רשימת הצעירים והצעירות המשפיעים השנה מוכיחה – עתידו של הקיבוץ ועתידה של מדינת ישראל עוד לפנינו

*תמונה ראשית: ליאור שמחה, מזכ״ל התנועה הקיבוצית. צילום: אלעד גוטמן

ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית

לאחר שנתיים וחצי קשות ומטלטלות, מתוך הכאב והאובדן, קמו הקיבוצים, לקחו את גורלם בידיהם, והתנועה הקיבוצית צמחה והתחזקה.

המחויבות העמוקה שלנו כיום היא להוביל לנקודת מפנה בחברה הישראלית ובמדינה כולה.

עלינו להפוך את רעיון הקיבוץ למצפן המוביל את החברה הישראלית – ערבות הדדית, שותפות, חברה יצרנית, משימתיות, התיישבות ודמוקרטיה השתתפותית. רק ערכים אלה יבטיחו את קיומה של ישראל לאורך זמן. כולנו נדרשים לצו של שליחות ולהפיכת הקיבוץ למוקד משיכה עבור המוני צעירים וצעירות בחברה הישראלית.

גרעיני נח"ל, קומונות משימתיות, שנת שירות, מכינות, דור חדש בחקלאות, משפחות צעירות בגבולות ותנועות הנוער – כל אלה הם מסגרות להגשמת רעיון הקיבוץ.

כנס ההנהגות השנה נותן ביטוי לנקודת המפנה שאליה אנו מייחלים – הגשמת הרעיון והדרך, לא רק פנימה אלא בעיקר כלפי חוץ. לא נוכל עוד להסתגר בדלת אמותינו. עלינו להוביל את החברה הישראלית קדימה. זהו צו העשה של התנועה הקיבוצית.

גילינו שדור העתיד אינו מבייש את דור המייסדים. עקרונות הליבה של הקיבוץ ממשיכים לבוא לידי ביטוי גם במציאות משתנה. רשימת הצעירים והצעירות המשפיעים השנה מוכיחה כי עתידו של הקיבוץ ועתידה של מדינת ישראל עדיין לפנינו.

אני גאה בכל אחת ואחד מכם.

הרוח הקיבוצית חיה ובועטת: נבחרת המנהיגות הצעירה של השנה

מנהיגות אינה נמדדת במילים, אלא במעשים בשטח. בשנה החולפת נוכחנו שוב כי הצעירים והצעירות של התנועה הקיבוצית הם חוד החנית של העשייה בישראל – יוזמים, מובילים שינוי, מהווים עוגן לקהילותיהם ומחזקים את החברה הישראלית בכל מקום שבו הם פועלים

איילת הריס, ראשת אגף חברה וקהילה

ינון ערב-רמתי, מנהל "הרשת", מחלקת הצעירים

נבחרת הצעירים והצעירות המשפיעים והמשפיעות היא ההוכחה לכך שהרוח הקיבוצית חיה, נושמת ויוצרת מציאות. הערכים שעליהם גדלנו אינם נשארים רק כזיכרון מן העבר – הם מתחדשים, מתפתחים ומקבלים ביטוי חדש מדי יום באמצעות הדור הצעיר.

אנו נרגשים להציג את הנבחרת לשנת 2025 – קבוצה יוצאת דופן של נשים וגברים המחוללים שינוי אמיתי בקיבוצים, בפריפריה ובחברה הישראלית כולה. כל אחת ואחד מחברי הנבחרת מגלמים את ערכי הליבה של התנועה: ערבות הדדית, יוזמה, נתינה, אחריות חברתית ומנהיגות פורצת דרך.

מלאכת הבחירה השנה הייתה מאתגרת במיוחד, הן בשל מספר ההמלצות הרב והן בזכות רמתם הגבוהה של המועמדים והמועמדות. הוועדה הבוחרת הורכבה מנציגי התנועה הקיבוצית ומאנשי ציבור, וזו ההזדמנות להודות להם על החשיבה, ההשקעה והבחירה המקצועית.

חברי הוועדה הבוחרת: הגר ראובני, מנכ"לית התנועה הקיבוצית; איילת הריס, ראשת אגף חברה וקהילה; עמוס פרג'ון, ראש אגף כלכלה; דולב ארד, ראש אגף משימות; רותם שניצקי, רכזת אזור "קיבוצי משקי הדרום"; מיכל קראוס, יו"ר דירקטוריון קמ"ע; איריס סוחמי פרץ ממשמר הנגב, חברת מליאה במועצה האזורית בני שמעון, רכזת תחום השלטון המקומי בעמותת ינאביע ופעילה ברשת הצעירים של התנועה; ותום ביטי מרמת יוחנן, רכז צעירים בניר עוז ופעיל ברשת הצעירים של התנועה.

השטח הקיבוצי רוחש עשייה, יצירתיות ואנרגיה. אל מול האתגרים המורכבים של התקופה, הנבחרת הזו מזכירה לנו את העוצמה האנושית הטמונה בנו ומעניקה השראה ותקווה ליכולת שלנו, כקהילה וכחברה, לעצב ולבנות עתיד טוב, מבטיח וצודק יותר.

אנחנו גאים בכל אחת ואחד מחברי הנבחרת ומודים להם על המחויבות, הברק בעיניים והעבודה הקשה. אתם ואתן ההשראה שלנו, חזון המחר שלנו והכוח שמצעיד את התנועה הקיבוצית קדימה.

דניאל ביטון (29), קיבוץ כרמיה

הכוח לשנות

"הקמתי את החברה בשנת 2020 יחד עם שותפי, עדי לוי. החברה מתמחה בייזום, קידום ופיתוח פרויקטים מורכבים בתחום האנרגיה המתחדשת, בדגש על התחום הסולארי. העשייה שלי מונעת מהרעיון של 'יש מאין' – לקחת משאבים קיימים, כמו גגות, שטחים פתוחים או מאגרי מים, ולהפוך אותם למקורות של אנרגיה נקייה המייצרים חוסן כלכלי לקהילה.

התפקיד שלי משלב בין אסטרטגיה עסקית, התמודדות עם רגולציה מורכבת ומשתנה, וגיוס מימון לפרויקטים רחבי היקף."

איך הגעת לתפקיד?

"יחד עם שותפי זיהינו פער משמעותי בשוק: לקוחות רבים רצו לעבור לאנרגיה ירוקה, אך נרתעו מההשקעה הכספית הגבוהה הנדרשת להקמת התשתיות.

הקמנו את EDI Energy מתוך גישה פרקטית – פחות דיבורים על המשבר הסביבתי ויותר פתרונות בשטח.

החוזקה שלנו היא ביכולת לתת מענה לכל שרשרת הערך: משלב הייזום והבירוקרטיה, דרך הרגולציה והיתרי הבנייה, ועד להקמה בפועל.

החיבור למרחב הכפרי ולקיבוצים היה טבעי. הקיבוצים הם חוד החנית של המהפכה האנרגטית בישראל, ואנחנו כאן כדי להבטיח שהמעבר לאנרגיה מתחדשת יהיה פשוט, נגיש ורווחי עבורם."

מה מניע אותך לפעולה?

"Double Impact – השפעה חיובית כפולה. מצד אחד, הלקוחות נהנים מהכנסה יציבה וקבועה ללא צורך בהשקעה כספית. מצד שני, אנחנו בונים את העתיד האנרגטי של מדינת ישראל.

השילוב בין מערכות סולאריות לטכנולוגיות אגירה אינו רק פתרון 'ירוק' – הוא מייצר ביטחון אנרגטי לאזרחי ישראל ומהווה מפתח להוזלת תעריפי החשמל בעתיד."

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אני רואה את עצמי מובילה מהלכים ארציים שמעניקים לישראל עצמאות אנרגטית אמיתית.

השאיפה שלי היא להטמיע את מודל ה'דו-שימוש' במתקנים סולאריים משולבי אגירה, כך שנוכל להפיק אנרגיה מבלי לבזבז משאבי קרקע יקרים.

בחזון שלי, התנועה הקיבוצית תשלים את הטרנספורמציה הזו, וכל קיבוץ יהפוך ל'תחנת כוח' חכמה, ירוקה ועצמאית, המספקת לעצמה את כלל צרכיה האנרגטיים."

מהו ה"אני מאמינה" שלך?

"במאה ה־21, ציונות נמדדת ביכולת שלנו לייצר עצמאות וחוסן כאן בבית.

המשברים הסביבתיים והכלכליים הם מאתגרי השעה, והשמש הישראלית היא אחד המשאבים הלאומיים החשובים ביותר שלנו.

המטרה שלי היא להפוך כל גג וכל פיסת שטח למנוע צמיחה כחול-לבן.

חלוציות מודרנית מחברת בין כלכלה חזקה, שגשוג, הובלת המרחב הכפרי – הן בחקלאות והן באנרגיה – ויצירת סביבה נקייה לדורות הבאים."

מה את הכי אוהבת בקיבוץ?

"את הערבות ההדדית ואת הקשר העמוק לאדמה.

יש משהו בשקט הקיבוצי שמאפשר לחשוב בגדול ולבנות לטווח ארוך.

הפסטורליות של קיבוץ כרמיה, הממוקם בלב מרחב טבעי וקרוב לים, מעניקה לי השראה לחשוב על רעיונות חדשים בתחום האנרגיה המתחדשת ולקדם אותם."

מה התכונה הכי קיבוצניקית שלך?

"היכולת להתגייס למען מטרה משותפת – בין אם בחגים, בעבודה או במאבקים על עתיד הבית.

וכמובן, היכולת המופלאה לכוון כל שליח מהשער ועד הבית בנתיבים שרק קיבוצניקים מכירים."

מה המסר שלך לצעירים בתנועה הקיבוצית?

"אל תחכו שיזמינו אתכם לשולחן – בנו את השולחן בעצמכם.

לדור הצעיר בקיבוצים יש הזדמנות נדירה להוביל מהפכות שנוגעות בלב החברה הישראלית. אל תהיו רק 'הדור הבא' שמחזיק את הקיים, אלא הדור שיוצק משמעות חדשה לערכים של ערבות הדדית, חיבור לאדמה ומנהיגות מקומית.

אם משהו בוער בכם – בחינוך, בקהילה או בחברה – קחו עליו אחריות. הכוח לשנות נמצא בידיים של מי שבוחר לא לעמוד מהצד."

גוון מהרם, 36, עינת

מנהל איכות סביבה ב־PB ישראל. חבר בוועד ההנהלה ויו"ר ועדת התכנון בקיבוץ

חברי הקיבוץ מאמינים בו

גוון, נשוי לים ואב לתכלת ולנחל, משמש כמנהל איכות סביבה בחברת PB ישראל. במסגרת תפקידו הוא אחראי על תחום איכות הסביבה בפרויקט המטרו המתוכנן והנבנה בגוש דן. לצד פעילותו המקצועית, הוא נושא בתפקידי מפתח בקיבוץ.

"את דרכי הציבורית התחלתי עם הקמתה מחדש של ועדת הצעירים בקיבוץ לפני כחמש שנים. כיום אני חבר בוועד ההנהלה ויו"ר ועדת התכנון."

איך הגעת לתפקיד?

"אני בעל תואר שני בתכנון ערים ואזורים, ורציתי לתרום מהידע והניסיון שלי לפיתוח הקיבוץ ולקידום התחום בו."

מה מניע אותך לפעולה?

"הרצון להוכיח לאשתי שהיא בחרה נכון בעינת ולא ביגור…" הוא צוחק.

"וברצינות – אני אוהב את הקיבוץ וחשוב לי שיהיה כאן טוב לחברים. אני רוצה שנמשיך להתפתח, להתקדם ולהשתפר."

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אני מקווה להמשיך לקדם, לפתח ולתרום לעתידו של הקיבוץ."

מהו ה"אני מאמין" שלך?

"אם משהו חשוב לך – צריך לעשות צעד קדימה ולקחת אחריות כדי שהוא יקרה."

מה אתה הכי אוהב בקיבוץ?

"את הפאב החברתי. זה מקום שמייצר הזדמנויות למפגש ולחיבורים בין האוכלוסיות השונות בקיבוץ."

מה הכי קיבוצניקי בעיניך?

"לשאול ילדים בקיבוץ: 'של מי אתה?'"

מהו המסר שלך לצעירים בתנועה הקיבוצית?

"זה הזמן שלנו לקחת אחריות ולהיכנס לעשייה ציבורית."

מקיבוץ עינת נמסר:

"גוון מחזיק בהשפעה חיובית משמעותית – חברתית, כלכלית וביטחונית – בעינת ומחוצה לה. הוא נבחר לחבר ועד ברוב קולות, דבר המעיד על האמון הרב שחברי הקיבוץ רוחשים לו.

כל העשייה שלו לא האטה, אלא להפך. למרות יותר מ־400 ימי מילואים ביחידה מובחרת מאז 7 באוקטובר 2023, הוא לקח על עצמו לאחרונה תפקידי מפתח נוספים בקיבוץ."

נגה ספרא (31), קיבוץ צרעה

ראש תחום מדיניות וביטחון במכון שיטה למדיניות מקומית

רצון עמוק לראות כאן מציאות טובה

מכון שיטה למדיניות מקומית פועל לקידום מדיניות יישומית בשלטון המקומי, במטרה לחזק את הדמוקרטיה בישראל. "במסגרת תפקידי אני מובילה את תחום הביטחון האישי, מתוך קידום גישה ששמה דגש על ביטחון קהילתי ואסטרטגיות למניעת פשיעה ואי־סדר ציבורי, במקום להסתמך רק על הגישה התגובתית המסורתית והמיליטריסטית. המטרה היא להעצים נבחרי ציבור ואנשי מקצוע ברשויות המקומיות, ולשפר את תחושת הביטחון כחלק בלתי נפרד מהשירות לתושב, תוך התאמה למאפיינים הייחודיים של קהילות ותרבויות שונות בישראל."

איך הגעת לתפקיד?

"המסלול המקצועי שלי החל בחיבור בין תחום הביטחון, שעניין אותי מאז השירות הצבאי, לבין רצון עמוק להשפיע על המדיניות הציבורית בישראל.

למדתי לתואר ראשון במדע המדינה וקרימינולוגיה, ובמקביל התחלתי את דרכי במערכת הציבורית בתפקידים במשרדי ממשלה ובכנסת. בתפקידי האחרון שימשתי יועצת כנסת־ממשלה לשר לביטחון הפנים, עמר בר־לב.

בעבודה הצמודה עם גופי ביטחון הפנים נחשפתי לאתגרים המשמעותיים בהתמודדות עם פשיעה ועם סוגיות ביטחון אישי, וזיהיתי את הצורך בקידום מנהיגות ערכית שתוביל מדיניות מקצועית ואחראית בתחום.

מתוך ההבנה הזו בחרתי להמשיך את דרכי המקצועית במכון שיטה, שם אני רותמת את הניסיון שצברתי כדי להשפיע על המציאות הביטחונית והחברתית באמצעות עבודתן של הרשויות המקומיות."

מה מניע אותך לפעולה?

"הערכים שעליהם גדלתי בקיבוץ – רעות, זכויות אדם, כבוד האדם, אהבת הארץ, ציונות, מוסר וצדק – יחד עם המורשת שספגתי מסבתי, נדיה פרנקו, ממקימות קיבוץ רגבים, שהייתה דמות מפתח בהעלאת יהודי צפון אפריקה וסמל עבורי למנהיגות נשית וערכית.

אני פועלת מתוך תקווה ורצון עמוק לראות כאן מציאות טובה יותר, וחברה מגוונת ומשגשגת שבה יש זכויות שוות לכלל האוכלוסיות.

משבר הביטחון של השנים האחרונות, אובדן השליטה על הפשיעה והאלימות, ההפקרה של החברה הערבית והאובדן הכבד של אנשים יקרים ב־7 באוקטובר ובמלחמה, הפכו את העשייה שלי לאישית ודחופה הרבה יותר.

הזיכרון שלהם וההבנה שנדרש כאן תיקון עמוק הם שמניעים אותי לפעול למען מדינה בטוחה ודמוקרטית יותר."

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אני רואה את עצמי ממשיכה לפעול במערכת הציבורית, כחלק מממשלה יציבה ומתפקדת שמצליחה להוביל תהליכי עומק ושינוי במציאות הישראלית.

במישור האישי, אני מקווה שעד אז נחזור להתגורר בקיבוץ, ושנמצא בו את מקומנו. אני שואפת לשלב בין עשייה והשפעה ברמה הלאומית לבין חיים בקהילה שבה גדלתי."

כיום מתגוררת נגה בירושלים עם בעלה, אסף.

מהו ה"אני מאמינה" שלך?

"אין פתרון אחר מלבד שלום, ואני מאמינה שבכוחה של התאגדות ופעולה משותפת לחולל את השינויים הגדולים ביותר במציאות שלנו.

לא במקרה היו הקיבוצים כוח משמעותי כל כך בהקמת המדינה. עבודה קשה למען הקהילה והצבת טובת הכלל במרכז העשייה הן הדרך להוביל שינוי אמיתי, תוך דבקות בלתי מתפשרת בערכים שמנחים אותנו גם כשהמציאות מורכבת."

מה את הכי אוהבת בקיבוץ?

"את המסורות שנשמרות לאורך שנים ומחוברות לראשית הסיפור הקיבוצי.

החגים, חג המשק, חג המחזור, שירי ארץ ישראל, ריקודי העם, הצרעטרון – כל אלה יוצרים תחושת שייכות עמוקה ומחברים בין הדורות."

מה הדבר הכי קיבוצניקי בעינייך?

"חייבים לסיים מהצלחת."

מהו המסר שלך לצעירים בתנועה הקיבוצית?

"בשנים האחרונות, אל מול ניסיונות להחליש את הרעיון הקיבוצי, הוכח יותר מתמיד כוחה של הקהילה.

האחריות הקהילתית והחינוך לערכים הם נכסים שהולכים ונעלמים מחלקים רבים בחברה הישראלית, ולכן חשוב שהקיבוצים ימשיכו לשמר ולהפיץ אותם.

המסר שלי הוא קודם כול להתעורר ולהיות מעורבים – בזירה הפוליטית ובמערכת הציבורית. כדי להשפיע באמת על המציאות הישראלית, אנחנו חייבים להיות נוכחים במוקדי קבלת ההחלטות ולהוביל מבפנים.

חשוב שנתחבר מחדש לסיפור הקיבוצי ולתחומים המהותיים השזורים בו: ביטחון תזונתי, קהילתיות וערבות הדדית, ציונות ערכית ומחברת. עלינו להכיר את השינויים שעבר המודל הקיבוצי, להבין את האיומים העומדים בפניו ולהפנים שכוח פוליטי ותנועתי משמעותי הוא צורך קיומי עבורנו.

התפקיד שלנו הוא לצקת תוכן חדש לרעיון השיתופי – אם לא דרך הכלכלה, אז דרך הערבות ההדדית והקשר האנושי.

עלינו לדעת להגן על הרעיון הקיבוצי הייחודי לנו, ובו בזמן להיות שותפים פעילים במאבק הרחב על הדמוקרטיה ועל היכולת של כולנו לחיות כאן בחברה חופשית."

לני לאופר (27), קיבוץ ברעם

סטודנטית בתוכנית תל"ם – יחסים בין־לאומיים

נחישות ותנועה מתמדת קדימה

לני היא סטודנטית בתוכנית "תל"ם: יחסים בין־לאומיים" באוניברסיטה העברית – מסלול ייחודי המשלב תואר שני ודוקטורט במסלול ישיר. במקביל ללימודיה היא משמשת כמתרגלת בקורסי המבוא של החוג ליחסים בין־לאומיים, ועובדת במשרד החוץ במשרת סטודנט כדסקאית באגף אמריקה הלטינית והקריביים. "העשייה שלי באקדמיה משלבת מחקר והוראה. המחקר שלי עוסק בתפקידם של ארגוני טרור בתהליכי שלום ומשא ומתן, ובעתיד הקרוב אני צפויה להציג חלקים ממנו בכנסים בין־לאומיים."

במסגרת עבודתה במשרד החוץ היא עורכת מחקרי עומק על אירועים ותהליכים המתרחשים במרחב אמריקה הלטינית, ובשנתיים האחרונות מלווה משלחות המגיעות מהאזור כדי להיחשף למציאות הישראלית.

מה מניע אותך לפעולה?

"הרצון האישי להתפתח ולצמוח, תוך חיפוש מתמיד אחר גיוון, לצד הרצון לתרום ולהשפיע על המציאות שבה אנו חיים."

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"בשליחות מטעם משרד החוץ."

מהו ה"אני מאמינה" שלך?

"תנועה היא לא רק פעולה פיזית. מבחינתי, ברגע שנהיה לנו נוח מדי, כשכבר לא מאתגר או קשה לנו, אנחנו מפסיקים לצמוח.

דווקא המקומות שמוציאים אותנו מאזור הנוחות הם המקומות שבהם אנחנו מגלים מי אנחנו באמת, לומדים, מתפתחים ומתחזקים.

יותר מכל, אני מאמינה בכוחו של הרצון. כשבאמת רוצים משהו, פועלים למענו ולא מוותרים לעצמנו – אפשר להגיע אליו. לא תמיד מיד, ולא תמיד בדרך שתכננו, אבל עם נחישות ותנועה מתמדת קדימה, דברים קורים.

אני מאמינה שלא צריך לפחד מקושי, אלא לראות בו הזדמנות להתקדמות. הדרך לא תמיד פשוטה, אבל הרצון, ההתמדה והאמונה בעצמנו יכולים לקחת אותנו הרבה יותר רחוק ממה שחשבנו."

מה את הכי אוהבת בקיבוץ?

"את הנוף, את החינוך ואת הקיץ בקיבוץ."

מה הדבר הכי קיבוצניקי עבורך?

"ההרקדות בחגים, חג השבועות וה'סיבוב' של סידורי יום שישי בצהריים."

דקלה שטנגר קליין (37), קיבוץ מעין צבי

מנהלת תוכנית המנהיגות הבין־לאומית "האקדמיה למנהיגות ציונית" (Zionist Leadership Academy) במחלקה לחינוך בלתי־פורמלי בהסתדרות הציונית העולמית

אחריות משותפת למען עתיד טוב יותר

דקלה מנהלת את תוכנית "האקדמיה למנהיגות ציונית", שנוסדה במטרה ליצור רשת בין־לאומית של צעירים וצעירות ציוניים מקהילות מגוונות ברחבי העולם, המחויבים לעתידו של העם היהודי ולמדינת ישראל. התוכנית מפגישה מנהיגים ומנהיגות מוכשרים ממדינות, תרבויות ורקעים שונים ללמידה, לשיח ולהעמקה בנושאים מגוונים. היא מעודדת יוזמה, אחריות והובלה בקהילות המקומיות של המשתתפים.

"העשייה שלנו משלבת חינוך, מנהיגות וחיבור בין אנשים וקהילות, מתוך אמונה שהעתיד שלנו תלוי במידה רבה בתחושת השייכות, המחויבות והאחריות ההדדית – גם מעבר לגבולות גיאוגרפיים."

בהסתדרות הציונית העולמית אומרים כי תרומתה של דקלה חורגת הרבה מעבר לניהול מקצועי של תוכנית: "היא יוצרת תנועה של ממש. בוגרות ובוגרי האקדמיה משתלבים בעמדות השפעה בקהילותיהם, יוזמים פרויקטים חינוכיים וציבוריים ומהווים שגרירים של חיבור, זהות ומחויבות ציונית. בכך, עשייתה מייצרת השפעה מצטברת ומתמשכת בזירה הבין־לאומית והלאומית כאחד."

מה מניע אותך לפעולה?

"בתקופה שבה המושג 'ציונות' הפך עבור רבים בעולם למונח שנוי במחלוקת, העיסוק בתחום הזה מאתגר במיוחד, אך עבורי זו שליחות גדולה.

בזכות הציונות אני כאן, בזכות סבא וסבתא שלי שעלו לארץ בשנות ה־30 והיו ממייסדי קיבוץ מעין צבי.

העבודה עם מנהיגים ציוניים מכל העולם ועם הקהילות היהודיות בתפוצות מעוררת בי השראה ונותנת תקווה. בזכותה נחשפתי לפנים רבות של הציונות והבנתי שאפשר להיות ציוני ולתרום תרומה משמעותית למדינת ישראל גם מבלי לחיות בה.

אירועי 7 באוקטובר והמלחמה חידדו עבורי עד כמה הקשר בין ישראל לתפוצות הוא עמוק וחיוני. שני הצדדים זקוקים זה לזה, ולכן יש חשיבות רבה לטיפוח ולחיזוק הקשר ביניהם."

מהו ה"אני מאמינה" שלך?

"אני מאמינה שמנהיגות אמיתית מתחילה ביכולת להקשיב, לחבר בין אנשים ולפעול מתוך יושרה, אחריות, כבוד לאחר ודוגמה אישית."

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אני רואה את עצמי ממשיכה להשפיע ולהוביל עשייה בעלת משמעות.

אני מקווה להמשיך לפתח ולטפח את הקהילה המדהימה שבנינו, ליצור שיתופי פעולה בין־לאומיים, לחזק את הקשר בין ישראל לתפוצות ובעיקר לפעול כדי שיהיה כאן טוב יותר."

מה את הכי אוהבת בקיבוץ?

"את תחושת הביטחון, השייכות והטבע שמסביב – הנוף לים, לשדות, לכרמל, ואת השקיעות, שהן פשוט היפות ביותר."

מהו הדבר הכי קיבוצניקי בעינייך?

"המסורת הקיבוצית והחגים – במיוחד חג השבועות – והחיבור העמוק לטבע ולאדמה."

מהו המסר שלך לצעירים בתנועה הקיבוצית?

"גם בתקופה מורכבת ומלאת אתגרים, לדור שלנו יש יכולת אמיתית ליצור שינוי, לבנות גשרים ולהוביל מציאות טובה יותר.

הערכים שעליהם גדלנו – קהילה, אחריות, יוזמה וערבות הדדית – אינם ערכים של פעם בלבד, אלא כלים משמעותיים ורלוונטיים לעולם של היום.

במיוחד עכשיו, החברה הישראלית זקוקה לצעירים וצעירות שיאמינו בכוח שלהם ליזום, לפעול, להוביל, לקחת אחריות ולהפיץ טוב בארץ ובעולם."

שגיא זילבר (31), קיבוץ אלומות

יועץ ליו"ר קק"ל

שותף פעיל במשימות הלאומיות

שגיא, נשוי לנעה ואב לשקד – תינוקת טרייה, אמון על הקשר שבין החברה האזרחית, ראשי רשויות וארגונים בארץ ובחו"ל ליו"ר קק"ל. "שגיא עושה עבודה מצוינת ומיצג את המגזר הקיבוצי בכבוד רב כחלק מהקואליציה הליברלית במוסדות הלאומיים" אומרים בקק"ל.

איך הגעת לתפקיד?

"במהלך סבבי הבחירות עבדתי בלשכה של עמיר פרץ, אחרי זה עבדתי בממשלה בלשכת שר הכלכלה עמיר פרץ, שנה לאחר מכן עבדתי במוסדות הלאומיים בהסתדרות הציונית העולמית ומשם חזרתי שוב לממשלה לעבוד במשרד הביטחון עם סגן השר אלון שוסטר, ואחרי זה המשכתי איתו לכנסת, שם גם עבדתי עם אפרת רייטן. כשאייל אוסטרינסקי נבחר ליו"ר קק"ל התחלתי לעבוד לצידו".

מה מניע אותך לפעולה?

"הרצון להיות שותף למשימות הלאומיות ולקחת בהן חלק פעיל, בראש ובראשונה למען הצפון והדרום".

מה ה"אני מאמין" שלך?

"מנקודת המבט שלי על החברה הישראלית, על המדינה שלנו ועל הרצון שיהיה פה טוב יותר, ברור לי שצריך להשקיע בפיתוח חבלי הארץ בצפון ובדרום ולהיות בלב ליבה של העשייה. חשוב לי מאוד גם להשקיע בקשר בין יהדות התפוצות למדינת ישראל בעקבות המגמות המאתגרות בשנים האחרונות, ולכן אני רואה בפעילות של קק"ל הזדמנות לצמצם פערים בחברה הישראלית ולחבר אליה את יהודי כל העולם".

מה אתה הכי אוהב בקיבוץ?

"שביום העצמאות לא משנה לאן תלך תמיד תריח אסדו".

מהו הדבר הכי קיבוצניקי בעינך?

"לא משנה באיזה חדר אוכל תאכל תמיד תחשוב ששלך יותר טוב".

מהו המסר שלך לצעירים בתנועה הקיבוצית?

"כנסו לשדה הפוליטי, לא משנה איפה, החל מאגודות סטודנטים, מנהל קהילתי ועד הכנסת, אנחנו חייבים אתכם שם".

עמית וייץ, 40, ניר עם

מנהלת הקהילה של קיבוץ

״לא לחשוש לקחת אחריות ולהיכנס לעשייה״

עמית, נשואה לשי ואימא לשלושה, בת וחברת קיבוץ ניר עם. בשנתיים האחרונות מתגוררת בקיבוץ ברור חיל.

בשלוש השנים האחרונות שימשה מנהלת הקהילה של קיבוץ סופה, ״תפקיד שכולל אחריות רחבה על חיי הקהילה, מערכות החינוך, התרבות, הרווחה, הצמיחה הקהילתית והעבודה עם בעלי התפקידים והנהלות הקיבוץ. השנים האלו כללו גם התמודדות עם אחת התקופות המורכבות ביותר שידעה מדינת ישראל. בתוך מציאות של מלחמה, פינוי וחוסר ודאות, היה צורך להחזיק קהילה שלמה, לשמור על רציפות קהילתית ולהעניק מענה אנושי, ניהולי ורגשי לתושבים בכל תחומי החיים.

העשייה בתקופה הזאת דרשה קבלת החלטות בתוך מציאות משתנה, הובלת תהליכים חברתיים וכלכליים בזמן חירום, ושמירה על תחושת שייכות וקהילה גם כשלא היינו בבית. כמנהלת קהילה שמתי לעצמי מטרה ליצור עבור החברים תחושת יציבות וביטחון, לחזק את החוסן האישי, המשפחתי והקהילתי, ובעיקר להיות שם עבור האנשים ברגעים שבהם הכי היו צריכים מישהו שיחזיק איתם את המציאות״.

איך הגעת לתפקיד?

״הגעתי לעולם ניהול הקהילה מתוך חיבור עמוק לאנשים ולקהילה. לאורך השנים עסקתי בתחומי החינוך, הניהול והעשייה החברתית ומתוך הדרך הזו הבנתי שהמקום שבו אני יכולה להשפיע בצורה המשמעותית ביותר הוא המקום שבו פוגשים אנשים, קהילה ואתגר אנושי אמיתי. אני רואה עד כמה קהילה יכולה להוות מקור לכוח, לביטחון, לשייכות ולתקווה.

עבורי, ניהול קהילה הוא הרבה מעבר לניהול מערכות. זו היכולת לחבר בין אנשים, לייצר חוסן ולהיות שם גם ברגעים המורכבים ביותר״.

מה מניע אותך לפעולה?

״האנשים. היכולת ליצור חיבורים, להוביל תהליכים שיש להם משמעות אמיתית ולבנות קהילה חזקה שיודעת להתמודד גם מול אתגרים ומשברים״.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

״מקווה להמשיך להיות במקום שבו אני יכולה להשפיע ולהוביל תהליכים משמעותיים. חשוב לי להמשיך לצמוח, ללמוד ולהתפתח, תוך שמירה על הערכים שמובילים אותי: אנושיות, אחריות, חיבור לאנשים ועשייה שיש בה משמעות אמיתית״.

מה ה"אני מאמינה" שלך?

״קהילה נבנית מאנשים שמוכנים לראות אחד את השני, לקחת אחריות ולהיות שם גם ברגעים מורכבים. אני מאמינה בהקשבה, באנושיות, בשיח מכבד וביכולת להוביל מתוך חיבור אמיתי לאנשים״.

מה את הכי אוהבת בקיבוץ?

״את הידיעה שיש סביבך אנשים שיודעים להתגייס אחד עבור השני ושיש משמעות אמיתית לחיי קהילה. בעיניי, זו לא רק דרך חיים, אלא גם מקור לכוח ולחוסן״.

מה הדבר הכי קיבוצניקי לדעתך?

״היכולת של אנשים להתגייס ברגעי משבר ולעשות הכול כדי לשמור אחד על השני ועל הקהילה״.

מהו המסר שלך לצעירים בתנועה הקיבוצית?

״לא לחשוש לקחת אחריות ולהיכנס לעשייה. הקהילות שלנו צריכות אנשים שמאמינים שאפשר להשפיע, להוביל ולבנות כאן עתיד טוב יותר. דווקא בתקופה הזאת יש משמעות גדולה למי שבוחר להיות מעורב, לקחת חלק ולהישאר בתוך העשייה והחיים הקהילתיים״.

ר', 37, קיבוץ בדרום

מפקד טייסת בחיל האוויר

״הדור הצעיר מוכיח שהוא טוב מאיתנו״

ר׳, נשוי ואבא לשני ילדים, גר בבסיס חיל האוויר. במקור מקיבוץ במרכז, חבר קיבוץ בדרום. בארבע השנים האחרונות משרת כמפקד טייסת בחיל האוויר והשתתף בלחימה בכל הגזרות.

מה מניע אותך?

״פיקוד וניהול של אנשים. רואה את עצמי ממשיך בתפקידי ליבה בחיל האוויר״.

מהו המסר שלך לצעירים בתנועה הקיבוצית?

״הדור הצעיר מוכיח שהוא טוב מאיתנו ואני רואה אותם משולבים בכלל המערכים בצבא״.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

״משתלב בתפקידי ניהול בחיים האזרחים״.

מה הדבר הכי קיבוצניקי לדעתך?

״החיבור בין מקום העבודה למקום המגורים (כמו בחיל האוויר) והניהול הרגיש שצריך במקומות כאלו״.

דברים שמסרו מפקדיו של ר׳:

ר׳ הוא אדם, חבר ומפקד. מלח הארץ, מבטא את היופי והטוב שבדור המפקדים הנלחם על חירות ועצמאות ישראל.

דניאל רביב, 26, יגור (דור רביעי)

מובילת תחום אימפקט במרכז קיימא לניהול אימפקט וקיימות חברתית-סביבתית באוניברסיטת חיפה

"אפשר וצריך להיות אחרת"

מלווה ארגוני חברה אזרחית, קרנות, רשויות ומשרדי ממשלה בתהליכי מיפוי מערכתי והערכת אימפקט, ומלמדת מדידת אימפקט מבוססת נתונים. סיימה עבודת תזה העוסקת בחסמים למדידת אימפקט בארגוני חברה אזרחית בחברה הערבית בישראל, וממשיכה לדוקטורט בתחום. "השילוב בין עבודה, הוראה ומחקר הוא הזדמנות עבורי ללמוד את התחום מבפנים ומבחוץ בו זמנית".

ספרי על העשייה שלך.

"תחום האימפקט מתמקד בבעיות חברתיות וסביבתיות סבוכות, שמעצם טבען חוצות תחומים ושחקנים, ולכן אינן ניתנות לפתרון על ידי ארגון בודד או באמצעות התערבות יחידה. הוא דורש חשיבה מערכתית ועבודה מבוססת ראיות. התפקיד שלי כולל ליווי של ארגוני חברה אזרחית מהחברה היהודית והערבית, קרנות, רשויות ומשרדי ממשלה, בתהליכים שמטרתם להבין לעומק את הבעיה שאיתה הם מתמודדים, את הגורמים המשפיעים עליה ואת הדרכים להעריך אם הפעולה משיגה את תוצאותיה.

חוויה משמעותית במיוחד, שמייצגת את העשייה שלי, הייתה ההשתתפות בתחרות Map the System של אוניברסיטת אוקספורד, שבה צוותים מאוניברסיטאות מרחבי העולם מציגים מיפויים של בעיות סבוכות. הקבוצה שלי הציגה בשנה שעברה, בעיצומה של המלחמה, מיפוי של הקיטוב הפוליטי בישראל. ההתנסות הזו, של ניתוח בעיה ישראלית מורכבת בזירה אקדמית בין-לאומית, חידדה אצלי את ההבנה של עוצמת התחום ואת הצורך בו דווקא בהקשר הישראלי".

מה מניע אותך לפעולה?

"ההכרה שיכול להיות אחרת, ושיש לי תפקיד ממשי בשינוי המציאות הקיימת. תחום האימפקט אינו עיסוק טכני, הוא עמדה ערכית שלפיה אפשר וצריך לבחון את ההשלכות של הפעולה הציבורית, הארגונית והפרטית, ולקחת עליהן אחריות. חשיבה מערכתית וביקורתית, ויכולת לזהות את התלות ההדדית בין הפרט לכלל, הן בעיניי תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה מהותית, ולכן גם תנאי לדור הבא של המנהיגות בישראל.

העמדה הזו לא הגיעה אליי בקלות. היא דרשה ממני להתבונן מקרוב בחברה שלי, בהנחות היסוד עליהן גדלתי, ולשאול שאלות גם על מה שעד אז היה לי מובן מאליו מהבית והקיבוץ. זה תהליך שלא נגמר. הבעיות שאיתן אנחנו מתמודדים קשות, וככל שהמציאות מחריפה, אני נחושה יותר לפעול בתוכה".

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"ממשיכה לעבוד בתחום האימפקט תוך שילוב של מחקר וליווי ארגונים בתהליכי שינוי. אני מאמינה בכוחה של האקדמיה לייצר ידע ולהנגיש אותו, ובחשיבותו של החיבור בינה לבין השטח. בעוד חמש שנים אני מבקשת לראות את תחום האימפקט מבוסס יותר, מתורגם לפרקטיקה ארגונית ומדינית רחבה, ומשמש מסגרת חשיבה ופעולה עבור ארגונים מכל הסקטורים בישראל ובעולם".

מה ה"אני מאמינה" שלך?

"המציאות אינה גזרת גורל, וההיסטוריה מלמדת שגם את המערכות העיקשות ביותר ניתן לפרק ולשפר. אני מאמינה שלכל אחת ואחד מאיתנו יש תפקיד בעיצוב המציאות הזו, ושהיכולת להחזיק יחד עמדה ערכית ולפעול במקצועיות לא מתפשרת, הן מה שמאפשר לחולל את השינוי. חברה שבה שוויון וערך חיי אדם הם המצפן אינה חזון אוטופי אלא יעד מעשי, שמושג בעבודה יומיומית, מתוך התמודדות עם הנקודות הכואבות ולא תוך התעלמות מהן".

מה את הכי אוהבת בקיבוץ?

"להיות חלק מקהילה. השנים האחרונות, על המשברים המקומיים והגלובליים שהביאו, חידדו עבורי עד כמה הקיבוץ הוא עוגן ורשת תמיכה חברתית".

מה הדבר הכי קיבוצניקי אצלך?

"החיבור עם בני הכיתה, לא ניתן להסביר אותו למי שלא גדל ככה".

מהו המסר שלך לצעירים

"האתגרים של הדור שלנו גדולים ומורכבים, אבל גם היכולת שלנו להשפיע. קיבלנו תשתית מסוימת, אבל ההמשך תלוי במה שנעשה איתה".

יאיר בלברמן, 36, ניר יצחק

מנהל רפת 232, שותפות של הקיבוצים ניר יצחק וסופה

"פה. באדמה שהאנשים האלו נלחמו עליה"

יאיר מנהל את רפת 232, שותפות של קיבוצי ניר יצחק וסופה, דור שני לרפתנים. ״התפקיד שלי כולל ניהול מקצועי, כלכלי ואנושי של מערך גדול ומורכב, עם אחריות על העובדים, בעלי החיים, הייצור והפיתוח העתידי״.

נשוי לדפנה, אבא לתמר (5 וחצי), נועה (4) ועדי (בת 10 חודשים).

ספר על העשייה שלך.

"העשייה שלי משלבת חקלאות, ניהול ואנשים. אני עובד ביום-יום כדי להוביל רפת מתקדמת, יעילה וחדשנית, אבל לא פחות חשוב – לבנות צוות חזק ותחושת שייכות. בשנים האחרונות עברנו לא מעט אתגרים, והיכולת להמשיך לבנות ולצמוח מתוך הקושי היא חלק משמעותי מהדרך שלי".

איך הגעת לתפקיד?

"אני דור שני לרפתנים. מגיל אפס אני עם אבא שלי, שמיל, ברפת הקיבוצית. לאחר השחרור מצה"ל למדתי ברופין וחזרתי לעבוד ברפת. לאט לאט נכנסתי לתחום הניהול במקום אבא".

מה מניע אותך לפעולה?

"הפרות! בעל חיים מדהים שמגיב לכל שינוי שאתה עושה. והן תמיד שם בשבילך. הן פסיכולוגיות מדהימות עבורי".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

״ממשיך להוביל מערכות חקלאיות ואנשים, לפתח חדשנות בענף, ולהיות במקום שבו אפשר להשפיע באמת – גם מקצועית וגם קהילתית״.

מה האני מאמין שלך?

״מנהיגות אמיתית מתחילה בדוגמה אישית. לעבוד קשה, להישאר עם הרגליים על הקרקע, ולזכור שבסוף הכול מתחיל ונגמר באנשים״.

מה אתה הכי אוהב בקיבוץ?

״את הערבות ההדדית. הידיעה שבזמנים טובים וגם ברגעים מורכבים – יש קהילה שעומדת יחד״.

מהו הדבר הכי קיבוצניקי בעיניך?

״אנשים. גם בטוב וגם ברע״.

מהו המסר שלך לצעירים בתנועה הקיבוצית?

״חקלאות, ובטח שעל הגבול, עושים באהבה או לא עושים בכלל״.

להמשיך לבנות, ליצור להוביל

"7 באוקטובר שינה אצלנו הרבה דברים, גם ברמה האישית וגם ברמה הקהילתית. בתוך הכאב הגדול והמציאות שנכפתה עלינו איבדתי שני שותפים לדרך, טל חיימי, גיסי ומודל לחיקוי מהו קיבוצניק, ואורן גולדין, בן כיתה שלי, חברי הטוב ביותר, שהיה שותף לדרך החקלאות בנגב המערבי. יחד איתם נרצחו עוד שישה תושבי ניר יצחק בהגנה על הבית.

לצד האובדן, היום הזה חידד עבורי עוד יותר את המשמעות של אחריות, חיבור לאנשים, והבחירה להמשיך לבנות, ליצור ולהוביל – פה! באדמה שהאנשים האלה נלחמו עליה!"

שי-לי עטרי, 36, כפר עזה

יוצרת, זמרת, שחקנית, במאית קולנוע, עורכת וידאו ופעילה חברתית

מאבק ציבורי אמיץ

שי-לי היא אלמנתו של יהב וינר ואימא לשייה, בתם הקטנה. יהב נרצח בטבח בכפר עזה ב-7.10 לאחר שנלחם בגבורה להגן על שי-לי ועל בתם.

לצד עשייתה האומנותית העשירה, שי-לי מובילה בשנים האחרונות מאבק ציבורי אמיץ ובלתי מתפשר. לאחר שתיק התלונה שהגישה במשטרה על אונס שעברה נסגר, היא בחרה שלא לשתוק על המחדלים שנעשו בטיפול בתיק ויצאה למערכה במטרה לחשוף את זהות האנס ולדרוש צדק.

מה את הכי אוהבת בקיבוץ?

"את החנות ״דליה – יד שנייה בכפר עזה״, מקום שבו מתנדבות הרבה נשים מהקהילה, בנות זוג וגם בנות משק שיוצרות קהילה נשית, שהפכו את המקום לבית קפה וסיגריה. אני ממש מתגעגעת למקום הזה וכבר מחכה לשבת שם שוב".

מה הדבר הכי קיבוצניקי בעינך?

"זו הקלנועית. לצערי, בעבר עברתי תאונת דרכים קשה שהשאירה אותי עם נכות ברגל, ולכן אני נעזרת במקל הליכה. הקלנועית מקלה מאוד על חיי, ועל הדרך הופכת אותי למאוד קיבוצניקית".

״בחרנו בשי-לי עטרי לצעירה משפיעה בזכות האומץ, הרגישות והעשייה הציבורית יוצאת הדופן שלה״ נאמר בהמלצה עליה. ״מתוך הכאב האישי העמוק והאובדן הקשה היא בחרה לקום, להשמיע קול ולהפוך לסמל של חוסן והשראה עבור צעירים וצעירות רבות בישראל. שי-לי משתמשת בכוחה הציבורי כדי לקדם מודעות, לעודד שיח אמיץ סביב פגיעות מיניות וטראומה, ולהיאבק למען שינוי חברתי אמיתי. בדרך הכנה, האנושית והמרגשת שבה היא משתפת את סיפורה, היא מצליחה לגעת בלבבות רבים ולהעניק כוח לאחרים להתמודד, לדבר ולא לוותר. הבחירה בה כצעירה משפיעה מבטאת הערכה לא רק לעשייה שלה אלא גם ליכולת הנדירה שלה להפוך כאב לתקווה, ולהוביל שינוי מתוך אמת, אומץ ואמונה באדם״.

ירין דורון, 40, עין חרוד איחוד

עיתונאי, ראש דסק החדשות ברדיו קול רגע, מגיש התוכניות "מדברים ברדיו" ו"תוצרת הארץ"

הקול של הקיבוצניקים ברדיו

מגיש תוכניות יומיות שעוסקות באקטואליה ובחקלאות ישראלית. "תפקידי להביא את החדשות שעוסקות בצפון ונוגעות באנשים ביום-יום. אני מרגיש שיש לי במה חשובה לייצוג התושבים באזור הגליל והעמקים". נשוי + שתי בנות ועוד אחד בדרך.

איך הגעת לתפקיד?

"בעזרת זיק בעיניים. הגעתי עם חלום לעבוד ברדיו, ולאט לאט התקדמתי בסולם התפקידים עד שקיבלתי את המושכות להוביל את המחלקה ואת תוכנית הדגל ברדיו".

מה מניע אותך לפעולה?

"שמחה ואהבה לקום בבוקר ולעשות את מה שאני אוהב במקום שבו אני אוהב לעבוד".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"בתקשורת – עושה את מה שאני טוב בו ואוהב לעשות".

מה ה"אני מאמין" שלך?

"ערכים. להיות אדם טוב. לתת הכול כל הזמן. אני עד היום מתנדב במילואים ורואה בזה ערך עליון. אני מאמין בבני אדם ורוצה שנחזור להיות מדינה עם ערכים. אני מאמין בזה".

מה אתה הכי אוהב בקיבוץ?

"את העובדה שכולם הם משפחה אחת גדולה שלי. את ההרגשה שכבר בשער הקיבוץ אתה מרגיש בבית".

מה הדבר הכי קיבוצניקי בעיניך?

"היום לחיות בקיבוץ זו לא בינוניות. זו מתנה. אפשר להגיע לכל פסגה ולהגשים את כל החלומות מבלי לעזוב את הבית, את המשפחה".

"רוורס עם עגלה וריח של פרות וכבשים וזיבול השדות".

מהו המסר שלך לצעירים בתנועה הקיבוצית?

"פעם סיפרו לי שהדרך לפרוץ ולהתקדם בחיים היא לעזוב את הקיבוץ. היום אני שמח שלא עשיתי את זה. אפשר להגיע לכל מקום ולכל פסגה גם מחדר האוכל".

איחוד או מאוחד?

כשהתגייסתי לצבא לראשונה בחיי נתקלתי באנשים שלא יודעים איפה זה עין חרוד. הזוי.

עד היום אני עושה בדיקת התמצאות גאוגרפית לכל מי ששואל אותי מאיפה אני. אני עונה: עין חרוד. אם אין שאלת המשך של "איחוד או מאוחד", אני מבין שקיימת בורות קלה מצד השואל.

קיבוץ בשבילי זה בית. משפחה אחת גדולה. בשבילי קיבוץ זה לקום בבוקר ולהריח את הרפת, את זיבול השדות. קיבוץ זו תורנות בחגים וליל סדר משותף.

בתוכנית "תוצרת הארץ" בקול רגע אנחנו נותנים את כל הבמה לאנשי האדמה, מהמושב ומהקיבוץ. אנשים ציוניים שמאמינים בעבודה ובביטחון. כן, גם ביטחון המזון.

בימים שבהם יש מי שקורא לנו מונופולים, בימים שבהם מאשימים חקלאים ביוקר המחיה, אנחנו מספרים את סיפורם של האנשים החרוצים ביותר שיש. אלו שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה ומרוויחים הכי מעט בשרשרת המזון.

אנחנו ממש לא מסכנים אבל בהחלט לא מסוכנים.

אנחנו עמוד האש לפני המחנה ואנחנו לא צריכים להתבייש בזה.