יבול שיא
הרפת והחלב
רפת דרום קיבוץ גת
8 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

להפריד עגל מאימו? ברפת דרום מאמינים שלא

ביום אביבי יפה ירדתי דרומה לרפת דרום בקיבוץ גת לפגוש את שביט לב מנהל הרפת, שעל פי השמועות, ערך ברפת דרום, ניסוי מעניין וייחודי עד מאוד. בניגוד לכל המקובל בארץ ובעולם הרחב, ברפת דרום חשבו שאולי יותר טוב ונכון, לתת לאימהות לגדל את עגליהן עד גמילה ולא הפרדת העגל וגידולו ביונקייה.

לשם כך, הם לא חששו וערכו ניסוי לא קטן – על 40 אימהות. במשך שלושה חודשים – מהלידה ועד הגמילה, העגלים חיו, ינקו וגודלו, אך ורק על-ידי אימותיהן בקבוצת חליבה. בסקרנות גדולה, הגעתי לקיבוץ גת כדי לשמוע ולראות מפיו של שביט, על ניסוי מעניין שכזה, שאינו זוכה לתמיכה רחבה של הגורמים המקצועיים שליוו אותו.
רפת דרום – שותפות של קיבוצי גת ופלמחים, נראית יפה, מושקעת, מטופחת שגם עובדת בשיטות מקצועיות ייחודיות ולא חוששת מפריצות דרך… את הרפת מנהל בשנים האחרונות שביט לב חבר קיבוץ גת, לאחר שהחליף את עודד ארקין מהקיבוץ השותף – פלמחים. ניגשנו ישר ללב העניין…

איך צץ לך הרעיון שהפרות יגדלו את העגלים ולא הרפתנים ומה המטרה שהנחתה אותך לבצע את הניסוי?

אני עובד לא מעט שנים ברפת ובכל העבודות. את גידול היונקים תמיד ראיתי כעבודה סיזיפית, קשה ומבזבזת הרבה מאוד משאבים. בנוסף, לא התקדמנו לאורך השנים – הכנת אבקת החלב, ניקוי דליים וציוד, חיטוי, ניקוי זבל, העברת מלונות, ניקוי מלונות, כלובים ותאים, ריפוד, מחלות ועוד.
הרפת שלנו גדולה – 800 המלטות בשנה, שתי משרות ביונקייה. בקיצור, הרבה מאוד משאבים מושקעים ותוסיף לזה את החורף – 200 מלונות שצריך לטפל בהן פעמיים ביום, לעיתים בגשם, ובקיץ החם לא נהיה יותר קל.
אני לא מדבר רק על התנאים הקשים של בוץ בחורף לעגלים במלונות או חום הקיץ. ראיתי את העובדים המסורים שלנו, איך הם סובלים בעצמם מהתנאים וזכרתי כמה סבלתי בעצמי כשעבדתי ביונקייה. כמנהל, חשבתי לעצמי שמשהו אנחנו לא עושים טוב ביונקייה – ליונקים ולרפתנים גם יחד.

יום אחד, בזכות בת זוגי שהיא בעצמה יועצת הנקה ורפתנית, שהגיעה ממשפחה של רפתנים ממושב רמת-צבי. באחד הטיולים שלנו ברפת, אמרה לי "תגיד לי שביט למה אתם מפרידים את העגלים מהאימהות ולא נותנים להן לגדל בעצמם? תחסוך לך את כל המשאבים שאתה מבזבז והן ברור, שיגדלו אותם הרבה יותר טוב מכם הרפתנים". וכך הכל התחבר, כולל זה שמשמיצים אותנו, מגדלי הפרות, שאנחנו מפרידים את האימהות מעגליהן ולכן המוטיבציה הגדולה לבצע את הניסוי שערכנו, כך שאם הוא יצליח, אז זו תהיה פריצת דרך אמיתית.

האם נעזרת בדוגמאות ובידע מהעולם הרחב, כדי לתכנן את הניסוי שלך?

חיפשתי רפתות בעולם עם ניסיון של אי הפרדה, אבל לא מצאתי. בכל המדינות, נהוג להפריד את היונקים בסמוך ללידה. יותר מזה, ניסיתי להבין ממתי התחילו להפריד עגלים מהאימהות. ראיינתי רפתנים ותיקים בני 90 שחלבו 10 פרות ברפת ולהפתעתי, גם הם נהגו להפריד. סרקתי מאות תמונות של רפתות בארץ, מראשית ההתיישבות ובכולן נהגו להפריד ולגדל את היונקים ביונקיות. זו נשארה תעלומה בעיניי מתי התחילו להפריד, כך שבעצם לא יכולתי להיעזר בניסיון של אחרים.

נעזרת בווטרינר ובמומחים בתחום?

כל המומחים והווטרינרים, כמעט ללא יוצא מהכלל התנגדו, כל אחד מסיבותיו: אחוזי תמותה, מחלות מדבקות, הפסדי חלב, תנובת חלב בתחלובה אחרי הגמילה. בלי סוף סיבות למה לא, אבל הם לא הרפו את ידי, להיפך, הבנתי עד כמה אנחנו שקועים בתפיסות המקובעות שלנו ולא יכולים לראות תמונה אחרת של מציאות.

 

עגלים בקיבוץ גת
עגלים בקיבוץ גת
טוב ויפה, החלטת "לקפוץ לחלב", ספר על הניסוי ותוצאותיו מה עשית ואיך הניסוי התנהל?

רצינו לבדוק שני דברים:
1. האם העגלים יגדלו יפה על ידי אימהותיהן.
2. האם אפשר לבצע ממשק של קבוצה גדולה של אימהות עם עגלים, תוך הפרדה והוצאת האימהות לחליבה, בצורה שלא תפגע בהתנהלות הרפת.
לצורך הניסוי, ריכזנו את כל היבשות בסככת יבשות אחת, שהפרות גם ממליטות בה. לאחר כל המלטה, העברנו את האם עם העגל שלה לסככת יבשות צמודה, ששימשה אותנו לניסוי. כך, לאורך תקופה של חודש וחצי, שבה הגענו לקבוצה של 40 אימהות ועגלים שגודלו על-ידי אימהות.

בסככת הניסוי שהו העגל ואימו עד גיל חודש וחצי, כשהאימהות נחלבו פעמיים ביום, במקום שלוש פעמים, כמו שאר החולבות. מכיוון שלא רצינו להכביד על החולבים בחליבת הערב, שבה היה באופן יחסי, מעקב פחות טוב על הנעשה בקבוצת הניסוי ובעיקר, התמקדנו בתכנון הממשק של הפרדת הפרות והוצאתן לחליבה.
לצורך כך, תכננו בסככת הניסוי תא גדול של 10 על 10 מטר, מגודר בגדר אטומה ונמוכה, עם כניסה ויציאה צרה, שרק פרה אחת יכולה לעבור בה בכל פעם, עם פניות בכניסה. וכך, אחרי שהפרה יוצאת מהתא – העגל מאבד את קשר העין איתה בסיבוב ולא רואה אותה יותר. המחשבה מאחורי זה הייתה, שהפרות יצאו לאכול מהתא לבדן, העגל יישאר שם ואחרי האוכל האימהות ילכו לחליבה, יחזרו לסככה לאכול ולנוח ושיחפשו את העגל, יראו אותו בתוך התא ויחזרו להיניק אותו.
בפועל, כל מה שניסינו כגון מחסומים מגומי, ידיות עם קפיץ לא צלחו – קשה לעצור את העגלים מההליכה החוצה אחרי אימם. לעומת זאת, לאימהות לא הייתה בעיה לצאת לאכול בלי העגל, לנוח בסככה, להעלות גרה, ללכת לחליבה, לחזור לאכול ולחזור לאחר מכן לעגל להיניק.
בלית ברירה, ביטלנו את התא והפרות והעגלים שהו כל הזמן בסככה וההפרדה בחליבה, נעשתה עם שני חולבים, כשאחד מביא את האימהות ואחד עומד בכניסה לשביל למכון החליבה ומגרש את העגלים בחזרה לסככה, כך עד סוף הניסוי.

והממצאים הראשונים?

אחרי שלושה שבועות ראינו שני דברים: אחד, שהאימהות נותנות מעט מאוד חלב בחליבה, 15-10 ליטרים ליום ורק בודדות הגיעו ל-20 ליטר. הדבר השני, שיש הרבה תמותה – בסביבות 20%, שזה בלבד, הופך את הניסוי ללא רלוונטי.
לא התייאשנו והחלטנו לעשות מספר שינויים בהתנהלות. שינינו את הנוהל שבו היינו מוודאים שכל עגל מקבל חלב. הרי בניסוי אנחנו לא יודעים האם הוא יונק ומה הכמות, עברנו בבוקר עם בקבוק הגמעה לוודא שכל עגל קיבל חלב, כך שאם לא רוצה לאכול, סימן שיינק מאימו ואם רוצה לינוק מקבל ליטר וחצי חלב.
למרות שהקפדנו לחטא את הבקבוקים בין העגלים, חשבנו שאנחנו מעבירים ביניהם את המחלות, הפסקנו לתת להם בקבוק ועברנו לעשות תצפית של שעה עד שעה וחצי, על הנעשה בקבוצה וללמוד את התנהגות העגלים ומזה להבין כיצד מתנהג ולאתר עגל חולה בסככה גדולה, שזה שונה מאוד מאיך שעובדי היונקיה יודעים אם העגל חולה. אחרי זמן קצר, ראינו שיפור גדול ולמדנו לאתר את העגלים הזקוקים לעזרה, אבל גם תחלואה זו ירדה פלאים, כנראה בגלל שלא זיהמנו אותם דרך הבקבוקים וירדנו ל-6% תמותה שזה סביר ביותר. בגיל חודש וחצי קיבלנו עגלים גדולים מאוד שנראו לפחות בני 3 חודשים.

למדנו
  1. שהעגלים גדלים טוב מאוד על-ידי האימהות וכמה שפחות נתערב, כך יהיה יותר טוב.
  2. למרות שלא פתרנו את הממשק של הוצאת האימהות לחליבה והעגלים היו בורחים לנו מהחולבים, קופצים מחוץ לסככה ורדפנו אחריהם להחזיר אותם, למדנו שזה מיותר לגמרי. מכיוון שחלבנו את קבוצת הניסוי כקבוצה ראשונה בחליבה ובלאו הכי, ישנם בהתחלה שני חולבים, שאחד מביא את הפרות ואחד מסדר מכון, אז שניהם מביאים את הקבוצה מבלי לבזבז הרבה זמן וכל העגלים שברחו החוצה, היו חוזרים בזמנם החופשי לתוך הסככה לאימהות. כך – ממשק ההפרדה לחליבה הוא הגיוני ואפשרי.
אז למעשה אתם לא יודעים כמה חלב ינקו העגלים?

זה נכון שאין לנו דרך פשוטה לדעת כמה חלב ינקו בפועל העגלים, אבל יש דרך עקיפה – מכיוון שעד הגמילה, יודעים כמה חלב האימא נתנה כל יום, אפשר להשוות לכמה חלב היא נתנה אחרי עזיבת קבוצת העגלים ושם חיכתה לנו הפתעה גדולה: היו אימהות, שכל עוד היניקו, נתנו 15 ליטר ליום ואחרי עזיבת הקבוצה, ישר עלו ל-40 ליטר ליום. כך שהיו לנו עגלים שבגמילה ינקו 20 25 ליטר ליום, שזה מסביר את המשקלים הכבדים מאוד שקיבלנו בגיל חודש וחצי, שהיו זהים למשקלים של עגל בן 3 חדשים.

איזה אוכלוסיות פרות היו בניסוי?

הכנסנו מבכירות בחשש כי לא היה לנו מספיק פרות לניסוי. חשבתי שהן יהיו אימהות פחות טובות ויתקשו לגדל את העגלים. להפתעתי, התברר שהן האימהות הטובות ביותר והסתדרו הכי טוב עם ההנקה. אני מעריך שזה בגלל מבנה העטין הגבוה שלהם שהקל על העגלים, אבל גם פרות עם עטינים נמוכים מאוד, אחרי המלטה חמישית, הסתדרו ללא שום בעיות. היו לנו גם מספר זוגות תאומים שאחרי סיום הניסוי ראינו שביחד הם ינקו מהאם 30 ליטר ביום – קרי, כל אחד 15 ליטר והתפתחו יפה מאוד.

איך זה נראה? איך התנהגו העגלים והאימהות בקבוצת הניסוי?

באופן כללי הן היו רגועות. בשעות היום האימהות היו כמו שאנחנו מכירים –  נחלבות, אוכלות, רובצות, אוכלות כשמדי פעם קמות, מחפשות את העגל שלהם ומיניקות אותו – כך מספר פעמים ביום. העגלים מסתובבים בסככה בקבוצות קטנות ולאו דווקא ליד האימהות שלהן. בלילה לעומת זאת, הפרות מפוזרות בכל הסככה וכל עגל, בלי יוצא מהכלל, ישן ליד האימא שלו. בדקתי את זה – אין פספוסים.

איך היה לחלוב את עגלות הניסוי אחרי שנתיים?

אחרי שנה וחצי מהניסוי, ראיתי בקבוצת עגלות הרות, עגלה מוצצת את הפטמה לעגלה אחרת. ביקשתי מהעובדים שיקשרו לי אותה כדי שאוכל להרכיב לה נזם נגד מציצות. כשניגשתי אליה להרכיב את הנזם העגלה השתוללה כמו חיית בר ולא ניתן היה לגעת בה. הבחנתי שהיא מקבוצת הניסוי וללא ספק, הן לא עברו החתמה על ידינו ולי היו 20 עגלות הרות כאלה, שאני לא הייתי בטוח שאפשר יהיה לחלוב אותן בכלל. למזלנו הן המליטו ונחלבו והצטרפו לקבוצת המבכירות ללא בעיות כלל.

מה מסקנות הניסוי ואיך אתה רואה את זה מבחינה תדמיתית של הענף שלנו?
  1. העגלים גדלים טוב מאוד על-ידי האימהות שלהם.
  2. ממשק החליבה עם קבוצה גדולה של אימהות ועגלים ביחד לא פשוט, אבל ללא ספק אפשרי וסביר.
  3. מבחינה תדמיתית – הפרדת העגל אחרי הלידה היא הפוגעת ביותר בתדמיתנו, יותר מהשימוש באנטיביוטיקה ובהורמונים ובעצם, כשאנחנו נשנה את צורת גידול העגלים, אנחנו משמיטים את הטענה הקשה ביותר נגדנו שפוגעת ותפגע בנו, יותר ויותר, בעתיד.

 

עגל יונק
עגל יונק

 

האם יש לגידול העגלים על-ידי האמהות גם יתרונות כלכליים לעומת השיטה המסורתית:

מבחינה כלכלית אפשר להראות כדאיות ואני אסביר בקצרה את העקרונות:

עלות גידול יונקים על-ידי האימהות, מבוסס על הרעיון שצריך להחזיק עדר יותר גדול של מספר פרות, שיכסו את החלב שעובר ליונקים.

  1. עלות ייצור החלב לעגלים לא מחושב כמחיר הכנסה מהמחלבה, אלא ייצור בתנאי מכסה, במחיר עלות ייצור שולי (תרומה א') בסביבות 1.10 שקל לליטר.
  2. מכיוון שהעדר גדול יותר, יש תרומה נוספת ממכירת בקר ועגלים.
  3. חיסכון מלא בכל ההוצאות בגידול יונקים – מים, ריפוד, חומרי ניקוי וחיטוי, חשמל.
  4. חיסכון בעלות עבודה. העבודה יורדת לרבע עד שליש.
איך אתם מגדלים את העגלים היום ברפת דרום ומה התוכניות שלכם לעתיד?

סככות החולבות שלנו כיום לא מתאימות לגידול עגלים על-ידי אמהותיהם, בגלל בורות זבל וגורפים. לכן כיום, אנחנו מפרידים את העגלים אחרי 24 שעות מהאם.
אנחנו מתכננים סככה מרחבית חדשה שמותאמת מראש לאימהות, שיגדלו את העגלים בעצמם באופן מלא. הסככה תכלול ותיישם את כל מה שלמדנו בניסוי ותכלול מרכז מבקרים. התוכניות נמצאות בוועדות התכנון ואנחנו מקווים להתחיל לבנות עד סוף השנה, כך שבתקווה בשנה הבא נתמודד עם כל המורכבות של סככה ל-100 חולבות עם מאה עגלים קטנים יחד. ללא ספק זה היה מעניין מאוד.

עם כל האופטימיות שנשמעת מתשובותיי לשאלות על הניסוי, חשוב לי להדגיש שיש עוד דרך ארוכה וישנם מספר מכשולים שאנחנו לא בטוחים כיצד נתגבר עליהם, כמו איך נכנסים עם טרקטור לקלטר בקבוצה של 100 פרות עם 100 עגלים. למרות שיש לנו רעיונות לפתרונות לכל דבר, אנחנו נכנסים בעתיד הקרוב לניסוי בקנה מידה מלא. ברור שלא יהיה קל ורק האופטימיות שלי מהניסוי הקטן מאפשרת לנו לחשוב בגדול ולקחת סיכונים.

כמו שאתם מכירים אותי אני תמיד כותב דברים אישיים על הרפתנים שאני פוגש וכן מספר מילים על שביט ורפת דרום

שביט לא נפל לרפת במקרה. כל חייו הצעירים והבוגרים הוא בילה ברפת ולכן הנושאים המקצועיים אינם זרים לו, אלא מוכרים לו היטב. כאשר הוא יוצא למהלך מקצועי זה מתבצע לאחר מחשבה עמוקה וניסיון רב.

נולד וגדל בקיבוץ גת, דור שלישי לרפתנים. הסבא שלו היה מרכז הרפת ב-1948. בהפצצות המצריות על הקיבוץ במלחמת השחרור נאלץ לפנות את פרות העדר לאזור המרכז, לפרדסים בחירייה ליד רמת אפעל ושם חתכו עשב להזנה וחלבו ביד. הוא נרצח שם על ידי ערבים במהלך עבודתו כרפתן ונחשב כחלל צה"ל. הדוד שלום לב היה רפתן ומנהל הרפת שנים רבות ושביט הוא דור שלישי.

כמו צעירים רבים אחרי הצבא, הסתובב שביט והיה גם רפתן בקיבוץ להבות חביבה בעמק חפר, למד מחשבים באוניברסיטה. לנוכח הקשיים ברפת, ביקשו ממנו בלהבות חביבה לחזור ולנהל ולמזלו המקצועי הסכים. כשהחליטו ברפורמה להעביר את הרפת הוא עזב ב-2001, לנהל את רפת כפר מנחם ושם עבד עד 2013. בשמחה חזר הביתה לקיבוץ גת, לנהל את הרפת שהוכפלה בשותפות עם קיבוץ פלמחים בשנת 2002 – רפת מסודרת ויפה, שאף השתתפה וזכתה בתחרות הרפת המטופחת בעת ניהולה על ידי קודמו עודד ארקין.

שביט לב נשוי לשגית בר, בת למשפחת רפתנים ברמת צבי שעוסקת בייעוץ הנקה.

עד כאן על הניסוי המעניין מאוד, שנראה גם מבטיח ברפת דרום ובוודאי עוד נעסוק רבות בנושא, בשנים הבאות והיבטים נוספים.  נשמח לקרוא את תגובותיכם לנושא חדשני ומורכב מאוד…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אני רואה עצמי כשגריר של הטבע לבני האדם – בכל תחומי התעניינותי ועשייתי," אומר משה קשי, ממושב מולדת, חוקר ציפורים, אסטרונומיה, מתימטיקה, פיסיקה, מורשת קרב וצה"ל ומה לא… * ריבוי הנושאים כלל לא מטריד
6 דק' קריאה
סוף מעשה במחשבה תחילה  תכננו את הצעדים שלכם, ורק דברים טובים יוכלו לצמוח מזה. דברים טובים כמו לראות שני דורות, סבא ונכד, ששרים על אותה הבמה בשבוע שעבר נסעתי בהתרגשות להופעה בתל אביב –
3 דק' קריאה
מחלקת התרבות של מועצה אזורית מגידו בשיתוף עם האופרה הישראלית, העלו במרכז תרבות מגידו את היצירה "חליל הקסם" של וולפגנג אמדאוס מוצארט, בתרגומו הנפלא של אהוד מנור. החוויה האומנותית המרהיבה הוצגה במשך שלושה ימים
< 1 דק' קריאה
 שבוע פוליטי במכללת אורנים, 8-12 בדצמבר   זו השנה השנייה בה מקיימת אגודת הסטודנטים במכללה האקדמית לחינוך אורנים שבוע פוליטי, וקוראת 'לדבר על הפיל שבחדר'. במילים אחרות, מבקשת האגודה לעסוק בנושאים הבוערים באמת בחברה הישראלית.
< 1 דק' קריאה
האם התנועה רלוונטית גם היום? כן, כן, וכן עמית וייץ, ניר עם לפני מספר שבועות  היה אמור להתקיים כנס החינוך של התנועה הקיבוצית. יומיים מרוכזים של מפגש מקצועי וחברתי שלנו, אנשי החינוך בתנועה, בקיבוץ
3 דק' קריאה
עושים להם דה-לגיטימציה: "'נשים סוף למזדיינים",  "12 ערוץ של נאצים, הזבל של הזבל",  "כל התקשורת חלאות המין האנושי, שקרנים, רמאים, אוכלי חינם", "שיישרף אברמוביץ', שיישרף עוד פעם, הכלב", מבחר ציטוטים מהפגנת התמיכה בנתניהו ביום
4 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן