מדוע הסיר הקיבוץ הדתי את חתימתו ממודעה עם שמות ההרוגים והנרצחים חברי הקיבוצים? * צייצנים, חשבתם שאתם משחקים מול מגרש ריק? תחשבו שוב
תחזירו את כל החטופים הביתה. עכשיו!
בגיליון האחרון של "זמן קיבוץ", התפרסמה מודעה של התנועה הקיבוצית, ובה שמות ההרוגים והנרצחים מהקיבוצים ב-7 באוקטובר ובמלחמת "חרבות ברזל". הרשימה מופיעה לפי סדר האלף-בית של שמות המשפחה, וכוללת חללים מהתק"צ ומהקיבוץ הדתי, 302 במספר. "כואבים את אבדנם של חברינו, תושבינו, בנותינו ובנינו הגיבורים, שנרצחו ונפלו במתקפת הטרור ובמלחמה בעזה ובגבול הצפון" נכתב שם. "רוחם תמשיך לנשב בשדותינו, וזכרם לא ימחה לעולם מליבנו". בתחתית המודעה מופיע המשפט: "לא עוד. תחזירו את כל החטופים הביתה. עכשיו!"
אותה המודעה, באותו הנוסח, הופיעה גם ב"ידיעות אחרונות" בסוף השבוע, בהבדל אחד: על המודעה ב"ידיעות" חתומים במשותף התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי. על המודעה ב"זמן קיבוץ" חתמה רק התנועה הקיבוצית. הנהגת הקיבוץ הדתי הסירה את חתימתה מהמודעה בגלל המשפט: "לא עוד. תחזירו את כל החטופים הביתה. עכשיו!" אם לדייק, מה שהפריע להם זו המילה האחרונה במשפט – עכשיו!
את תשומת הלב לסיפור הזה עורר אורי משגב, כתב "הארץ" (בן חפציבה), שהסביר: "המשפט הזה לא הופיע בנוסח המקורי שאושר על ידי הקיבוץ הדתי, התווסף אחר כך, ושכחו לאשר איתם. פרצה סערה, הם רתחו. מזכ"לית הקיבוץ הדתי פרסמה הודעת הבהרה שמתנערת מהמשפט". הפיסקה המסיימת אצל משגב: "אני חייב להבין, החזרת החטופים היא מטרה של החילונים בלבד במדינת ישראל? אין איזו מצווה על פדיון שבויים? עד כדי כך הצליח הקמפיין הביביסטי של ארגון הפשע ומכונת הרעל נגד משפחות החטופים?"
הסתקרנתי. האם בהודעת ההבהרה שפרסמה מזכ"לית הקיבוץ הדתי, שרה עברון (סעד), שנשלחה בווטסאפ לקיבוצים אחרי ה"סערה שפרצה", היה גם הסבר על מה ולמה ההסתייגות מהמשפט האחרון. לא היה. נוסח ההבהרה: "השבת הייתה אמורה להתפרסם מודעת השתתפות באבלם של הנופלים והנרצחים הגיבורים מהתנועות הקיבוציות, כמחווה משותפת של שתי התנועות הקיבוציות. לצערנו הרב, גילינו הבוקר שבעיתון ידיעות אחרונות פורסם נוסח שלא היה על דעתנו, ועל כך אנחנו מצרים מאוד. מצורפת כאן המודעה המשותפת בנוסח שאושר על ידינו". (ללא המשפט האחרון).
פרשנות: מטה הקיבוץ הדתי היה איכשהו מסתדר עם "תחזירו את כל החטופים הביתה". הוא לא מסתדר עם "עכשיו!". עכשיו, פירושו עסקה עם חמאס, שהמחיר הידוע שלה הוא הפסקת אש ושחרור מחבלים. מנהיגי הציונות הדתית, פוליטיקאים ורבנים, מתנגדים בתוקף להפסקת אש ועוד יותר בתוקף לשחרור מחבלים. אנשי הציונות הדתית מובילים גם את ההתארגנות האלטרנטיבית למשפחות החטופים המפגינות בכיכר החטופים, שם צועקים כל מוצ"ש – "עכשיו! עכשיו!". בולט בין האלטרנטיבים אליהו ליבמן, ראש מועצת קריית ארבע, שבנו אליקים נחטף מהמסיבה ברעים. "אנחנו מאמינים, שאם צה"ל יכנס בחוזקה בעזה בלי רחמים, נצליח לשחרר את החטופים מיד", אמר ליבמן. "צריך שהאויב הנאצי ערבי יירד על הברכיים ויתחנן לשחרר את החטופים".
ההבהרה של הקב"הד למודעה מסתיימת כך: "אנו מחבקים את משפחות הנופלים. מתפללים לשובם של החטופות והחטופים ולרפואתם של הפצועים. ומחזקים את ידי צה"ל וכוחות הביטחון בלחימה, בכל מקום שהם". על האמירה הזו יש בוודאי הסכמה מקיר אל קיר. השאלה היא מה עושים כדי שהחטופים ישובו. נכנסים בעזה בלי רחמים, או נכנסים למו"מ עם חמאס?
במוסף "הארץ" השבוע התפרסם ריאיון עם ניר מאיר, לרגל סיום תפקידו כמזכ"ל התק"צ. לכותרת הראיון נבחר המשפט שאמר מאיר: "אני שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין קיבוצים לשמאל". (הרבה תגובות, דברים קשים). יש מצב שפעם יהיה גם מזכ"ל של הקיבוץ הדתי, שבריאיון סיכום יגיד: "אני שמח להירשם כמי שהפר את הברית בין קיבוצי הקיבוץ הדתי ובין מי שהובילו את הציונות הדתית למחוזות שאסור היה להגיע אליהם"?
יידע כל בורג במכונת הרעל
המשפט "הימים שאתם משחקים מול מגרש ריק הסתיימו", בניסוח כזה או אחר, חביב על מגישי תביעות לשון הרע, כמסר שהם מעבירים לנתבעים. השבוע זה היה רועי נוימן, ממובילי מחאת "כוח קפלן", שצייץ לאחר שבית משפט פסק שפעיל ברשת החברתית יפצה אותו בסכום של 102 אלף שקל: "צייצני רעל יקרים, בכירים וזוטרים כאחד. הימים שאתם משחקים מול מגרש ריק – נגמרו".
הצייצן המפצה, שמעון חרמון, כתב נגד נוימן בין היתר, שהוא: "מסית ומדיח לעריקות קבוצתית המונית של חיילי צה"ל", "דור ההמשך של הנאצים", "פועל להשמדת המדינה" ו"תועמלן בתשלום של הרייך הרביעי".
גם שקמה ברסלר הודיעה למספר אנשים נגדם הגישה תביעת לשון הרע: "יידע כל בורג במכונת הרעל – הימים בהם אתם משחקים מול מגרש ריק הסתיימו". התביעה, בסך 2.6 מיליון שקל, הוגשה נגד חברת הכנסת טלי גוטליב ושישה פעילי רשת, ביניהם התסריטאי מני אסייג. גוטליב הפיצה כזכור את הטענה השקרית, לפיה בעלה של ברסלר שוחח עם יחיא סינוואר מספר ימים לפני ה-7 באוקטובר, וכי ראש המוסד זימן אליו את ברסלר לשיחה. במוסד טענו שלא היה ולא נברא. גוטליב התבקשה ע"י ברסלר להסיר את חסינותה והודיעה שלא תעשה זאת, אסייג וייתר הצייצנים הנתבעים, שיתפו את הציוץ שלה ולהם אין חסינות.
המשפט הזה עובד גם מימין לשמאל. שר התקשורת שלמה קרעי, שלח לפני כחודש מכתב התראה לפני תביעה נגד הכתב ברוך קרא, שצייץ: "קרעי שקרן, פשוט שקרן. אומר עכשיו בגל״צ שטייסים איימו שלא יתייצבו לקרב בעת לחימה. הם אמרו כל הזמן בדיוק להפך. וגם קיימו". קרעי איים לתבוע וכתב: "נגמרו הימים בהם אנחנו משאירים את המגרש ריק".
נוימן תבע וזכה. ברסלר תבעה וממתינה למשפט. קרעי איים ועוד לא מימש.
