משה (מוסה) הורן מקיבוץ הזורע נרצח בפיגוע בעת שנסע עם בנו לא רחוק מקיבוצו
תמונה ראשית: מוסה ובטי הורן. "מי שאוהב את האדמה וקשוב לעונותיה, יודע לאהוב אישה וילדים וצמחים". צילום: מהאלבום המשפחתי
ביום שני שעבר (24.3.25) סמוך לשעה עשר בבוקר נרצח משה (מוסה) הורן (85) מקיבוץ הזורע בפיגוע הקטלני בכביש 66 סמוך לצומת התשבי.
בנו אופיר שהיה עימו ברכב סיפר על שאירע: "בשנים אחרונות אני משמש כנהג של ההורים. ביום שני הסעתי את אבא לבקשתו לבקר חבר ותיק מתקופת הצבא שאשתו נפטרה לאחרונה. הגענו לצומת יקנעם וקלטתי מצידו השני של הכביש מחבל שדוקר חייל השוכב על הרצפה. הסקתי שאין לחייל או למחבל נשק ורצתי אליהם כדי להדוף את המחבל. תוך כדי התברר שהמחבל לקח את נשקו של החייל, הוא הסתובב לכיווני וכיוון אלי את הנשק, מרחק של שלושה-ארבעה מטרים. היה מעצור בנשק והמחבל נתקע בתפעול ואני הצלחתי לתפוס מחסה מאחורי משאית. בינתיים המחבל הצליח לתפעל את הנשק והתקדם לכיוון הרכב שלי שנותר לבדו בצומת. אבא היה ממש מולו והמחבל ירה בו והרג אותו במקום. הוא המשיך ופנה לירות גם עלי, אך הצלחתי להסתתר מאחורי המשאית. בזמן הזה עברו במקום לוחמים של משמר הגבול שהיו בדרכם לאימון ופרקו עם הנשקים ואזרח נוסף שירה והם נטרלו והרגו את המחבל. כשנכנסתי לרכב אבא כבר מת. את החייל הצליחו להציל. משפחתו הגיעה אלינו לשבעה".
מוסה השאיר אחריו את אשתו בטי (בתיה), ארבעה ילדים – איריס, רותם, אלון ואופיר ועשרה נכדים.
נפשו קרובה לאדמה
מוסה נולד וגדל בקיבוץ הזורע להוריו שהיו ממייסדי הקיבוץ, היה מראשוני הילדים בקיבוץ (קבוצת "חמניות") וחי כל חייו בקיבוץ. "חקלאי בנשמתו ובכל רמ"ח אבריו", כפי שמספרים עליו ילדיו. מוסה עבד בענף השלחין (מה שהפך מאוחר יותר לגידולי שדה) וניהל אותו לאורך השנים, בגידול זן מלונים (אננס) ובהמשך כותנה וגידולי שדה נוספים ("הכותנה של הזורע הייתה שם דבר").
מוסה אהב את האדמה ונהג לומר שכשהוא "מרגיש ומריח את רגבי האדמה – הוא מאושר". במשך השנים טיפח דורות המשך בחקלאות של נערים ונערות שעבדו בשלחין וגם ארבעת ילדיו עבדו עימו. "הוא היה מנטור למנהלי גד"ש שהחליפו אותו. שניים מהם השמישו טרקטור ישן עליו נהג, חיברו לעגלה חקלאית שקושטה בכותנה והובילו את מסע ההלוויה".
בטי אשתו ספדה לו: "מי שאוהב את האדמה וקשוב לעונותיה, יודע לאהוב אישה וילדים וצמחים. יודע לבנות להם בית שחלונותיו פתוחים תמיד. מי שקשור לאדמה בעבותות כמוך, יודע טעמיה, יודע להצמיח ממנה ויודע לצמוח איתה. יודע לבכות עימה. מי שעובד את האדמה, נאמנותו אחרת ומי שנפשו קרובה לאדמה, עשוי מחומרים של מסירות ונדיבות קרובה לליבו".
יצר צעצועים ותרם למי שצריך
בני המשפחה מספרים על אדם שקט וצנוע, רגיש, יצירתי ואוהב אדם. "הוא היה יוצר בעץ צעצועים, משאיות, קוביות, מריצות נוי, אדניות ועוד. היה מכין לנו ולקרובים וכל משפחה שנולד לה תינוק. היה איש של מתן בסתר ותרם לאוכלוסיות מוחלשות צעצועים שיצר לגני הילדים".
לאחר 7 באוקטובר קיבוץ נחל עוז פונה למשמר העמק, שם גר הבן אלון, ומוסה יצר עבור הגנים צעצועים וקישוטים. כשעברו תושבי הקיבוץ לקראווילות יצר עבורם אדניות ועציצים.
למשפחות שהתפנו להזורע היה מביא תפוזים ופומליות מהגינה והיה מארח משפחות לארוחות.
"לפני חודשיים החל בפרויקט גדול. הוא רצה לשמח את אנשי קיבוץ ניר עוז, ויצר עבורם צעצועים: משאיות עם קוביות, מיטות בובות, פיל – תמונה שתולים מעל המיטה, אדניות עוד. הוא לא הספיק לסיים ואנחנו החלטנו להמשיך בפרויקט ולמסור את המתנות בשם אבא".
בנוסף היה מוסה טייל, "הכיר כל שביל", היה בחוג ידיעת הארץ ויצא לטיולים. "כולנו משפחה מטיילת בזכותו, הוא לימד אותנו אהבת הארץ".
85 שנים הסתיימו בסערה
ילדיו מספרים על בית חם הפתוח תמיד לנכדים עימם היה בקשר הדוק, לכלות, חתנים וחברים. בית שלאורך השנים "אימץ" בני חברות נוער, אולפניסטים, חיילים בודדים וגם "משפחות שלמות" וארבעה "נכדים" נוספים.
מוסה חגג 85 לפני שלושה חודשים, עבד בסדנה ובגינה, היה פעיל וכחקלאי בנשמתו "ירד לשדה לנשום אדמה".
בתו רותם ספדה לו:
"עד הרגע האחרון עוד עבדת בסדנה, וטיילת בשדות, התעניינת והתגאית באיכות סיבי הכותנה של הזורע, ושתית קפה של בוקר עם החבר'ה. אבא שלי האהוב, הרגיש והצנוע, למדתי ממך את אהבת הארץ והאדמה, רגישות מהי, ענווה וצניעות, משפחתיות מיוחדת, ונשמה.
85 שנים לא הולכות ברגל. אצלך הן חלפו בעיקר ברגל, וקצת גם על טרקטור, קטפת או טרקטורון, או במיול או ברכב 4*4 בשדה או בטיול. והן היו מלאות וגדושות בטוב ונתינה, אך הסתיימו להן בסערה, באחת, ובלי שיכולנו להתכונן. מקל עליי שלא סבלת בכלל, ושאזכור אותך ברוחי כשאתה עוד צלול, ופעיל ותורם ואוהב, וחיוך גדול משוך על פניך".
בתו איריס ספדה לו: "אופיר שלנו, אופיר שלך, היה גיבור אתמול. הוא ראה את המחבל הארור בעת שתקף באכזריות את החייל ובלי לחשוב פעמיים, עזב את הרכב ורץ לעזור. אני יודעת שאתה גאה בו מאוד. כי גם אתה היית נוהג בדיוק כך. חיית חיים שלמים ומלאים. חיים מלאי עשייה ונתינה. עשית את כל מה שאהבת ואהבת את כל מה שעשית. זו הברכה שלך. נוח כעת בשקט, ביער האהוב עליך כל-כך, בנוף בו גדלת ובו חיית את כל חייך".
