גם בו, אבל קצרה ידו מלהושיע. הצעתי לו שיפעלו לשלב חקלאי אחד בשנה מכל אחד מ-250 מושבים, וכך בתוך ארבע שנים נזכה ל-1,000 חקלאים חדשים, אבל יש לזה מחיר. חקלאי חדש אחד זקוק לתקציב ראשוני של לפחות 2 מיליוני ש"ח לתשתיות של משק קטן, כולל טרקטור, עגלה, מרסס, עשרה דונמים חממה, קצת הון חוזר, שני עובדים, וזאת רק ההתחלה עבורו. כלומר, אם מתכוונים לכך ברצינות, צריך להכין תקציב ראשוני של 400 מיליוני ש"ח.
ברור לכולם שהנושא קריטי, כי החקלאים מתמעטים, וללא סיוע אף חקלאי לא יוכל להשתלב ולהוות חלק מדור העתיד של החקלאות בישראל.
אבל בממשלה כמו בממשלה, יש להם די והותר כספים לנושאים אחרים, בעיקר פוליטיים. כנראה לא נלמד דבר ממגפת הקורונה ומשנתיים של מלחמה ועם מצב ביטחוני מתוח עד היום. לא הפנימו שאי אפשר לסמוך על יבוא תוצרת לאוכלוסייה בישראל. אם משקים ייסגרו ולא יוקמו חדשים, הספקת המזון לישראל נמצאת בסכנה.
אם לא יתעשתו וישנו כיוון לתמיכה בחקלאות ובחקלאים, אז מה יישאר, לאן אנו הולכים, ואוי לדור הבא.
