במושב סתריה הקים דני סטירין חווה טיפולית באמצעות רכיבה על סוסים וטיפוח פינת חי * מטופלים בה ילדים בעלי צרכים מיוחדים הן מבחינה רגשית והן פיזית-מוטורית * גולת הכותרת היא מפגשים וטיפול בהלומי קרב, שהשתתפו במלחמות ישראל וחוו טראומות * הם מוזמנים לקבל טיפול ובית חם בחווה ללא תשלום וללא הגבלת זמן
דני סטירין נולד בארגנטינה בשנת 1969. הסבים שלו הגיעו מפולין ומרוסיה כדי ליישב את הפמפאס, הערבה רחבת הידיים. "אחד הסבים שלי היה מאלף סוסים וככה אני סוגר מעגל בכל הקשור לעולם הסוסים," הוא אומר.
הקשר עם הארץ החל בזכות הוריו: "במלחמת ששת הימים הגיעו הוריי להתנדב, אך עד שהגיעו ארצה באוניה הסתיימה המלחמה. הם נשארו בתור מתנדבים בקיבוץ ברעם. ולאחר מכן חזרו לארגנטינה, שם נולדנו אני ואחיי." ההורים לא ויתרו על החלום להיות בארץ, ובזמן מלחמת יום הכיפורים, כאשר דני היה בן 5, הם עלו באוניה 'תאודור הרצל' עם שלושת ילדיהם ארצה. "הפנו אותנו למרכז קליטה במבשרת ציון כדי ללמוד עברית. אחר כך גרנו ברחובות. הוריי היו מאוד מאוד ציונים." מספר דני. "אחיי ואני גדלנו בישראל, ציונות וערכי אהבת הארץ הם בנפשנו. העבירו לנו תחושה מאוד חזקה שישראל היא המקום היחיד ליהודים. אגב, בעבר פעל אבי כנגד תנועות אנטישמיות. לאחרונה פורסם ספר חדש בו מתוארת הפעילות הביטחונית שלו ושל חבריו כנגד אנטישמים."
עת משבר – התבודדות
בעת חופשת השחרור של דני מהשירות הצבאי לקה אביו בהתקף לב קשה ומאז הוא לא חזר לבריאות מלאה. דני לקח על עצמו לסייע לו בעסק המשפחתי הגדול בתחום הטקסטיל.
"בעצם לקחתי את התמיכה הכלכלית במשפחה על כתפיי למשך כמה שנים, למרות שלא כל כך מצאתי את עצמי בעסק הזה," מספר דני. "חשתי שזה לא המקום הטבעי שלי, אבל הקדשתי את עצמי למען המשפחה. לפני 15 שנים אבי נפטר, ואני החלטתי לחדש מסלול. למרות שהיה לנו עסק משוכלל, החלטתי שאני יוצא לחפש את עצמי, את דני האמיתי. מסרתי את כל העסקים שלי לאנשים באופן וולונטרי לגמרי, ויצאתי להתבודד בשטח כדי לחשוב מה אני רוצה לעשות. ההתבודדות היתה עם הסוס שלי, כי אני מאוד מאוד מחובר לבעלי חיים ולטבע מגיל צעיר מאוד."
דני מוסיף הסבר למשבר שחווה באותה עת: "השירות הצבאי שלי היה ביחידת הנ"מ. בחיל האוויר, אבל הייתי לא מעט בשטחים ונותרו בי צלקות מהתקופה ההיא. גם המוות של אבא שלי היה מאוד לא פשוט עבורי והוא בעצם היה טריגר אצלי להתחלת כל מיני תופעות פוסט טראומטיות. וזה מה שגרם לי לצאת לשטח ולהתבודד. באותה תקופה נפרדתי מאשתי, כי היא לא יכלה להכיל את האירוע. ואני באמת הייתי בהתמסרות מוחלטת לטובת הדיוק, לדעת מה אני באתי לעשות בעולם."
ארבעה חודשים היה דני עם סוסו בהתבודדות מוחלטת. הם שהו במקומות שונים בארץ אבל בעיקר באזור הרי ירושלים. "שם חוויתי איזה שהוא ריפוי, איזושהי החלמה מהרבה דברים שעברתי בחיים שלי, גם אלו שחוויתי בשירות הצבאי שלי. הבנתי שרק במקום כזה אני מקבל את הכוחות המחודשים שלי. החלטתי שאני חייב לחיות בהמשך חיי באווירה מאוד מאוד פסטורלית וכפרית, שאני צריך להקדיש את שארית חיי לסייע לאנשים להבין מאין באנו ולאן אנחנו הולכים."
מקום שהוא חלום
הוא החליט והגשים. "מכיוון שאני גם דרימר וגם פייטר," הוא אומר על עצמו, "שילבתי את שני העולמות האלה ורכשתי את הנחלה במושב סתריה בשנת 2014. קניתי את הנחלה מאישה אלמנה שלא טיפחה משק. לא היה כאן כלום, ממש אדמת בור. נוסף לכך אותה אישה היתה אגרנית ואני הייתי צריך לפנות את השטח מכל מה שאגרה במשך השנים."
דני פינה את כל השטח ועבר להתגורר עם בת זוגו עירית בבית טרומי ישן: "עיקר המשימה שלי היה להפריח את האדמה, לפתח את השטח. בת זוגי ואני שתלנו המון המון עצים. לצורך כך השקעתי משאבים רבים בקומפוסט, במערכות דישון וכדומה. השקעתי תשומת לב והמון אהבה בפיתוח ובבנייה של כל דבר ודבר פה בנחלה. ויצרנו מקום שהוא חלום."
ואכן, כאשר נכנסים בשער משק מספר 7 במושב סתריה, יש תחושה של גן עדן. בנחלה של דני השטח נטוע בעצים ושיחים פורחים, יש בו בריכות מים ותעלות מים. פינות ישיבה מוצלות שונות ומבנים שונים למפגשים של אנשים. יש במקום אורוות סוסים וכמובן מתחם רחב ידיים לרכיבה. גם החיות הקטנות משוטטים כאן באופן חופשי, וכשמרימים עיניים אפשר לראות תיישים מטפסים על גגות.
חווה טיפולית
אני פוגשת את דני ליד שלט שכתוב בו "ברוכים הבאים לכאן ועכשיו". השלט וסבר פניו מביעים את ההזמנה הלבבית של כל מי שצריך עזרה עכשיו להגיע לכאן, לחווה הטיפולית.
למרות הקושי להתמודד עם ביורוקרטיה, דני דאג לקבל את כל ההיתרים והרישיונות הנדרשים לעסוק בתחום הרכיבה הטיפולית: "בסופו של דבר יצרנו פה חווה טיפולית יוצאת דופן. היום אני גאה להגיד שהיא מובילה את התחום הזה בישראל," אומר דני. "יצרנו עולם של טיפול ובילוי עם חמישים ושישה סוסים. יש לנו גם פינת חי מאוד מיוחדת שנקראת 'זאותרפיה'. בעזרת בעלי החיים הקטנים יש אפשרות לטפל באוכלוסיות שונות, מקטנים עד גדולים."
בחווה יש צוות של שלושים עובדים, בתוכם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכו'. "מי שתורמת רבות לחווה היא אמי, שתזכה לשנים ארוכות," מציין דני. "בדיוק בימים אלו היא חוגגת יום הולדת 80 בארגנטינה."
ג'ני סטירין, אימו של דני היתה במשך 45 שנה פסיכולוגית ראשית בתחנה לבריאות הנפש ברחובות: "היום היא משמשת כאוטוריטה המקצועית הפסיכולוגית של כל החווה הטיפולית שלנו, וזאת בהתנדבות מלאה. היא גם מטפלת בילדים, מדריכה את הצוות ועוד."
לשאלה מי הם המטופלים עונה דני: "המרכז הטיפולי שלנו מסייע לאוכלוסיות מאוד מגוונות. ביניהם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. כאלף ילדים מגיעים אלינו מכל האזור השפלה – תל אביב, מודיעין, גדרה, רחובות, נס ציונה, וכמובן מהמושבים באזור. הטיפול בילדים ממומן ברובו על ידי קופות החולים, אך יש גם באופן פרטי. יש טיפולים קבוצתיים ואישיים."
דני מפרט מי הם הילדים עם צרכים מיוחדים: "המדובר הוא בבעיות שקיימות גם על רקע רגשי וגם על רקע מוטורי-פיזי. בעיות על רקע 'רגשי' זה אומר חרדות, התקפי זעם, סף תסכול נמוך, התקפים פסיכוטיים, סבל בגלל אלימות במשפחה וקושי בפיתוח מיומנויות חברתיות בסיסיות. בתחום ה'מוטורי-פיזי' כלולים ילדים עם שיתוק מוחין, שסובלים מגידולים בראש וכל מיני מצבים פיסיים קשים."
בנוסף לכך מטפלים בחווה של דני בנוער בסיכון, שכאן בחווה הם נקראים "נוער בסיכוי": "הילדים מגיעים לכאן מכל מיני מסגרות כשהם קצת עזובים וקצת אבודים. ואנחנו נותנים להם פה מערכות תמיכה, כלומר תוכניות ארוכות טווח, שבסופם הם יוצאים כשידם על העליונה. הם בעצמם הופכים למטפלים," אומר דני בגאווה.
בנוסף לכך מתארחים בחווה אנשי חברות וארגונים שונים, שמתנתקים לזמן קצר מהישיבה במשרדים ומקבלים אווירה שונה ופרספקטיבה אחרת על החיים.
הלומי קרב – יהלומי קרב
על דני והחווה שלו שמעתי מפי אחד המטופלים שלו, שהוא הלום קרב. אותו אדם סיפר לי על פעילותו הראויה לציוּן של דני, על רגישותו הרבה, על האכפתיות שלו ועל הפן החברי והידידותי שהוא מראה לכל אחד ואחד: "הקבוצה העיקרית שחשוב לי לתת עליה את הדגש היא קבוצת הלומי הקרב, שאני קורא להם 'יהלומי הקרב'," מספר דני: "אנשים אלו, מבוגרים וצעירים, שנפגעו מכל מלחמות ישראל, עוברים סדנאות קבוצתיות, אבל ממשיכים להיות בחווה גם אחרי סיום הסדנא. בשנים האחרונות עברו עשרות אנשים סדנאות, ואחר כך הם מגיעים לכאן על בסיס יומי. למעשה החווה הפכה להיות עבורם בית חם, מרחב מוגן. אותם אנשים חווים בדידות נוראית וסוחבים איתם טונות של אשמה ובושה," אומר דני, "כאן הם מוצאים שפה משותפת, הם מוצאים חיבוק חם, קפה ואוכל ומוסיקה."
התכנית עבור הלומי הקרב נקראת "מבע בחווה". זו תוכנית חצי שנתית בהנחיית ד"ר יורם בן יהודה, שהוא פסיכולוג קליני בכיר מאוד, מומחה בפוסט טראומה, (ד"ר בן יהודה שירת בעבר כמפקד היחידה לתגובות קרב). מלבדו יש עוד אנשים בצוות, ביניהם דני ואימו, כאמור לעיל.
מתאר דני: "מדי יום ראשון נפגשת קבוצה של 25 עד 30 אנשים. למעשה זהו מפגש חברתי. הוא מתחיל עם מדורה במתחם מיוחד שיש לנו, אחר כך מבשלים יחד ארוחה. פעולת הבישול המשותף מאוד חשובה, וגם הארוחה המשותפת עצמה. ברור שתוך כדי הבישול והארוחה מתנהלות שיחות בין האנשים. לאחר מכן אנחנו נכנסים אל החלל המיועד לסדנאות לעיבוד השיחות, לדרמה, למיינדפולנס. מובן שעושים עבודה עם הסוסים ועם בעלי החיים האחרים בחווה. זהו תהליך מאוד מאוד עוצמתי," מעיד דני.
יש לציין שהתכנית להלומי הקרב היא ללא תשלום – הכול בהתנדבות מלאה ובמימון עצמי של דני סטירין: "אני אדם פשוט שחי את המשמעות שלשמה באתי," אומר דני. "פונים אלינו עוד ועוד אנשים הזקוקים לעזרה, לכן בלית בררה החלטנו לצאת בקמפיין להשגת תמיכות ותרומות לצורך המשך הפעילות החשובה הזו." להלן הקישור לסרטון שמציג הלומי קרב שמטופלים בחווה ולקמפיין: https://giveback.co.il/project/73899 
במושב
דני חי במושב סתריה עם בת זוגו עירית וששת ילדיהם. ארבעה שלו ושניים שלה. "כולנו גרים ביחד בנחלה באהבה גדולה. עירית יחד אתי מתחילת הדרך, והיא מנהלת את הביקורים של האגונים והחברות. כמו כן היא נטורופטית מאוד מאוד מקצועית," מעיד דני.
לדבריו הוא למד במרוצת הזמן להתנהל כך שהשכנים לא יסבלו מרעש: "כל הפעילות בחווה מאוד שקטה וסולידית, קשורה לעולמות הטבע והחי." אחד השכנים נידב שטח שלו עבור חנייה למגיעים אל החווה, דבר המוכיח שאנשי המושב מבינים את חשיבות הפעילות של דני והצוות שלו ורואים זאת בעין יפה.
הזמנה להלומי קרב: דני סטירין מבקש להודיע: "הלומי קרב ממלחמת יום הכיפורים וממערכות ישראל אחרות, שלא קיבלו טיפול, מוזמנים להתקשר אלי בטלפון 052-5326161 ואני אשבץ אותם לתוכנית הטיפולית ללא כל עלות."
גמר חתימה טובה.
