מגן וחץ לחתונה

החתונה של אביב וניצן מקבוצת יבנה כמעט בוטלה בשל מגבלות פיקוד העורף. קיבוץ צובה נרתם לעזרה והכלה נישאה על הדשא כפי שחלמה

ל"ג בעומר, שלישי בבוקר, מבצע "מגן וחץ" שהחל בלילה נמצא בעיצומו ושיגורים של רקטות וטילים מאיימים לפגוע לא רק ביישובי עוטף עזה. פיקוד העורף מכריז על מצב מיוחד בכל היישובים בטווח של 40 ק"מ ויחד עם ההוראה להישאר במקלטים ועל ביטול הלימודים במוסדות החינוך, אוסר גם על התקהלות. 

בלילה שבין שני לשלישי שומע נדב עמיר מקבוצת יבנה, אביה של אביב הכלה המיועדת, את המטוסים שחולפים. זה מספר שבועות שהזוג שאמור להתחתן בל"ג בעומר חשש שתעלה המתיחות, החתן ניצן, סמ"פ בסיירת גבעתי, חשש שלא ישחררו לחתונה את החיילים שלו. 

"בשלוש לפנות בוקר כבר הודיעו שיש מבצע ויש מגבלת התקהלות בישובים בטווח של 40 ק"מ" מספר נדב (54), שלחתונת ביתו הוזמנו 450 אורחים ותוכננה להתקיים גם בחוץ (הגבלת התקהלות של עד 10 איש) וגם בפנים (הגבלת התקהלות של עד 100 איש). התקווה שהבוקר יביא בשורה שונה התבדתה ונדב ואשתו איילה מחכים להחלטות המזכירות וצוות חירום יישובי, כאשר האפשרויות שעמדו על הפרק הן חופה מצומצמת (מאוד) וחגיגה במועד אחר או פיצול האירוע לשני מיקומים שונים כשפחות מחצי מהאורחים מוזמנים. 

"בליבי חששתי איך הבת שלי תגיב. כמו כל כלה היא עסקה הרבה זמן בהכנות לחתונה והרבה חברים שלהם הוזמנו אליה. בקיבוץ הכול אורגן, סודר וקושט ביום שלפני. אמרתי-כל מה שיעבור אותה יהיה בסדר עבורנו, רק שלא תישבר, ובגדול היא קיבלה את זה יותר טוב ממה שחששתי".  

מבצע חתונה 

למרות שאביב שירתה כחיילת בעזה, הזוג חש שלא ירגיש בנוח להתחתן בעודו חושש מנפילות רקטות ואזעקות ואחריות לאורחים. קריאות לחיפוש מקום אלטרנטיבי לחתונה פשטו במהירות ברשתות וגם בקיבוץ, דוסי ויניב, שמיומנים בהפקות, מתגייסים לעזור. 

"אשתי הייתה צמודה לבת שתהיה עסוקה בלהיות כלה, בתסרוקת ובאיפור, ואני יחד עם עזרת השניים ובתמיכת הקיבוץ התחלנו לחפש מקומות. קיבלנו המון טלפונים של אנשים וקיבוצים שביקשו לעזור וזה בהחלט מרגש מאוד". 

קיבוץ בארות יצחק היה אחד המקומות הראשונים שעלה כמיקום חלופי. "גם הם קיבוץ דתי ושיתופי, המנטליות דומה וידענו שלוגיסטית יוכלו לעשות זאת. מצד שני חששנו שטווח הטילים יגדל ולא רצינו לקחת סיכון". 

הקיבוץ הבא שעמד על הפרק הוא קיבוץ צובה שבהרי ירושלים, גם הוא קיבוץ מהזרם השיתופי, מספיק קרוב מבחינה לוגיסטית ומספיק מרוחק מטווח הטילים. 

"באותו בוקר היינו בהתארגנות צוות צח"י מה עושים אם המתיחות הביטחונית מגיעה אלינו וקיבלתי טלפון ממנהל קבוצת יבנה אם יכולים לעזור להקים חתונה" מספרת שרלין בלום (42) חברת צובה ומנהלת הקהילה שנענתה בשמחה לבקשה. תוך חצי שעה מגיעים נדב, אבי הכלה יחד עם דוסי ויניב לבחון את המיקום ואיך ניתן לארגן זאת. "הם בחנו את המקום, איפה תעמוד קבלת הפנים, החופה, הריקודים ברגע שהחליטו שכן הוצאתי הודעה לחברים שלנו מי יכול לעזור להעביר שולחנות, כיסאות ולעזור בפנוי חדר אוכל. אנחנו קיבוץ שיתופי ומתורגלים בתורנויות ובחתונות קהילתיות". ההתגייסות הייתה מהירה וב-16:30 כשהגיעו התורנים מיבנה שהתרגשו מרוח ההתנדבות. "עבדנו יחד עד 18:30 וכשהגיעו האורחים כולם היו בהלם. זה לא היה נראה כמו משהו שאורגן ברגע האחרון". 

חיבור מיוחד 

החיבור המיוחד בין צובה ליבנה החל לפני שנתיים כשפרצה שריפה בהרי ירושלים וחברי הקיבוץ התבקשו להתפנות. "בדיוק נכנסתי לתפקיד, הייתי בשוק וברגע קלטתי את גודל האחריות. קיבלתי מלא טלפונים מקיבוצים וגם ממזכיר קבוצת יבנה שאמר- 'בדקתי עם המועצה, מפנים אתכם ליישוב טל שחר. אני בא לשם לקחת את החברים ואנחנו נדאג להם לאוכל, לדיור, לא צריכה לדאוג לשום דבר', וכך היה. חברים מיבנה באו במכוניות לאסוך את חברי צובה שנשארו שם לילה או שניים וקיבלו אירוח שאין לתאר". 

גם ביבנה שולחים חברי הקיבוץ הודעות למשפחה כיצד ניתן לעזור. "ברגע שיצאנו מצובה עדכנו את המערכת איך להיערך מבחינת אוכל, כלי הגשה וסידורי פרחים ואני חזרתי להיות האבא של הכלה, כי ידעתי שהכול מסודר ומטופל. הייתה התגייסות עצומה גם אצלנו וגם בצובה". 

גם האורחים לא ויתרו על הגעה לחתונה שנערכה תוך כדי מבצע צבאי והתוצאה הייתה מרשימה. "אביב, הכלה, רצתה חתונה על הדשא וביבנה זה לא התאפשר. בצובה היא קיבלה את מה שרצתה קבלת הפנים, החופה והשולחנות הוצבו על הדשא והכל עוצב בצורה יפיפייה. הבנות מיבנה שאחריות על הציוד ועיצוב התעקשו להביא את החופה וסידורי הפרחים והייתה אווירה מדהימה. חתונה זה אירוע מרגש וכל ההתגייסות שהייתה ביום הזה, מיבנה ומצובה ומהמוני אנשים שהתקשרו להציע עזרה, הוסיפה פן מיוחד" אומר נדב. 

"גם לנו היה מאוד מרגש" אומרת שרלין "בתוך השבוע הקשה הזה, בתוך החודשים המאוד טעונים האלה עם כל ההפגנות, לפתוח את הדלת בצורה ספונטאנית ובאופן טבעי לקיבוץ אחר, דתי, זה היה מאוד סימבולי ועשה טוב לכולם". שרלין בעצמה בוגרת האולפן בצובה, קיבוץ המפעיל שנת שירות לעזרה לאוכלוסיות מיוחדות, קיבוץ בו החתונות נערכות במסגרת חגיגה קהילתית. "אנחנו רוצים לפתוח ולתת איפה שאפשר וכל עוד נהיה בצד שיוכל לתת ולעזור החוצה זה מבורך". 

תמונת ניצחון 

מספר נדב: "הריקודים היו בחדר האוכל שפונו ממנו השולחנות והכיסאות. החבר'ה הצעירים רקדו וחגגו עד שתיים לפנות בוקר ודאגנו להם להסעה כך שיחזרו בצורה בטוחה. נשארנו שם המשפחה הקרובה וכמה חברים קרובים עם החתן והכלה כדי לשטוף את חדר האוכל. בארבע לפנות בוקר עמדה הכלה עם שמלת הכלה וטאטאה את הרצפה, כדי שלמחרת חברי קיבוץ צובה יוכלו לאכול. בשלב הזה חייכתי, זו התמונה שתישאר אצלי". 

מפגן של אהבה 

דברים שכתב הרב של יבנה עופרן אילעאי 

"הייתי שבועיים בארצות הברית. פגשתי קהילות, ארגונים רבנים ומנהיגים, רובם שונים מאד ממה שאנחנו מכירים בישראל. כל הדרך לשדה התעופה חשבתי על המרחק ״בינינו״ ל״בינם״. על האחים שפגשתי שם מעבר לים, על הזיקה והקשר, על גלות וגאולה, על אחריות ואחווה. 

ידעתי שאני אמור לנחות שלוש שעות לפני החתונה של אביב וניצן. ממריאים בזמן. אצליח להגיע. הכל בסדר. כשישבתי במטוס, רגע לפני ההמראה, הספקתי לראות שהייתה תקיפה בעזה.  

נחתי בארץ אחר הצהריים, וגיליתי שכשהייתי אי שם מעל האוקיינוס נאסרה התכנסות מעל 10 אנשים ואין סיכוי לחופה ביבנה.  

הצדיקים מקיבוץ צובה נידבו מייד את מדשאות חדר האוכל שלהם, העמידו תורנים לעזרה בהקמה ובקיפול ועזרו לפרוק הכול מהמשאיות היבנאיות, כדי לקיים את הנבואה של ירמיהו, ושלמרות כל האתגרים ישמע הערב קול חתן וקול כלה בחוצות ירושלים. נוספו עליהם כמובן החברים והחברות המדהימים מקבוצת יבנה שהעמידו שם חתונה מתוקתקת. 

רגע לפני שניצן שבר את הכוס אמרתי בערך כך – 

‏שלוש פעמים ישבו בני ישראל בארץ הטובה הזאת, ושלוש פעמים איבדו את האחיזה בה. ‏פעם אחת ‏בימי יעקב אבינו, פעם אחת בימי בית ראשון, ופעם אחת בימי בית שני. ‏הגורם לגלות הוא תמיד סיכסוך בין אחים – ‏יוסף ואחיו, פילוג הממלכה, או שנאת החינם. 

‏בחרתם להתחתן בל״ג בעומר, היום שבו פסקה המגיפה שהכתה בתלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה. החורבן מתחיל תמיד משנאת אחים, ‏והגאולה, מסתבר, מתחילה באהבה. חז״ל אמרו ש'כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים'. ‏החתונה הערב היא מפגן של אהבה – ‏לא רק של ניצן ואביב, לא רק של המשפחה והחברים, אלא גם של אנשי ההר לאנשי השפלה, ושל חבריי התנועה הקיבוצית לבני הציונות הדתית.  

‏מעגלי האהבה שחגים סביבכם הערב, נותנים תקווה שנזכה לפסוק שנקרא בשבת -'ונתתי שלום בארץ… וחרב לא תעבור בארצכם'.