מאת: אולגה שניידר דיאטנית במרפאת נווה עתלית, מחוז חיפה וגליל מערבי
חלבון הוא רכיב חיוני לגדילה ולהתפתחות תקינה של ילדים ובני נוער, אך בשנים האחרונות מתבסס טרנד של דיאטות עתירות חלבון בקרב מתבגרים. הטרנד, שמופץ בעיקר ברשתות החברתיות, פוגש את אחד הנושאים הרגישים בגיל ההתבגרות דימוי גוף ורצון להשתלב חברתית ומוביל רבים לאימוץ תפריטים קיצוניים שאינם מתאימים לגוף מתפתח.
הדגש על צריכת חלבון גבוהה, ולעיתים גם הימנעות כמעט מלאה מפחמימות, אינו רק שינוי תזונתי אלא תופעה רחבה יותר שעלולה להשפיע הן על הבריאות הפיזית והן על הבריאות הנפשית. לצד זאת, קיימים כלים פשוטים וישימים שיכולים לסייע להחזיר את האיזון ובראשם מסגרת תזונה משפחתית קבועה.
כמה חלבון באמת צריך?
חלבון הוא "אבן הבניין" של הגוף. הוא אחראי לבניית השרירים, הלב, העור והציפורניים, ומשפיע על גדילה, גובה וויסות הורמונלי.
על פי ההמלצות הרשמיות, בני נוער זקוקים ל־0.85–0.95 גרם חלבון לכל ק"ג משקל גוף ביום. נערים פעילים מאוד יכולים להגיע גם ל־1.55 גרם לק"ג, כאשר הגבול העליון הבטוח עומד על 2 גרם לק"ג.
בפועל, רוב בני הנוער מגיעים לכמויות אלו בקלות דרך התזונה היומיומית. ביצים, עוף, דגים ומוצרי חלב מספקים מענה מספק, ללא צורך בתוספי חלבון או מוצרים מועשרים.
למשל, נער בן 14 השוקל 50 ק"ג זקוק לכ־42.5 גרם חלבון ביום.
צריכת שתי ביצים, מנת עוף וקצת גבינה במהלך היום כבר מביאה אותו לכ־52 גרם חלבון, מעל הצריכה הבסיסית, ללא תוספים.
הבעיה, חוסר איזון ולא רק עודף חלבון
הטרנד הנוכחי אינו מתמקד רק בתוספת חלבון, אלא לעיתים מלווה בהפחתה חדה של פחמימות. אלא שגוף מתפתח זקוק לפחמימות כמקור האנרגיה המרכזי שלו.
כאשר מפחיתים פחמימות ומעמיסים חלבון, הגוף נכנס למצוקה אנרגטית ומתחיל להשתמש בחלבון כמקור אנרגיה במקום לייעד אותו לבניית שרירים ותהליכי גדילה.
צריכה קיצונית של חלבון עלולה לגרום בטווח הקצר לבחילות, שלשולים ועומס מטבולי. בטווח הארוך עלול להיווצר עומס על תפקוד הכליות, בעיקר אצל מי שסובל מראש מבעיה כלייתית. עם זאת, הסיכון המרכזי אינו רק הכמות אלא חוסר האיזון. דחיקת קבוצות מזון חשובות כמו פחמימות, ירקות ושומנים בריאים והיווצרות חסרים תזונתיים.
מעבר לגוף, ההשפעה הנפשית
לדיאטות עתירות חלבון בקרב בני נוער יש גם השלכות רגשיות והתנהגותיות.
המעבר לתפריט נוקשה ומדויק של "יעדי חלבון" עלול להוביל לעיסוק אובססיבי באוכל, שקילה, מדידות וחישובים יומיומיים. הצורך לשלוט בתפריט ולהימנע ממזונות מסוימים משנה את מערכת היחסים הטבעית עם אוכל.
במקרים רבים, מה שמתחיל כרצון "להתחטב" עלול להתפתח לדפוס חשיבה נוקשה. חרדה סביב אכילה, רגשות אשמה והימנעות מארוחות משותפות. מצבים שמעלים את הסיכון להפרעות אכילה ולפגיעה בדימוי הגוף.
מה יכול לעזור, התשובה נמצאת בבית
בתוך מציאות של מסרים סותרים מהסביבה, לארוחות משפחתיות יש תפקיד משמעותי בשמירה על איזון
דוגמה אישית
כאשר בני נוער רואים סביבם תזונה מגוונת הכוללת חלבונים, פחמימות, שומנים בריאים וירקות ללא אשמה או לחץ הם לומדים מהי תזונה מאוזנת.
זיהוי מוקדם של שינויי התנהגות
ארוחות משותפות מאפשרות לשים לב לשינויים: הימנעות פתאומית ממזונות, טקסיות סביב האוכל, לחץ סביב ארוחות או ניסיון להתחמק מהן.
שורה תחתונה, איזון מעל הכול
חלבון הוא רכיב חיוני, אך אינו פתרון קסם ובוודאי שאינו יכול לעמוד לבדו. גוף בריא ונפש בריאה אינם נבנים מקיצוניות או חוקים נוקשים, אלא מתזונה מאוזנת, מגוונת ומידתית.
כאשר בני נוער לומדים לבנות מערכת יחסים בריאה עם אוכל, הם לא רק תומכים בגדילה ובבריאות אלא גם מפתחים הרגלים שילוו אותם לאורך כל החיים.
אין צורך לרדוף אחרי טרנדים, האיזון נמצא בהישג יד.
