יבול שיא
הרפת והחלב
ChatGPT Image Sep 1, 2026, 01 04 47 PM

תופשים טרמפ על המתיישבים

2 דק' קריאה

שיתוף:

נהדר ל"שחק" אותה הומני ואוהב שלום, כל עוד אינך מסתכן. בעת סכנת חיים, כמעט כולם יעשו "פוס" לאידאולוגיה כדי שחייהם לא יגדעו

בתחומים רבים של חיינו, אנו "תופשים טרמפ". לנו שומרי המצוות יש התר לחברת החשמל לעבוד בשבת כדי לספק חשמל למוסדות חיוניים: בתי חולים, מחנות צבא וכו', ובזכות התר זה, גם האזרח הפשוט וגם שומר המצוות נהנה מהאפשרות של שימוש בחשמל לצרכיו הפרטיים, דבר שאולי לא "מתכתב" הכי טוב עם אורח ההלכה. פוליטיקאים מתקשרים לזוכה במדליה ומשתדלים שכל העולם ידע מהשיחה הזו, בדומה לעכבר שרץ עם הפיל במדבר ומתפאר: "תראה איזה אבק אנחנו עושים…"

ההקדמה הזאת קשורה לטענתי כי רבים מאלו המטיפים נגד התנהלות הצבא במלחמה, בגין אי שמירת טוהר הנשק לכאורה, יודעים בתוככי ליבם, שלו הם היו צריכים להתמודד עם תופעות דומות, הם היו מתנהגים בדיוק כמו אותם מבוקרים. כשאתה נמצא במציאות קשה, וחייך תלויים לך מנגד, גם לך יהיה חשוב לשמור על המשך קיומך.

במרץ 1969 היו רס"ן חנן סמסון, רב סרן יוסי קפלן והסמל בועז ששון במרדף, כחלק מכוח צנחנים, אחרי חוליית מחבלים. במהלך המרדף, התמקמה חוליית המחבלים במערה שבפתחה ישבה אישה והניקה. הצנחנים לא רצו להפריע לאישה ודילגו על טיהור המערה. המחבלים פתחו באש והרגו את שני הקצינים, הסמל בועז נהרג בהמשך ההתקלות.

אני סקרן לדעת, מה היה עושה כל אדם נורמטיבי, לו ידע כי מבקשי נפשו נמצאים במערה זאת, האם טוהר הנשק היה מונע ממנו להציל את עצמו, או שגם הוא מבין שאפילו למושג זה יש גבולות.

מעצים להצטייר שונה מהם

דברים אלה אינם מנותקים מהמציאות. מיד אחרי האסון הנוראי ביישובי העוטף, נשמעו מתיישבים מהישובים, שאינם מזוהים עם הכיפות הסרוגות, שהם מייחלים ליום בו יקומו ויסתכלו מערבה, ובמקום רצועת עזה, הם יראו רק את הים. אני נוטה להעריך, שלפני 7 באוקטובר, הם לא היו מעיזים להתבטא כך.

נהדר ל"שחק" אותה הומני ואוהב שלום, כל עוד אינך מסתכן, אך אם תהיה בסכנת חיים, ותיווצר מציאות נוראית שבה האידאולוגיה שלך תתנגש עם אובדן החיים, בסופו של דבר, כמעט כולם יעשו פוס לאידאולוגיה וידאגו שחייהם לא יגדעו.

ולמה אני כולל זאת בטרמפיסטים? כי זה מרשים ומאוד מעצים את מי שתוקף את "הברברים" הללו, "שונאי הערבים" הללו, כשאני יכול להצטייר כשונה מהם. במיוחד שזה מאוד מקובל בקרב האליטות השמאלניות השולטות גם בארץ וגם בעולם, בקמפוסים ובגופי התקשורת.

רבים מאנשי ההתיישבות העובדת של פעם כועסים עד כדי תיעוב של המתיישבים החדשים ביהודה ושומרון. הם למעשה יוצאים נגד הטרמפ שלוקחים מתיישבים אלו, על זכות הראשונים ששייכת להם. ומה פתאום אלו עם הכיפות, השביסים והציציות, מעיזים "לעשות התיישבות" הרי זו זכות ששמורה רק להם… והם עוטפים זאת בצדקנות של "כיבוש" ו"שנאת ערבים".

ועם יד על הלב, הרי האויבים שלנו לא רוצים אותנו בשום מקום במקום הקרוי "ארץ ישראל". האם אותם מגדפי המתנחלים יסכימו לעזוב את ביתם בחיפה, יפו, רמלה, עין שמר, כברי, כדי שיהיה שלום? ואולי זה באמת פתרון, נעזוב את כל המפעל הציוני כאן בארצנו, נהגר לכל מדינות העולם שמאוד אוהב ואוהד אותנו. ויותר לא יישפך דם יהודי בארץ הקודש…?!

עם יד על הלב, בטרם ת"ברכוני" על כתיבתי כאן, נסו רגע לעצור את הזעם המצטבר ותחשבו, אולי יש משהו בנכתב כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

במסגרת משימת התיישבות וחיזוק הקהילות שנפגעו במלחמה, 11 גרעינים, מצפון ועד דרום, ממשיכים את המסורת של הנח"ל, שחודשה בשנה שעברה, ומביאים איתם כוח צעיר, עשייה ותקווה לעתיד  *תמונה ראשית: גרעין נענע לקיבוץ ניר עם  
< 1 דק' קריאה
אביבית הוציאה המשתלה לפגרה ואת עצמה לחופש: כל בוקר בעשר בבריכה בניסיון לחיות חיי חטא של פנסיונרית עצלה 2.8 – חם נורא ומאובק. בכל פינה בקיבוץ חופר שופל ומעלה עננה, כל יציאה לכביש פנימי
3 דק' קריאה
בשבדיה לא האמינו, אבל קיבלתי עייר חמוד במתנה. רק שבגלל תנועות מעיים תכופות הוא נאלץ לעשות רילוקיישן לקיבוץ בחן *תמונה ראשית: עבדול-רחים עם האתון והעגלה ומאחוריו אבו-סרייה, באדיבות ארכיון יד-חנה  ב-1974 חייתי במדינה אחרת,
4 דק' קריאה
בקעת הירדן היא שטח כבוש שעתידו אמור להיקבע בהסכם בין שני עמים. הקמת קיבוץ חדש שם עכשיו אינה מעשה חלוצי. היא התנחלות. ולתנועה הקיבוצית אסור להיות חלק מזה *תמונה ראשית: מאחז בבקעת הירדן, ינואר
4 דק' קריאה
נדחתה בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד קרן הפנסיה (ה.ע.ל) שהשלכותיה היו עלולות לפגוע בחברי קיבוצים המבוטחים בקרן אנחת רווחה נשמעה בימים אלה בעשרות ועדות פנסיה בקיבוצים, כאשר נדחתה הבקשה לאישור תביעה הייצוגית כנגד קרן
3 דק' קריאה
אילן גזית, חבר נערן ויו"ר תנועת "המחנות העולים", מוביל את המהלך להקמת הקיבוץ החדש. מול ההתיישבות הלאומנית הוא מבקש להציב מודל קיבוצי אחר: חיזוק הגבול המזרחי באמצעות התיישבות חקלאית, המחויבת לשלטון החוק וליחסי שכנות
6 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!