בשנים האחרונות נפוצה מאוד התקנת מערכות פוטו־וולטאיות על גגות רפתות ומבני משק במושבים. התופעה שכיחה דיה, כך שכמעט כל חקלאי שמע על שכן או חבר אגודה שכבר עשה זאת. מה שפחות נפוץ עדיין הוא האפשרות שנפתחה לפני כשנתיים להקים מתקן סולארי על הקרקע עצמה, ולא רק על גגות מבנים
גדי שטילמן ואריאל רוט, עו"ד
מהגג אל הקרקע
עד לפני כעשור, הדרך היחידה להתקין מערכת סולארית בנחלה הייתה על גג מבנה חקלאי קיים. רשות מקרקעי ישראל הכירה בכך שאין טעם לגבות תשלום על ניצול גג של מבנה שכבר משמש למטרה אחרת, וכך מתקן על גג מבנה קיים וחוקי פטור מתשלום לרמ״י עד היום.
מטבע הדברים, לשימוש בגגות יש ״תקרה״. כמו כן, לא בכל הנחלות קיימים מבנים חקלאיים שאפשר לנצל את גגותיהם למערכת סולארית. הקרקע הפנויה בנחלה – ובעיקר בחלקה א׳, השטח הצמוד לבית ולמבני המשק – היא הפוטנציאל הבא.
אם עד לאחרונה הקמת מערכת סולארית קרקעית חייבה עסקת ״תעסוקה לא חקלאית״ מול רמ״י בחלקת המגורים הצמודה לבית, בשטח של עד 2.5 דונם, הרי שכיום קיימת אפשרות להקים מערכת סולארית בשטח של עד דונם בחלק החקלאי של חלקה א׳, בתנאי שהשטח צמוד למבני המשק.
שלוש החלטות התקבלו לצורך כך: מינהל התכנון אישר תיקון לתמ״א 1 (תיקון 10), המתיר הקמת מערכת סולארית קרקעית בשטח של עד דונם אחד בחלקה א׳ במסגרת בקשה להיתר בנייה, ללא צורך בתב״ע; מועצת מקרקעי ישראל הסדירה עסקה ייעודית לשטח דונם כאמור, מחוץ למכסות התעסוקה האחרות של הנחלה; ורשות החשמל קבעה את סולם התעריפים המדורג שהיה שמור עד אז לגגות בלבד. הספק הדונם הטיפוסי נכנס למדרגת התעריף האמצעית של אותה אסדרה, הגבוהה מהתעריף המתקבל במכרז התחרותי הנמוך יותר, החל על שדות סולאריים גדולים.
מעבר לכך, מי שמסוגל להתחייב לשימוש כפול בקרקע ולעיבוד חקלאי מקביל בשטח במסגרת מערכת ״אגרו־וולטאית״, יכול להרחיב את המיזם על פני כל השטח החקלאי של חלקה א׳.
משך תקופת המיזם
קובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל מגדיר את ״תקופת המיזם״ – משך הזמן שבו מוקצית הקרקע – כ־24 שנה. זו תקופת זכות השימוש מול רמ״י, שבגינה בעל הנחלה משלם דמי חכירה מהוונים עבור הזכות להשתמש בקרקע.
רמ״י מתנה את אישור העסקה בהסדרת כל שימוש חורג קיים בנחלה שטרם הוסדר, כולל תשלום בעד תקופת העבר. לכן, מי שיש לו חריגות בנייה בנחלה יידרש להסדיר אותן קודם.
ההכנסה מגיעה ממכירת החשמל לרשת, בתעריף שקבעה רשות החשמל ומשולם על ידי חברת החשמל או ספק מורשה; או, אם הזכות הועברה ליזם פרטי בחכירת משנה, מדמי השכירות שהיזם משלם ישירות לבעל הנחלה.
כך או כך, חוזה שנחתם היום ילווה את הנחלה – ואת מי שיירש אותה – עד סביבות שנת 2050. לכן הדבר מצריך התייחסות לשאלת חלוקת הירושה.
תשלומי מס בהתאם לסוג המתקן ושימושו
שיעורי המס משתנים בהתאם לסוג המתקן ולשימוש הנעשה בו. במתקן ביתי – המוצב על גבי בית מגורים ומשמש בעיקרו לצריכה עצמית – קיים מסלול הטבה ייעודי מכוח החוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות, שפורט בחוזר מס הכנסה 7/2019: פטור מלא עד תקרה שנתית מתעדכנת (כ־28,600 ₪ נכון לשנת 2026), או מס מופחת של 10% עד אותה תקרה, למשך עד 25 שנה – ובלבד שההכנסה אינה מעסק, שהמתקן משמש לצריכה ביתית ושלא נוכה פחת בגינו. הכנסות כל המתקנים של אותו נישום וקרוביו נספרות יחד לצורך התקרה.
מתקן קרקעי בדונם בחלקה א׳, ובוודאי מיזם אגרו־וולטאי רחב היקף, הם סיפור אחר: הם אינם נחשבים ״מתקן ביתי״, ולכן ברוב המקרים לא ייהנו ממסלול הפטור. ההכנסה מהם צפויה להיחשב הכנסה מעסק או מהשכרת נכס, החייבת במס שולי (ליחיד) או במס חברות (אם המיזם מוחזק על ידי חברה).
נחלה אחת, מספר יורשים
הקמת מתקן סולארי דורשת השקעה. לעיתים בעלי הנחלה אינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם, או שהם מבקשים לשתף את הילד המתגורר עמם בנחלה.
מה עושים עם המיזם הסולארי וההכנסה שהוא מניב כשמגיע יום פקודה בכל הקשור לחלוקה בין היורשים? כזכור, נחלה אינה ניתנת לפיצול: הזכויות עוברות בשלמותן ליורש אחד, בעוד היתר יכולים לקבל פיצוי כספי בלבד, לרבות אפשרות של פיצול הנחלה. שמאי מעריך את שווי הנחלה כמכלול, או גם את המגרש שפוצל, ומחלק לפי מספר היורשים.
מאחר שהמתקן הסולארי בנחלה מהווה חלק בלתי נפרד ממנה, זרם ההכנסות מהמיזם מוסיף מרכיב חדש ומעמיד את המשפחה בפני שתי אפשרויות.
דרך אחת היא לראות בזכות הסולארית רכיב נוסף בשווי הנחלה: השמאי מתמחר את זרם ההכנסות העתידי – באמצעות היוון תזרים מזומנים ליתרת תקופת המיזם – ומוסיף אותו לשווי הכולל של הנחלה. ככל שיורש הנחלה או יורש אחר השקיע אף הוא בהקמת המיזם, יש לקחת זאת בחשבון. היורש שמקבל את הנחלה משלם פיצוי גבוה יותר בהתאם, וההליך מסתיים.
היתרון הוא הסופיות. החיסרון: קשה לתמחר היום נכס עתידי כזה בוודאות. התעריפים, תקינות המתקן והמדיניות הרגולטורית עלולים להשתנות.
דרך נוספת, הראויה לשקילה, שאולה מעולם החברות: לראות בזכות הסולארית מעין נכס שמושכר לגורם חיצוני, כפי שחברה שוכרת קרקע לצורך פעילותה. יורש אחד מקבל את הנחלה עצמה – הבית, הקרקע וזכות החכירה מול רמ״י – ואילו ההכנסה השוטפת מהמיזם מחולקת בין כל היורשים לפי הסכם משפחתי, כמעין דיבידנד בין ״בעלי מניות״ בפעילות הסולארית, גם אם רק אחד מהם רשום כבעל הזכויות מול הרשות.
היתרון: אין צורך להעריך היום נכס לא ודאי. החיסרון: היורשים נשארים קשורים כלכלית לאורך כל תקופת המיזם, עם כל הסוגיות העלולות לצוף עם השנים – מפטירת יורש ועד סכסוך על תחזוקה או על מכירת הנחלה. רמ״י מכירה רק בבעל הזכויות הרשום מולה, ולא בהסדר הפנימי. לכן הסדר כזה חייב להיות מגובה בהסכם מפורט בין היורשים, ולא תמיד די בקיומה של צוואה.
אין תשובה אחת נכונה. הבחירה תלויה במאפייני המשפחה, במידת האמון בין היורשים, ביכולת הכלכלית של מי שמקבל את הנחלה ובנכונות המשפחה לנהל יחד עניין כספי משותף לאורך זמן. מה שבטוח הוא שההחלטה צריכה להתקבל מראש, ולא לאחר פטירת ההורים – בצוואה מפורטת ובהסכם שיתוף שמתייחס במפורש למיזם הסולארי ולדרך חלוקת פירותיו.
מי שכבר יש לו מתקן בנחלה, או שוקל להתקין אחד, טוב יעשה אם יעלה את הסוגיות כעת.
השמש כבר זורחת על הנחלה. השאלה מי ייהנה ממנה בשנים הבאות עדיין פתוחה, וכדאי שתיפתר בהסכמה – ולא חלילה בבית המשפט.
