מזכירות התנועה הקיבוצית קיימה ישיבה מיוחדת בגבול הצפון. מזכ"ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה: "על ממשלת ישראל להסיג את חיזבאללה מעבר לליטני ולייצר רצועת ביטחון". ממלאי התפקידים בקיבוצים תיארו את הפקרות המדינה: "אין מיגון, המבוגרים מופקרים לנפשם, גני ילדים בתוך מקלטים תת-קרקעיים", וגם את רוח הלחימה של התושבים: "הקיבוצים חזקים, הקהילות נשארות, אבל לא מוכנים לסבב נוסף, סופגים עכשיו בשביל שהממשלה תביא לשינוי אסטרטגי". הקולות מהשטח
*תמונה ראשית: מזכירות התנועה הקיבוצית בישיבתה המיוחדת בקיבוץ גדות. צילום: תקשורת ודוברות, התנועה הקיבוצית
מזכירות התנועה הקיבוצית קיימה ישיבה מיוחדת בגבול הצפון. במהלך הישיבה שמעו חברי המזכירות את ממלאי התפקידים בקיבוצים. ״התנועה מברכת על החלטת הממשלה למשא ומתן עם לבנון", אמר ליאור שמחה, מזכ״ל התנועה הקיבוצית בפתיחת הישיבה, "יחד עם זאת יש לפעול בנחישות ובתקיפות נגד חיזבאללה ולהרחיקו מעבר לליטני. על ישראל ליצור אזור חיץ שיבטיח שקט לאורך גבול הצפון. לא נקבל ירי מתמשך ואיום חדירה מתמיד״. ״על ממשלת ישראל לשים בראש סדר היום תכנית לשיקום הצפון״, הוסיף שמחה, ״ובמרכזה את מיגון התושבים״.
אין יכולת לבנות ממ"ד
הפגישה נערכה בקיבוץ גדות. "בקיבוץ אין מיגון מעל פני הקרקע בכלל", אמרה מיכל להב מנהלת קיבוץ גדות, "האוכלוסייה המבוגרת מופקרת להפגזות 24/7 שעות ביממה. אנשים בני 90 ומעלה לא יכולים לרדת במדרגות למקלטים, ורוב החברים בקיבוץ אין יכולת לבנות ממ"ד ב-200 אלף שקלים".
להב ציינה שהמתווה של משרד החינוך, 20% הקלות בבגרויות "זו בדיחה כיוון שבצפון אין לימודים בכלל". היא ציינה את פעולת גרעיני הנח"ל וקומונת שנת השירות לחיזוק החינוך והקהילה.
אלי רצ'בסקי, מנהל קיבוץ כפר בלום, אמר שהאתגר הראשון שצריך לתת לו מענה הא המיגון, כמו בכל הקיבוצים בצפון. האתגר השני הוא החינוך. הילדים ובני הנוער עוברים שנים קשות וזקוקים למענה. גם רצ'בסקי ציין לחיוב את פעולת גרעיני הנח"ל בקיבוץ.
פנינה בורנשטיין, מנהלת קיבוץ כפר סאלד מסכימה עם רצ'בסקי ביחס לקביעותיו על המיגון והחינוך. "הרציפות התפקודית זה מה שמחזיק כאן את האנשים", היא אומרת, "ממשיכים לחיות כאן כקהילה, נשארים על הגבול, יש לנו משימה וזה חשוב מאוד".
מהמדינה היא מבקשת "חייבים להתחיל למגן אותנו כמו שצריך. לא יכול להיות שגנים יתנהלו ב-12 מטרים של ממ"ס (ממ"ד מוסדי)". בורנשטיין קובעת שעובדי החינוך בגנים ובבתי הספר הם עובדים חיוניים ויש להתחיל להתייחס אליהם ככאלו כמו לאחיות ולעובדים סוציאליים.
יובל סלע, מנהל קיבוץ ברעם, מתאר "סיר לחץ עצום". "לא מפסיקים לשמוע בומים לאורך כל שעות היממה", אומר סלע, "האנשים נשארים, הקהילה חזקה, אבל זה קשה מאוד, במיוחד למשפחות עם ילדים.
"הוצאנו את הקהילה לשלושה ימים של ריענון באילת, שיוכלו לנשום. אנשים ישבו על חוף הים, ילדים רצו קצת בשטח הפתוח, זה נתן אוויר".
"ברעם הוא עוגן חשוב על ההר", אומר סלע, "אם קיבוצי ההר יהיו חזקים זה יסייע גם ליישובים האחרים, ולכן זו משימה ציונית ממדרגה ראשונה. אנחנו לא יכולים למגן את עצמנו לדעת", הוא מדגיש, "ולחכות שיקרה אירוע אסטרטגי כמו שהיה ב-7 באוקטובר. אנשים כאן מוכנים לספוג, אבל לא בשביל עוד סבב, אלא בשביל להביא לשינוי עומק".
ממלאי התפקידים בקיבוצים אומרים שעל הממשלה לקבל החלטות גם ביחס למצב הכלכלי בו נמצאים יישוב קו הגבול לאחר כמעט שלוש שנים של מלחמה. "צריך לקבל החלטת ממשלה שמי שעובר את צומת עמיעד צפונה – מקבל הקלות מס דרמטיות", הם אומרים, "תניעו כאן את הכלכלה".
משאיות עם סחורה לא מגיעות לכאן
מיכל צורן מקיבוץ סאסא, מנהלת את פעילות האגף הבינלאומי והפיתוח העסקי באיגוד התעשייה הקיבוצית. היא מתארת מחיקה של עסקים קטנים ובינוניים בצפון, ופגיעה בפעילות הכלכלית של התעשייה הכבידה. "משאיות עם סחורה לא מגיעות לכאן, למרות שזה מנוגד לחוק, כיוון שזו תעשייה חיונית".
"בסאסא", מספרת צורן, "החלטנו שהנעורים עובדים כל הזמן. מגיל 16 הם עובדים במטבח, בצביעת מיגוניות ובעוד מטלות בקיבוץ. העבודה משתלבת עם למידה בזום בבוקר. יש כאן שני גרעיני נח"ל שגייסה התנועה, שעושים עבודה מדהימה עם הנוער". גם היא מתארת קושי במיגון התושבים: "יש בעיה אדירה להשיג אישורים לבניית ממ"דים בבתי קומות".
אורן אסטריק, מנהל קיבוץ צבעון, אומר שלדעתו הפעילות הצבאית לא תשיג את מטרתה. "שוב מנסים לכבוש את בינת ג׳בל", הוא אומר בייאוש, "כבר היינו שם מי יודע כמה פעמים". בצבעון שומעים את הפעילות של צה"ל בגבול. "הרעש קשה מאוד", אומר אסטריק, "משפחות עם ילדים יוצאות להתרעננות אבל לא יודעים מתי ואם בכלל זה יסתיים".
הקיבוץ פועל בשביל לחזק את הקהילה ואת כוח עמידתה. "אנחנו מארגנים אירועים חברתיים ותרבותיים", הוא מספר, "במטרה לחזק את הקהילה. רוצים שהמדינה תדאג לתקווה ולחיים נורמליים".
זוהר ליפקין, סגנית ראש המועצה גליל עליון מספרת שהיום יוצאים אלף איש מקיבוצי המועצה לריענון בים המלח ובתל אביב, וביום חמישי יצאו אלף נוספים. "מבוגרים מגיל 75 ומעלה יצאו לריענון לכל פסח", היא אומרת, "וזה תורם המון ליכולת העמידה של הקיבוצים. היא מודה לקרן הקיימת לישראל שיחד עם התנועה הקיבוצית יזמה את המהלך".
"אנחנו עם 13 קיבוצים שהיכולת שלהם לקיים חינוך זה רק במרחבים ממוגנים, בתת קרקע, בתוך מקלטים", מתארת ליפקין את המציאות הקשה בצפון, "הסעות ילדים אסורות בצפון, ויש קושי אמיתי בפריקת מתח של הילדים הנמצאים תחת לחץ כבד".
"בפן האופטימי", מחייכת ליפקין, "יש לנו קיבוצים מאוד חזקים, מנהלי הקהילות מחזיקים אותם בכישרון רב, ואני רוצה מאוד להודות להם".
התחלנו לשפץ ואנחנו שוב בחירום
יוחאי וולפין, מנהל קיבוץ מנרה: "עוד לא חזרנו לשגרה מהמלחמה הקודמת, אנחנו עדיין משקמים את השכונה הדרומית שנהרסה לגמרי במלחמה האחרונה, והינה אנחנו שוב תחת איום כבד".
"בחודשים האחרונים התחלנו בתנופת בנייה וצמיחה", מתאר וולפין, הוא מציין תרומה של 30 מיליון שקלים שניתנה לקיבוץ מהקרן הקיימת לישראל בהובלה משותפת עם אנשי התנועה הקיבוצית, "צעירים הצטרפו אלינו, התחלנו לשפץ ואנחנו שוב בחירום".
יחד עם זאת, מציין וולפין, שגם תחת אש הצטרפו לקיבוץ שתי משפחות חדשות עם ילדים קטנים. "אף אחד כאן לא מדבר על עזיבה, יש גאווה מנרית מאוד גדולה".
"הדיבורים על כך שתהיה הפסקת אש זמנית לא עוזרים לשיקום", מציין וולפין, גם הוא מסכים שדרוש שינוי אסטרטגי בצפון, ולא סבב נוסף. "הרענון הוא קריטי", הוא אומר, "זו תוספת אדירה לחוסן הקהילתי". הוא מבקש מהתנועה הקיבוצית וקק"ל לבחון האם אפשר לייצר ריענון נוסף לתושבים.
נוקי אומנסקי, מנהלת כפר גלעדי מספרת לחברי המזכירות וממלאי התפקידים בקיבוצי הצפון כי בדיוק היום חוגגים לברכה שטיין 103 "בבית סיעודי לא ממוגן".
"אנשים מאמינים בכפר גלעדי ורוצים להישאר בקיבוץ", אומרת אומנסקי, היא מתארת אחווה וסולידריות בין קיבוצית, "העוגן הקריטי לקיום שלנו במקום הוא חינוך, חינוך וחינוך. קיבלנו ליווי מקסים מקיבוץ משמר העמק לנוער שלנו. בימים הקרובים נצא להפוגה בקיבוץ נחשולים". גם היא מזכירה את התרומה המשמעותית של גרעיני הנח"ל לבני הנוער והקהילה הקיבוצית.
קק״ל הרבה יותר גמישה וזריזה מהמדינה
יעקב בכר, סגן יו"ר קק"ל וחבר מזכירות התנועה הקיבוצית, אומר שלבקשת מזכ"ל התנועה, ליאור שמחה, הקרן הקיימת לישראל דנה כבר בשלב ב' של תוכנית הרענון. "בכל פעם שנדמה לנו שהמדינה תבוא אחרינו, היא לא באה", אומר בכר באכזבה, "היא לא באה בנגב המערבי. והיא לא באה עכשיו".
"קק״ל הופכת להיות בלית ברירה הגורם היחיד במדינה שמחזק את הפריפריה", מדגיש בכר, "אנחנו עובדים על חבילה של מעל ל-100 מיליון שקלים, שתיתן מענה לצפון. קק״ל הרבה יותר גמישה וזריזה מהמדינה, ההצעות שאנו מביאים הן לרוב בקונצנזוס כי הן עושות היגיון, והן ציוניות. התנועה הקיבוצית והקק"ל כאן בשביל ההתיישבות, ולא הולכות לשום מקום".
ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית מנחה את הנהלת התנועה וראשי האגפים להפוך את הנקודות שעלו בדיון לאקשן אייטמס. "אנחנו כאן לא רק בשביל לחבק, אלא בשביל להציע תוכנית עבודה", אומר שמחה. "האירוע של קק״ל הוא אירוע אסטרטגי שמוכיח את עצמו", הוא מסכם, "אני שמח על השותפות העמוקה בין אנשי התנועה הקיבוצית לקרן הקיימת לישראל".
