"היום אני יודע הכול על גידול הידרופוני. התחלתי לגדל ירקות עלים על מים. אני מגדל שישה סוגים של חסה ועוד חמישה עשר סוגים של עשבי תיבול". "הכול צריך לעבור לידיים פרטיות ולהפריט את החקלאות. אם אתה הגורם הממשלתי לא נותן, לא מסייע – זוז הצידה, תן לאחר לעשות את זה. אין לי מערכת יחסים עם משרד החקלאות ולכן המשרד הזה בעיניי מיותר"
בתחום כל כך תובעני, רצוף מהמורות וגזירות משמיים וגם מהממסד, שאינו מעריך כראוי את ההשקעה הבלתי נגמרת בשטחי הגידול – זה יותר מאשר נעים להאזין לסיפור אישי של בן הארץ הזאת, שכלל לא חשב להיות עובד אדמה אך משהחליט שבאדמת המולדת ישקיע את כל מרצו, הוא עושה הכל כדי לשרוד, להתקדם, להשתדרג ולפרנס את משפחת באמצעות גידול הידרופוני של ירקות
מאור בן שלום נולד לפני 36 שנים בקבוצת כנרת. והיום הוא, רעייתו בת גילו, אור, ושני ילדיהם דנה (7.5) ורועי (3) חיים במושב חרות בשרון ומתמודדים ביום-יום עם הבעיות הלא פשוטות שמלוות חקלאי בחייו.
"לא רציתי להיות חקלאי. חשבתי להיות ביטחוניסט. שרתי ביחידת מודיעין והייתי ארבע שנים איש קבע". בשלב מסוים הסיר מדים והחליט לשנות כיוון בחיים."
"רציתי לנוח מעולם אינטנסיבי, מלחיץ, מרגש אך גם מפחיד. הצגתי מועמדות בגופים שונים. לכולם התקבלתי אולם לפתע קיבלתי הצעת עבודה ביבשת אפריקה: הקמה, תפעול וניהול של מיזמים חקלאיים."
"העבודה הייתה באנגולה, על שטחים חקלאיים בגודל של כמחצית ממדינת ישראל. שטח מרעה של 12 אלף הקטר (120 אלף דונם). נסעתי ועבדתי גם בדרום אפריקה, בקניה, בניגריה, בזמביה ובאתיופיה".
אחרי ארבע שנים חזרה המשפחה למושב חרות. "חיפשתי שילוב בין טכנולוגיה לחקלאות. באפריקה ראיתי בעיניים איך יבשת מתנהלת שנים לאחור ואני מחפש משהו שאני אוכל לממש את עצמי."
"חבר חשף בפניי את תחום ההידרופוניקה. זה נראה לי מאד מאד מעניין, אולם לא היה בנמצא חומר כתוב על הנושא. הספר המקצועי האחרון נכתב בשנות השמונים. התכתבתי עם גורמים ברחבי העולם והגעתי עד אוניברסיטה ביפן. הם כתבו לי ואני למדתי, והחלטתי ללכת על זה".
"אני, בלי כסף בכיס, זה מקרוב התחתנתי. לקחתי הלוואה של מיליון שקלים, בערבות מדינה. הוספתי עוד מהכיס. זה היה לפני חמש שנים. טרם החזרתי את ההשקעה. בעצם על הנייר אני אחרי החזר השקעות, אבל אני ממשיך להשקיע."
"במקום להשקיע בדירה, לקחתי כל מה שהיה לי ואני גר בשכירות במושב. לא בית שלי. אשתי חכמה, מבינה עניין, שותפה נאמנה ואני זכיתי בגדול. היא הסכימה לכל. אנחנו מכירים מאז ישבנו צמודים בכיסאות ליד אותו שולחן לימוד בכיתה ו' בבית הספר היסודי".
לבני הזוג בן שלום חממה הידרופונית על שטח של שניים וחצי דונם. חממה, בית רשת, מנהרה. כשאתה בא למקום אינך יכול שלא להתרגש ולהתפעל כאחד. "היום אני יודע הכול על גידול הידרופוני. התחלתי לגדל ירקות עלים על מים."
גידול הידרופוני של ירקות
"אני מגדל שישה סוגים של חסה ועוד חמישה עשר סוגים של עשבי תיבול. זה תחום שנותן תוצרת 365 יום בשנה. אנחנו יודעים לעשות מניפולציה לטבע. הכול על מים, לא על אדמה. זה מעין מצע מנותק. היכולת לשליטה בגידול היא כמעט אבסולוטית".
מאור רוכש כמות מים מסוימת מהנתח של המושב כולו, אבל הוא לא צריך כמות גדולה במיוחד. "אם צורכים 30 מ"ק בחודש, זה אחרי שהשקינו גם את הבוסתן. אנו חסכוניים מאד. המים במיחזור יומי 24/7. מערכת מים סגורה".
בחממה ההידרופונית של מאור ואור ארבעה עשר מחזורי גידול בשנה. כל שלושה שבועות הצמחים גדלים ומתבצע קטיף לקראת שיווק. "אנחנו מכניסים את האגרונומיה למחשב. הוא נותן את ההוראות וגם את ההתראות. הכול מבוסס על היידע שלנו. אנו קובעים שהצמח יהיה יותר ירוק, יותר מתוק, יותר אדום, יותר גדול, יותר פריך".
העבודה מתבצעת בעזרת שני עובדים מתאילנד. מאור אינו שש להעסיק זרים אולם המציאות טפחה על פניו. "עד לפני חודש וחצי עבדו אצלי במשק רק ישראלים. שמונה ותשעה ועשרה עובדים לאורך שלוש שנים. אט-אט כולם פרשו. בכאב לב אני אומר לך שאני לא מצליח למצוא ישראלי שיעבוד היום במשק חקלאי."
"התחום פשוט לא מדבר לישראלי שהשתחרר מהצבא ועם מענק שניתן לעבודה מועדפת יכול היה להשתלב בעבודה חקלאית. אני מציע להכפיל את סכום המענק לעבודה מועדפת ליוצאי צבא. אני עשיתי כך אבל לא הצלחתי לשכנע יוצאי צבא לבוא לעבוד אצלי בחממה".
במושב חרות לא נותרו חקלאים רבים ומי שפעילים בתחום, מעסיקים תאילנדים. "יש מגורים משותפים לתאילנדים שמשרתים משקים חקלאיים במושב. מעט החקלאים שנותרו מגדלים תפוחי אדמה ותות. מעט פרדסנים ומעט פרחנים".
יום עבודה מלא למאור בן שלום. "בדיקות, שתילים, זנים, הצללה. אני מקבל את השתילים מ"חישתיל", הכי טובים בעיניי. זרעים אני מייבא מהולנד ומצרפת. שיתוף פעולה עם חברות דשנים וזרעים מאירופה. כל התקדמות שניכרת בעולם אני בעניינים".
לא רק חקלאי של גידול הידרופוני, גם לוגיסטיקה, מכירות, שימור לקוחות
עד עכשיו הציג מאור מבט חיובי. אולם יש גם היבט אחר. "אחת הבעיות הקשות של הענף הזה, קטן כגדול, היא שקשה להתעסק בלוגיסטיקה.
"אני לא יכול לייצר כמות גדולה וסל מספיק מגוון של מוצרים שהקניין ברשת שיווק ידבר אתי. אני מתמקד בכמות קטנה של מוצרים ואני חייב לעבוד דרך משווקים."
"ביני ובין הלקוח הסופי מפרידים שני גורמים: משווק ורשת המזון. לשמחתי אני נמצא על מדפים ברשתות המזון היציבות בארץ וגם שמשלמות ראוי. הכסף מגיע למשווק והוא משלם לי. אני עובד עם משווק לחברת "שופרסל".
"המוצר שלי נמכר במחיר שהוא כפול ממה שהמשווק מכר לרשת. זה אמנם מצב בינוני אבל זו האופציה הכי יציבה וריאלית להתפרנס. שלא יבינו אותי לא נכון. אני לא נגד הרשתות אבל זה לצערי המצב. אולי בעתיד המצב ישתנה, אני אהיה גדול ואשווק בעצמי לשוק, ללא כל תיווך".
מסתבר שהתחום הזה רווי. אם עד לפני שנים אחדות היו חמש חוות לגידול הידרופוני מלא במים, היום יש כמה עשרות של חוות וכפי שמאור קובע: "לא כולם מרוויחים. להרבה חוות קשה ליצור זכות קיום אלא אם ימכרו ללקוח הסופי, אבל זה קשה."
"לוגיסטיקה, מכירות, שימור לקוחות. מערך שלם ואנחנו צריכים להיות זריזים לכל דבר. חודש עבודה עולה הרבה כסף. אם לא מכרנו, לא נצליח להפעיל את המקום. זה מפעל יצרני שצריך למכור כל העת ב-110 אחוזים".
לפגישתנו באזור מוצל, מרחק קצר מחדר הקירור של המשק החקלאי, מצטרף אחיו הצעיר של מאור. חן, בן 34, נגר בהכשרתו, נסע בשעתו לאוסטרליה ללמוד נגרות בניין.
"לפני שנה נכנסתי למצוקה ניהולית ותפעולית – מגלה מאור וממשיך: "זה היה בתקופת הקורונה. אחי נרתם לסייע לי, נכנס לעבודה ואנחנו עובדים מאז בשיתוף פעולה מלא. הוא גר כמוני במושב, והוא מוכשר ומבין עניין. מה שהוא למד בשנה לוקח לאנשים חמש שנים ללמוד".
שבים לדון בנושאי העבודה היומיומית. ומכיוון שאנחנו בפרק של תגובות שליליות לשאלות השעה אומר לנו החקלאי מאור בן שלום: "החיסרון הגדול של הענף הוא שהחקלאים לא יודעים לדבר בינם לבין עצמם. קורה שהגדולים בולעים את הקטנים. אני מנסה להוביל חקלאים לעמדה שבה יוכלו לעבוד ביחד, שחקלאי יידע לזכות בהטבות, לטפח אנשי מקצוע מהשטח.
"אני מלמד חקלאים בראשית דרכם תיכנסו לחלקה שלי, תראו איך אני עובד, תבינו מה טוב ומה לא טוב. אפילו שהם יכולים להיות מחר יריבים שלי בתחום. אני מאמין בשיתופי פעולה בתוך הענף".
מאור בן שלום חוזה שבעוד חמש עד עשר שנים "זה יהיה המיינסטרים במדינה. כשאני התחלתי לא היה בסופר מדף של חקלאות הידרופונית."
"לא היקצו מדף לתחום החקלאי הזה. נכון שזה מוצר יקר, אבל מוצר איכות. קנית חסה, אכלת את כולה כי היא לא השחירה במקרר. לפני שנים לא ידעו מה זה חסה סלנובה. היום? מי לא יודע ומי לא רוכש את החסה הזאת בהיקפים גדולים"
ומשרד החקלאות כולו?
"משרד החקלאות לא סייע לי אף לא פעם אחת. יש מענקים אבל מ-2016 עד 2019, לא אישרו מענקים וכל שנה אותה תשובה: נגמר התקציב. כשחקלאי בתחום שלי אומר לי שיש מענקים אני עונה לו שראוי שיוותר. יש מענקים יפים אבל לא ישימים. נכון להיום אין לצערי שיתוף פעולה עם משרד החקלאות".
אז מה לעשות לטובת החקלאות?
"הכול צריך לעבור לידיים פרטיות ולהפריט את החקלאות. אם אתה הגורם הממשלתי לא נותן, לא מסייע – זוז הצידה, תן לאחר לעשות את זה. אין לי מערכת יחסים עם משרד החקלאות ולכן המשרד הזה בעיניי מיותר.
אני קורא כל 'קול קורא' שהמשרד מפרסם ואין לי עניין בזה. זה לא תורם לי כלום. כשאני נתקל בבעיה מקצועית, אני משלם ומקבל את מה שראוי שאקבל.
ממשרד החקלאות אין סיוע. מישהו שם לימד פעם חקלאי כלכלה, איך השוק עובד, מישהו לימד אקסל במחשב, לדבר עם קניין, לעשות עסקים? אני מדבר על צעיר שרוצה להיכנס לתחום.
יש סיבה שהמעוניינים בחקלאות לא נרשמים לקורסי לימוד. חברות פרטיות מלמדות אבל זה רק בתנאי שתרכוש מהם שיעורים שעולים אלפי שקלים".
מאור בן שלום מאמין בחקלאות הייטק ישראלית. "אנחנו בין הטופ של חממות קנאביס. מתוך אמונה שלמה אמיתית אני חושב שהחקלאות המדייקת תתפוס נתח משמעותי בעולם וגם בישראל.
דוגמא נוספת להתפתחות הדרמטית בישראל – לפני 15 שנה לא גידלו בארץ בזיליקום. לא גידלו פטריות. אכלת פטריות רק מקופסאות שימורים. גם, כמו שאמרתי, לא ידעו מה זה חסה סלנובה".
מאור בן שלום אוחז שם של מותג. לא תמצא אותו על מדף במרכול. "יש לי מותג "עלי נחל" אבל הוא משווק בדרך פרטית. המותג בעצם אינו העניין. הנאמנות של הרשת והתשלום זו השאיפה. משק הוגן קשה למצוא היום. הרשתות שאני עובד איתן הוגנות".
משלמים בזמן?
"תנאי התשלום בענף מחרידים. שוטף פלוס 30 עד שוטף פלוס 90. הזרע שלי לוקח לו חודש לנבוט. עוד חודש במערכת ההידרופונית, נארז למדף – ואני כבר מזמן שילמתי עליו, ואת הכסף אני רואה רק עוד שלושה חודשים".
ולסיום, אי אפשר בלי נגיעה במגפה הקטלנית הנוראה שאט-אט תודה לאל מתרחקת מאיתנו. "הענף המוסדי שניזון ממוצרים הידרופוניים נפגע קשה בשנת הקורונה."
"גידולים של חודשיים זרקתי לפח. היום כולם בהתאוששות. מורגש ביקוש ואנחנו יודעים לתת". והוא משגר שוב משפט, שבאומרו אותו, אתה חש שהוא "חם": ואנחנו לא צריכים את משרד החקלאות".
המשק של אשתו במושב חרות
מאור ואור יושבים היום על המשק של אשתו במושב חרות. ילדיו הם דור רביעי במושב. הרעיה אור מורה לחינוך מיוחד בבית הספר האזורי במושב בני דרור. אביה של רעייתו, עמיר ריטוב, בן 66, הוא ראש המועצה האזורית לב השרון שבתחומה מושב חרות. זו תקופת כהונה שלישית שלו כראש המועצה. מאור מגדיר אותו: "חקלאי בחסד עליון. יש לו משתלת הדרים, לולי הודו ופרדסים.
גידול הידרופוני של ירקות | צילום: שמעון וילנאי
