שלום חברים,
בפתח דבריי אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת ויינשטיין בנפילת עומר ויינשטיין, בן מטולה. משפחת ויינשטיין מהווה משק לדוגמה, משפחה שורשית, ציונית וחקלאית, שלא תדעו עוד צער.
יחד עם עומר נהרגו ארבעה עובדים תאילנדים – אני משתתף בצער המשפחות.
המלחמה גובה מאיתנו מחיר יקר. איש חכם כתב פעם שבמלחמה אין מנצחים, יש עצובים יותר ויש עצובים פחות. אני מאחל להחזרת החטופים במהרה ושמירה על כוחות הביטחון.
בתקופה האחרונה אנחנו עושים המון מאמצים בנושא מגורים לעובדים הזרים. כרגע עדיין אין פתרון מהיר וזול של רשות התכנון הארצית להלין את העובדים. היו מספר ישיבות בנושא. מקווה מאוד שבקרוב נראה התקדמות.
באותו נושא התחילו לטפטף כניסה לארץ של עובדים תאילנדים ובמקביל מתנהל פיילוט של עובדים מלאווים לארץ.
עונת יצוא ההדרים החלה. לצערי המצב לא נראה הכי טוב כרגע. נראה כי יש ירידה ביצוא ובביקוש הנובעת מכמה סיבות – השוק במזרח כמעט סגור, מפני שנתיב השייט הקצר לא זמין בשל האיום של הח'ותים מתימן, ועל כן נשאר רק נתיב שייט ארוך מאוד – דבר שמסכן מאוד את הפרי.
בנוסף, ישנם חרמות (חרם) בשלל רשתות שיווק אירופאיות על התוצרת הישראלית, ועל כן הרבה מאוד פרי מתנקז לשווקים מצומצמים וזה מוריד את המחירים.
כולי תקווה שבעונת האורי המצב יתייצב ושערי המטבע יהיו לטובתנו.
רדסון
אני מבקש לסכם בקצרה פרויקט של ארבע שנים של יצוא הזן רדסון במרוכז.
אי שם בדצמבר 2019, כשעוד היתה מערכת יחסים עם "קידום" (המחלקה הממסחרת של מכון וולקני) נפגשנו אנשי שה"מ, ענף ההדרים במועצת הצמחים, קידום (וולקני) וארגון המגדלים, על מנת לקדם שלב נוסף בהכרה ולמידה של זני ההדרים החדשים של מערכת ההשבחה הישראלית.
המטרה היתה ללמוד איך הזנים מתקבלים אצל הלקוח הסופי בשוקי היעד – אתגרי הפוסט-הרבסט, שיווק, טעמים, התקלפות ועוד. בשורה התחתונה והכי חשוב – האם הלקוח/ה הסופיים יעשו קנייה חוזרת של הזן.
הזנים היו עינב, אורית, תמר, נילי וענבל. בעבר הצגתי את החלק הזה של הפרויקט ביום סם.
אתן את שורת הסיכום של פרויקט יצוא הקליפים – היה סביר, כל זן והמגרעות שלו. הבעיה הגדולה ביותר של כל הזנים זו תקופת השווק שלהם, כולם יחד מגיעים לשווקים עם האורי, ואף אחד מהזנים לא השתווה באיכות, בכל המדדים, לזן אורי.
בקיץ 2020 ערך צוות ההדרכה סיור שגרתי יחד עם דוד גפן באזור ההדרכה שלו (עמק יזרעאל, בית שאן ועמק הירדן). דוד הראה לנו את אחת מחלקות הרדסון ואפילו נאמר שניטעו עוד כמה עשרות דונמים של הזן. על כן דוד ביקש לעשות גם לרדסון את אותו פרויקט שעשינו לקליפים.
לאחר ישיבה קצרה הוחלט שנלך על זה לשתי עונות ובאותה קונסטלציה כמו הקליפים – שותפים ענף ההדרים במועצת הצמחים, שה"מ, קידום וארגון המגדלים.
בחרנו שני יצואנים – "ניבה פרות" (גידי סנדובסקי) ו"מהדרין", שהיו אחראיים על החלק של הבאת האינפורמציה מהלקוחות, שני בתי אריזה. הבטחנו מחיר של 1.5 ₪ לקילו על הברוטו, בתנאי שיעמדו באחוזי אריזה של 60%.
המחיר הנ"ל היה גבוה מאוד, מפני שהפרויקט התחיל רגע לפני השווק ורצינו להבטיח לפרויקט כמה שיותר פרי. רוב החקלאים קיבלו בשנים שעברו בין 80 אגורות ל-1 ₪ לקילו על הברוטו. לקחנו סיכון, אבל הלמידה על הפרי הייתה חשובה מאוד, על מו"פ משלמים. חשוב להגיד שהרדסון אמור בכלל להיות פומלית אדומה, אבל פומלית זה עד גודל 120 מ"מ, מנעד הפרי גדול מאוד החל מ-100 מ"מ עד 150 מ"מ ועל כן, פרי עד גודל 120 מ"מ שווק כ-Red Sweeti ואילו הפרי הגדול יותר שווק כ-Redson.
יצאנו לדרך – באותו זמן היה מספיק רדסון – 350 טון ברוטו על העצים. היצוא היה בערך סביב ה-200 טון (בסוף אתן את הסיכום מה חשבו הלקוחות על הפרי).
אנקדוטה נחמדה – החל מרגע התחלת הפרויקט החקלאים קיבלו לרוב יותר כסף ממה שהפרויקט הציע, כמובן שזה היה תלוי בתוצאות אריזה. בשנות הפרויקט הראשונה והשנייה המגדלים קבלו מעל 1.5 ₪ לקילו מהיצואנים, (תנאי השוק היו טובים, רוסיה עשתה אמברגו סחורות על סין, היה משבר בין רוסיה לטורקיה ועוד).
בסוף שנתיים של פעילות ראינו שהתוצאות מצוינות והחלטנו להמשיך לשנתיים נוספות, אבל הורדנו את סיכון המחיר של רשת הביטחון, המחיר ירד ל-1 שקל/קילו באחוזי אריזה של 60% כפי שהיה.
לצערי בעונת 22/23, היו נזקי טבע רבים ואיכות האריזה הייתה לא טובה. יחד עם זאת, אנשים רבים נטעו את הרדסון בשנת 2020 ו-2021 והיה יותר פרי לשיווק. באותה שנת יצוא (22/23) הגיעו לפרויקט כ-100 דונם בערך, קפיצה משמעותית בכמויות הפרי.
את עונת 23/24, עונת הפרויקט האחרונה, עברנו בקושי מפני שאיכויות הפרי לא היו טובות (שוב נושא קנט ומזיקים); חלק מהחקלאים רצו לקטוף בכל מחיר וזלג פרי מחוץ לפרויקט. יחד עם זאת, בעונת היצוא האחרונה השתתפו כ-200 דונם בפוטנציאל, אך בפועל, בשל המלחמה, היו חלקות שלא נקטפו לפרויקט. בעונת הפרויקט האחרונה, בפעם הראשונה, נאלץ הפרויקט להוסיף כסף לאחד החקלאים, וזאת מפני שהוא קיבל פחות מרשת הביטחון.
ד"ר רון פורת, חוקר במחלקה לאחסון במכון וולקני, ליווה את הזן והפרויקט מהתחלה ועד הסוף; כתב ליצואנים שאלונים מחקריים קצרים, שאמורים היו להצביע על טיב הזן. ד"ר פורת ואנשי המחלקה שלו עשו מספר ניסויים על הזן בנושא אחסון ושילוח אבל לא אפרט אותם עכשיו.
היצואנים דיווחו שהפרי הגיע להמון נקודות מכירה באירופה, רוסיה, ארה"ב וקנדה. במופע הפומלית האדומה – השווקים היו קטנים יותר וביקוש קטן יותר, אבל למופע הגדול, ברדסון, היה ביקוש גדול יותר והגיע ליותר שווקים.
מבחינת היצואנים, יש לזן יתרון משמעותי והוא השמירה על חיי מדף ארוכים מאוד (חודשים) מבלי לפגוע בטעם ובמוצקות של הפרי. בסך הכל הפרי טעים (ביחס למוצרים אחרים דומים – אשכוליות, פומלות ועוד). יחד עם זאת, שני היצואנים אומרים שהזן הנ"ל הינו זן נישה. הזן מוצג ברשתות שמוצגים בהן יותר מ-4 זני ההדרים הקלאסיים – קליפים, תפוזים, לימון ואשכולית. לצערנו, אין הרבה רשתות שיווק שיש בהן מקום במדף לזנים מיוחדים.
בשוק הפתוח קיימים לרדסון מתחרים רבים אחרים כמו פומלות מסין. השוק של הפומלית ברגרסיה גדולה בשל המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אי יכולת לשלוח למזרח ועוד.
אסכם את דעתי האישית:
הזן טעים כאשר הוא מספיק זמן על העץ. הקטיף תלוי אזור וכנה, אבל לדעתי הזן לא מספיק טעים כדי לפרוץ קדימה. עלויות הגידול וההפצה של ישראל גדולות מדי והזן לא יצליח להביא את המחיר של 1.2 ש"ח לקילו, שיאפשר לחקלאי גם להתפרנס כמו שצריך. על כן הזן יכול להישאר כזן נישה בלבד.
תודה לכל העוזרים בפרויקט החשוב ובעיקר לפרדסנים שאזרו אומץ והאמינו בפרויקט.
