נתונים מדהימים על גידול באוכלוסייה וקליטה בקיבוצים לצד בני משק שאין להם יכולת כלכלית להיקלט בקיבוץ בו גדלו ולהקים בו את ביתם
בן מילוא (36) הוא בן קיבוץ אפק ונכד למייסדי קיבוץ דפנה. הוריו פנסיונרים החיים בקיבוץ, שניים מאחיו התקבלו לחברות, הוא ואח נוסף, טרם. יחד עם אשתו ותינוקת בת חצי שנה הם שוכרים דירה בקיבוץ בו נולד, גדל וחי, ולמרות זאת החלום להיות חברים ולהקים בו את ביתם לא נראה שעתיד להתגשם בקרוב.
"שכרנו דירה שמיועדת ליורשים, משמע מישהו שהוריו היו חברי קיבוץ ב'יום הקובע'. כרגע בקיבוץ אין מגרשים המוקצים לבני קיבוץ, מה שנקרא 'בהנחה', אלא רק מגרשים למי שמוכן לשלם מחיר כמו מי שבא מבחוץ". על אף ששניהם עובדים ומשתכרים באופן מכובד (הוא כקופירייטר והיא כגננת) אין להם הון עצמי, מה שמונע מהם את האפשרות לקחת משכנתא "להיכנס להלוואות להון עצמי כדי לקחת משכנתא זה סיפור מסובך ויקר מידי".
מחיר הקבלה לחברות לבן משק באותו קיבוץ הוא 380 אלף ש"ח, סכום שכולל בתוכו גם תשלום עתידי לתשתיות בנייה, אך לא כולל תשלום על השטח, בעיה בפני עצמה. לדברי בן יש מספר מוגבל של מגרשים לבנייה ונכסים רבים בקיבוץ משויכים ליורשים "האפשרות היא לקנות מהיורשים בסכומים מטורפים, של כמעט שלושה מיליון שקלים". הקיבוץ מבחינתו מעוניין למכור שטחים ל"משפחות עם כסף", גם אם זה אומר על חשבון בני קיבוץ שלא יוכלו להיקלט בקיבוץ בו גדלו.
בזכות ההתחדשות, ההרחבות וגם… הקורונה
גלים שונים עברו על התנועה הקיבוצית, מאז המשבר הכלכלי והחברתי שפקד אותה אי שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת. החיטה צמחה שוב וגם הדשא שב והוריק וממצב של גלי עזיבה של בנים שהותירו את הקיבוץ במשבר קיומי ואת הוותיקים שנשארו עם התהייה מי האחרון שיישאר ויכבה את האור ובכך ירד המסך על האקספירמנט המופלא, התבשרנו לאחרונה על שיא בהיקף אוכלוסיית הקיבוצים של כ-193.5 אלף נפשות יחד עם שיפור במדדי הפעילות הכלכלית, ברמת החיים וברווחיות, כפי שפורסם בשנתון התנועה הקיבוצית מספר 19 המתייחס לשנים 2021–2022.
"הפתרון בצורת הרחבות היו המבשר הראשון של ההיחלצות מהמשבר ותחילת הפתרון מבחינה דמוגרפית, חברתית וכלכלית, יחד עם תהליכי שינוי שהביאו עימם התייצבות", אומרת ענת מרלא חפץ (מנירים, בת עין החורש) ראשת אגף חברה וקהילה בתנועה הקיבוצית בניהול משותף עם איילת הריס (ממבוא חמה, בת קיבוץ קטורה).
לבני ובנות המשק הצעירים, שבתקופת המשבר לא ראו את עתידם בקיבוץ וחלקם לא רצו להמשיך להתנהל באורחות החיים שהיו בעיניהם מיושנות ואולי "חונקות", נפתחה האופציה לצורת חיים דומה אבל שונה. דשאים ירוקים וקהילתיות, יחד עם עצמאות כלכלית והתפתחות אישית, גידול ילדיהם ליד המשפחה ובצורת חינוך דומה לזו שהם גדלו בה, בלי השליטה של ה"ממסד" בכל תחומי החיים. "ההרחבות, שחלקן קלטו הרבה בנים חוזרים היו משך עשור וחצי פתרון ביניים שאפשר לבנים לחזור לקיבוץ" היא מוסיפה.
"בהרחבות נוצרו מערכות יחסים חדשות שאינן על בסיס שותפות מלאה" אומרת הריס. "ברגע שהייתה התבססות כלכלית וחברתית, עם המעבר של מרבית הקיבוצים לאורחות חיים מתחדשים, נפתח אופק לקליטה ורצון לקליטה. אחרי כעשור וחצי של הרחבות בקיבוצים, נהייתה תנועה חזרה לקלוט את הבנים והבנות, וגם משפחות 'חיצוניות' לחברות מלאה, תוך שמירה על הזכויות של ותיקי הקיבוץ".
עם ההתייצבות הכלכלית, איכות החיים ושינויים בתפיסת העבודה, הפכו הקיבוצים לאטרקטיביים. תקופת הקורונה היוותה פקטור משמעותי בעניין וכיום הביקוש עולה על האפשרות לעמוד בקצב הקליטה. "אם לפני כעשור חלק מהעבודה שלנו הייתה איך לשווק קיבוץ לאנשים, כיום נוצר מצב שהקליטה מתעכבת ובנים ובנות ממתינים להתקבל לחברות" אומרת מרלא חפץ. "יש שונות בדרך בה מתמודדים עם האתגר בקיבוצים, כאשר המיקום הגאוגרפי של הקיבוץ הוא גורם משמעותי. נכון להיום, בקיבוצי הפריפריה עדיין יותר אפשרי להתמודד עם האתגר. מאז הקורונה אנחנו מרגישים את המגמה הזאת בעצימות גדולה".
"הקורונה העצימה את ההבדל שאנשים חשו, בין חיים בקיבוץ, במרחבים פתוחים, עם מנגנוני ערבות הדדית ותמיכה קהילתית רחבה גם בעת שנדרשו להיכנס לבידוד, לעומת הבדידות והניכור שבעיר. במובן הזה המגפה גרמה לאנשים לבחון מחדש ולבחור מחדש". אומרת הריס ומוסיפה "גם תרבות העבודה השתנתה בקורונה, יחד עם ההתקדמות הטכנולוגית כמו הזום. אפשר להמשיך להתפתח מבחינה תעסוקתית ומבחינת הפרנסה וגם לחיות במקום מרוחק מהמרכז".
קיבוץ לעשירים בלבד?
סיפורו של בן אינו ייחודי. כמוהו יש עוד לא מעט בנים ובנות, צעירים אחרי צבא, ב"עצמאות כלכלית" בקיבוץ או מחוצה לו, חלקם כבר בעלי משפחות צעירות שעברו מזמן את גיל ה-30 וממתינים להיקלט בקיבוץ ולבנות בו את ביתם. למרבה הצער, לא תמיד זה אפשרי. גם כאשר יש לקיבוץ עתודות קרקע ושטחים לבנייה, קניית הבית יחד עם בדיקות כלכליות שנעשות לזוג הצעיר שבתחילת דרכו, עשויים להיות גורמים מעכבים בדרך אל החלום הנכסף.
חברות בקיבוץ עשויה להיות בעתיד הקרוב עבור בעלי יכולת בלבד?
הריס: "זו התמודדות שונה מקיבוץ לקיבוץ ובקיבוצי המרכז האתגר גדול יותר. הבשורה הטובה היא תיקון 5 לתמ"א 35, שאציין שעדיין נמצא בדיונים וטרם התגבש נוסח סופי. הבשורה היא פתיחת החסם לכמות המשפחות או התושבים בכל יישוב במרחב הכפרי ובכלל זה קיבוצים. הבשורה הפחות טובה אולי, היא שהגדלת מספר התושבים לא בהכרח אומרת הגדלה של שטח היישוב אלא משמעותה תהיה ציפוף ובנייה לגובה". אז אולי חלום על בית צמוד קרקע עם גג אדום ודשא ירוק סביב כבר לא יתגשם, אבל ניתן יהיה להשיג בית בקיבוץ בעלות בנייה ובעלות קרקע נמוכה יותר. "יהיה שינוי פיזי, המרחבים המשותפים יצטמצמו, תהיה בנייה לגובה". היא אומרת ומרלא חפץ מוסיפה שלא רק המרחב הפיזי ישתנה, "הקהילות שלנו, שברובן עדיין קטנות או בינוניות יהפכו לקהילות גדולות. צריך לדמיין שזו תהיה חוויה אחרת, של קיבוץ גדול. יש כבר כיום מספר קיבוצים גדולים שמתמודדים עם האתגרים האלה".
למרלא חפץ והריס, ראשות אגף חברה וקהילה, חשוב שממלאי וממלאות התפקידים בקיבוצים יתוודעו כבר היום למגמות כדי שיהיה תכנון אסטרטגי וחשיבה על פתרונות לגדילה, לציפוף, למחירים, ובאיזה אופן ניתן לייצר פתרונות לדיור בר השגה עבור הצעירים, וגם כיצד לשמר ולחזק זהות משותפת וערכים משותפים, כמו רב דוריות ולכידות קהילתית. "בליבת החשיבה קדימה צריכה לעמוד השאלה – איך נמשיך להיות קיבוץ בר קיימא לאורך זמן".
היכולת לרכוש בית היא אתגר לאומי אדיר שמשפיע גם על הקיבוצים. "גיל הקליטה הולך ועולה, וכיום ניתן לראות בני משק בני 35, 40, שאין להם אופק לקניה ובנייה. הקהילות שלנו צריכות למצוא פתרונות ולייצר דיור זמני, או תמהיל דיור שיאפשר גם דירות קטנות יותר וזולות יותר, כדי לאפשר לצעירים לגור בקיבוץ".
מה תמונת העתיד?
"תחושת הוודאות לגבי העתיד לא קיימת אצל צעירים בני ובנות קיבוץ שרוצים לחזור לקיבוצם", אומרת רותם שניצקי מנצר סרני, מנהלת רשת הצעירים באגף צעירים, מעורבות וחברה. "לא ברור איזה דיור יהיה, הדירות הקטנות שהתאימו לזוג כבר לא מתאימות כשהמשפחה מתרחבת והקושי הזה משפיע על תחושת השייכות. כל עוד אין יכולת לרכוש בית, אין לצעיר יכולת להתקבל לחברות, הוא לא חלק ממעגל מקבלי ההחלטות".
רשת הצעירים של התק"צ הקימה פורום למובילי תחום צעירים בו עוסקים בשאלות מורכבות וגם נותנים ידע וכלים עבור תהליכים לחיבור הדור הצעיר לקהילה. "הם דור העתיד בחברה שחרטה על דגלה קהילתיות ורב דוריות. אנחנו, הקיבוצים, כקהילות, צריכים לברר לעצמנו מה תמונת העתיד עבורנו ועבור הבנים שלנו. הדור הצעיר חייב להיות חלק מקבלת ההחלטות, לשבת בוועדות, להבין איך הקיבוץ עובד ועם מה הוא מתמודד וגם להשמיע את קולו. לרוב מה שקורה הוא שמכיוון שהם לא חברים, מדברים עליהם ומחליטים עבורם, במקום לדבר יחד איתם. זה חייב להיות בשיח והצעירים צריכים להיות שותפים להחלטות וגם לקחת אחריות".
לדור הביניים יש אתגר ולא תמיד יש אפשרות לרכוש את הבית הנכסף. "ויתור על הבנים והבנות בגילי 20 עד 40 תגרום לאיבוד משהו מהותי וחזק בחברה שדוגלת ברב דוריות, זה צריך לבוא כתנועת מלקחיים, להגיע גם מהצעירים עצמם וגם מבעלי התפקידים וההנהלות".
ברור שיש אתגרים. יש גם פתרונות?
"חלק מהפתרונות יכולים להיות בדיור זמני, דירות קטנות יותר שהקיבוץ מחליט שאינו הופך לדירות קבע, אלא משאיר לזוגות ומשפחות צעירות, גם אם זה אומר שהקיבוץ צריך להשקיע או לא להרוויח מהדירות האלה. ללא משפחות צעירות וילדים בגנים ישתנה המרקם החברתי, מערכת החינוך עלולה להצטמצם ואף להיסגר. צריך להבין שיש משמעויות נוספות והשלכות לכך שאין דיור בר השגה למשפחות צעירות", אומרת הריס. "הקריאה שלנו לקיבוצים היא – תערכו היום, תקימו היום צוותים אסטרטגיים, לתכנון, תשתיות, רווחה, חינוך וגם לקליטה. אנחנו מציעות צורת עבודה משתפת שחברים בה גם שותפים שאולי לא טבעיים כי הם עדיין לא חברים, אבל הם העתיד". ורותם מוסיפה "לסמן את דור ההנהגה הבא. זה יגביר אצל הצעירים את תחושת השייכות ושביעות הרצון תגדל".
אגב תחושת שייכות, מרלא חפץ והריס מדווחות שסקר שנעשה בקרב חברים חדשים בקיבוצים בין השנים 2021-2020 הראה תחושה גבוהה של שייכות ושביעות רצון. "יש קשר בין רמת המעורבות לתחושת השייכות. חשוב לזכור את זה גם בתהליכי הקליטה".
יש חשש שהתיקון החדש יכריח את הקיבוצים לקלוט כל מי שירצה, לאו דווקא בנים או אנשים עם זיקה לאורח החיים הקיבוצי.
"כרגע המגמה היא חיזוק ועדות הקבלה. אם עד כה אושר לשמור על ועדת הקבלה בישובים של עד 240 משפחות, התיקון יאפשר ליישובים של עד 700 משפחות להחזיק בוועדות הקבלה. יש הבנה שאורח החיים שלנו נוצר כדי לשמר זהות. יש לנו קהילתיות מובחנת עם ערבות הדדית ואמצעי יצור משותפים. יש לנו מרקם ייחודי".
מה זה קיבוץ?
סמינר קליטה, גם למי שמכיר
"בארבע שנים וחצי שאני ואיילת עוסקת בתחום הקליטה" אומרת מרלא חפץ "זיהנו שיש צורך בקיבוצים, בעיקר כאלה שקולטים מבחוץ להבנות תהליכי למידה – מה זה קיבוץ. ועדות קליטה ממסדות סמינרי קליטה ויש הבנה שתהליך הקליטה צריך להיות מלווה ויש גם קיבוצים בהם יש משפחות מאמצות למשפחות הנקלטות.
ככל שעבר הזמן הבינו גם בקיבוצים שקולטים רק בנים ובנות ושבהם הנחת העבודה הייתה שהקליטה היא רק תהליך פורמלי שגם בהם צריך ללמד את הנקלטים, בני ובנות הזוג של בנים/בנות, על הקיבוץ – על האנשים, המורשת, ההיסטוריה וגם איך עובד קיבוץ, בתהליך מובנה.
השלב הבא יהיה לייצר למידה משותפת של כל חברי הקיבוץ, לא רק הצעירים הנקלטים, של הערכים, איך עובד המנגנון ומה מייחד אותו, מה מחבר אותנו יחד כקהילה, ולייצר מרחבים משותפים בהם אפשר לדון בדברים כמו איך עובדת הדמוקרטיה הקיבוצית, למה מיועדים מנגנוני הערבות ההדדית ועוד. חשוב שהשיח, בירור הערכים וגיבוש ההסכמות ימשיך להיות חלק בלתי נפרד מחיי הקהילה הקיבוצית.
הריס מוסיפה: "מה שפעם היה תורה שבעל פה צריך לעבור להיות בכתב. יש אתגר בקליטה, מגיעים לקיבוץ אנשים עם תפיסות עולם שונות. קליטה משמעותית משמעותה השפעה הדדית, לקבל שמשהו ישתנה בתמהיל. קיבוצים מקיימים אורחות חיים לא רק על בסיס מיסי קהילה, אלא בזכות מנגנוני הנהלה שתומכים באיכות חיים מלידה עד מוות. היכולת לתמוך במנגנונים האלה היא בזכות המשאבים המשותפים".
שיא כל הזמנים באוכלוסיית הקיבוצים
נתוני שנתון התנועה הקיבוצית המתייחס לשנים 2021–2022 מציגים שיפור במדדי הפעילות הכלכלית, ברמת החיים וברווחיות, שיא בהיקף האוכלוסייה ובקליטת חברים
יותר גדולים, יותר חברים
מהבחינה הדמוגרפית התמונה ממשיכה להשתפר בהתמדה: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלים כי אוכלוסיית הקיבוצים בסוף 2022 הגיעה ל-193.5 אלף נפשות, והיא הגדולה ביותר אי-פעם. זהו נתון מעניין גם לאור התנהלות מתנכרת מצד רשויות המדינה, אשר עיכבו במשך שנים מתן התרי בנייה בקיבוצים ופגעו ביכולת הקיבוצים להיענות לציבור גדול שמבקש לבנות את ביתו בקיבוצים. מרבית האוכלוסייה הקיבוצית, מעל 70 אחוזים, מתגוררת בקיבוצים בפריפריה.
הרוב המוחלט של הקיבוצים (97 אחוזים) קולטים את המצטרפים החדשים לחברות מלאה. הנתונים שנאספו מצביעים על המשך מגמת איחוד סטטוסים, כלומר רוב המתגוררים בקיבוץ הם חברי קיבוץ. המגמה קיימת ב-62 אחוזים מהקיבוצים, וב-19 אחוזים נוספים מתבצע תהליך כזה. באגף חברה וקהילה מסבירים כי "סטטוס אחיד" בקיבוץ הוא מרכיב יסוד בלכידות החברתית וביכולת של הקהילה לפעול יחד.
כלכלה בצמיחה
נתוני הכלכלה מראים חזרה למגמת צמיחה, שאפיינה את העשור האחרון. שיפור במדדים בפעילות הכלכלית, ברווח התפעולי, ברווח לחבר, גידול בהון העצמי הממוצע בקיבוצים, חזרה לרווחיות משמעותית מ"תאגידים מוחזקים", ועלייה ברמת החיים (המתבטאת בגידול ההוצאות לצריכה). בשוליים קיימים עדיין קיבוצים (פחות מחמישה אחוזים מכלל הקיבוצים) שכלכלתם עדיין מדשדשת ואינה יציבה.
התעשייה מהווה את המרכיב הגדול (כ-70 אחוזים) בהכנסות המגזר הקיבוצי. בשנת 2021 הסתכמו מכירות התעשייה ב-48.6 מיליארד ש"ח. כמו כן קיים המשך גידול חד בהשקעות בטכנולוגיה המתקדמת וחברות הזנק בקיבוצים.
בתחום החקלאות מסתמנת עליה מתונה בערך התפוקות ובהכנסות, זאת לאחר צמיחה גדולה יותר בעשור הראשון של האלפיים. מגמה בולטת היא גידול בהיקף התפוקה והגידול בענף המטעים על חשבון ענפים צמחיים אחרים. עם זאת, הרפורמה החקלאית והסרת מכסי המגן מהווים איום ממשי על החקלאות הישראלית וביטחון המזון.
מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר הביע שביעות רצון מהנתונים המוצגים בשנתון, המעידים לדבריו על חוסנו של המגזר הקיבוצי, אך מזהיר כי "השנתון מסכם שנים טובות, אשר אופיינו בתנאים אחרים לחלוטין מאלה השוררים היום, של ריבית גבוהה ומדד מאמיר, להם צפויה להיות השפעה על כלכלת הקיבוץ בכלל ועל כלכלת כל משק בית בפרט". "עם זאת", הוסיף, "אנחנו פוגשים את האתגרים החדשים כשהכלכלה והחברה הקיבוצית חזקים יותר מאי-פעם אל מול אתגרי העתיד, ותלויים היום בעיקר בעצמנו, ברצונותינו ובמוטיבציה שלנו להגן על זהותנו המיוחדת".
שומרים על הבית
הנהלה: נתונים נוספים על הקהילה מראים כי בכמעט 70 אחוזים מהקיבוצים תפקידי הניהול הבכיר נחלקים בין חברי קיבוץ לממלאי תפקיד מחוץ לקיבוץ. בשמונה אחוזים בלבד מהקיבוצים כל ממלאי התפקידים הבכירים הם חברי הקיבוץ.
צרכים מיוחדים: בארבעה מכל חמישה קיבוצים קיימת ועדה לצרכים מיוחדים, וב-11 אחוזים נוספים מקדמים הקמת ועדה כזו.
עומדים ביעדי הפנסיה: ריכוז עדכני של נתוני הפנסיה (לא כולל תשלומי ביטוח לאומי) מגלה כי 54 אחוזים מהקיבוצים מבטיחים לגמלאים קצבה בגובה "פנסיית רשם" המחייבת (4,692 ₪ נכון להיום שמהווים 40 אחוזים מהשכר הממוצע למשק) שעלתה ב-13 אחוזים ביחס לשנים קודמות. 43 אחוזים מהקיבוצים מבטיחים לגמלאים קצבה הגבוהה מפנסיית הרשם המחייבת, ושלושה אחוז בלבד אינם מסוגלים להבטיח לגמלאים את "פנסיית הרשם" ונעזרים בקרנות (ביניהן קרן סל"ע התנועתית).
השנתון הופק ונכתב על ידי אגף כלכלה של התנועה הקיבוצית, ונערך בידי רו"ח אסנת כהן, מנהלת המחלקה הכלכלית בברית פיקוח, ובסיוע ירון רייכמן, מנכ"ל ברית פיקוח, אגף חברה וקהילה, רכזי האזור בתנועה הקיבוצית, הכלכלנית של התאחדות חקלאי ישראל אילנה דרור ואיגוד התעשייה הקיבוצית.
